לא זיהיתי שיר של אדל ברדיו
איריס מזרחי (57), גרושה פלוס שלושה מתל־אביב, עובדת במשרד עורכי דין
"הכרנו באתר היכרויות. התכתבנו, עברנו לטלפון, ומשם קבענו להיפגש. הוא בא לאסוף אותי, ישבנו לאכול גלידה ברוטשילד והיה ממש נחמד. כל כך נחמד שקבענו לדייט שני. גם הדייט הזה מאוד זרם, היה ברור ששנינו מצאנו חן אחד בעיני השני, וכבר דיברנו על הפגישה הבאה".
ואז?
"בדרך חזרה הביתה התנגן ברדיו שיר של אדל. השיר נשמע לי מאוד מוכר אבל לא זכרתי מי שרה אותו. אמרתי לו: 'תגיד, מי שרה את זה?'. הוא הסתכל עליי בהלם, כאילו אני לא יודעת משהו בסיסי, ואמר כולו מתפלא: 'מה זאת אומרת? איך את לא יודעת שזו אדל? איך את לא מכירה?'. עניתי: 'אני יודעת מי זו אדל. פשוט לא קישרתי אותה לשיר. קורה'. באותו רגע כל השיח בינינו השתנה. ממש ראיתי איך ירד לו ממני באותה שנייה. אם לפני כן הוא לא הפסיק לדבר, בדקות שנותרו עד שהוא הוריד אותי בבית הוא שתק. חשבתי לעצמי: 'מילא לא הייתי מזהה שיר של הביטלס, אבל שיר של אדל?'. וכן, אחרי זה הוא פשוט התאדה".
חייכתי יותר מדי בדייט
גילת אפרנקו (42), גרושה פלוס שניים מראשון לציון, אחות
"אחות שעבדה איתי אמרה לי שהיא רוצה לשדך לי מישהו. היא סיפרה שהוא רואה חשבון ו'בחור ממש טוב'. אמרתי 'בשמחה'. קבענו בבית קפה. כשהוא הגיע, חייכתי לעברו והתחלנו לדבר. הוא היה די משעמם, אבל ניסיתי להיראות מתעניינת. בסוף הדייט, כשיצאנו לעבר החניה, הוא אמר לי: 'תקשיבי, זה לא ילך בינינו. את מחייכת יותר מדי'. הייתי בשוק. חשבתי לעצמי: 'וואו, את זה עוד לא אמרו לי"'.
בהחלט הזוי.
"אני מקווה עבורו שזה היה סתם תירוץ ושפשוט לא באתי לו בטוב. אחרת די עצוב לי בשבילו. אני בכל אופן, לא הפסקתי לחייך מאז".
קוראים לי כמו לגרושתו
מיכל בוינאל (44), גרושה פלוס שניים מגבעת־שמואל, מנהלת אולם מעצרים בבית משפט
"הכרנו דרך חברים משותפים. קבענו בבית קפה, שתינו, אכלנו, והיה דייט ממש משעשע וכיפי. לקראת הסוף הוא אמר, 'טוב, תקשיבי, יש לי וידוי. הדייט שלנו נבע מהסקרנות שלי להכיר אותך, אבל אנחנו לא נוכל להתקדם'. מיד התחילו לרוץ לי כל מיני מחשבות בראש, אבל הסיבה שהוא אמר לרגע לא עלתה על דעתי".
השם שלך?
"כן. הוא אמר, 'תקשיבי, לגרושה שלי קוראים מיכל. זה הפריע לי עוד לפני שנפגשנו, אבל חשבתי שאולי אחרי שנשב ביחד אוכל להתגבר על זה. את באמת מקסימה והכל, אבל אני מבין שזה עדיין ירגיש לי מוזר להיות עם עוד בת זוג שקוראים לה מיכל'. אמרתי לו, 'טוב, תשמע, אני לא הולכת לשנות את השם בקרוב. זה מה יש', ואחרי הדייט הזה באמת נפרדו דרכינו.
