שנתיים לאחר התפרצות מגפת הקורונה, נראה שהכול כבר נאמר על ההשלכות הדרמטיות שהיו ועדיין יש לה על שוק העבודה בארץ ובעולם. השינויים הללו לא פסחו, מן הסתם, גם על ענף החללים המשותפים שנסק בעשור האחרון. השוק הזה הביא עמו תרבות עבודה חדשה ותפיסה הגורסת כי לא ניתן לנתק את התנאים הפיזיים האיכותיים המוצעים לחברים המאכלסים את המתחמים משאר תנאי העבודה. זה מה שהניע את החברות המנהלות את המתחמים הללו להקפיד על עיצוב חדשני, יוצא דופן ובעיקר נעים ומזמין – שיגרום לשוכרים להתחבר לסביבה שבה הם נמצאים בכל נקודה על פני הגלובוס, תוך שמירה על זהות מקומית.
עם השנים, כאשר התפיסה הזו הלכה והתקבעה, היא גם הפכה משוכללת ומנומקת יותר. כיום, כל חברת מתחמים משותפים שמחשיבה את עצמה מפעילה צוות של אנשים שתפקידו לדאוג שכל מרצפת תשרת את הקונספט הכולל, כל שולחן או רהיט ימוקמו במיקום מדויק כדי לאפשר זרימה של החלל וכל עציץ, או יצירה על הקיר, יעבירו את הערכים הנכונים, וישפיעו על תחושת השייכות והיצירתיות של המשתמשים בחלל. זוהי מלאכת מחשבת יום-יומית שמתרחשת מדי יום בכל מתחם ומתחם, ולא פסחה גם על המתחמים המקומיים, כאן בארץ.
במקרה של WeWork, שבמידה רבה המציאה את תפיסת העולם של החללים המשותפים, השפה העיצובית ב-13 המתחמים בארץ מותאמת לסטנדרטים של המותג הבינלאומי ולעיצוב האדריכלי המזוהה עמו, לצד התאמה לתרבות ולצרכים המקומיים. למעשה, צוות התכנון בכל פרויקט חדש של WeWork בישראל מורכב מישראלים, בתמיכה והנחייה עיצובית ותכנונית מחו"ל – מעצבים, אדריכלים, מהנדסים ומנהלי פרויקטים עובדים יחד כדי לדייק את התכנון והעיצוב ולהגיע לתוצאה המיטבית. עמם משתתפים בתהליך אנשי מכירות, נדל"ן, כספים וצוותי הקהילה – שהם לב הארגון, והמידע שמגיע מהם בנוגע לצורכי הלקוחות עוזר לדייק את התכנון עוד לפני הביצוע במטרה להבטיח חיבור לקהל המקומי, שבסוף יפיח חיים באותם מתחמים.
"WeWork התוותה את הדרך ואת הסגנון שבהם תוכננו ועוצבו רוב חללי העבודה המשותפים בישראל", מסבירה האדריכלית הגר אדמי, שעיצבה עם עמיתה האדריכל כפיר שקד את המתחמים הישראליים. "החברה הייתה חלוצה בתחום העיצוב, והלכה ושיפרה את שיטות התכנון והעיצוב שלה עם הזמן, מה ששינה את סטנדרט העיצוב והתכנון בתחום כולו, ולא רק בתחום החללים המשותפים – אלא בתחום תכנון המשרדים בכלל". לדברי אדמי, "WeWork פיתחה כלים ותהליך תכנון שבו לכל שלב יש משמעות תוך למידה על הפרויקט, כדי לייצר חלל המתוכנן בדרך המותאמת ביותר למבנה עצמו, לצורכי הלקוחות בהתאם לאופי האזור העירוני שבו נמצא המתחם, ולתכנון מיטבי של היחס בין העובד והחללים המשותפים. השלבים הללו עוזרים לייצר חללים איכותיים במיוחד".
ואולם, בכל הכבוד לסטנדרטים הבינלאומיים, מובן שכאשר מתכננים מתחם כחול לבן בסטארט-אפ ניישן, נדרשות לא מעט עבודות התאמה. "עוד מראשית ימיה של WeWork היה רצון לחבר את הבניינים ואת העיצוב שלהם למקום, לתרבות ולאנשים", מספר שקד. "אחר כך הגיעה תקופת הגדילה של WeWork והרצון לבנות באופן מהיר ויעיל, והחברה שמה לה למטרה להציב סטנדרט עיצובי אחיד שיהיה מזוהה עם חללי המותג בעולם כולו, ובמקביל לשמור על החיבור למאפיינים המקומיים".
