לפני שנה וחצי, רגע לפני שהחלה מגפת הקורונה, עמדו 250 איש באירוע הרווקים והרווקות של רוני שינקמן במועדון תל־אביבי כדי למצוא אהבה. כמה שעות אחר כך התגלה שהברמן נמצא מאומת לקורונה. "50 איש נדבקו וכולנו, מאות אנשים, נכנסנו לבידוד", נזכרת רוני, "אחרי זה עצרנו את עצמנו לכמעט שנה. עשינו כמה אירועי זום. זה לא נתן את אותו אפקט. כשפתחו את הברים חיכינו חודש וחצי, וחזרנו".
אחרי ששידכה מעל 100 זוגות והפכה לכוכבת רשת, רוצה שינקמן לדבר על סוג אחר של אהבה - אהבה עצמית. "אין לי כוח לעוד כתבה קלילה על זוגיות", היא מחייכת אליי בהתרסה. "לפעמים בא לי לראיין את עצמי, כי רק אני אשאל את עצמי את הדברים המפחידים שאף אחד לא שואל, ואני דווקא רוצה לענות עליהם".
שינקמן (29) היא בעלת עמוד אינסטגרם מצליח ועוד אחד בשם ronis_singles, הפועל לשדך בין רווקים לרווקות. היא גם כתבה שני ספרים ("אהבה בין הטיפות" ו"חלקים של אהבה", בהוצאת "קוראים"). לפני שלוש שנים החלה בהפקות אירועים לרווקים ורווקות עם איש חיי הלילה לשעבר רון חי. מדובר במסיבות קונספט לדייטינג עם משחקי קלפים, ושולחנות דייטינג שמתחלפים כדי לאפשר לכל משתתף לפגוש כמה שיותר אופציות שידוך בלילה אחד. כאמור, עד כה יצאו משם יותר מ־100 חתונות, "וגם נולדו חמישה ילדים".
היא נולדה וגדלה בחולון. אמה, תמי שינקמן, הייתה עיתונאית ב"ידיעות אחרונות", הפכה לדוברת של השר בנימין (פואד) בן אליעזר, והיום בעלת משרד ליחסי ציבור. אביה, עמיר, היה כתב ועורך ב"ידיעות אחרונות" וכיום קופירייטר, לקטור ועורך ספרים. הוריה נפרדו כשהייתה בת שלוש. אביה חי בזוגיות ויש לזוגתו שתי בנות מפרק קודם. אמה נישאה ליועץ התקשורת משה דבי, וממנו נולדו שתי אחיותיה הצעירות. לפני ארבע שנים, לאחר שני עשורים ביחד, נפרדו.
את דרכה בכתיבה החלה בגיל 14 ב"מעריב לנוער" ("רציתי להוכיח שאני לא הבת של אמא ואבא, והלכתי לעיתון המתחרה"). בגיל 16 החלה לכתוב באתר הבלוגרים 4Girls, ופרסמה שם סיפור בהמשכים על צעירה שחולה בסרטן ומחפשת אהבה.
"מגיל 12 אני מדברת על זוגיות כמו אישה בת 60", היא צוחקת, "כל חיי אני מייעצת למשפחה ולחברים שלי, התוכניות האהובות עליי בילדות היו 'ריקי לייק', 'ד"ר פיל' ותוכנית הרדיו של ורדה רזיאל־ז'קונט". אחרי שירות צבאי כמפיקת אירועים בלהקות צבאיות, טסה לטיול בדרום אמריקה, חזרה ועשתה תואר ראשון בספרות ומדעי המדינה באוניברסיטת תל־אביב ולימודי תעודה בייעוץ זוגי בבר אילן. היא עבדה כקופירייטרית במשרד פרסום ועזבה לעצמאות עם לידת בנה לפני שנתיים. במשך שנים פרסמה בלוג באתר "מה וזה", שנסגר.
