הקקאו שכולנו שתינו כילדים בקייטנות, כחלק מהפק"ל של שוקו ולחמנייה, חזר אל חיינו בשנים האחרונות כמוצר בריאות שלא רק מכיל ויטמינים ומינרלים, מחזק את העצמות ועשיר בחומרים נוגדי חמצון, אלא גם מרגיע, משפר זיכרון ונוגד דיכאון. תרבויות אמריקאיות עתיקות ייחסו לקקאו השפעות משנות תודעה, ולכן שילבו אותו בטקסים שבטיים רוחניים וכינו אותו "מזון האלים". מה הפלא שבשנים האחרונות טקסי הקקאו נהפכו לטרנד גם אצלנו?
טקסי הקקאו מורכבים משתייה של קקאו ומווריאציות של שירה, ריקוד ותפילות. טקס הקקאו שמעבירה אורניתה ליבנה לייבמן בפרדס־חנה, בנוי משתייה של ארבע כוסות קקאו, כשבין כוס לכוס שרים שירים בעזרת דף מילים.
בין עשרת המשתתפים שהגיעו לטקס בערב חמישי לפני כשבועיים היו שני בני זוג, כמה חברות שבאו יחד, וגם אנשים שהגיעו לבד. את השירה בליווי גיטרה הובילה שני קרפמן, מטפלת רגשית, זמרת ויוצרת. כל כוס הוקדשה לנושא מסוים, שקשור ביסודות אש, מים, אוויר ואדמה, ובסיום כל סבב שירה הביעו המשתתפים תפילה או כוונה, חלקם בעל פה וחלקם בלב - למשל, "אני מתפללת לרפואת בני" או "אני עצובה כי אני מרגישה שלא הגשמתי את עצמי" - אמרו "אמן" או "אהוי" ועברו לכוס הבאה. הטקס התנהל באוהל דום. במרכז המרחב, על מפה, הונחו נרות, קריסטלים וכלים מוזיקליים שהמשתתפים היו יכולים להשתמש בהם במהלך השירה. המשתתפים ישבו במעגל, וליבנה לייבמן מזגה משקה קקאו לכוסות קרמיקה.
אנרגיה גבוהה
ליבנה לייבמן למדה תיאטרון חזותי, עסקה באמנות והתחברה לשמאניזם כשלמדה על מקורות התיאטרון בתרבויות עתיקות, שבהן "המרפא השבטי" הופיע מול השבט עם מסכות ותלבושות והוביל טקסים רוחניים. "חלק משיטות הריפוי האלה כללו הילינג וריפוי עמוק שנעשו גם באמצעות שימוש בקקאו", היא אומרת. "התרבויות העתיקות התייחסו אל הטבע דרך הספיריט, האנרגיה שמחזיקה את כוח הריפוי שטמון בהן. לקקאו יוחסה ספיריט ייחודית, אנרגיה גבוהה. אם ליהדות יש יין, לתרבויות ההן היה קקאו".
מה מכיל המשקה שאת משתמשת בו בטקס?
"לא מדובר בקקאו שאנחנו מכירים מהסופר אלא בקקאו גולמי לא מעובד, מרוכז ואיכותי מאוד. אין במשקה סוכר אלא מעט סילאן, כי סוכר מוריד את האנרגיה של מהות הקקאו. יש בקקאו איכויות מעוררות ומפקסות, שבזכותן תמיד אומרים לאכול שוקולד לפני מבחנים, לצד איכויות שפותחות את הלב. את המשקה שאני מכינה אני טוענת בהרבה אנרגיה וברכות, ולאנשים שיוצאים מהטקס קורה משהו".
מה למשל?
"כל אחד לוקח את המתנות של הקקאו לחיים שלו - לזוגיות, לעבודה. אחרי שחוזרים הביתה יש זמן אינטגרציה, ועל כל אחד זה עובד בדרך שלו. כמו כל טקס, גם טקס הקקאו בא לעזור לנו לראות את החיים שלנו ממקום אחר".
כמו אחרי עיסוי
יהודית פפיאר (45), נשואה ואם לשלוש מבית־חשמונאי, אמנם קרובה לעולם הרוח כמטפלת גוף, נפש ונשמה, אך הכירה את טקס הקקאו רק לאחרונה. "הטקס קסום", היא אומרת. "הרגשתי שהלב שלי מתרחב והיכולת שלי להיכנס פנימה גבוהה יותר. הרגשתי שמחה פנימית והודיה. התהליך לא נגמר בערב עצמו. למחרת הרגשתי שעברתי משהו. כמו ריפוי עמוק. כמו אחרי עיסוי כשהשרירים בהתחלה כואבים ואחרי זמן מה הכול מרפה ומשתחרר".
התחלת לשתות יותר קקאו מאז?
"האמת שכן, אם כי הטקס הוא הרבה מעבר למשקה. זה יותר מנחמד וטעים. הקקאו בצירוף ההכוונה, שירי ההודיה, האמירות של המשתתפים - כל אלה ביחד יוצרים אירוע מרגש וממלא".
רונית לב, שהנחתה טקסי קקאו בארץ עד לאחרונה, שוהה כעת בבנגלור ומעבירה טקסי קקאו להודים. "אני מביאה להם תורה מדרום אמריקה, אבל האמת שהם מתעניינים בעיקר בשוקולד שאני מכינה מקקאו איכותי", היא אומרת.
