עוד שבימי שגרה מגיעות לקווי הסיוע של נט"ל, העמותה לנפגעי טראומה על רקע לאומי, כ־300 פניות בשבוע, בעשרת הימים הראשונים שלאחר "השבת השחורה" הגיעו יותר מ־8,000 פניות. כבר ב־7 באוקטובר, דקות ספורות לאחר שהתחילו האזעקות, תוגבר מיד המוקד שפועל 24/7 – מהלך שהוכיח את עצמו. בנוסף טופלו מאות פונים בקליניקות, ואנשי המקצוע של העמותה ליוו 200 צוותים של ארגוני הצלה, רווחה, בריאות, חינוך ואחרים.
מי שעומדת בראש הארגון היא עו"ד אמי פלמור (56), תושבת מבשרת־ציון, גרושה ואם לשניים (בן 31 ובת 28). זמן קצר לאחר תחילת הריאיון הטלפוני איתה היא מתנצלת ומפסיקה אותו לחצי שעה. "הבן שלי, נמרוד, שעושה דוקטורט בקיימברידג' בנושא פוסט־טראומה, הגיע אתמול ארצה ואני מכינה לו ארוחת בוקר לפני שהוא יוצא למילואים", היא מסבירה.
פלמור כיהנה כמנכ"לית משרד המשפטים בין 2014 ל־2019, בתקופתן של השרות ציפי לבני ואיילת שקד. כיום היא עובדת במועצה המפקחת על מטא (פייסבוק) וגם יועצת ומרצה בתחומי מדיניות ציבורית, רגולציה ועוד. את תפקיד יו"רית נט"ל, שהיא עושה בהתנדבות, התחילה לפני כשנה וחצי.
למה בחרת להתנדב דווקא בתחום הזה?
"אחרי שאיציק סעידיאן שרף את עצמו נקראתי על ידי משרד הביטחון וזיו שילון לגיבוש הרפורמה 'נפש אחת'. בחודשים שבהם עבדנו בצוות הזה הבנתי לעומק את חולשת המוסדות הרשמיים בכל הנוגע לטיפול בפוסט־טראומה וגם עד כמה זה נושא שיש לו נגיעה כמעט לכל בית בישראל, ובעצם כל ישראלי עלול להיפגע ממנו. כשיודי (יהודית) רקנאטי, שייסדה את נט"ל לפני 26 שנים, ביקשה ממני למלא את מקומה, הבנתי שאני רוצה לעשות משהו שנוגע באופן עמוק ביכולת הבסיסית של כל ישראלי לתפקד, להחלים ולשמור על החוסן שלו, גם במצבים של שחיקה עצומה ופגיעות, שלצערנו מתרחשות חדשות לבקרים במדינת ישראל.
"לא תמיד אנשים ידעו שבנוסף לפציעות הפיזיות צריך לטפל גם בפציעה השקופה הזו, שהיא הטראומה הנפשית. גם כשמכירים בה, אנשים לא ממהרים לבקש עזרה. טראומה נפשית לא מתיישבת עם דמות הגבר האמיץ שיוצא אלי קרב. עד היום אנשים מהססים לפנות, או שלא מודעים לכך שמה שהם חווים זה פוסט־טראומה ושאפשר לטפל בה ולשפר משמעותית את המצב".
"כארגון שאינו רוצה להתקיים רק מתרומות, אנחנו מוכרים סדנאות וגם מייצאים את הידע שלנו לעולם. עשינו את זה למשל ברעידת האדמה בטורקיה ובמלחמה באוקראינה"
היא ילידת ירושלים ונושאת את שמותיהן של שתי הסבתות שלה, אסתר ומיכל, שנספו בשואה. אמה שושנה (בת 90 היום), ילידת רומניה, הייתה ילדה במחנה הריכוז טרנסניסטריה באוקראינה. אביה, אליעזר פלמור ז"ל, היה דיפלומט ישראלי ששירת בבלגיה, נורווגיה, ארגנטינה, אורוגוואי וצרפת. עד גיל 18 - אז חזרה כדי לשרת בצה"ל כחיילת בודדה באמ"ן - חייתה פלמור בארצות רבות, מה שהקנה לה שליטה באנגלית, צרפתית וספרדית.
אחרי שסיימה לימודי משפטים באוניברסיטה העברית עבדה תקופה בשוק הפרטי, ואז במשך 24 שנים – במגזר הציבורי. לפני שמונתה למנכ"לית משרד המשפטים הייתה בין השאר מנהלת מחלקת החנינות במשרד, ובמסגרת התפקיד הייתה חברה בצוותים שעסקו בהחזרת שבויים, כולל הצוות שהחזיר הביתה את גלעד שליט.