"אמרתי: 'לפחות אמות רזה'"
העבר שלה כמי שסבלה מהפרעות אכילה פחות יודעים. "בחופש הגדול בין כיתה ז׳ לכיתה ח׳ הייתי שמנמנה ומאוד אהבתי לאכול. מבחינת ההורים אף פעם לא הייתה עם זה בעיה, עד שהתחלתי להתבכיין על כך שאני מלאה. איזה יום אכלתי מילקי, ואמא שלי אמרה, 'אחר כך את בוכה שאת שמנה'. היא לא התכוונה לפגוע ושזה ידרדר, אבל באותו יום הילד שאהבתי אמר לי שאני שמנה ואף אחד לא ילך איתי. למחרת הפסקתי לאכול. בחופש הגדול, בתוך חודשיים, ירדתי 20 ק״ג. הגעתי לתת משקל. אף אחד לא שם לב. ראו אותי יורדת וחשבו שאני עושה דיאטה. אם עד אותו רגע אבא לקח אותנו פעמיים בשבוע למקדונלד'ס, עברנו לסלט בארומה".
מתי נודע להורייך על הפרעות האכילה שלך?
"איזה יום נסענו עם אמא שלי ובן הזוג שלה באוטו, אחותי הקטנה ואני רבנו והיא אמרה לי, 'לפחות אני לא מקיאה בשירותים כמוך'. אמא שלי ובן זוגה הסתכלו אחד על השני ואמא ירדה מהאוטו והתקשרה לאבא שלי ואמרה, 'יאללה, לטיפול'. נכנסנו לסשן של שנתיים".
"הייתי באשפוז יום בבית חולים ולא הלכתי לבית הספר. ביום כיפור של כיתה ח׳ שקלתי 36 ק״ג. משקל של ילדה בכיתה ג׳"
מה זה אומר?
הייתי מאושפזת בבית חולים באשפוז יום, ובעצם לא הלכתי לבית ספר בכיתה ח׳. הייתי בסכנת חיים של ממש. בהתחלה הייתי במאניה של האנורקסיה. תחושה שאת בסשן של הצלחות, בכתיבה, בלימודים. ככה התקבלתי ל'מעריב לנוער' והרגשתי שאני מסוגלת ויכולה לעשות הכל, ואז המשכתי לרדת במשקל וכבר לא הייתי מסוגלת, נפשית ופיזית. קרסתי והתעלפתי כמה פעמים. ביום כיפור של כיתה ח׳ הגעתי לשיא התת משקל, שקלתי 36 ק״ג. משקל של ילדה בכיתה ג׳".
כמה רצית להיחלץ מהמצב?
"כמעט שנתיים הייתי צינית ומעצבנת, וחשבתי שאני יודעת יותר טוב מכולם. פעם ישבנו באחת הפגישות במרכז להפרעות אכילה עם פסיכיאטר, פסיכולוג ודיאטנית, והדיאטנית אמרה, 'אם את מקיאה וממשיכה ככה, את מתה. זה דד אנד'. אמרו לי הכל בַפנים. ואמרתי, 'בסדר, לפחות אני אמות רזה'. ואז היא אמרה לי, 'את לא תוכלי להביא ילדים לעולם'. הייתי בת 14 ואמרתי, 'מה אכפת לי'. זה לא עניין אותי, מה קשור ילדים עכשיו. רק היום אני מבינה כמה זה משמעותי וחמור. אמא שלי התחילה לבכות ולצעוק עליי, 'את מבינה מה זה אומר?'. עניתי, 'לא, אני לא מבינה ולא אכפת לי'. הוריי ניסו הכל. כל פעם שמישהו אמר להם שיש להם בת שיצאה מזה בזכות רופאה עם שיטה מיוחדת, הם לקחו אותי אליה. אבל עד שאני לא רציתי לצאת משם - שום דבר לא עזר".
זה קרה אחרי שנתיים של אשפוזים וטיפולים כושלים. "מתישהו החלטתי שדי, שההתעסקות הזו נמאסה עליי. פתאום היה לי חבר, והוא כל הזמן אמר לי 'את רזה מדי', והתחלתי לאכול. זה שינה לי את כל הגישה, אולי מטפלים לא היו יכולים להגיד לי, 'בנים לא יימשכו אלייך אם תיראי ככה', אבל זה היה עולם התוכן שלי בגילאים האלה. משם היו אפס אנד דאונס, ובגיל 17 זה התאזן ונרגע. המחזור שלי נפסק לשנתיים, וכשהמחזור חזר הבנתי שהגוף מחלים".
את מרגישה שהפרעות האכילה מאחורייך?
