"התחלתי את התפקיד בתקופת הקורונה ואני מסיימת בתקופת מלחמה", אומרת פנבאה צ'נדרראמייה, שגרירת תאילנד בישראל, המסיימת את תפקידה אחרי חמש שנים. "זו הייתה תקופה מעניינת, בלשון המעטה. אני מבינה שהרבה ישראלים התרגלו למצב הביטחוני, אבל אותי המלחמה הפתיעה ואני מקווה שהיא תסתיים בקרוב".
ב־7 באוקטובר 41 אזרחי תאילנד נרצחו, עשרות נחטפו. מה עבר עלייך באותו יום?
"הייתי בהלם. עשינו רשימות של עובדים בדרום ובצפון, יצרנו קשר עם המשפחות של הנרצחים, הפצועים והחטופים. במקביל עבדנו על מבצע הטסה הביתה של 7,500 עובדים. זה היה המבצע הגדול ביותר בתולדות תאילנד. בינתיים רובם חזרו לכאן, הם אוהבים מאוד את ישראל, יש להם תפקיד חשוב בחקלאות המקומית".
את לא פחדת?
"אני כבר לא פוחדת, אבל כששמעתי כאן את האזעקה בפעם הראשונה נבהלתי. אחד הישראלים אמר לי, 'תעקבי אחרי ההוראות של פיקוד העורף ותהיי בטוחה'. כיום אני אומרת את זה לקולגות שלי, כשהם מגיעים לארץ ושומעים לראשונה את האזעקה. אני יודעת שיש לישראל מערכות הגנה מתקדמות, ואני יודעת שברגע שמקשיבים להנחיות אנחנו מוגנים. כרגע אני דואגת בעיקר לעובדים שנמצאים בגבול עם עזה ובגבול הצפון ולחטופים כמובן".
23 חטופים תאילנדים שוחררו עד עכשיו. היית מעורבת במו"מ?
"יחד עם הממשל שלנו ושגרירים ממדינות אחרות דיברנו עם כל מי שחשבנו שיכול לעזור. מבין החטופים ששוחררו, שלושה עדיין נמצאים בבתי חולים בארץ".
נכון לעכשיו יש בעזה שישה חטופים תאילנדים ושתי גופות. את יודעת מה מצבם?
"אנחנו בקשר עם משרד החוץ הישראלי, אבל אין לנו מידע על מצבם. אני עוקבת אחרי החדשות בישראל ומקווה לשובם. לחטופים אין כאן משפחה, אנחנו כמו המשפחה שלהם, דואגים ומתפללים שיחזרו".
למה בחרת להיות דיפלומטית?
"כשהייתי ילדה לא ידעתי מה אני רוצה לעשות כשאגדל. ידעתי שאני אוהבת לדבר עם אנשים, לראות דברים חדשים, לנסוע בעולם. הייתה לי הזדמנות להיכנס למשרד החוץ, ואני בת מזל לעשות את התפקיד הזה, לעשות משהו טוב עבור המדינה שלי".
השנה מציינים 70 שנה לכינון היחסים הדיפלומטיים בין תאילנד לישראל. מה מתוכנן?
"לצערי השבוע ביטלנו אירוע גדול, שהיינו אמורים לקיים בחודש הבא ביפו, בגלל המצב הביטחוני וחוסר הוודאות לגבי ביטולי הטיסות. אני מתנחמת בכך שיש דברים רבים שהספקנו לעשות בשנים הקודמות, בין היתר הבאנו את הסטארט־אפ הישראלי לתאילנד, הכרנו אותו לתעשייה המקומית".
מה דעתך על הישראלים?
"יש לכם לב רחב ופתוח. מהיום הראשון שהגעתי לכאן, כל אדם שפגשתי אמר לי כמה הוא אוהב את תאילנד".
מרוב אהבה, ישראלים רבים עזבו את המדינה ועברו להתגורר בתאילנד.
"אנחנו מקדמים את הישראלים בברכה, יש לנו הרבה מה להציע להם. לאחרונה שינינו את מדיניות קבלת ויזת הכניסה, והיום אפשר להישאר בתאילנד במשך 60 יום בלי לחדש את הוויזה, במקום 30 יום כמו שהיה עד עכשיו".
מה הדבר שהכי ריגש אותך בישראל?
"לאחר שאחד האזרחים התאילנדים שנפצעו ב־7 באוקטובר אושפז בבית חולים, מישהו כתב בפייסבוק שהוא שוהה לבד במחלקה ואף אחד לא בא לבקר אותו. זה לא היה נכון, כי אנחנו ביקרנו אותו, ועדיין, ההתגייסות עבורו הייתה כל כך גדולה, עד שהייתי צריכה להגיד לרופא שצריך לעצור את הביקורים כי הוא זקוק למנוחה. זה מראה כמה אתם מוכנים להתגייס למען אנשים שאתם לא מכירים. אני מאוד מתרשמת מזה".
ושאלה פחות דיפלומטית, איזה שינוי לדעתך הישראלים צריכים לעשות?
"כדיפלומטים אנחנו צריכים ללמוד את הבדלי התרבות בין המדינות ולכבד את השוני. לפני שהגעתי לכאן לא ידעתי מה זה 'חוצפה', עכשיו אני מבינה".
כשתחזרי לתאילנד תהיה לך מעט חוצפה?
"אני לא יודעת".
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
"הוריי אמרו לי, 'את צריכה לעשות משהו טוב בכל יום'. אני מיישמת את העצה שלהם ושמחה שאני יכולה לעשות משהו טוב עבור המדינה שלי".
מה העצה הכי הגרועה שקיבלת?
"אין כזו".