לדברי אדמי, העיקרון של יצירת חיבור לסביבה המקומית התחזק כל כך, עד שכיום החשיבה היא לא רק על ההבדלים שבין עיר לעיר, אלא אפילו בין שכונה לשכונה בישראל: "למשל, בפרויקטים בתל אביב נעשה שימוש באמנות מקומית, בדגש על באוהאוס וחומרים מקומיים כמו משרביות (אלמנט מזרח תיכוני היוצר פתחי אוורור) המשולבות בנגרות. המטרה היא לייצר חלל מותאם מבחינה עיצובית לסטנדרט של החברה, אך להזכיר באופן ברור את השייכות למקום. דוגמה אחרת, פרקטית יותר, היא שבחלק מהפרויקטים בארץ יש שני כיורים (חלבי ובשרי) – דבר שאינו קיים כמובן בסטנדרט הבינלאומי". שקד מוסיף כי בסופו של דבר ב-WeWork מקפידים על עיצוב אותנטי ופשוט, כזה שמאפשר לכל אחד להזדהות אתו ולמצוא בו את המקום שלו: "זה מה שאנחנו רוצים לעשות בחללים שלנו – לגרום לכך שאנשים יאהבו להיות בהם".
כאמור, הקורונה שהכתה בשוק העבודה לא פסחה גם על שוק החללים המשותפים, לפחות בגלי התחלואה הראשונים ובסגרים שהגיעו בעקבותיהם. "בתחילת התקופה בהחלט התבקשנו לתכנן את המתחמים עם מרווחים גדולים יותר ולייצר אופי היברידי למשרדים", נזכר שקד, ״אבל בסופו של דבר, כל הערך המוסף של חלל עבודה משותף היה ונשאר החיבור בין אנשים, 'הבוקר טוב' והחיוך שמצליחים לראות גם מבעד למסכה – ולזה אין תחליף, גם בקורונה". אלא שמעז יצא מתוק: דווקא המעבר האינטנסיבי לעבודה מהבית או במודל היברידי הוא שחשף עובדים רבים לאפשרות לעבוד מחלל משותף – במקום שהוא מספיק קרוב לבית ולעתים אפילו ברחוב הסמוך לכתובת המגורים, ועם זאת איננו "המשרד הרגיל". כיום, ניתן לומר ששוק החללים המשותפים התאושש לחלוטין מהמגפה, ואחוזי התפוסה אף גבוהים יותר מאלה שהיו ערב המגפה. עם זאת, עיצוב החללים כבר התאים עצמו את עצמו ונותן מענה לצרכים החדשים. כך, למשל, חברה כמו WeWork מציעה לחבריה את האפשרות לעבוד בכל דרך שיבחרו ובכל אחד מהמתחמים שלה בעולם, כולל על בסיס שעתי או יומי (און-דימנד). האפשרויות הייחודיות הללו, בפני עצמן, מצריכות חשיבה אדריכלית ייחודית ופתרונות לאופן שבו המתחמים מתוכננים.
העבודה של הגר וכפיר, שהחלה עם כניסתה של WeWork לארץ בשנת 2014 - למעשה לעולם אינה נגמרת. מעבר לעדכון השפה העיצובית של המתחמים הקיימים, הרשת מתרחבת בישראל כל הזמן, ואל המתחמים הקיימים, הפרוסים מחיפה בצפון, דרך הרצליה ותל אביב במרכז ועד באר שבע – צפויים להתווסף בקרוב חללי עבודה נוספים, במיקומים חדשים. "הדבר הראשון שאני בודק במתחם חדש הוא דווקא כיווני הרוחות שלו (צפון דרום וכו׳)״, מספר שקד. ״המטרה היא להבין היכן יש נוף טוב יותר, כמובן עם התייחסות לחלל הכניסה או הגישה אל הקומה. לאחר שלב זה, ישנו חלק שאני קורא לו 'תכנון אורבאני' – חלוקת הקומה למסות גדולות שבהן מתבצע חיתוך למעברים, ובהתאם למעברים ממקמים את הפונקציות הציבוריות – חדרי ישיבות, חלל כניסה, מטבח, פינות אוכל והסבה – באזורים היותר מוחצנים, ואילו בחלקים הפחות מוחצנים – חללי העבודה עצמם. לאחר שמקבלים את התוכנית הכללית של החלל, בונים קונספט עיצובי ומשם 'תופרים' חדר-חדר עיצובית, החל מרצפה, דרך הקירות ועד לתקרה ולתאורה. בשלב האחרון מייצרים שכבה נוספת של גרפיקה – למשל עציצים ואמנות על הקירות".
