ערב אחד, לפני כמה חודשים, ניצלה השחקנית גל סרי (30) רגע של שעמום והחליטה לכתוב למכר שלה, מנהל המחלקה האמנותית של תיאטרון "הקאמרי", עמית אפטה, הודעת ווטסאפ: "אם יש עוד תפקידים בשבילי, אשמח לבוא לאודישן". אפטה, שליהק אותה להצגה "גאון בכלוב", לא ענה, והיא שכחה מזה והלכה למסיבה עם בני הדודים שלה.
אחרי כמה שעות, בעיצומה של המסיבה, קיבלה ממנו הודעה: "את יכולה לבוא מחר בבוקר?" וכך נסללה דרכה לתפקיד של יהודית הקיבוצניקית בהצגה "הטנק", אחת ההצגות הטובות שעלו פה בזמן האחרון. המחזה מבוסס על רב המכר של הסופר אסף ענברי, שבעצמו מבוסס על מקרה אמיתי: ויכוח בין חמישה ישראלים שלחמו במלחמת השחרור, שכל אחד מהם טוען שהוא עצר במו ידיו את הטנק הסורי בכניסה לקיבוץ דגניה.
"עמית שלח לי טקסט שלא נגמר שהייתי צריכה ללמוד לאודישן, אז רצתי הביתה להתכונן, וכבר למחרת בערב עירד רובינשטיין, הבמאי של ההצגה, כתב לי 'התקבלת'. לפעמים הדברים כל כך מקריים, שלא לומר גורליים. יום לפני זה זרקתי שאלה לאוויר לגמרי במקרה, ולמחרת בערב כבר היה לי תפקיד משמעותי ביד. אני מאוד מאמינה בקארמה, אני יודעת ששחקנית אחרת הייתה צריכה להגיע לאודישן וביטלה את ההשתתפות שלה, ואני זכיתי".
מלבד ב"הטנק", סרי משחקת בעוד הצגות במקביל: "בעיניים שלי", על נפגעות אלימות, בשיתוף התיאטרון החברתי "פלטפורמא" וב"גאון בכלוב", הלהיט התורן של התיאטרון, בכיכובם של עמוס תמם ועירית קפלן, שם היא משחקת את מטל בלי י', היפסטרית עם שיער כחול, שעושה הכל כדי להיות מפורסמת. "זאת קומדיה מופרעת שעירית כתבה יחד עם יואב ברלב, אנחנו רצים איתה כל כך הרבה זמן, שנהיינו כמו משפחה. במיוחד על עמוס, שכמה שהוא חתיך ככה יש לו נשמה יפה וטהורה".
איך הגעת לתיאטרון "הקאמרי"?
"במקריות מבורכת, דרך עמית, שאותו הכרתי עוד כשהייתי בתיאטרון צה"ל, אבל לא היה בינינו שום קשר חוץ משלום־שלום. אחרי הצבא נסעתי ללמוד משחק בניו־יורק, וכשחזרתי לארץ פתאום קיבלתי ממנו טלפון. הוא היה אז סטודנט בסמינר הקיבוצים ושאל אם אני מוכנה להשתתף בתרגיל בימוי שלו. עשינו את התרגיל וממש התחברנו. אחרי כמה שנים הוא נכנס לקאמרי וההצגה הראשונה שהוא קיבל לביים הייתה 'גאון בכלוב'. אני מאמינה ששום דבר לא קורה סתם".
בשבוע שעבר שוב היה לה מזל, והיא לוהקה לקומדיה המצליחה "לא לריב" במקום כנרת לימוני שנאלצה להיעדר. "הקפיצו אותי, ותוך 48 שעות מרגע שהודיעו לי הייתי על הבמה", היא מספרת. "לאורך ההצגה לחשן לחש לי את הטקסט באוזנייה. באמצע האוזנייה הפסיקה לעבוד לכמה דקות ובמזל הצלחתי לסדר את המשדר בלי שאף אחד שם לב".
ברחוב עם עמוס תמם
גל (שאולי מוכרת לכן עוד מהסדרה "נפלת חזק" של מיקי גבע, ששודרה בזמנה בערוץ 10), נולדה בתל־אביב, בתם של שרית סרי (60) ומתי סרי (69), שהיו הפאוור קאפל של האייטיז. השניים התגרשו כשגל הייתה בת ארבע, אמה לא נישאה שוב ואילו אביה נישא (והתגרש) בשנית, ומנישואים אלה נולד לו בן, אמיר (20).
