הרבה זמן חיכתה השחקנית נועה יהודאי (39) לפריצה הגדולה שלה, כזאת שתגרום לאנשים לסובב אחריה את הראש ברחוב מבלי שישאלו את עצמם "מאיפה היא מוכרת לי?", אלא שידעו שהיא דליה אביטל־גינוסר מהסדרה "קופה ראשית" (כאן 11). בסדרה היא מגלמת פעילת סביבה שוחרת טוב שמאתגרת את שוני סטרטינר (דורית לב ארי) המתנשאת והגזענית, שאוהבת לעשות שיימינג לאנשים, ובהם גם לדליה עצמה.
"הקיץ בעזרת השם אחגוג 40, ואני מרגישה שהכול מתחיל עכשיו, דווקא כשאני מתחילה לקמול", צוחקת יהודאי. "חיכיתי מלא זמן שזה יקרה לי, אבל אף פעם לא הורדתי רגל מהגז. כל הזמן שיחקתי, יצרתי, העליתי סרטונים לרשת וקיוויתי שמישהו יבחין בי. אני אדם מאוד מחובר ומאמין והאמנתי שזה יקרה, אבל אם לומר את האמת לא באמת – מה, יגעת ומצאת זה אמיתי? כנראה שכן, כי הנה פתאום משהו נפתח. נכנסתי ל'קופה ראשית' בעונה השנייה לתפקיד אורח, אבל מי יכול על דליה? היא תפסה ונשארה. השנה צילמנו את העונה החמישית שבה אני כבר מופיעה בחמישה פרקים. עוד משהו טוב שקרה לי השנה, הצטלמתי לסדרה 'מפיקת החתונות' שתעלה בקשת 12, בכיכובם של עדי חבשוש ותומר קאפון, עם תפקיד פשוט ממתק. אני משחקת את תהילה, המזכירה של מפיקת החתונות, שאותה מגלמת חבשוש".
כשסיימתי את הלימודים לא עשיתי כלום. מדבר. גרתי אז בתל־אביב, הייתי כל כך ענייה שאכלתי רק לחם, חומוס וגזר, עד שיום אחד הפסקתי לקבל מחזור"
איך הגעת ל"קופה ראשית"?
"הכרתי את יוצרי הסדרה (יניב זוהר ונדב פרישמן, ד"ח), עשיתי איתם סדרה לערוץ 'ביפ' בשם 'כולם אוהבים את אהובה', על אמא שהיא החברה הכי טובה של הבת שלה. הסדרה היא סוג של ביקורת חברתית על האמהות האלה שרוצות להישאר צעירות ועל טשטוש הגבולות ביחסים בין אמהות לבנות. באותה תקופה העליתי גם סדרת סרטונים עם דמות בשם 'רונית מאמנת רוחנית', שמזכירה קצת את דליה, רק בהיפית, והם ראו וקראו לי לאודישן ל'קופה ראשית'. הם כנראה אמרו לעצמם 'אוקיי, יש עליה, זה לא שהתפלק לה'. זה התחיל מפרק אחד בעונה השנייה והופתעתי מאוד כשקראו לי לעונה שלישית, רביעית וחמישית".
אז עוד לא ידעת שאת משתתפת בסדרת קאלט.
"לא, זה היה לפני חמש שנים, הסדרה רק עלתה. הבאז התחיל בעונה השנייה ומאז זה הלך ותפס. בשנתיים האחרונות זה נהיה כבר ממש טרפת".
תפקיד ב"קופה ראשית" זה דבר משנה חיים?
"זה תפקיד מדהים בסדרה מדהימה ואני מודה על זה, אבל אני לא בונה על זה, זה עוד דבר בדרך. אני אוהבת את הקאסט ואת החוויה, אבל יש לי עוד המון חלומות שאת אחד מהם אני מגשימה ממש בימים אלה: מופע סטנדאפ משלי".
