בתחילת ספטמבר האחרון הדליקה מירי בוהדנה (43) נרות שבת, כשבן זוגה בבו קובו (69) נכנס למטבח ותהה למה היא מברכת על הנרות ללא כיסוי ראש. "עניתי לו שאישה שלא נשואה כדת וכדין לא מחויבת לשים כיסוי ראש, ואז הוא זרק: 'טוב, אז בשבוע הבא אנחנו מתחתנים', ואני כזה אומרת 'אוקיי' וממשיכה בשלי, כאילו לא התחוללה כאן כרגע דרמה", היא צוחקת. שבוע אחר כך הם נישאו.
כשהכירו לפני 18 שנה, בבר בתל־אביב, להרבה אנשים בסביבתה, ובעיקר בסביבתו, היה קשה לקבל את הזוגיות הזאת. "כמו כל בן אדם בר דעת ששואל את עצמו מה עושה אישה צעירה ויפה עם גבר אמיד ומבוגר, כולם שאלו שאלות והרימו גבות, אף אחד לא האמין שנחזיק כל כך הרבה שנים יחד, אבל היום אני לא צריכה להוכיח את האהבה שלי לבבו, שרק הולכת ומתעצמת", היא אומרת.
החתונה הרשמית שלהם, שעליה היא מדברת כאן לראשונה, התקיימה ב־17.9.2020 בבית כנסת ברחוב ארלוזורוב בתל־אביב, בלי רעש, בלי צהלולים, בלי אורחים ואפילו בלי בני משפחה: רק הם ושלושת ילדיהם (בן, 13 וחצי, אסתר, 10 ורפאל, 9), בתוספת שני עדים זרים וקומץ רבנים, היו נוכחים במעמד המיוחד.
"החתונה היתה בשיא הקורונה, לא יכולתי להזמין אף אחד, אז למה? חזרנו הביתה, פרשתי את הכתובה על המיטה, צילמתי ושלחתי למי שהיה לי חשוב לשתף"
איך הייתה החתונה?
"כולם היו עם מסכות, אני לבשתי שמלה לבנה ופשוטה של זארה, וגמרנו את זה ברבע שעה. אף פעם לא חלמתי על אירוע גדול והמוני, אולי בגיל 20 כשדגמנתי שמלות כלה ורציתי להיות מלכה ליום אחד. מאז עבר לי החשק, גם לפני הקורונה לא הייתי עושה חתונה גדולה, אבל לא תיארתי לעצמי שאתחתן בלי ההורים שלי, ובלי לעדכן אותם בכלל. זה היה במחטף, לא אמרנו כלום לאף אחד".
למה לא סיפרת?
"זה היה בשיא הקורונה, לא יכולתי להזמין אף אחד, אז למה? אחרי החתונה חזרנו הביתה, פרשתי את הכתובה על המיטה, צילמתי ושלחתי למי שהיה לי חשוב לשתף".
מהו סכום הכתובה?
"מה זה משנה, זה הרי שטויות. ברור שאנחנו לנצח וזה הכי חשוב".
עשרה שקלים או עשרה מיליון שקלים?
"משהו באמצע".
4 צפייה בגלריה
"לא בדיוק ישבתי לו עם סטופר וגם לא התרגשתי יותר מדי"
(צילום: דביר כחלון, סגנון: אייל אזרזר)
18 שנה מדורי הרכילות מחכים לרגע הזה, ובסוף עשית חתונה כל כך סודית ונחבאת אל הכלים.
"בסך־הכל הייתי די נשואה גם קודם, את הטבעת קיבלתי כבר ב־2018, בבו חרט עליה את השמות שלנו ושל הילדים, ואני קובו בתעודת זהות כבר שנים. הוספתי כי כשהיינו נוסעים לחו"ל הרימו גבה שאני בוהדנה והילדים קובו. תראי, לא בדיוק ישבתי לו עם סטופר וגם לא התרגשתי יותר מדי. גם ככה הרגשתי נשואה לו לכל דבר. אני אמא של הילדים שלו, מה עוד אני צריכה? אבל תמיד דיברנו על זה שזה יקרה מתישהו".