"אני לא בטוחה עד היום שממש יצאתי מזה. יש לי עדיין המון מניירות של הפרעות אכילה. אגב, זה הנושא היחיד שאני לא מוכנה לייעץ לגביו ולגעת בו מעבר לסיפור האישי שלי, ואם מישהי פונה אליי, אני אומרת שאני לא הכתובת ושאף אחת לא יכולה לצאת מזה לבד".
"הפכתי לרוח רפאים של עצמי"
את ברק בן מאיר, בעלה ואבי בנה בן השנתיים, בעל חברה לתרגומים, הכירה בחטיבת הביניים. הם גרים היום בחולון, העיר שבה גדלו, עובדים שניהם מהבית בימים אלה ונהנים להיזכר איך הכל התחיל; הוא ישב מאחוריה בכיתה ז', היא הסתובבה לדבר איתו במהלך השיעורים, "והמורה אמרה לי פעם, 'בסוף או שתשברי את הגב או שתתחתנו'", היא צוחקת. עם השנים הם הפכו לחברים הכי טובים. הקשר עלה על פסים רומנטיים רגע לפני שהתגייס ליחידה מובחרת בצה"ל, "ומיד גדעתי את זה כי לא רציתי לאבד את החבר הכי טוב שלי, ואמרתי לו, 'מה אנחנו עושים?'. גם אמא שלו אמרה, 'אתם תהיו ביחד, אבל חכו קצת'. אחרי שנה, בגיל 19, כבר לא יכולנו לחכות יותר. ראיתי תמונה שלו בפייס עם מישהי שפעם יצא איתה, ושאלתי אם הם הולכים לעשות קאמבק, והוא ענה, 'אני מחכה לַאחת'. אמרתי, 'אתה יודע שאני האחת'. הוא ענה, 'אם את רצינית, בואי אליי בסוף השבוע ונדבר על זה'. באתי אליו והתחלנו לצאת".
אבל אז בא המשבר שבעקבותיו כתבה את הספר הראשון שלה וזכתה בעשרות אלפי עוקבים בפייסבוק. "אחרי שנתיים וחצי של זוגיות, המצב בינינו נהיה לא טוב, לא הצלחנו להסתדר אחד עם השני ולא הבנו מה קורה לנו אחרי שהייתה חברות טובה כל כך הרבה שנים. כשרציתי להיפרד הוא אמר לא, אז טסתי למרכז אמריקה, ובשיחת טלפון הוא זרק אותי. הייתי על הר בגואטמלה. ישבתי מול אגם, והוא התקשר ואמר לי, 'אני לא רוצה להיות איתך יותר'. התקשרתי לאמא שלי בוכה ואמרתי שאני חוזרת הביתה, ואמא החכמה אמרה, 'את לא חוזרת, תמשיכי בתוכנית המקורית, סעי למקסיקו, כי עדיף לב שבור במקסיקו ולא בחולון'. זו אחת העצות הכי טובות שהיו לה. הייתי שם שבועיים ולא הצלחתי להירדם, כל הזמן הייתי חולמת עליו. הפכתי לתת־אדם. רוח רפאים של עצמי. אגב, בתקופת האנורקסיה פסיכולוגים אבחנו אותי כסובלת מחרדת נטישה שלא מסוגלת ללכת לשום מקום לבד, אבל בסוף אזרתי אומץ, עליתי על טיסה מגואטמלה למקסיקו לבד, ואמרתי לאבא שלי, 'גם אם המטוס יתרסק, זה פחות נורא ממה שאני מרגישה עכשיו'.
"הוא התקשר ואמר, 'אני לא רוצה להיות איתך יותר'. התקשרתי לאמא בוכה ורציתי לחזור הביתה, ואמא החכמה אמרה, 'תמשיכי בתוכנית. עדיף לב שבור במקסיקו מבחולון'"
את נוהגת לומר שהפרידה הזו היא הדבר הכי טוב שקרה לך.
"זו המתנה הכי טובה שברק נתן לי בחיים, חוץ מהבן שלנו. בגיל 22 ישבתי במטוס לבד, והבנתי שאני צריכה ללמוד לאהוב את עצמי. אמרתי, 'עכשיו זה רק את, ושום דבר טוב לא הולך לקרות אם לא תאהבי את עצמך'".