"נשארנו חברים בפייסבוק, וכעבור שנתיים ראיתי שהוא נישא ונולדו לו שני ילדים. לפני שנה ראיתי אותו פתאום באפליקציית היכרויות. כתבתי לו, 'מה קרה? חשבתי שאתה נשוי'. הוא ענה 'התגרשתי בשנית'. אחרי זה הוא שאל אם אני עדיין פנויה והציע שניפגש, אבל הזכרתי לו שעדיין קוראים לי מיכל. זה כבר לא הפריע לו הפעם, אבל אני כבר הבנתי עם מי יש לי עסק. אם בן אדם פוסל אותך פעם אחת על דבר כל כך מטופש, את יודעת מראש שזה יכול לקרות שוב".
סיפרתי שלאמא שלי יש סרטן
אוקסנה קווינלן (37), בזוגיות פלוס אחת מנופית, חוקרת ומרצה לפסיכולוגיה
"הכרתי באתר היכרויות מישהו שמאוד מצא חן בעיניי. כבר יצאנו לשני דייטים, והדייט השלישי היה מאוד רומנטי: עשינו אותו על חוף הים, פרשנו שמיכה, שתינו יין. היה ממש זורם ומהנה, הרגשתי חיבור. ואז הוא שאל אותי מה ההורים שלי עושים. סיפרתי לו שאמא שלי חולת סרטן ועוברת טיפולים. באותו רגע הוא השתתק. כל הווייב השתנה והדייט הפך להיות מאוד קר ומנוכר. הוא מיהר לסיים את הדייט, ולא יצר איתי קשר אחריו. גם כשכתבתי לו, הוא פשוט סינן אותי ולא ענה".
וואו.
"אני יכולה להבין שאולי יש אנשים שמרגישים שזה תיק עבורם להתחיל לצאת עם מישהו שמתמודד עם משהו קשה. אבל עדיין, את מצפה שיגלו קצת אנושיות. בטח אם כבר יצאתם לשלושה דייטים. במקום לסנן ולא לענות, הוא לפחות היה יכול לכתוב את האמת. זה היה מעליב".
העקב בנעליים שלי לא היה לטעמו
אפרת טלר (47), גרושה פלוס אחד מקריית־חיים, מורה
"הכרנו דרך אתר היכרויות. יצאנו לדייט ראשון בבית קפה, הפגישה הייתה מאוד נחמדה וזורמת, וקבענו דייט שני. נעלתי נעלי סירה עם עקב נמוך, ובמהלך הדייט ישבתי רגל על רגל. שמתי לב שהוא נותן מבט מעמיק ברגליים שלי, עד שבשלב מסוים הוא הרים את הרגל שלי למעלה ואמר, 'חשבתי שתבואי עם עקב יותר רציני'. במקביל הוא התחיל לשרטט לי על כף הרגל את הנעל האולטימטיבית מבחינתו: איך שהיא צריכה להיות יותר פתוחה, לחשוף יותר את קשת כף הרגל ושהעקב צריך להיות גבוה יותר ומחודד. הסתכלתי עליו בשוק והוא המשיך לשאול, 'יש לך נעלי עקב כאלה?'. אמרתי לו 'אולי'. הוא אמר, 'לא, חשוב לי לדעת'. הוא התחיל להסביר לי שהוא צריך אישה שנועלת נעלי עקב יותר רציניות".
בקיצור, לבחור היה פטיש לנעליים.
"לגמרי. בדי־עבד נזכרתי שבמהלך ההתכתבויות שלנו הוא שאל אם יש לי הרבה זוגות נעליים. בכל אופן, אחרי שהוא הבין שאני לא מסוג הנשים שמתהלכות ביומיום עם עקב מאוד גבוה ושפיצי, נראה שהוא איבד עניין וסיימנו את הדייט די מהר".
סיפרתי שאני עושה פילאטיס
דן זליקובסקי (42), אלמן פלוס אחד מפתח־תקווה, סוכן ביטוח
"זה היה לפני כמה שנים טובות, עוד לפני שהתחתנתי. הכרתי מישהי באתר היכרויות, אבל היא פסלה אותי עוד לפני שבכלל היה דייט".
מה קרה?
"התכתבנו ועברנו לטלפון. בשלב מסוים בשיחה דיברנו על תחביבים, ואמרתי לה שבין היתר אני עושה פעם בשבוע פילאטיס. פתאום היא השתתקה ואז אמרה, 'תשמע, אני לא יוצאת עם גברים שעושים פילאטיס. זה לא גברי מספיק'".