"עכשיו כשאנחנו נשואים כדת וכדין אני יכולה להגיד לך שאין הבדל. אולי אנחנו קצת יותר נחמדים אחד לשני, אבל זה בטח יעבור עוד מעט. אנחנו בסוג של ירח דבש עכשיו"
זה היה חשוב לך?
"זה חשוב לברכה של הבית, לילדים, לשלמות של המשפחה. עכשיו כשאנחנו נשואים כדת וכדין אני יכולה להגיד לך שאין הבדל. אולי אנחנו קצת יותר נחמדים אחד לשני, אבל זה בטח יעבור עוד מעט. אנחנו בסוג של ירח דבש עכשיו".
איך היו התגובות?
"ההורים שלי כמובן מאוד התרגשו, הם ציפו לזה, אבל הפתעתי אותם. גם המשפחה של בבו התרגשה בשבילנו. אני ורוני, הבת שלו שחיה בניו־יורק, כמו נשמות תאומות. גם עם רותי גרושתו אנחנו במצב הכי טוב שיכולנו לבקש. הזמן עשה את שלו, היא מאושרת בחייה, היא מכבדת אותנו ואנחנו מכבדים אותה. הקשר אמנם מינימליסטי כי היא גרה בניו־יורק, אבל היא משתגעת על הילדים שלי, בן מדבר איתה בטלפון מדי פעם, בכל זאת היא אמא של האחים הגדולים שלו. יש הקלה גדולה שכבר אין טינה ואין קושי, כי זה רבץ עליי כמו עננה. אני שמחה שכולם משלימים עם המצב הזה, ומאמינה שעוד נעשה חופשות ביחד ושבסוף נהיה One big happy family".
איך הילדים הגיבו על החתונה?
"לא שינה להם בכלל. שאלו, 'למה אתם צריכים את זה?', מבחינתם יש להם אמא ואבא, הם לא מבינים את הצד ההלכתי של הטקס הזה".
"לא נגענו בהסכם הממון, הוא עדיין קיים, אבל זה בכלל לא בשיחה. מה ששלי שלו ומה ששלו שלי, ושל הילדים. אנחנו לא מתחשבנים על כלום"
בפעם האחרונה שנפגשנו שקלת להביא ילד רביעי.
"באמת רציתי, אבל הילדים הטילו וטו. האמת שלבן זה לא כל כך משנה, אסתר דווקא הייתה רוצה אחות קטנה, אבל רפאל בשום אופן לא מסכים, הוא רוצה להישאר הגור הקטן של הבית. מדי פעם אני מגששת, אני עוד יכולה לעשות את זה מבחינת הגיל, ואני בלי התקן או אמצעי מניעה, אבל אני מכירה את הגוף שלי ויודעת בדיוק מתי יש לי ביוץ, אז כנראה זה כבר לא יקרה".
ריעננתם את הסכם הממון שעשיתם בהיריון של בן?
"לא, לא נגענו בו, הוא עדיין קיים, אבל זה בכלל לא בשיחה. מה ששלי שלו ומה ששלו שלי, ושל הילדים. אנחנו לא מתחשבנים על כלום".
4 צפייה בגלריה
"כמו שאני לביאה על הילדים שלי, אני לביאה על בבו"
(צילום: דביר כחלון, סגנון: אייל אזרזר)
אם חושבים על זה, אבא שלך מבוגר רק בעשר שנים מבבו. זה מלחיץ אותך?
"אין לי מה לעשות עם זה, וחוץ מזה כל אחד והגנטיקה שלו. מישהו יכול להבטיח שלי לא יקרה משהו? אי אפשר לדעת כלום, מה שנשאר זה רק לחיות את הרגע וליהנות ממנו. אני פה קודם כל כדי לדאוג לו, זה התפקיד שלי. אני דואגת שהוא יאכל אוכל בריא, יעשה ספורט, ומדי פעם אני בודקת לו מדדים, לוקחת לו דם לסוכר, בודקת לחץ דם. אני לא היפוכונדרית, אבל כמו שאני לביאה על הילדים שלי, אני לביאה עליו ואני יודעת שהוא בידיים טובות. בסך־הכל הבריאות מתחילה מהנפש, ואם הכל רגוע והוא נהנה מהחיים ויש לו משפחה שהוא כל כך נהנה ממנה, זה עושה את העבודה".