לא הבנתי את הרמז
יהודאי נולדה וגדלה במושב גן־השומרון ליד פרדס־חנה, בכורה מבין ארבעת ילדיהם של אירית (64), בעלת עסק לצעצועי פרימיום וציון (67), סוכן ביטוח, שהיו רוב חייהם חקלאים, בעלי לולים וגידולי שדה ("גדלתי ממש בין הערוגות"). אחרי הצבא עברה לתל־אביב ל־12 שנה, ואחרי נישואיה חזרה למושב לתקופה מסוימת. "הייתה לי פנטזיה שאגור מעל סבא וסבתא שלי כשיהיה לי בן זוג, וזה מה שקרה", היא אומרת.
מתי הבנת שאת רוצה להיות שחקנית?
"מאז שאני מודעת לעובדה שאני בן אדם עם רצונות קיבלתי את הידיעה הברורה שאני שחקנית, בגלל זה לא הבנתי למה אין הלימה בין הידיעה הזאת ובין המציאות. הרבה שנים שאלתי את עצמי 'זאת אני, אני שחקנית, אז למה זה לא קורה?' לא התקבלתי לאף בית ספר למשחק ונבחנתי לכל הגדולים, בית צבי וכאלה. לא הלך לי, ובסוף הגעתי לבית ספר 'הדרך' של איל כהן, שגם עדי חבשוש, מאור שוויצר, עופר חיון ומורן רוזנבלט למדו בו. זה בית ספר קטן, לא מהידועים, ועוד הייתי צריכה לשכנע את איל שיקבל אותי".
יכול להיות שהיקום ניסה לרמוז לך משהו?
"גם אם כן, לא הבנתי את הרמז כי אין לי אופציה שנייה. לכל אחד יש כלי אחד שהוא צריך לדעת לנגן עליו וזה הכלי שלי, אין לי עוד כלים בארגז. אמרתי 'אין, זה חייב לקרות, אז או שאחכה עוד שנה לאודישנים הבאים או שאנסה ב'הדרך'. בסוף זה יצא לטובה, למדתי בבית ספר מיוחד, הנשמה שלי לא הייתה שורדת בבית ספר שבו התחרות היא שם המשחק. 'הדרך' זה בית ספר שממש מבטל את הגאווה ואת האגו".
תמיד ידעתי שאם אעלה מופע משלי אדבר על עצמי, כי אני לא אדיר מילר ואני לא טובה ב'מכירים את הקטע הזה?'. בזכות טיפול תטא־הילינג הבנתי שאני מעניינת"
מתי הבנת שאת מצחיקה?
"תמיד הייתי מצחיקה, זה מהבית. אנחנו תמיד רבים בבית מי יותר מצחיק ואני תמיד מפסידה, יש לי שלושה אחים קטנים ממני שחושבים שהם יותר מצחיקים. הכול בצחוק, כן? כי הם מפרגנים לי מאוד, אין הופעה שלי שהם לא מגיעים אליה, אבל ביומיום הם מורידים אותי כמה שיותר, אלה היחסים. תראי, לא חשבתי שאהיה שחקנית מצחיקה, אבל תוך כדי הלימודים התברר יותר ויותר שאני קומיקאית. בחיים לא הייתי מגדירה את עצמי ככה".
מה הדבר הראשון שעשית אחרי הלימודים?
"כלום. וכשאני אומרת כלום, אני מתכוונת לכלום. מדבר. גרתי אז בתל־אביב, הייתי צריכה לשלם שכירות, אז נכנסתי לראש כלכלי של מאיפה מביאים את השכירות לחודש הבא, בכלל לא הייתי בראש של יצירה. הייתי כל כך ענייה שאכלתי רק לחם, חומוס וגזר, עד שיום אחד הפסקתי לקבל מחזור. זו הייתה ממש מלחמת הישרדות, לא סיפרתי להורים שלי על המצב, עבדתי בכל מיני עבודות מזדמנות – במספרה, במלצרות, בבייביסיטר, ואז יום אחד זה קרה: קיבלתי עבודה כשחקנית".