"הקקאו הגיע אליי", היא מספרת. לפני 15 שנים עזבה את עבודתה בבנק בתל־אביב, עברה לגור באמירים והתחילה להעביר סדנאות שוקולד לזוגות. "חיברתי את התואר השני שלי בהנחיית קבוצות עם האהבה שלי לשוקולד, וזה היה מוצלח, כי שוקולד הוא מאכל חושני. כבר אז השתמשתי בקקאו גולמי, ומשם התקדמתי עד כדי כך שב־2012 שלחתי מתכון לשוקולד על בסיס תמרים ושקדים לתחרות בפורטוגל וזכיתי. ב־2018 קמתי בבוקר ולא יכולתי ללכת. מצאו לי קרע ברגל והציעו לי לעבור ניתוח, אבל שמעתי על טקס קקאו מרפא בגואטמלה והחלטתי לנסות אותו. אני יודעת שקשה להאמין אבל נסעתי לגואטמלה צולעת, עברתי את הטקס, המנחה אמר לי לחבר את הלב לרגל, ובאמת הכול חלף".
אחרי החוויה הזאת החליטה להיכנס לעולם הקקאו והתחילה להעביר טקסי קקאו בעצמה. היא נסעה למרכז אמריקה פעמיים בשנה כדי ללמוד משמאנים וממרפאים את תורת הקקאו, למדה אילו סוגי קקאו נחשבים לאיכותיים יותר, גילתה שסוכר וחלב מנטרלים את ההשפעות הטובות של הקקאו, והתחילה להכין משקאות ולבדוק אותם על עצמה. "הגעתי למתכון שאהבתי, שנתן לי תחושה שהיא מעבר לזמן, מעבר לגוף - תחושה של אהבה טהורה שאני קוראת לה אקטיבציה של הלב. ואז גיבשתי את הטקס שלי".
לב עורכת את הטקסים בטבע. "האדמה זקוקה לריפוי הזה, גם לאדמה יש צ'אקרות", היא אומרת. בשנה שעברה תכננה להנחות שבוע של מסע טקסי קקאו בארץ, מצפון לדרום, אך הרעיון נדחה בגלל המלחמה, ואמור להתממש בנובמבר הקרוב. "שתיית הקקאו היא לא סתם שתייה, כל החושים מעורבים בה. לכן חשוב לי שהקקאו יהיה טעים ומענג ושהמרחב יהיה מעוצב בצורה אסתטית. "בעזרת מה שקורה בטקס נוצרות קפיצות קוואנטיות", היא אומרת. "אני קוראת לזה 'רפואת הקקאו כהרף עין'".
רצון לחגוג
דגנית איטקיס (52), רווקה מגבעת־עדה, עובדת סוציאלית בעברה וכיום סטייליסטית אישית, שהשתתפה בטקס קקאו של לב, מייחסת את הזוגיות שלה גם למתנה שקיבלה מהקקאו. "הייתי בטקס הראשון שלי ביולי", היא מספרת. "שמעתי על זה טובות מחברות ורציתי להתנסות, ובאמת היה מקסים לחוש את האנרגיה הטובה שנוצרה בקבוצה. הטקס התקיים במוחרקה בצהריים, היה חווייתי והיה בו אלמנט של ריפוי שיצר תחושה של פתיחת הלב. הרגשתי שהטקס פרם לי מהלב כאב ישן שהשתחרר לדרכו, והתפנה מקום לדברים חדשים. באותו ערב היה לי דייט שנקבע מראש. נחתי שעה, ויצאתי לדייט עם רצון לחגוג. היום אנחנו תשעה חודשים ביחד, ואת הטקס הבא כבר עשינו במשותף".
את חושבת שהטקס עזר לזוגיות הזאת להתפתח?
"אני חושבת שכבר הייתי בשלה, אבל משהו בטקס סייע ללב להיפתח ולקבל את הזוגיות שביקשה להיכנס".
בין ביירות לפרדס־חנה
בכניסה לפרדס־חנה, שם התקיים הטקס, הווייז הראה לי שאני נמצאת בביירות ואז הפסיק לתקשר כליל. החלטתי להיכנס לאחד הרחובות הצדדיים, להתחבר לילדה הפנימית שבי שגדלה בימים שבהם שאלנו אנשים ברחוב שאלות כמו "סליחה, איפה רחוב שבזי?", וכך למצוא את הכתובת שחיפשתי. נראה שרוח הקקאו הגדולה כבר הייתה איתי ברגעים אלה, כי הרחוב הראשון שאליו נכנסתי היה אכן רחוב שבזי.
נפעמת מהסימן הברור הזה הגעתי לטקס, שנמשך כארבע שעות. כצפוי, ובהתאם לכל הקלישאות על פרדס־חנה, היה אוהל, היו נרות, היו תופים ומרווה, היינו יחפים, שרנו, רקדנו, התפללנו, ובמהלך הערב דובר על צ'אקרות, הדרכה עליונה, תדרים ואנרגיות.
ובלי קלישאות וציניות? היו דמעות, הייתה כנות, היה איזה חיבור רגעי בין קבוצת אנשים זרים, שהביאו כל אחד את התקוות, החלומות, האכזבות והכאבים הקולקטיביים והפרטיים שלהם. חלק מהתפילות נועדו לשדר לחטופים מרחוק כוח ותקווה, ולגרום לאלוהי הקקאו ולכל הכוחות הנוספים - שמוכנים לסייע - להוביל אותנו סוף־סוף לעתיד טוב יותר.
אהוי, אמן, כן יהי רצון.