לדברי אדמי, כל מתחם חדש מזמן עמו אתגרים חדשים, אבל יש משימה אחת שעומדת במוקד של כל הפרויקטים של ימינו: "אני חושבת שנושא הכנסת החוץ פנימה ושימוש בחומרים טבעיים ואקולוגיים תופס תאוצה. זה בעצם הרצון הזה להיות בעבודה שאתה נמצא בחלל שמאפשר מחיה מיטבית מבחינת הנמצאים בו. אני גם בטוחה שכל נושא הבנייה הירוקה ילך ויתפתח, הן מבחינת העיצוב והתכנון והן מההיבט שחללים משותפים הם כלי חשוב ליעילות העירונית, המאפשרים מצד אחד יצירת קהילה מקומית בתוך עולם טכנולוגי ואינדיבידואלי, ומצד שני ניצול מיטבי של שטחים עירוניים. בכל הדברים הללו החללים של WeWork כבר מצטיינים".
10 צפייה בגלריה
האדריכל כפיר שקד, "המעבר לעבודה מהבית חשף רבים ליתרונות של חללי עבודה משותפים"
(צילום: WeWork)
ההשפעה הזאת של הסביבה החיצונית על המתחם פנימה – שעליה אדמי ושקד מרבים לדבר – היא לאו דווקא חד צדדית. ניתן לומר כי מדובר בסימביוזה של ממש, שכן לא פעם המתחם עצמו מרים תרומה ניכרת לסביבה שבה הוא נמצא. הדוגמאות הכי טובות לכך הן כנראה המתחמים בבאר שבע ובדרום תל אביב, ברחוב שוקן וברחוב הזרם. "באר שבע״, נזכר שקד, ״היתה אחד הפרויקטים הראשונים של WeWork ישראל. וזה ממש לא טריוויאלי ש-WeWork תגיע דווקא לבאר שבע, ובטח לא בבניין הרביעי שלה בישראל, ובכל זאת, המתחם הוא הצלחה מסחררת. אפשר לראות את ההשפעה של WeWork באר שבע על כל האזור שבו היא נמצאת – בעבר היו שם רק שני בניינים, והיום יש מרכז הייטק שלם, ולהקמה של WeWork בהחלט היתה השפעה על זה. כנ"ל לגבי WeWork הזרם בדרום תל אביב, בואכה יפו: גם שם המקום היה זנוח ואפילו מפחיד, והיום, אחרי חמש שנים, יש פריחה נדל"נית מטורפת סביב הבניין הזה – גלריות לאמנות, חללי עבודה, חנויות ומסעדות". אדמי מוסיפה כי "הפרויקט ברחוב שוקן פותח את החלל לרחוב ולקהילה המקומית ומשפיע עד היום על שינוי אופי הרחוב. האזור השתפר וההתחדשות העירונית באזור כולו התעצמה״.
אם שואלים את שני האדריכלים מה עושה חלל עבודה משותף לאידיאלי, מבחינתם התשובה ברורה: "החלל האידיאלי הוא חלל נקי, ברור למשתמש, מייצר רקע שקט ואיכותי לעבודה ולמפגשים עם אנשים״, אומרת אדמי. ״זה חלל הנותן תחושה נעימה של בית, חלל מואר ומגניב, עם דברים שאולי לא היית בהכרח מוצאת בבית הפרטי שלך, אבל את נהנית להיות בסביבתם במרחב העבודה שלך. התפקיד הכי חשוב שלנו הוא לייצר מקומות נעימים וטובים, עם הרבה צמחייה ואוויר נקי ואיכותי – תחושה טבעית בחלל, שעל אף שהוא חלל משרדי, הוא לא מנסה לסגור, אלא מספק קרקע פורייה לחשיבה ועשייה טובה ואיכותית, למפגשים, לרעיונות ולהנאה מחלק ענק בחיי היומיום שלנו – העבודה".
