כשיניב בן משה הקים את הקבוצה הפופולרית "גרושים ביחד", הוא התכוון בסך הכל לחבר בין גרושים וגרושות למטרות חברתיות ורומנטיות. את הסיפור הבא, סביר להניח, הוא ממש לא העלה בדעתו שיחווה. "חברת קבוצה שלנו התאבדה", הוא מספר, "והותירה אחריה שתי קטינות: בת 16 ובת 12. הן לא היו אז בקשר עם האבא, ובמכתב שהשאירה האם, היא כתבה שהמשאלה שלה היא שהבנות שלה ימשיכו להתגורר בדירתן השכורה. החלטנו בקבוצה שאנחנו מגייסים כספים עבור שנה של שכירות, עד שהבנות יוכלו לחדש את הקשר עם האבא או לפחות עד שיימצא להן פתרון מוצלח. העליתי פוסט שזכה להיענות מדהימה, וגייסנו כספים של שנה וחצי שכירות. בנוסף, חברת קבוצה שהיא עורכת דין דאגה לכל נושא הכספים, החוזה עם בעל הדירה ומסמכי האפוטרופסות, הכל בהתנדבות מלאה".
"גרושים ביחד" לא לבד: קבוצות גרושים שחלק ניכר מפעילותן מוקדש לתרומה לקהילה כבר הפכו לתופעה. "הקמתי את הקבוצה לפני שנתיים וחצי", מספר בן משה (43), מנהל רכש ותפעול, גרוש פלוס אחד מכפר־סבא. "החלטתי לפתוח קבוצה שמעבר לסטטוס המשפחתי, תכלול אנשים שקרובים אליי בגיל ובתחומי העניין ושכמוני, יהיו הורים לילדים קטנים. בחזון שלי חשבתי שהיא תגיע מקסימום ל־1,000 חברים ותחבר אנשים בעיקר מבחינה חברית או רומנטית".
היום הקבוצה שלו מונה כבר למעלה מעשרת אלפים חברים, והתרומה לקהילה הפכה ללב שלה. לא מזמן העלה בן משה פוסט ובו ביקש מהחברים לתאר את הייחודיות של קבוצתם. עיקר התגובות דיברו על "הרוח ההתנדבותית המופלאה שלה".
ללא ספק, אחד המיזמים החזקים ב"גרושים ביחד" היא קבוצת הווטסאפ שלה, "סלי מזון". נמצאים בה כ־250 חברים ("כל הזמן מתווספים חדשים"), שתורמים אחת לתקופה כסף לתיבת פייבוקס. הסכום בתיבה עומד על כמה אלפי שקלים, ובכל פעם שהיא עומדת להתרוקן, החברים תורמים אליה מחדש. בכסף שנאסף הם רוכשים סלי מזון, שמגיעים לביתם של גרושים שנקלעו למצוקה כלכלית קשה.
יניב בן משה, מייסד "גרושים ביחד": "התחלתי לקבל הודעות מחברים בקבוצה שסיפרו שאין להם כסף לקנות אוכל לילדים. בהתחלה עזרתי בעצמי, ואז הבנתי שאני לא יכול לממן את כולם"
"התחלתי לקבל הרבה הודעות אישיות לפייסבוק מכל מיני חברים בקבוצה", מסביר בן משה. "בעיקר כאלה שסיפרו שאין להם כסף לקנות אוכל לילדים. הם שאלו אם אני יכול לפרסם פוסט אנונימי בשמם עם בקשה לעזרה. בהתחלה עזרתי להם בעצמי. הייתי ממש הולך לסופר, קונה לבד את המצרכים ומסיע אותם לאן שצריך. כשהבקשות המשיכו להגיע, הבנתי שאני לא יכול לממן את כולם והתחלתי לגייס כסף מכמה חברים קרובים. אבל ככל שהקבוצה גדלה הבקשות התרבו עוד יותר, ואז החלטתי לפתוח קבוצת תרומה מסודרת. העליתי פוסט שבו הזמנתי את כל מי שרוצה לקחת חלק במיזם להצטרף לקבוצת הווטסאפ. היום, בכל פעם שאני מקבל בקשה לעזרה, אחד המתנדבים שגר קרוב לנזקק, עורך הזמנה בסופר, משלם מכספי הקבוצה ודואג להעביר את סל המזון בעזרת שליח לבית של אותו גרוש או גרושה".
אבל נזקקות היא לא מצב חד פעמי. אתם מממנים חברים בקביעות?
"לא. יש לנו חוק של לתת עזרה מהסוג הזה מקסימום פעמיים לאותו חבר. אנחנו משמשים יותר כסוג של עזרה ראשונה, מעין 'פלסטר' לפני שמשרד הרווחה נכנס לתמונה".
יניב בן משה: "יש לנו חוק של לתת עזרה מהסוג הזה מקסימום פעמיים לאותו חבר. אנחנו משמשים יותר כסוג של עזרה ראשונה, מעין 'פלסטר' לפני שמשרד הרווחה נכנס לתמונה"
ההתנדבות שלכם היא רק למען קהילת הגרושים?