היו לך מגעים ישירים עם מנהיגי חמאס בעזה?
"ממש לא. לישראל לא היה איתם שיג ושיח. המגעים נעשו תמיד באמצעות מתווך".
את חושבת שניסיונך בתפקיד הזה יכול לסייע במגעים לשחרור החטופים הנוכחיים?
"כן, בהחלט. אני תומכת בפעילות של מטה החטופים, ובנקודות מסוימות, כמו למשל בנושא הקשר עם משפחות החטופים, מתייעצים איתי, כי יש לי ניסיון עצום בנושאים האלה, כמי שעסקה בפרטים הכי מורכבים של עסקת שליט - בלי להיכנס לפרטים".
ובכל זאת, מה אפשר להסיק מהעסקה ההיא על המצב הנוכחי?
"המקרה של גלעד שליט שונה בתכלית. אז היה מדובר בחייל, חייל אחד בלבד, ובמו"מ שהתבסס על כך שבמשך שנים לא היה סימן חיים מובהק, עד ליום שבו שוחרר סרטון ראשון שניתן תמורת שחרור של 20 אסירות. העובדה שכעת מדובר בכמות אדירה של חטופים, ובהם ילדים, נערות ונערים, נשים, קשישים, חולים וגם חיילות ולא רק חיילים, משנה את התמונה, ובהתאם גם את ההתנהלות של חמאס".
מה המסר שלך למשפחות החטופים?
"לא להרפות. הממשלה יכולה להיות מחויבת ביותר, אבל ההיסטוריה מלמדת שמשפחות שהחזיקו מאבק ציבורי, בארץ ובעולם, מהרגע הראשון - אין לכך תחליף. המשפחות כבר השיגו כמה הישגים חשובים, הן בעצם ההתארגנות והעלאת המודעות בכל הרשתות החברתיות והן בחוות הדעת של מומחי המשפט הבינלאומיים על כך שהמעשה הינו בגדר פשע נגד האנושות ורצח עם. עוד משפחות שטרם נשמע קולן, אך יש להן מעמד חשוב בסוגיה המייסרת הזו, הן משפחות קורבנות הטרור של האסירים הביטחוניים, אלה שחמאס דורש לשחרר".
3 צפייה בגלריה
"אפשר להתקשר לשיחה חד־פעמית אנונימית, אבל אפשר גם לייצר 'קשר־קו'"
(צילום: אלכס קולומויסקי)
נחזור לנט"ל. במה מתבטא תפקידך שם?
"אני שותפה לתהליכי למידה, חשיבה ופיתוח יכולות. נט"ל נותנת הרבה שירותים, כמו עזרה לעובדים סוציאליים ובעלי מקצוע שנמצאים בחשיפה מתמדת לטראומות - שיפור החוסן שלהם והתמודדות עם השחיקה הקשה, כדי שיוכלו לעזור לאחרים. בנוסף, כארגון שאינו רוצה להתקיים רק מתרומות, אנחנו מוכרים ידע לגופים במגזר הציבורי והעסקי שיכולים לממן סדנאות לעובדים, ואנחנו גם מייצאים את הידע שלנו לעולם. עשינו את זה למשל ברעידת האדמה בטורקיה, בפיגוע באי ג'רבה ובמקומות נוספים. יש משהו מדהים בכך שמהסבל שלנו ומהידע שאנחנו מפתחים לטיפול באנשים שלנו נוצר מזור לאנשים שסובלים מטרור בכל העולם".
תני דוגמה ליצוא ידע כזה.
"בזכות תרומות נדיבות שגייסה רעיית הנשיא מיכל הרצוג, העברנו סדנה לאנשי טיפול מאוקראינה. בסיבוב מוזר של ההיסטוריה היה בזה תיקון: אנחנו היינו בצד הנותן, ללא התחשבנות היסטורית".
ספרי על הפעילות של קווי הסיוע.
"קו הסיוע פועל 24 שעות ביממה. יושבים בו מתנדבים שעברו הכשרה ממושכת כדי לתת מענה מקצועי ככל האפשר, ללא תמורה כספית. אפשר להתקשר לשיחה חד־פעמית אנונימית לגמרי, אבל אפשר גם לייצר 'קשר־קו', שבו הפונה קובע יום קבוע לשיחה עם המתנדב שדיבר איתו. יש אנשים שעושים זאת שנים, ויש המסתפקים בשיחה אחת".
את עצמך ישבת פעם כמתנדבת בקו הסיוע?
"לא. אני גם לא מאזינה לשיחות. יש לנו מחויבות לפרטיות של הפונה".