איפה?
"התקבלתי ל'מותק של יום הולדת' בכיכובם של שי ורועי, שביים אמיר פיי גוטמן לערוץ 'הוט יאנג'. אני זוכרת את היום הזה, זה היה מטורף. התקבלתי לטלוויזיה, ועוד ל'הוט'! ואז נגמרו הצילומים ולא קרה כלום במשך שנים. הלכתי לאודישנים, עבדתי בהצגות ילדים, כאלה שאת סוחבת את הציוד והתפאורה מגן לגן ועושה עשר הצגות ביום, וכל הזמן אמרתי 'טוב, זה זמני, עוד מעט יגלו אותי'".
היו ימים שהתייאשת?
"לא, היו לי רצון מאוד חזק, ידיעה ואמונה. תמיד האמנתי שזה יגיע, חלמתי שזה יגיע, רק לא באמת ראיתי איך זה קורה".
ההורים שלך לא התייאשו ממך?
"למזלי ההורים שלי מאוד מאפשרים, הם לא לחצו בכלל, תמיד החזיקו איתי איזושהי אמונה. בחיים לא שמעתי מהם ביקורת, להפך. כשהיה לי בן זוג מקיבוץ מעגן־מיכאל ועברתי לגור איתו, הם עשו לי שיחה ואמרו לי 'את מוותרת על החלום בשביל גבר'. הם ממש צדקו, אז חזרתי לגור בתל־אביב והמשכתי לנסות".
בדיחות בהתאמה אישית
יהודאי גרה היום ביישוב חריש (וחולמת לחזור למושב גן־השומרון שבו גדלה) עם בעלה המוזיקאי אסף כהן (44), זמר, כותב, מלחין וגם מטפל במוזיקה בשתי קליניקות שבבעלותו, והם הורים לשניים: נאיה (שש) וליאו (שלוש). "יש בי רצון לילד שלישי, זה ברור, אבל אין כרגע יכולת", היא אומרת בכנות. "אני באה מבית של ארבעה ילדים ואני יודעת כמה כיף זה אחים, אבל עד שהתחלתי להמריא, אני אכנס עכשיו להיריון? אני גם אמא מאוד טוטלית, לא נותנת לאנשים אחרים לגדל לי את הילדים, אז אני מתלבטת. זו האובססיה של חיי, רציתי מאוד ילד שלישי, לא בטוח שזה יקרה, אבל לפחות הבית שלם, יש לי בת ויש לי בן. בקיץ כאמור אני חוגגת 40. הנפש עוד לא מוכנה להשלים עם הגיל הזה, אבל תודה לאל הוא מגיע בלי משבר, עברתי כבר את המשבר בגיל 20 וגם בגיל 30, אני כבר רווית משברים. אני חושבת שאני נראית בסדר, עדיין טבעית, אבל בהחלט כבר מתחילה לראות את סימני הגיל. לא מזמן, בצילומים ל'מפיקת החתונות', ראיתי את עצמי במוניטור ואמרתי 'אוקיי, את לא נראית כמו שאת חושבת'".
בשנים האחרונות יהודאי התפרנסה ממיזם ייחודי שהמציאה, שנקרא "סטנדאפ בהזמנה" - מופע מותאם אישית לקהל מסוים. "זה התחיל מזה שחבר ביקש ממני שאנחה את מסיבת יום ההולדת שלו, עשיתי עליו סוג של סטנדאפ, ראיתי כי טוב ואמרתי – אוקיי, אני יכולה להתפרנס מזה. אבל אני לא עושה את זה יותר. עייפתי, כי בסוף זה המון עבודה, ממש כתיבה של מופע שלם, מושקע, מצחיק וחד־פעמי. אני עושה את זה רק לאנשים שממש מתחננים, כי החלטתי להשקיע את האנרגיות במופע משלי".
