בתחילת יוני הגיע לעולם אדם, בנם הבכור של אנה ארונוב (39) ובעלה אייל אלגבי (38), ועם היוולדו זכה לכינוי ייחודי: "תינוק הריאליטי הראשון בישראל". הסיבה: הוריו הם, נכון להרגע, הזוג היחיד בישראל שהכיר בתוכנית ריאליטי, התחתן והביא ילד לעולם. המלצה חמה - אל תצטטו את הכינוי הזה בפני אנה. "אוי ואבוי, זה טייטל מוזר", היא אומרת כשאני מספרת לה על כך. "אדם הוא תינוק של אהבה. אני לא רוצה שום טייטל אחר".
ההיריון של ארונוב זכה לסיקור תקשורתי נרחב. גם מותו של אביה מחיידק טורף בזמן שהייתה בחודש השביעי, תרם לכך. אבל מה שלא נחשף עד היום הוא שלא היה מדובר בהיריון הראשון שלה. היא כבר הייתה בהיריון לפני שנתיים וחצי.
"בשבוע העשירי הלכנו לבדיקה שגרתית. עשרה ימים קודם כבר מצאו דופק והכל היה בסדר. באתי מוכנה עם כל בדיקות הדם, הרופא התחיל לבדוק, ופתאום אמר לנו שאין דופק"
"אני ואייל היינו אז פחות משנה ביחד, אבל הרגשנו אהבה אמיתית ומוכנוּת לילד", היא חושפת. "סיפרנו על ההיריון לכל המשפחה והחברים, והתחלנו לתכנן לעתיד: איזה חדר יהיה לילד, תהיה או לא תהיה מטפלת, כבר התחלנו לריב על שמות. היינו באקסטרה התרגשות. הכל היה מושלם.
"בשבוע העשירי הלכנו לבדיקה שגרתית. עשרה ימים קודם כבר מצאו דופק והכל היה בסדר. באתי מוכנה עם כל בדיקות הדם, הרופא התחיל לבדוק, ופתאום אמר לנו שאין דופק. זה היה נורא. כל הדרך הביתה לא הפסקנו לבכות. בגלל זה, בהיריון עם אדם היינו כל כך דיסקרטיים שבהתחלה אפילו לא סיפרנו להורים שלנו. כל הזמן הייתי בפחד. כל בדיקה אצל הרופא לוותה בחרדה עצומה. כשהוא היה מתחיל לחפש את הדופק הייתי לוחצת לאייל את היד ומוכנה כבר עם הבכי. זה היה לחוות את הרגע ההוא שוב ושוב. קשוח מאוד. רק בשבוע ה־16, אחרי הסקירה, סיפרנו לכולם".
"בהיריון עם אדם כל הזמן הייתי בפחד. כל בדיקה לוותה בחרדה עצומה. כשהרופא היה מחפש את הדופק, הייתי לוחצת לאייל את היד ומוכנה כבר עם הבכי. זה היה לחוות את הרגע ההוא שוב ושוב"
למה חשוב לך לספר על ההפלה עכשיו?
"כי אני חושבת שחשוב לדבר על זה. כשזה קרה חשבתי שמשהו דפוק אצלי. רק אחרי זה קראתי והבנתי שזה קורה לכל כך הרבה נשים".
"בגלל שאני ואייל כבר נכנסנו להיריון פעם אחת, הייתי רגועה בהתחלה", ארונוב מספרת. "אמרתי לעצמי שגם נכנסנו טבעי וגם די מהר, שזה מעיד על כך שהכל בסדר אצלנו. אבל אז חזרנו לנסות ולא הצלחנו. באמצע גם הייתי צריכה לטוס לברזיל (עבור צילומי התוכנית "זוג מנצח", י"מ). אחרי שחזרתי ניסינו עוד חודשיים, ואז אמרתי 'די. אני תכף בת 40. אי־אפשר לנסות עוד ועוד'. החלטנו להתקדם לטיפולי פוריות. לשמחתי, עשינו הזרעה אחת ונקלטתי".
לעובדה שאייל החלים מסרטן הייתה השפעה?
"לא. אייל לא עבר טיפולים. היה לו לפני חמש שנים סרטן באשך. נשאר לו אחד, אבל תראי בסוף איזה ילד יצא. לא מדובר בכמות אלא באיכות!".