האם, שרית, התחילה את הקריירה כזמרת בלהקת איזולירבנד, שיחקה בסדרה "אופסייד" לצדו של ספי ריבלין ובסרט "כבלים", לצידם של אריק איינשטיין ומוני מושונוב. בהמשך יצאה במופע סטנד־אפ אישי בשם "סוטה מהנושא", ומאז פרשה מהופעות, אבל ממשיכה לדבב סרטי ילדים. במהלך השנים הוציאה שני ספרי עיון הומוריסטיים שעוסקים בקלישאות בעברית: "תהיו בקשר" (2008) ו"היוצר פינת החופר" (2013). היום היא מתפרנסת מכתיבה לאתרים שונים, מדיבוב ומקריינות.
"נולדתי פחות משנה אחרי שליאור נהרגה, זה לא היה פיצוי כי אין פיצוי על דבר כזה, אבל ההורים שלי ניסו להיאחז בחיים ואני הייתי הדרך שלהם לעשות את זה"
האב, מתי, שיחק בהצגות תיאטרון (וביניהן "זוהר" של בית ליסין), בסרטים (כולל הסרט האמריקאי "רמבו 3") ובסדרות ("הכל דבש"), והוציא עד היום שלושה אלבומים. אחד מתפקידיו המיתולוגיים היה דמותו של סאדאם חוסיין בתוכנית "העולם הערב" של ארז טל ואברי גלעד, בתקופת מלחמת המפרץ. בנוסף, לא רבים זוכרים, אבל במשך שנתיים היה מנחה ב"זהו זה". היום הוא מוביל שני מופעים: "מאוהב ירושלמי" (עם שמעון פרנס) ו"מתי סרי שר ומספר יוסי בנאי".
עוד לפני שנולדה עברו הוריה של גל טרגדיה: בתם הבכורה ליאור נהרגה בגיל שלוש. זה קרה ב־22 באוגוסט 1990, כשבני הזוג הגיעו עם בתם לחנות הרהיטים טולמנ'ס בכיכר המדינה. בעוד שליאור ואביה חיכו בקומה השנייה של החנות, שרית ירדה לקומה הראשונה לסגור חשבון, והילדה הציצה דרך הסורגים אל אמה, איבדה שיווי משקל ונפלה על הראש לקומה הראשונה. מאוחר יותר התברר שהרווח בין הסורגים היה כפול מהתקן. ליאור הובאה למנוחות בדיוק ביום הולדתה השלישי.
"נולדתי פחות משנה אחרי שליאור נהרגה, זה לא היה ממש פיצוי כי אין פיצוי על דבר כזה, אבל ההורים שלי ניסו להיאחז בחיים ואני הייתי הדרך שלהם לעשות את זה", היא אומרת. "בדיוק עכשיו פינינו את הדירה של סבא וסבתא שלי שנפטרו, ומצאנו שם תיקייה עם תמונות של ליאור ועם כל הכתבות מהעיתון שכתבו על המקרה. הייתי בהלם מכמות הכתבות, הסיפור הזה סוקר בכל מקום".
מתי שמעת על ליאור לראשונה?
"כשהייתי ממש קטנה, אפילו עוד לא ממש דיברתי. דפדפתי באלבום תמונות שהיה על המדף ואמרתי 'גל, גל', חשבתי שזו אני, למרות שאני לא ממש דומה לה. אמא שלי אמרה לי: 'זאת לא גל, זאת ליאור', ומאז גדלתי בידיעה שיש ליאור. הנושא הזה תמיד היה פתוח וגלוי, חלק מהחיים שלנו. זה פצע שלא מגליד ולא עובר, כל הורה שאיבד ילד יגיד לך את זה, אבל אני חושבת שנתתי להם סוג של נחמה".
איך המוות של ליאור השפיע על החיים שלך?
"הוא חלק מהחיים שלי, גדלתי בצילו. תכלס, גם אני גדלתי עם חוסר, הייתה לי אחות והיא איננה. הנושא הזה מאוד מעסיק אותי, למען האמת. אני חושבת הרבה על ההחמצה, על זה שיש משהו שנלקח ממני, אפילו שהוא אף פעם לא היה שלי. אם הייתה לי אחות גדולה, זה היה משנה את כל החיים שלי, זה יכול היה להיות מדהים אם היא הייתה כאן. כל חיי הייתי עטופה בצמר גפן, ההורים שלי גידלו אותי כמו פרח מוגן, שמרו עליי מכל משמר. חשבתי שזה בגלל התאונה או בגלל שאני בת יחידה, אבל לאחרונה ראיתי סרטונים שהם צילמו עם ליאור ופתאום קלטתי שהם כאלה, הם היו ככה גם איתה".
הייתה לי אחות והיא איננה. הנושא הזה מעסיק אותי. אני חושבת הרבה על ההחמצה, על זה שיש משהו שנלקח ממני, אפילו שהוא אף פעם לא היה שלי"
מה את זוכרת מהגירושים שלהם?