המופע שלה, שנקרא "כישורי חיים (שאין לי)", היה אמור לעלות באוקטובר ונדחה. "כשנודע לי שדורון בולדס, חבר ילדות שלי, נרצח במסיבת נובה יחד עם עוד אנשים שהכרתי, נכנסתי לחוסר תפקוד. לאט־לאט יצאתי מזה, חזרתי לעצמי, ובדצמבר כבר הופעתי בצפון לנשות מילואים", היא מספרת. "כל הזמן הזה המשכתי להעלות לרשת סרטונים מצחיקים על המצב, כי לא יעזור שאני אשתף בשכול ובכאב שהרגשתי, בימים קשים כל כך עדיף להצחיק ולרומם. כל יום אני מקבלת הודעות מחיילים שכותבים לי שאני מעבירה להם את המילואים בכיף, שהם מעבירים את הקטעים שלי מיד ליד, וגם נשות מילואים כותבות לי שאני עושה להן נחת רוח. במקביל, הופעתי בבתי מלון למפונים, גם לבד וגם עם כל הקאסט של 'קופה ראשית'. הרגשתי שהמפונים ממש צמאים לניתוק הזה ואני אומרת 'וואו, תודה על הזכות הזאת להצחיק אותם'".
על מה המופע שלך?
"זה מופע קומי עם סיפורים מהחיים שלי, שדורשים פה ושם אי אלו כישורים שלא תמיד יש לי. אני מספרת סיפורים מצחיקים וגם מרגשים והזויים, ומשלבת גם דמויות וטיפוסים. זה התחיל כשיום אחד קיבלתי טלפון מאיזו קיבוצניקית מהצפון ששמעה על 'סטנדאפ בהזמנה' והזמינה אותי להופיע בקיבוץ. אמרתי לה 'אבל אין לי מופע אישי', והיא ענתה 'אז תכתבי ובואי', וזה קצת פתח לי את הראש. ביולי 2023 עשיתי את המופע הראשון ביקב ברמת הגולן, ואז התחלתי להריץ אותו בבתי קפה, מועדונים וקיבוצים. ועד שסוף־סוף הגעתי איתו לעיר הגדולה, פרצה המלחמה והכול נעצר".
"התקבלתי לתפקיד בטלוויזיה, ואז נגמרו הצילומים ולא קרה כלום במשך שנים. הלכתי לאודישנים, עבדתי בהצגות ילדים, כאלה שאת סוחבת את הציוד מגן לגן ועושה עשר הצגות ביום"
מאיפה יש לך אומץ לפתוח קופות?
"מזה שאין לי ברירה, ואני מדברת על זה במופע שלי. תמיד ידעתי שאם אעלה מופע משלי אדבר על עצמי, כי בואי, אני לא אדיר מילר ואני לא טובה ב'מכירים את הקטע הזה?'. עברתי כל מיני סוגי טיפול בחיים שלי, באחד מהם הבנתי שמה שמנע ממני עד היום להרים מופע משלי היה שחשבתי שאני לא מספיק מעניינת. לא חשבתי שאני יכולה לעמוד על הבמה ולדבר על עצמי, ובטיפול הזה הבנתי שכן".
איזה טיפול?
"תטא־הילינג אצל המטפלת ליאת שעיבי. מאז שאני איתה אני הרבה יותר מאמינה בעצמי ואני רואה איך המציאות סביבי משתנה. בטיפול חשפתי עוד ועוד סיפורים על עצמי ופתאום זה נהיה מעניין. אמרתי 'אוקיי, יש פה משהו'. התחלתי להציף את הסיפורים מול חברה שלי, הבמאית רוני לבנון, ראיתי שזה מצחיק אותה והתחלתי לנסות אותם מול כל מיני אנשים אחרים, עד שהמופע עמד יפה על הרגליים ואני ממש גאה בו. אם היית מספרת לי שיום אחד יהיה לי מופע סטנדאפ משלי, לא הייתי מאמינה. זה אפילו לא היה חלום, כי לא ידעתי לחלום על זה ובטח לא העזתי. כנראה שלגיל 40 בכל זאת יש את הכוח שלו".