שם, במטוס בין גואטמלה למקסיקו, היא כתבה את הטקסט "גם בלעדיך", שהפך לפוסט ויראלי בעמוד הפייסבוק שלה, עם 3,000 לייקים ומאות שיתופים, תיוגים ותגובות.
ההצלחה של הטקסט ההוא הביאה אותה לתובנה שאנשים רוצים לדבר על ענייני אהבה באותנטיות. "מאותו רגע, כבר שבע שנים, המוטו שלי הוא: איפה שכואב - על זה כותבים. הפוסט היה מכתב עידוד לעצמי, שבו אני מדברת בגוף שלישי ואומרת לאותה בחורה, 'את מדהימה ואת תתגברי', וכל הדברים שלא האמנתי בהם, כדי שיהיה לי במה להיאחז. לא מצאתי מילים כאלה, אז כתבתי אותן בעצמי".
כמה הופתעת ממה שקרה אחר כך?
"עד אותו רגע היה לי בלוג שבו כתבתי דברים לא מעניינים ולא הצלחתי להגיע לעומק. את הפוסט הזה כתבתי מדם לבי, ממש דיממתי את הטקסט, כי הייתי רסיסים של בן אדם והרגשתי שאני במצב הכי נמוך שלי ואין לי מה להפסיד. לא היה נהוג לשחרר לפייס דברים כאלה בזמנו. לפני שבע שנים אף אחד לא כתב חושפני כל כך. זה לא היה מגניב להיות אותנטי כמו היום. בנות העלו תמונות ממסיבות וחופשות ואיך התגברתי על הפרידה מהחבר, ואני העליתי פוסט שאומר אני לא מתגברת, אני מרוסקת. ולא התביישתי. פתאום המון בנות הרגישו שהן לא משוגעות וממש בסדר להרגיש חרא אחרי שנשבר לך הלב. כמובן אחר כך כן העליתי פוסטים ממסיבות, אבל תמיד כתבתי, 'אני נהנית, אבל גם שבורה'".
"הוא הבין שאם לא יתאפס, יאבד אותי"
שנה לאחר שהודיעה בפייסבוק על שברון הלב שלה, היא התחילה לצאת עם מישהו אחר והרגישה שהיא יוצאת מהמשבר כשאבא של ברק התקשר לשאול מה שלומה, והיא שיתפה שהתחילה קשר חדש. האב עדכן את בנו, והטלפון מהאקס המיתולוגי לא איחר להגיע.
רגע, מה עזר לרפא את שברון הלב?
"נתקלתי בפייסבוק באתגר 100 ימים של אושר, שבו צריך כל יום להעלות משהו אחד מאושר שקרה לך. בהתחלה היה לי קשה כי הייתי בוכה כל היום, אבל חיפשתי ממש בנרות את הדבר שיגרום לי להיות שמחה, משהו טעים שאכלתי, בן אדם מעניין שפגשתי - וזה גרם לי להחלים. בסוף היו לי יותר מדי רגעים מאושרים ביום אחד ולא ידעתי מה לבחור. זה היה מין סשן שעשיתי עם עצמי כדי להתגבר על הפרידה. ואז אבא שלו התקשר לבדוק מה איתי, כי הוא פחד שאעבור הלאה, וברק הבין שאם לא יתאפס, הוא יאבד אותי.
"באיזה לילה הוא התקשר וביקש לדבר ולחזור אליי. לא יודעת מאיפה אזרתי את הכוחות לומר לו, 'תן לי סיבה לחזור אליך'. הוא אמר, 'כי אני אוהב אותך'. אמרתי, 'מה אכפת לי, אתה יודע כמה אנשים עוד יאהבו אותי?' אגב, עם הביטחון הזה אני הולכת עד היום. חבר משותף ניסה לדבר איתי. הסברתי שאם הוא רוצה לחזור אליי, שיילחם, שיוכיח לי, שיעשה משהו".
"לילה אחד הוא התקשר וביקש לדבר ולחזור אליי. לא יודעת מאיפה אזרתי את הכוחות לומר לו, 'תן לי סיבה לחזור אליך'. הוא אמר, 'כי אני אוהב אותך'. אמרתי, 'מה אכפת לי, אתה יודע כמה אנשים עוד יאהבו אותי?'"