"הייתי בת ארבע, לא הבנתי הרבה. הם פשוט אמרו לי שאבא יגור בבית אחר, ואני זוכרת שקמתי והלכתי לחדר שלי והם נורא נבהלו, חשבו שאני לא לוקחת את זה טוב. אבל פתאום חזרתי עם תיק מלא צעצועים ואמרתי 'זה בשביל הבית של אבא'. תמיד הייתי פרקטית (צוחקת). את רוצה לשמוע כמה אני פרקטית? אני לומדת ניהול באוניברסיטה כי אני יודעת שהיום יש לי תפקיד ומחר אולי לא יהיה. אני לא מהשחקניות האלה שאומרות 'אם אני לא אשחק אני אמות'".
"אני לומדת ניהול כי אני יודעת שהיום יש לי תפקיד ומחר אולי לא יהיה. אני לא מהשחקניות שאומרות 'אם אני לא אשחק אני אמות'"
מתי הבנת שההורים שלך מפורסמים?
"אחרי שההורים שלי התגרשו אבא היה לוקח אותי כמה פעמים בשבוע, וההליכה ברחוב הייתה מאתגרת, כי בתקופה ההיא הוא היה ממש כוכב. גרנו ליד שינקין, ואני זוכרת שרק לרדת את שינקין מאה מטר היה לוקח לנו שעה, כל שנייה מישהו עצר אותו ולקח לי את תשומת הלב. הייתי מתבאסת מזה. היום אני רואה את זה סביב עמוס, ועדיין מתבאסת. כשאנחנו ביחד ואנשים עוצרים אותו כל שנייה, לפעמים זה מביא לי עצבים כי פתאום אני מרגישה כמו אותה ילדה קטנה שהייתי פעם, כשטיילתי עם אבא שלי בשינקין".
באיזו סיטואציה את מסתובבת עם עמוס תמם ברחוב?
"הא, זה קורה הרבה. אנחנו מגיעים עם ההצגה לכל מיני מקומות בארץ וכבר נהיינו כמו משפחה, אנחנו הרבה פעמים הולכים לאכול ביחד לפני או אחרי ההצגה. נהיינו חמישייה בלתי נפרדת, כבר אמרנו שההצגה נהייתה תירוץ להיפגש".
טבעונית בגלל טל גלבוע
כבת לשני שחקנים, סרי גדלה מאחורי הקלעים, כך שכנראה לא היה מנוס מכך שתהפוך לשחקנית בעצמה. "רציתי להיות שחקנית מאז שאני זוכרת את עצמי. כשחיכיתי להורים שלי מאחורי הקלעים תמיד רציתי לעלות איתם לבמה. כשהייתי קטנה עוד התלבטתי מה אהיה, זמרת או שחקנית, השאלה הזאת ממש העסיקה אותי תקופה ארוכה והדירה שינה מעיניי", היא צוחקת.
היא למדה בבית ספר לאמנויות והמשיכה לתיכון עירוני א' למגמת תיאטרון, התגייסה לתיאטרון צה"ל, כאמור, ועכשיו היא עושה מילואים כמנחת סדנאות לחוקרי מצ"ח של המשטרה הצבאית ("שידעו איך לשחק אותה קשוחים בחקירות").
אחרי הצבא למדה בבית ספר למשחק "פליי האוס" במנהטן שבניו־יורק, שם חיה שלוש שנים. "כבת יחידה הייתי בקשר יומיומי עם ההורים גם בניו־יורק, היה לי קשה לקום בבוקר, אז אמא הייתה מעירה אותי כל בוקר לבית הספר, אצלה זה היה שלוש בצהריים", היא מספרת. "היה להם קשה כשנסעתי, יש סרטון שבו אמא מתחבאת במזוודה שלי ולא מוכנה לצאת ממנה, ואני אומרת לה 'צאי לי מהמזוודה מיד, מותר לי רק 23 קילו'. היא קומיקאית קורעת. בסוף שניהם שמחו בשבילי שאני בהגשמה, כי מה יותר משמח מזה".
כבר כמה שנים שהיא טבעונית, אחרי שצפתה בטל גלבוע בריאליטי "האח הגדול" והשתכנעה. "באותה תקופה גרתי בארצות־הברית, לא הייתי טבעונית, לא צמחונית ולא קשורה לשום דבר בסגנון הזה", היא מספרת. "באחד הביקורים שלי בארץ ראיתי במקרה פרק של 'האח הגדול' שבו טל צרחה על דיירות שאכלו בשר. לא היה לי מושג על מה היא צורחת, אבל ראיתי שם כאב אמיתי. מאוחר יותר ראיתי את המשימה שבה הראו לכל דיירי הבית הרצאות עם קטעי וידיאו של שחיטה ושל גריסת אפרוחים והייתי בשוק. לא היה לי מושג מכל זה, ודווקא הכרתי טבעוני אחד או שניים. זה נתן לי אגרוף בבטן. מאותו רגע כל המוצרים מן החי פשוט עפו מהתפריט שלי בצורה טבעית, בקלילות ובלי שום חרטה או געגוע".
