ובכן, מתברר שאני מושא לקנאה! אבל רגע, אפשר להירגע. אני לא מתכוונת להרים לעצמי. עד כמה שהייתי רוצה, זה ממש לא בגלל סממן חיצוני או איזו תכונה מרשימה שיש לי. זה רק בגלל שאני "אמא גרושה", זאת בניגוד ל"אמא יחידנית".
כך בכל אופן הסבירה לי קולגה, אם יחידנית לילדה, שלטענתה היא ורוב חברותיה היחידניות מקנאות בגרושות ("בהנחה שיש להן הסכם גירושין הוגן"), שלא רק מקבלות עזרה כלכלית, אלא גם "יכולות לבלות כל סופ"ש שני".
אני מודה שזה קצת הצחיק אותי, כי נזכרתי שמיד אחרי גירושיי דווקא קינאתי מאוד באמהות היחידניות שלא צריכות לחלוק בילד שלהן, הן יכולות לראות אותו כל יום, אפילו בשני ורביעי. הן יכולות לחגוג איתו את ראש השנה ואת פסח שנה אחר שנה. עבורי זה ללא ספק היה הקושי הכי גדול: הידיעה שמעתה והלאה לא אוכל לראות בכל זמן שבא לי את הילדה הקטנה שלי! זו שנוצרה בתוכי, זו שאני ילדתי. נכון, כולנו רוצות לפעמים לקחת פסק זמן לעצמנו - לתת למישהו אחר להשגיח על הילדים בזמן שאנחנו קופצות לפילאטיס או לנופשון קצר בחו"ל - אבל זה אחרת כשמדובר בבחירה שלך. העובדה שאת לא יכולה לראות את הילד שלך בזמנים מסוימים - כי יש חוזה משפטי שכופה את זה עלייך - הרגישה לי כסבל נוראי ולא טבעי.
"אם כבר", אמרתי לאותה קולגה, "שווה לקנא בנשואות המאושרות. הנשים שאחרי כל כך הרבה שנים יחד, לא רק מצליחות לתחזק זוגיות תקינה, אלא עדיין מסתכלות בעיניים נוגות על הבעל ומכריזות שהיום הן אוהבות אותו אפילו יותר. אלה, א־ל־ה הנשים שהן מושא לקנאה! לא רק שהן זכו למצוא את נשמתן התאומה, את האהבה הגדולה של החיים - הן לא צריכות לחלוק את הילד שלהן. להן הרבה יותר קל כלכלית, וכשיש גם כסף וגם אהבה - את בטוח 'מבלה כהוגן'".
אלא שלאחרונה נתקלתי במכרה שתויגה אצלי תמיד כ'נשואה מאושרת', שממש לא נראתה מאושרת. פניה היו נפולות ועצובות, ולחיוך הקורן שלה, שתמיד הגיע איתה בילט־אין, לא היה זכר. היה ברור שמשהו עובר עליה, וכששאלתי מה קרה, השיבה בעיניים בוכיות שבעלה האהוב נפטר במפתיע מהתקף לב. רק בן 52 היה במותו.
חשבתי לעצמי איך כמוני וכמו הקולגה שלי גם היא נאלצת עכשיו לחיות את חייה ולגדל את ילדיה בלי בן זוג לצידה. אבל בניגוד אלינו, זו אפילו לא הייתה ההחלטה שלה. היא לא בחרה להתגרש מאבי ילדיה, היא לא בחרה להיעזר בתרומת זרע ולהביא לבדה ילדים. הגורל החליט זאת בשבילה. ועדיין, בלילה, שלוש אמהות ילכו לישון לבד. ובמי צריך לקנא עכשיו? בגרושה שלפחות הביאה ילדים עם בן זוג? ביחידנית שלפחות יכולה להיות תמיד עם ילדיה? או באלמנה שלפחות זכתה ליהנות שנים רבות מאהבת אמת? התשובה מבחינתי: באף אחת.
הדשא של השכנה באמת ירוק יותר, אבל תלוי על איזה חלק מסתכלים ובאיזו עונה. אני בכל אופן מעדיפה היום להסתכל רק על "החצר" הפרטית שלי, למצוא בה את הפינה הכי ירוקה ו"לבלות בה כהוגן". כי לעולם לא נוכל לדעת מה יקרה מחר: אם חלילה תגיע בצורת שתצבע בצהוב גם את הפינות הירוקות שעוד נותרו לנו או שירדו גשמי ברכה וכל חצר הבית שלנו תתכסה בירוק משגשג.