"לא. בכל חנוכה אנחנו מגייסים מבעלי מאפיות סופגניות, מגיעים איתן למחלקות בבתי חולים ומחלקים למאושפזים. אנחנו גם פועלים בקביעות למען ניצולי שואה. אבל בהחלט יש דגש גדול על חברי הקבוצה. בנוסף ל'סלי מזון' יש לנו דף נחיתה, שבו חברים כותבים את השירות שהם מוכנים להציע באופן חד־פעמי לחברים אחרים, בהתנדבות. זה כולל מגוון רחב של תחומים, החל מייעוץ הורי, ייעוץ משפטי, תיקונים בבית, ואפילו אפיית עוגה מעוצבת ליום ההולדת. כולנו חווינו רגעי משבר ושפל, וכאן החוזק שלנו כקבוצה: לתמוך ולזהות את הקושי של אנשים סביבנו ולהעלות להם חיוך על הפנים. לגרום להם להרגיש שהם לא לבד".
ערימות של גיפט קארדים
כאמור, "גרושים ביחד" הם לא היחידים, וגם לא הראשונים. כששרון ושלר פתח לפני חמש שנים את קבוצת "הגימלים" בפייסבוק, הייתה לו מטרה אחת צנועה: שהקבוצה תכיל כמה עשרות גרושים כמוהו שיוכלו לבלות יחד, לצאת לטיולים, ואולי אף ייצרו כמה זיווגים. הוא לא תיאר לעצמו שהקבוצה תגדל בקצב אקספוננציאלי, ובעיקר שהפוקוס שלה לא יהיה רק על בילויים והיכרות רומנטית, אלא על תרומות רבות לקהילה. "עשיתי חישוב והתברר שמאז שהקבוצה הוקמה אספנו כחצי מיליון שקל לתרומה", הוא אומר. "זה מטורף".
ואכן, לאורך השנים גייסה הקבוצה כספים עבור גרושים שכמעט פונו מדירתם כי לא יכלו לשלם את שכר הדירה, גרושים שהזדקקו לעבור טיפול רפואי יקר ועוד. ומה שלא פחות מרשים, הוא שלא מדובר בתרומות שניתנות פה ושם באופן ספונטני. הקבוצה כוללת גוף בשם "גימלים מתנדבים", ובו חברים כ־200 איש שממהרים לעזור בכל רגע נתון. מעבר לעזרה פרקטית (צביעה של בתים, שיפוץ ועוד), הם גם תורמים לעתים קרובות כסף מכיסם או נרתמים לגייס תרומות מחברים אחרים.
ושלר (53), אב לשלושה ממושב אודים ואיש הייטק לשעבר שהיום עובד במשרה מלאה בניהול "הגימלים", הוא כאמור גרוש בעצמו, שפתח את הקבוצה כדי לענות על צורך חברתי שלו. "הייתי אז גרוש טרי", הוא מספר, "ורוב החברים שלי היו נשואים. מצאתי את עצמי הרבה לבד, והרגשתי צורך להכיר חברים בסטטוס כמו שלי. יחד עם חבר הקמתי קבוצת ווטסאפ שכללה 15 גרושים וגרושות מהאזור שלנו. אחרי שהיא גדלה קצת החלטתי לפתוח קבוצה בפייסבוק, וחשבתי שהיא תכלול כמה עשרות חברים. היום, יחד עם קבוצות בת כמו 'גימלים לייט' שמיועדת לקהל צעיר יותר, היא מונה קרוב ל־50 אלף חברים".
ושלר, יזם בנשמתו, מיהר למנף את הקבוצה והחל לארגן עבורה מסיבות מושקעות, טיולים בארץ ובחו"ל ועוד מגוון אטרקציות. את "גימלים מתנדבים" לדבריו, הקים חצי שנה אחרי שהקבוצה נוסדה. "חשבתי כל הזמן על פעילויות שיכולות לחבר בין אנשים", הוא מסביר. "והתנדבות היא לא רק פעילות שמחברת, אלא גם כזו שעושה למתנדבים טוב על הלב. פרסמתי פוסט בקבוצה שבו קראתי לכל מי שרוצה לקחת חלק בפעילות התנדבותית, להיכנס ללינק של קבוצת ווטסאפ שפתחתי, וההיענות הייתה מטורפת".
שרון ושלר, מייסד "הגימלים": "הקושי הכי גדול הוא לא גיוס הכסף. זה דווקא החלק הקל. זה בעיקר לבחור למי הכסף ילך. זה קורע אותי כל פעם מחדש"
תחילה ההתנדבות הייתה דווקא לקהילה בכללותה: "גייסנו כסף עבור תנורים ושמיכות לקשישים, חילקנו משלוחי מנות בבתי חולים ובבתי אבות, גייסנו תרומות לנפגעי אסון הכרמל ושיפצנו מרכז לבני נוער שנגמלו מסמים. אבל אנחנו בהחלט מקפידים להתגייס עד כמה שאפשר למען חברי הקהילה שלנו".
איך זה התחיל?
