במהלך ניתוח קיסרי מבוצע חתך בדופן הרחם, וממנו מחולץ העובר. לאחר לידת העובר ויציאת השליה נתפר החתך, והצלקת הרחמית שנותרת הולכת ומחלימה. כאשר אזור הצלקת אינו מחלים כהלכה, עלולה להיווצר "נישה", שהיא למעשה פגם בדופן הפנימית של חלל הרחם - מעין "חלון" שנוצר באזור הצלקת הניתוחית. שכיחות התופעה המדווחת נעה בין 10% ל־60%.
האבחון: ברוב המקרים הנישה אינה מלווה בתסמינים ומתגלה בבדיקת אולטרסאונד אקראית. בנשים עם תסמינים התלונה העיקרית היא דימומים לא סדירים והכתמות בין־וסתיות. הסיבה לכך היא ככל הנראה שחלק מהדימום הווסתי מצטבר באזור הנישה, ובעקבות זאת - בסיום הדימום הווסתי - הדם שהצטבר ב"נישה" עלול להיות מופרש ולגרום לדימום בין הווסתות.
האבחנה נעשית כאמור באמצעות בדיקת אולטרסאונד ולעתים תבוצע גם בדיקת היסטרוסקופיה אבחנתית ללא הרדמה, שבמהלכה מחדירים דרך הנרתיק סיב אופטי המאפשר להדגים את חלל הרחם.
הטיפול: אם האישה אינה מתכננת היריון בקרוב, גלולות נגד היריון יכולות לפתור את בעיית הדימומים. אם נטילת הגלולות לא מסייעת, אפשר לבצע היסטרוסקופיה ניתוחית בהרדמה ולצרוב את רירית הרחם באזור הנישה.
אם מתוכנן היריון עתידי, לרוב לא יהיה צורך לפניו בתיקון הנישה. עם זאת, במקרים שבהם היא גורמת לדופן הבטן להיות דקה יותר ובלידה הבאה עלול להיגרם בשל כך קרע ברחם, ייתכן שיבוצע תיקון ניתוחי של הנישה. התיקון יעשה בגישה נרתיקית על ידי היסטרוסקופיה או בגישה בטנית על ידי לפרוסקופיה ותפירה חוזרת של דופן הרחם באזור הבעייתי.
לסיכום: ברוב המקרים הנישה אינה מהווה בעיה. במקרים שבהם יש תסמינים או חשש שהיא עלולה להשפיע על הריונות נוספים, קיימות דרכים לפתרון לבעיה, ומומלץ להיוועץ בגינקולוג/ית.