איך הגבת?
"אמרתי לה 'סבבה' וסיימנו את השיחה. ביני לבין עצמי ברור שחשבתי שהיא הזויה, שזה דבר מטומטם להגיד או לפסול עליו".
והמשכת עם הפילאטיס.
"לא. הפסקתי כבר מזמן, אבל רק בגלל שהחלפתי מקום מגורים והמכון שבו עשיתי פילאטיס כבר לא קרוב אליי. אבל לרגע אני לא חושב שדבר כזה באמת מאיים על הגבריות".
אני מתעוררת מאוחר בשבת
רותי גול (39), גרושה פלוס שניים ממושב אשבול, מגשרת משפחתית וזוגית
"חבר משותף הכיר לי מישהו שעבד איתו. הוא אמר, 'נראה לי ששניכם באותו ראש, יש לי תחושה שתתאימו'. אני והבחור התכתבנו, הוא שלח לי תמונה שלו, והוא באמת מצא חן בעיניי. ישבנו בבית קפה, והדייט היה ממש טוב. השיחה זרמה, וביני לבין עצמי התלהבתי. קשה לי מאוד למצוא מישהו שממש ימצא חן בעיניי, ואני זוכרת שאמרתי לעצמי, 'וואו, החבר צדק. אנחנו באמת באותו ראש'.
"מאחר ששנינו היינו גרושים פלוס ילדים, בשלב מסוים כמובן הגיעה השאלה המתבקשת: האם אנחנו מסונכרנים בסופי השבוע, כי אין דבר יותר מבאס אצל גרושים מלגלות שבזמן שאת בלי הילדים, הוא עם הילדים והפוך. לשמחתנו גילינו שגם סופי השבוע שלנו מתואמים".
באמת נשמע מעולה.
"כן, עד שציינתי לתומי שבשבת שאני בלי הילדים אני אוהבת לפרגן לעצמי ולהתעורר מאוחר כדי להשלים שעות שינה. פתאום הוא אמר, 'טוב, סורי, אבל זה לא ילך בינינו'. הייתי בטוחה שהוא צוחק. אמרתי לו 'מה?'. הוא ענה, 'אני צריך אישה שקמה מוקדם בשבת בבוקר'. אמרתי לו, 'מה זה מוקדם?'. הוא ענה: 'גג שמונה בבוקר'. אמרתי לו, 'אבל זה יום שבת. מה בוער לי?'. הוא אמר, 'זה זמן שאפשר לבלות ביחד, לשתות קפה, לצאת לטיולים. אני מצטער, אבל לי זה לא מתאים'. הייתי בשוק".
אפשר להבין.
"מיד אחרי מה שהוא אמר, סיימנו את הדייט. התקשרתי לחבר שהכיר בינינו ושאלתי מה השריטה של הבחור עם שבתות בבוקר. החבר אמר שגרושתו הייתה ישנה שעות על גבי שעות, וזה כנראה עשה לו סוג של טראומה, שהוא הרגיש שבגלל זה הוא לא יכול היה לעשות איתה שום דבר בשבת. חשבתי שזה הפסד שלו, כי הוא לא טרח להכיר אותי לעומק ולבדוק. העובדה שאני אוהבת לקום מאוחר, עדיין לא אומרת שאני יוצאת מהמיטה בצהריים. אבל שחררתי. אני אדם שמכבד החלטות מטומטמות של אחרים".