אנחנו מקפידים מאוד על תהליכי ההכשרה של המתנדבים. זה לא דבר שאפשר לעשות כלאחר יד, ורצון להתנדבות לא מספיק. צריך ידע רלוונטי בתחום הטראומה וההתערבות, כי בהתערבות לא נכונה עלול להיגרם נזק"
מי מתקשר אליכם בדרך כלל?
"נפגעי טרור, אנשים שעברו מתקפת טילים או פיגוע, או אנשים שחוששים מאירועים כאלה. יש אנשים שפיגוע או אזעקה מהווים לגביהם טריגר לטראומות שחוו בעבר. יש אנשים שלא די להם בשיחה עם מתנדבים שלנו ומופנים לטיפול פסיכולוגי־קליני, חינם או בהשתתפות עצמית קטנה, אצל מטפלים שלנו שפרוסים בכל רחבי הארץ".
מה ההבדל בין הפניות ה"רגילות" לפניות שהחלו בבוקר של "השבת השחורה"?
"בזמן שהטילים התחילו ליפול, בערוצי הטלוויזיה הופיעה הפנייה לקווי נט"ל, ואנשים התחילו להתקשר מהעוטף ומאזור הדרום בכלל. אפרת (שפרוט, המנכ"לית, ראו בהמשך) הוסיפה מיד עוד מתנדבים ונכנסנו לפעילות אינטנסיבית. בשבוע הראשון נכנסו אלפי שיחות. כבר במוצ"ש הפעלנו שיחות זום עם אנשי טיפול, ומאות אנשים הצטרפו אליהן. מאז, כמעט כל יומיים, נט"ל עושה מפגשי זום עם אנשים מכל המגזרים, כדי לעזור להם להתמודד עם המצב ועם שאלות קשות שאין להן מענה".
מי הפונים?
"כל עם ישראל. גברים ונשים, צעירים ומבוגרים, אנשים שמתקשים לתפקד, סובלים מחרדה או ייאוש, פוחדים לחייהם ולחיי יקיריהם, אנשים שצפו בסרטונים נוראיים ברשתות החברתיות ומתקשים להירדם בלילה."
איך אתם נערכים לדרישה הגדולה?
"יש לנו מתנדבים רבים וצל"ח – צוות לשעת חירום. גם מתנדבי עבר הצטרפו. במקביל אנחנו מרחיבים את מעגל המטפלים והמתנדבים. אנחנו מקפידים מאוד על תהליכי ההכשרה שלהם, לא רק בידע שצריך כדי לתת מענה, אלא גם בדרך לשמור על החוסן שלהם עצמם נוכח הסיפורים הכואבים כל כך. זה לא דבר שאפשר לעשות כלאחר יד, ורצון להתנדבות לא מספיק. צריך ידע רלוונטי בתחום הטראומה וההתערבות – נושא שבמצבי חירום הוא קריטי, מאחר שבהתערבות לא נכונה עלול להיגרם נזק. יו"רית ועדת ההיגוי שלנו היא פרופ' רבקה תובל־משיח, פסיכולוגית מומחית. לפני חודשיים פרש הפסיכולוג הראשי שלנו ד"ר איתמר ברנע, טייס שהיה בשבי הסורי במלחמת יום הכיפורים, ואחרי שובו הפך לפסיכולוג מומחה לעולמות הטראומה וטיפל בפדויי שבי. כשהחלו האירועים הוא חזר לפעילות מלאה וממשיך להנחיל ידע לאנשינו".
איך הניסיון שלך כמנכ"לית משרד המשפטים מתבטא בתפקיד הנוכחי?
"זה מסייע לי להבין איך צריכה להיראות מדיניות ציבורית ראויה (במקרה הזה, בתחום בריאות הנפש), להכיר את השחקנים השונים - בתחום הממשלתי, המוניציפלי, בעולם העסקי ובמגזר השלישי, ולדעת איך לרתום אותם כדי להביא תוצאות גם בלי להיות 'המדינה'. זה רלוונטי כדי לייצר פתרונות מעשיים שמדברים בשפה שהממשלה מדברת בה".
זה שינוי רציני בסביבת העבודה, ממשרד המשפטים לתחום בריאות הנפש.
"רוב השנים בשירות הציבורי הייתי בתפקידי ניהול, אבל אני בהחלט יכולה להגיד שאנשי הטיפול של נט"ל הם האנשים שהכי כיף לפגוש בבוקר. קשה לבטא במילים את ההערכה שלי לעובדים ולמתנדבים, ובייחוד ליודי רקנאטי, שמממנת במשך שנים ארוכות את הפעילות של מפעל החיים יוצא הדופן הזה".