סרי חזרה מארצות־הברית ב־2016, וכשלוהקה לסדרה "נפלת חזק" בתפקיד ספיר זגורי, אשתו הטרחנית של מיקי גבע, גם הדמות הייתה טבעונית. "הסדרה 'נפלת חזק' הייתה מקרה קלאסי של 'מה ששלך שלך'. בדיוק כשסיימתי לימודים והתלבטתי אם לחזור לארץ או להישאר בניו־יורק, קיבלתי הודעה בפייסבוק ממישהו שעבדתי איתו פעם, שסיפר לי על האודישנים לסדרה וביקש שאשלח לו אודישן לתפקיד ספיר. לא לקחתי את זה כל כך ברצינות, אבל שלחתי בכל זאת, ולמחרת אמרו לי 'תחזרי לארץ, התקבלת'".
"אחרי שההורים שלי התגרשו, אבא היה לוקח אותי כמה פעמים בשבוע, וההליכה בשינקין הייתה מאתגרת, כי הוא היה ממש כוכב. כל שנייה מישהו עצר אותו והייתי מתבאסת מזה"
בתיאטרון הלך לה קצת יותר קשה. "לא למדתי בארץ, לא הכרתי אף אחד ולא השתייכתי לשום קליקה, הרגשתי שכולם מכירים את כולם ורק אני קצת תלושה", היא מודה. "לא היה לי פשוט להיכנס לתעשייה, אז החלטתי לכתוב הצגה עם תפקיד לעצמי, כדי להכניס רגל. כתבתי עם עוד שתי יוצרות, אור רותם ובר אליקים, את ההצגה 'נראתה לאחרונה' על אלימות ברשת, הצענו אותה לתיאטרון אורנה פורת ובאנו להם ממש בזמן, בדיוק כשהם הוציאו קול קורא למחזאים. ההצגה זכתה בתואר הצגת השנה (ב־2019) והיא רצה עד היום, כבר ארבע שנים. מצחיק שהמנכ"ל שהצעתי לו את המחזה הוא רן גואטה, היום מנכ"ל 'הקאמרי'".
הצעת נישואים במטבח
לפני שלושה חודשים נישאה לבן זוגה, יאיר טוביה סלוצקי (31), סטודנט לקרימינולוגיה ומדעי המדינה בבר־אילן, שעובד כמאבטח בשגרירות ארצות־הברית. היא ראתה אותו כשהלכה עם חברה לאכול מרק תימני בכרם, במסעדה שבה עבד, ושקלה להתחיל איתו, אבל עד שאזרה אומץ הוא כבר לא היה שם. "כל הזמן העיניים שלי היו עליו, ניסיתי למשוך את תשומת לבו, אבל הוא לא התחיל איתי למרות שהפעלתי את כל קסמיי. עד שהחלטתי לעשות משהו, התברר לי שהוא הלך כבר, אבל לא ויתרתי, השארתי לו את מספר הטלפון שלי אצל הברמן. למחרת הוא התקשר ומאז אנחנו ביחד".
אחרי שלוש שנים הם התחתנו בחצר של הדוד שלה במושב מזור. "אם זה היה תלוי בי הייתי מציעה לו הרבה קודם, אבל לא רציתי לקחת ממנו את הרגע הזה, והוא באמת הפתיע ברגע שהכי לא חשבתי עליו. חתכתי סלט במטבח והוא קרא לי, הסתובבתי ככה עם הידיים רטובות, וראיתי אותו כבר כורע ברך עם הטבעת. לא יכולתי לחבק אותו אפילו כשאמרתי 'איי דו'".
מה היעד הבא שלך?
"קולנוע, אף פעם לא עשיתי קולנוע. זו הסיטואציה שאני נמצאת בה כרגע, אני עושה אודישנים ועוברת שלבים, ובסוף לוקחים מישהי מפורסמת יותר. אני מקווה שיום אחד אהיה מספיק טובה כדי לחצות גם את המגבלה הזו".
מתסכל?
"אני מבינה את זה, זה יתרון שיווקי ענק לסרט, אבל זה בהחלט מתסכל. הייתי רוצה להגדיל את מספר העוקבים שלי באינסטגרם אבל אני לא יודעת איך עושים את זה. מה מביא עוקבים? פתיינות? אני פשוט צריכה למצוא את הנישה שלי בפלטפורמה הזאת, כי אני יכולה לכתוב פוסטים מדהימים והכל, אבל זה לא משתווה לתמונה אחת טובה עם מחשוף"