הזמנתי הפוך על חלב
מיכל כספי (39), נשואה טרייה מתל־אביב, יועצת זוגית מוסמכת
"זה היה לפני עשור. הכרנו באתר היכרויות, דיברנו בטלפון והוא נשמע אחלה בחור. קבענו שניפגש בבית קפה, נזמין קפה בטייק־אוויי, ומשם נלך להסתובב בפארק הירקון. נפגשנו בפתח בית הקפה ונכנסנו פנימה כדי לבצע את ההזמנה. הוא הזמין הפוך על בסיס סויה, אני הזמנתי הפוך על חלב. ואז הוא פתח זוג עיניים ושאג, 'מה הזמנת?'. הייתי כולי מבולבלת. מה שעבר לי בראש זה שאולי הוא רוצה לשלם עליי, שבגלל זה הוא רוצה לדעת. אבל עדיין לא הצלחתי להבין למה הוא כועס. הרי זה לא שהזמנתי סטייק טרטר ב־400 שקל. הזמנתי קפה! עניתי בהיסוס, 'הזמנתי הפוך על חלב'. ואז הוא אמר בכעס, 'אז את רוצה להגיד לי שאת חלק משרשרת הרצח?'. עדיין לא הבנתי על מה הוא מדבר. זה היה כאמור לפני עשר שנים, הטבעונות הייתה פחות אִין. אמרתי לו, 'על מה אתה מדבר?'. ואז הוא התחיל לתת לי הרצאה על החלב, ועל איך שבגלל אנשים כמוני העולם שלנו נראה כמו שהוא נראה. הוא ממש עמד בבית הקפה וצעק עליי מול כל האנשים שהיו שם. הרגשתי כל כך לא נעים".
מה עשית?
"מרוב שהייתי בהלם, בהתחלה עוד ניסיתי להרגיע אותו. אמרתי לו, 'בוא ניקח את הקפה, נצא ונדבר על זה. זה לא הזמן והמקום'. הוא אמר, 'זה בדיוק הזמן להבין מי את'. בשלב הזה היה ברור לשנינו שאין כאן התאמה, וכל אחד הלך לדרכו".
מטורף.
"אין שום בעיה כמובן אם מישהו טבעוני מעוניין לצאת רק עם מישהי טבעונית, רק שהוא מן הסתם היה צריך להגיד את זה מראש. בכל אופן, זה היה לטובה. מאז הספקתי להכיר את מי שהפך לבעלי, שהוא אגב, ותחי האירוניה, שף שמתמחה בבשרים מעושנים".
התחסנתי נגד קורונה
גדי (46), גרוש פלוס שלושה מהוד־השרון, הייטקיסט
"ראיתי אותה בפייסבוק, הפרופיל שלה מצא חן בעיניי, ושלחתי לה הודעה. התחלנו להתכתב על הדברים הרגילים: כמה זמן גרושים, כמה ילדים, מה עושים בחיים. השיחה מאוד זרמה. במשך יומיים המשכנו להתכתב, כולל הודעות קוליות, והייתה תחושה שזה הולך לקראת דייט. עד שבשלב מסוים היא כתבה: 'אני חייבת לשים דברים על השולחן. יש משהו מאוד מהותי שאני צריכה לדעת'. עניתי לה 'מה?'. היא כתבה: 'איפה אתה עומד בקשת האמונה העיוורת בכת השקרונה?'".
אוקיי.
"די נדהמתי. אמרתי לה שמעולם לא נשאלתי על זה, אבל אני חושב שהחיסונים הצליחו לבלום את התפשטות הווירוס. היא הוסיפה: 'ומה דעתך על כך שהניסוי של פייזר נעשה בארץ באגרסיביות?'. עניתי שפרויקט החיסונים עזר להחזיר את שגרת החיים למסלולה ושאני בעצמי התחסנתי, ומטבעי אני יחסית קונפורמיסט ומכבד את החוקים וההנחיות. היא כתבה: 'טוב, אז אני חייבת להגיד לך שאני לא יוצאת עם מי שמשתתף בניסוי'. אמרתי לה 'אוקיי' ואיחלנו חיים בריאים אחד לשני".
מה הרגשת?
"זה עורר אצלי מחשבה. גם ככה קשה למצוא אדם שיכול להתאים לך, והיום יש כל כך הרבה דברים שמפלגים בינינו. אתה נכנס לאתרי היכרויות ורואה נשים שכותבות בפרופיל שלהן: 'אם אתה אנטי־ביבי, אל תפנה אליי'. מישהי מהימין לא מוכנה לצאת עם מישהו מהשמאל, טבעוני לא מוכן לצאת עם מי שאוכלת בשר, ולכל זה התווספו עכשיו גם החיסונים. אני דוגל במשפט 'איש באמונתו יחיה'. אני בעד חיסונים ועדיין לא הייתי שולל מישהי אם היא לא התחסנה. זה היה הזוי".