במהלך ההיריון הצהירה ארונוב שהיא מעוניינת בלידה טבעית ללא אפידורל, מה שלא קרה בסופו של דבר. "כבר הגעתי לשבוע 40 פלוס יומיים. הייתי עם סוכרת היריון. פרופסור יריב יוגב, שליווה אותי בכל התהליך, אמר שבשילוב הגיל שלי רצוי ליילד אותי עכשיו. נתנו לי חומר לזירוז לידה, ואחרי 24 שעות ירדו לי המים. אלה היו מים מקוניאליים (שעלולים לסכן את העובר, י"מ), והטיסו אותי לחדר הלידה. נתנו לי פיטוצין שגרם לי לצירים לא נורמליים, במשך חמש שעות סבלתי. הגוף שלי כבר היה תשוש. רעדו לי הרגליים. המיילדת אמרה לי, 'תקשיבי, הפתיחה לא קורית. אני חייבת להזריק לך פי שניים פיטוצין'. זה היה השלב שאמרתי 'עד כאן. יש גבול ליכולות שלי'. הסכמתי לקבל אפידורל, אבל במינון נמוך יחסית. ובאמת, ברגע שהייתה פתיחה, תוך 20 דקות אדם כבר היה עליי".
4 צפייה בגלריה
"בהיריון עם אדם היינו כל כך דיסקרטיים שבהתחלה אפילו לא סיפרנו להורים שלנו"
(צילום: שי פרנקו, סגנון: תומר אלמוזנינו)
"הייתי מפלצת הורמונלית"
עד לפני מותו עבד אביה כמנהל אחזקה של מגדלי הים התיכון. בתחילת ההיריון של ארונוב תקף את האב חיידק טורף. בזמן שבנה צמח בבטנה, אביה בן ה־71 הלך ודעך בבית החולים, עד שכשהייתה בחודש השביעי הלך לעולמו.
איך היה לחגוג את החגים בלי אבא?
"בחגים זה הכה בכולנו בעוצמה. הרגשנו עוד יותר את הגעגוע, העצב והכאב. את ראש השנה חגגנו שתי המשפחות, שלי ושל אייל. כשכולנו ישבנו סביב השולחן, הרגשתי כמה המקום שלו ריק. אבא היה אדם שאצלו משפחה היא ערך עליון. הוא היה מבטל כל תוכנית, כל עבודה, לטובת הילדים והנכדים".
"אני באמת מעריצה נשים שיכולות להתאפר, לעשות בייביליס וללבוש שמלה יפה שמונה ימים אחרי לידה. אני הרגשתי כאילו דרסה אותי משאית. אז עוד לעמוד מול 200 איש, להגיד להם שלום ולחייך? איך עושים את זה?"
הסיבה שלא עשיתם אירוע ברית הייתה בגלל הקורונה? בגלל אבא?
"גם וגם, אבל בעיקר בגללי. אני באמת מעריצה נשים שיכולות להתאפר, לעשות בייביליס וללבוש שמלה יפה שמונה ימים אחרי לידה. אני הרגשתי כאילו דרסה אותי משאית. אז עוד לעמוד מול 200 איש, להגיד להם שלום ולחייך? איך עושים את זה? את הברית עשינו אצל ההורים של אייל רק עם המשפחה הקרובה. הכי קצר ולעניין".
במהלך ההיריון אמרת שאת לא סובלת שאנשים כל הזמן אומרים לך משפטים בנוסח "חכי, חכי, את לא תישני". מה התברר כנכון ומה לא?
"אני חושבת שהם צדקו בהכל. אבל אני עדיין לא מבינה איך זה עזר שהם אמרו לי את זה. הרי זה לא שיכולתי לעשות משהו בעניין. מה? הייתי צריכה לישון כמה שיותר בהיריון כדי לצבור קרדיט? בגלל זה אני עצמי נמנעת מלתת עצות. הטיפ היחיד שאני כן שמחה לתת הוא לקחת יועצת הנקה לפני הלידה, לא אחרי שהתינוק נולד, כשאת בשיא הלחץ ובסערה הורמונלית".
"לקחתי כמה יועצות הנקה, וכלום לא עזר. אדם כל הזמן בכה, ואני הרגשתי כאב, כישלון ותסכול. בסוף החלטתי לשחרר. הרגשתי שאו שהוא מקבל אמא שנלחמת על הנקה אבל לחוצה ומתוסכלת, או אמא לא מיניקה אבל שלווה ומאושרת"
אני מבינה שאת לא לקחת לפני.