איך השתכנעת?
"ברק שלח לי חמש מתנות לפי האותיות של המילה סליחה, ובכל אות הייתה מתנה שאמורה הייתה אמורה לגרום לי לסמוך עליו מחדש. היו שם ציור של המשפחה העתידית שלנו, אבני צור כדי להדליק מחדש את האש, מחזיק מפתחות כי תמיד יהיה לי מפתח ללב שלו. דברים שנגעו לי בלב. חזרתי אליו ואז כתבתי על זה את הספר 'אהבה בין הטיפות', שנמכר ב־60 אלף עותקים עד היום. 15 אלף מהם בחצי השנה הראשונה".
הם נישאו באוגוסט 2017. בגלל העבר לא ידעה אם תצליח להרות. "ברק רצה ילדים מהרגע שהתחתנו, ואני פחדתי שלא אצליח. אחרי שנתיים אמרתי בוא ננסה, ואלוהים יודע איך - נכנסתי על הפעם הראשונה שניסינו. כשגיליתי שאני בהיריון, התחלתי לבכות. זה היה הבכי הכי עמוק שהיה לי בחיים, והוא שחרר את כל הפחדים והלחץ. הרגשתי שאני לא מקולקלת".
"כשגיליתי שאני בהיריון התחלתי לבכות. זה היה הבכי הכי עמוק שהיה לי בחיים, והוא שחרר את כל הפחדים והלחץ. הרגשתי שאני לא מקולקלת"
היום היא משפיענית רשת עם כ־170 אלף עוקבים בעמוד הפרטי והסינגלס יחד ומשתתפת בתוכנית הטלוויזיה "הבלוגריות" (HOT בידור, ימי ראשון ושני ב־19:40) שם היא משוחחת עם ארבע משפיעניות על זוגיות ואהבה. הן מספרות על הפרידות והאהבות שלהן, וחולקות תובנות בסוגיות כמו סקס בדייט ראשון ("לפעמים חיבור מיני ממש טוב יכול להוליד קשר"), ואיך לדעת אם הגבר שמולך יכול להיות אביר החלומות שלך בזכות חוק שלושת הדייטים: "הדייט הראשון הוא מאוד מביך, בדייט השני אפשר להכיר עוד קצת, אבל רק בדייט השלישי אפשר להכיר יותר לעומק. לכן אם לא סבלת בדייט הראשון, תמשכי שלושה דייטים ורק אז תקבלי החלטה". היא, אגב, מרגישה בת מזל על שמצאה את ברק בגיל כל כך צעיר, "כי המרדף שיש היום אחרי דייטים הוא חולני. האפליקציות גרמו לאנשים לחשוב אם אני יכול להשיג יותר טוב. אף אחד כבר לא מספיק יפה וחכם".
איך את מסבירה את הצלחתך בשידוכים?
"אני שמה את הזרקור לא על מי שיכולים ללכת לבר ולהכיר אלא על הביישנים. באירועי הרווקים־רווקות שלנו אנחנו דואגים שהביישנים יבלטו, וכשהם הולכים הצדה, ה'קופידונים' שמתנדבים אצלנו מחזירים אותם למרכז בצורה לא מביכה. יש לנו זוגות עם צרכים מיוחדים או כאלה שמעולם לא היו במערכת יחסים והיו צריכים את הדחיפה שלנו. והכי מרגש אותי שחברים טובים שלנו מצאו שידוך בזכותי".
כמי שצעירות פונות אליה להתייעצות בשבתה כגורו, יש לה מסר חשוב לאמהות שבינינו: "גדלו את הבנות לאהבה עצמית. אנחנו לא מתעסקות בזה מספיק. רובנו מרגישות שאנחנו צריכות לְרצות את הגברים, חושבות איך להיות אישה טובה ומתאימות את עצמנו לכל מיני הגדרות מטופשות שמישהו פעם הגדיר. בנות כותבות לי: 'אני אישה טובה, איך הוא עזב אותי?'. היא מרגישה שהיא עמדה ברף הסטנדרטים שלו, אבל את עצמה שכחה לאהוב. את זה לא מלמדים בבתי ספר, אבל בשביל זה אני פה".
