מירן זיו (41), אשתו של שלומי זיו (41), שנחטף ממסיבת נובה
ביחד: 16 שנה, נשואים 14 שנה.
הדייט הראשון: בני הזוג, תושבי היישוב אלקוש בגליל המערבי, הכירו בגיל 25 דרך תוכנת הצ'אטים ICQ. "נפגשנו בנהריה. באתי אליו הביתה לקפה, וישר היה חיבור מהצד שלו, לי לקח קצת יותר זמן".
עד 7 באוקטובר: שלומי סיים לימודי עיצוב פנים חודש לפני השבת השחורה ועבד מדי פעם באבטחה. מירן החלה לעבוד במחלקת החינוך של המועצה האזורית מעלה־יוסף, אך מאז לא חזרה לעבודה. "אני לא מוצאת את הכוחות הנפשיים, ואני גם לא מרשה לעצמי להיות עסוקה בדברים אחרים מלבד שחרורו של שלומי", היא אומרת.
(כתבת: מלי זיידמן, צילום: אלי דסה)
השבת השחורה: שלומי נסע לרעים כבר ביום חמישי, לאבטח מסיבה אחרת שהייתה באותו מקום, ביחד עם אביב אליהו, בן דודה של מירן, מנהל הביטחון של שתי המסיבות, ועם ג'ק, חבר של בני הזוג. שני האחרונים נרצחו במסיבה ואילו שלומי נחטף. "השיחה האחרונה שלנו הייתה בשמונה וברבע בבוקר. התקשרתי ושמעתי אותו מתנשף, הוא סיפר שהם בורחים. שישה ימים הוא נחשב נעדר, ואז הגיעו אליי מהצבא ואמרו לי שעל סמך גורמים מודיעיניים הם יודעים שהוא נחטף. שמחתי, כמה שזה נשמע הזוי, כי לפחות הוא בחיים.
"כשהוא יצא מהבית למסיבה אמרתי לו, 'תשאיר את טבעת הנישואים, שלא תלך לאיבוד'. אני לא יודעת להסביר את זה, בחיים לא אמרתי לו דבר כזה. הוא הוריד את הטבעת ומאז היא עליי".
שמות חיבה: "הוא קורא לי חבוד, ואני קוראת לו חבודי וגם שלונצו. כן, גם בגיל 41 אנחנו עדיין קיצי־קיצי. מישהו אמר לי פעם, 'איף, איזה דביקים אתם'. עד היום אנחנו עדיין נפרדים בנשיקה בבוקר".
ילדים: "מאוד רצינו ילדים, ניסינו טיפולי פוריות במשך שש שנים, שלא צלחו. כמה פעמים נקלטתי וזה לא החזיק, עד שבשלב מסוים החלטתי שאני לא ממשיכה. אמרתי לשלומי שאני לא מסוגלת יותר, והוא תמך בי. זה לא מובן מאליו, לא כל אחד היה מקבל את זה שאשתו לא רוצה להמשיך לנסות לעשות לו ילד. היום זה רק שנינו, לכן אנחנו גם כל כך קשורים. אנחנו ממלאים אחד את השני".
מחווה רומנטית: "יש לו מחוות קטנות ומטריפות - מתנות מושקעות, פתאום זר פרחים לעבודה. הוא בן אדם מאוד מפנק, המתנות שלו תמיד גרנדיוזיות. אנחנו נוסעים הרבה לחו"ל ותמיד רק שנינו. עד היום אנחנו נהנים מהביחד, לא אוהבים לנסוע עם אחרים".
ויכוחים: "תמיד היו לנו חילוקי דעות על זה שאני לא מספיק אמיצה לעשות שינויים בחיים. הוא בן אדם מאוד שאפתן, תמיד היו לו תוכניות והייתי מורידה אותו".
תוכניות שהוקפאו: "לבנות בית באלקוש. כבר התחלנו תהליך והכול נעצר".
אופטימיות זהירה: "כמה שאני בטוחה באיש שלי שהוא חזק והוא ישרוד, זה לא תלוי בו. הוא שבוי בידי מפלצות. עד היום אף אחד לא ראה אותו. בכל פעימה קיוויתי שמישהו יגיע אליי ויספר לי שהוא ראה אותו, אבל לא שמעתי דבר. הוא לא יחזור אותו דבר, זה בטוח, אבל אנחנו נטפל בו, נעטוף אותו, נחבק אותו ונאהב אותו, רק שיחזור כבר".