"בראש שלי ההנקה הייתה כמו אצל חיה בטבע. חשבתי שהתינוק נולד, נצמד לפטמה ואוכל. בפועל אדם פשוט לא הצליח לינוק. הפה שלו היה קטן מדי, והחזה והפטמה שלי היו גדולים מדי. בכל פעם שהוא ניסה להתחבר, הפטמה שלי ברחה, וזה עוד בלי להזכיר שבכל ניסיון התחברות הוא פצע אותי וסבלתי מכאבי תופת. לקחתי כמה יועצות הנקה, וכלום לא עזר. אלה היו הימים הראשונים אחרי הלידה כשעדיין הייתי מפלצת הורמונלית. אדם כל הזמן בכה, ואני הרגשתי כאב, כישלון ותסכול. בסוף החלטתי לשחרר. הרגשתי שאו שהוא מקבל אמא שנלחמת על הנקה אבל לחוצה ומתוסכלת, או אמא לא מיניקה אבל שלווה ומאושרת".
את פריקית של ריצה וגם מתפרנסת מהלוק שלך. לא חששת מהשינויים של הגוף?
"ברור שכן. מצד שני, אני מכניסה דברים לפרופורציה. אני מזכירה לעצמי שעברתי לידה ושהגוף שלי עדיין בהחלמה. כרגע אני עדיין מסתובבת עם חמישה קילו עודפים, ואני לא נלחצת מזה. בדרך כלל אני נורא ביקורתית כלפי עצמי, אבל זה משהו שמאוד השתנה אצלי מאז הלידה".
מה עוד השתנה?
"אני מרגישה שמשהו בי הרבה יותר שלו ורגוע. אני מניחה שזה בגלל שסוף־סוף הגיע מה שרציתי כל כך הרבה זמן. כאמור, היו לי הרבה רגעי חרדה שזה לא יקרה בסוף. החרדה לא להיות אמא בהחלט הייתה קיימת".
"כרגע אני עדיין מסתובבת עם חמישה קילו עודפים, ואני לא נלחצת מזה. בדרך כלל אני נורא ביקורתית כלפי עצמי, אבל זה משהו שמאוד השתנה אצלי מאז הלידה"
בפעם האחרונה שראיינתי אותך סיפרת שיש כל מיני אמונות טפלות רוסיות שקשה לך להיפטר מהן, שבגללן למשל את לא מרשה לאייל לשרוק בבית. יש אמונות שקשורות לתינוקות?
"כן. אמא שלי אומרת שאסור שהתינוק יביט במראה ושאסור גם להרים תינוק מהגב".
למה? למה זה עלול לגרום?
"אין לי מושג. אני לא מתייחסת לזה. ברור שאדם מביט בעצמו במראה, וברור שאני מרימה אותו מהגב".
ככה את מזלזלת? כשעל אייל את אוסרת לשרוק?
"גם את זה אני מרשה עכשיו. יום אחד השתחררה לו שריקה, ומיד אמרתי לו, 'אייל!', ואז הוא אמר, 'אנחנו צריכים לדבר'. הוא סיפר לי שהוא שורק לאדם ושאדם שרוף על זה. מאז ההיריון והלידה התבהרה בי ההבנה שדברים שאני לא מכניסה פנימה, שאני לא מאמינה בהם בעצמי, לא יכולים לגרום לשום דבר. אז שחררתי".
מה שעומד מאחורי האיסור לשרוק בבית הוא האמונה "שזה מרחיק את הכסף החוצה". אבל ארונוב מודה שבניגוד לעבר, גם פרנסה ולחצים כלכליים הרבה פחות מטרידים אותה היום. "אני סומכת על עצמי שאני יכולה לעשות מלא דברים ושאם אצטרך, אעשה אותם", היא אומרת בשלווה.
למרות שהפרנסה היחידה שלה בימים אלה היא שיתופי פעולה מסחריים באינסטגרם (בין היתר, עם חברת הטיפוח אסתי לאודר), היא חיה עם זה לגמרי בשלום. "מבחינתי זה בא בטיימינג מושלם. אני לא רואה את עצמי עושה כרגע פרויקט שבו אני יוצאת ליום צילום בשמונה בבוקר וחוזרת ב־11 בלילה. כרגע אני מרגישה רק כמה כיף לי שאני יכולה להיות הרבה בבית עם הבן שלי. זה היתרון של להביא לעולם ילד בגיל 39".
הראיון המלא עם אנה ארונוב מתפרסם בגיליון "לאשה" החדש, עכשיו בדוכנים