חשוב לטפל בטראומה בהקדם
"היכולת למענה מיידי בשעת חירום וגם לאורך שנים היא החוזקה של נט"ל, והמנהיגות הנשית שלנו גורמת לו להיות ארגון מקצועי וגמיש שמסוגל להסתגל לנסיבות חדשות ולעטוף הרבה אנשים בחום ואהבה", אומרת עו"ד אפרת שפרוט, מנכ"לית הארגון בשלוש וחצי השנים האחרונות. היא בת 50, תושבת קריית־אונו, נשואה ואם לשלושה (הבכור בקורס חובלים, האמצעי במכינה קדם־צבאית והשלישי תלמיד בן 13).
מי האנשים שלא התקשרו אליכם בעבר וכיום פונים אליכם?
"אנשים בכל הגילים מכל הארץ, כי הטראומה תפסה את כולנו. פונים אלינו בני משפחה של לוחמים, אנשים שמתמודדים עם אובדן של משפחה וחברים, לוחמים, הורים ששואלים איך לתווך לילדים את המתרחש, משפחות חטופים... מעולם ישראל לא התמודדה עם חטיפה של ילדים וקשישים, וזה נושא שמעורר פלצות ודאגה. כל אחד יכול לדמיין את עצמו בסיטואציה הזו".
במה שונה העשייה הנוכחית שלכם מהעשייה הרגילה?
"ההיקפים גדלו באלפי אחוזים. גם סוג הפניות שונה, החומרה, התכנים. בדרך כלל פונים אלינו אחרי שנגמר אירוע. מאחר שפה מדובר באירוע מתגלגל, התקשרו אלינו גם אנשים לוחשים מממ"דים, בזמן האירוע עצמו, אנשים שסיפרו שיש אדם ירוי בחצר ולא יודעים מה לעשות. התקשרו גם הורים חרדים שמחפשים את ילדיהם מהמסיבה והיה המון חוסר אונים בפניות – כל יום התאפיין בסוג פניות שונה.
"כיום הפעילות הורחבה. יש לנו גם מתנדבים במלונות שאליהם פונו תושבי העוטף, והם עושים פעילות שבשגרה נט"ל לא עושה – מפגשים טיפוליים עם אנשים במצב אקוטי ובטראומה קיצונית, וגם הדרכת המטפלים המתנדבים שהגיעו מטעם ארגונים שונים, כולל אפשרות ל'התאווררות' למטפלים עצמם. אנשי טיפול שלנו נמצאים גם במוקדים של זיהוי גופות והודעות למשפחות, וכדי לתמוך בהם ולסייע להם עושים להם כל יום 'הארקה', לצורך עיבוד החוויות".
"בדרך כלל פונים אלינו אחרי שנגמר אירוע. מאחר שפה מדובר באירוע מתגלגל, התקשרו אלינו גם אנשים לוחשים מממ"דים, בזמן האירוע עצמו"
פונים אליכם גם אנשים שכבר מצויים בפוסט־טראומה מהעבר?
"בוודאי. הטראומה הנוכחית בהחלט הגדילה את התופעות אצל אנשים אלה".
איך מונעים מהטראומה להפוך לפוסט־טראומה מתמשכת?
"ככל שהנושא מדובר ומעובד יותר, הסיכוי שתתפתח פוסט־טראומה כרונית קטן. לכן, ככל האפשר – לא לנסות להדחיק ולהתבייש ברגשות ולא לדחות את השיתוף. ככל שהטיפול בטראומה יוקדם – כן ייטב. כל מי שחש לחץ, חרדה, מועקה, בלבול וצורך לארגן את תחושותיו ולשחרר את הכאב, מוזמן לפנות לקו הסיוע".
להתנדב, להקשיב: טיפים לשמירה על החוסן הנפשי
לא להישאר לבד עם החרדות, אלא לשתף חברים, בני משפחה ואנשי טיפול.
לשמור על שגרת חיים: להתקלח, להתלבש, לעשות ספורט וכו'.
להיות עסוקות ככל האפשר, בייחוד בפעילות שנותנת לנו תחושת משמעות.
לצמצם ככל האפשר חשיפה לחדשות ובהייה אינסופית בסרטונים ברשתות החברתיות.
למצוא דבר אחד שנותן לנו תחושת כוח ותקווה.
להיות קשובות לאנשים סביבנו, שאולי סובלים מטראומה, ולעודד אותם לא להתבייש לבקש עזרה, כי יש היום הרבה ידע שיכול לעזור להם לחזור לחיים.
להתנדב. נחוץ במיוחד כשהמדינה לא בשיא כוחה, בוודאי בתחום בריאות הנפש.
אז לאן להתקשר?
קו הסיוע של נט"ל לכלל האוכלוסייה: 1800-363363
קו "נפש אחת" (פועל מטעם משרד הביטחון עם מתנדבי נט"ל) ליוצאי צבא וכוחות הביטחון: 8944*