"קיבלתי המון פניות אישיות. חברים בקבוצה כתבו לי וסיפרו לי על מצוקתם, וככל שהקבוצה גדלה, הפניות הלכו והתרבו. היום, מדי חודש אני מקבל עשרות פניות ובודק כל בקשה באופן יסודי. אני גם משוחח עם אותו אדם בטלפון להבין את הסיפור, וכשמדובר בבקשה לכספים, מבקש לראות מסמכים. הקושי הכי גדול הוא לא גיוס הכסף. זה דווקא החלק הקל. זה בעיקר לבחור למי הכסף ילך. זה קורע אותי כל פעם מחדש".
מי תורם את הכסף?
"יש גרעין חברים שתורם כסף בקביעות, שביניהם חברת קבוצה אמידה במיוחד. כבר כמה פעמים שהיא פנתה אליי, אמרה שהיא מעוניינת לתרום סכום של כמה עשרות אלפי שקלים, וביקשה שאחלק אותו בין כמה גימלים בצרות. עברתי על כל האנשים שכתבו לי וחילקתי את הסכום בין עשרה גרושים וגרושות. בנוסף, אחת לחודש אני מעלה פוסט, מספר על עוד אנשים שנקלעו למצוקה שכתבו לי, מצרף לינק ל'פייבוקס' וקורא לכל חבר שיכול, שיתרום כפי יכולתו. לפעמים אנחנו לא מגייסים רק כסף, לפעמים זה גם רהיטים או אפילו תווי קנייה. ממש עכשיו היה אב לילדה שעבר ליחידת דיור ולא היה לו כסף לקנות לה ריהוט או בגדים. אספנו מחברי הקבוצה ערימות של גיפט־קארדים והבאנו לו".
אז אתם לא רק קבוצה של גוד טיים.
"יש גם הרבה גוד טיים, אני לא אומר שלא. אני מאמין שזה חשוב מאוד. האירועים והמסיבות מוציאים את הגרושים, שמשפחתם התפרקה וחוו טראומה גדולה, מחושך לאור. אבל התרומה לקהילה היא גם חלק חשוב מאוד של מי שאנחנו. כשאתה מתנדב או תורם, לפעמים אתה מרוויח אפילו יותר מזה שנתת לו, כי הסיפוק האישי הוא עצום".
להתחיל הכל מאפס
את "אחרי הרבנות זה יעבור", עוד קבוצת גרושים מצליחה שמונה היום 14 אלף איש ונוסדה לפני שלוש שנים וחצי, הקים זוג בפרק ב'. מדובר בדקלה גנור־שמש ותומר וינטר, בני 41, שעובדים היום יחד כשותפים במשרד פרסום דיגיטלי ומתגוררים ברמת־גן (לא ביחד). הוא גרוש פלוס שלושה, היא גרושה פלוס אחת. הם הכירו באפליקציית היכרויות, ופחות מחצי שנה אחרי כן החליטו להקים את הקבוצה.
"הקבוצה נולדה משיחות שאני ותומר ניהלנו כשהתחלנו לצאת, כששנינו היינו גרושים טריים שחוו לא מעט קשיים", מספרת גנור־שמש. "שנינו דיברנו על כמה שהייתה חסרה לנו קבוצת גרושים שפתוחה לשני המינים, שבה אפשר לנהל שיח רגשי על מה שעוברים בזמן ואחרי שמתגרשים. הרגשנו שקבוצות הגרושים שהיו אז בפייסבוק עסקו בעיקר במסיבות ובפאן. לא בנושאים הקשים והכואבים יותר".
ואכן, ב"אחרי הרבנות" אפשר להיתקל בפוסטים רבים על נושאים שרחוקים מלהיות קלילים, החל מקושי להתגבר על הפרידה, דרך ניכור הורי ועד סוגיית ההתאבדות בקרב קהילת הגרושים. מצד שני, הקבוצה כוללת לא מעט פוסטים הומוריסטיים, ומהר מאוד הפעילות התרחבה לליין של מסיבות. לצד זה, גם כאן צמח גוף למען הקהילה, שזכה לכינוי "המלאכים".
מה זה כולל בדיוק?
גנור־שמש: "מדובר בקבוצת אנשים שעוזרת בעיקר 'להלביש' בתים. הרעיון הגיע בעקבות החוויה האישית של תומר. למרות שהוא נמצא במשמורת משותפת, אחרי שהוא התגרש הוא יצא מהבית רק עם הבגדים שלו עליו. את כל הרכוש הוא השאיר בבית הקודם. הוא נכנס לדירה חדשה והיה צריך להתחיל הכל מאפס. את כל הריהוט, עבורו ועבור ילדיו ליקט מאתר 'אגורה'. תיארנו לעצמנו שיש עוד הרבה גרושים שנאלצים לעבור חוויה דומה, והחלטנו לעזור להם.
"בהתחלה רק כתבנו פוסט: שאם יש למישהו חפצים שהוא לא צריך, שיעדכן, כי אולי יש מישהו שזקוק להם. הפוסט יצר שרשור מטורף. המון אנשים כתבו וצילמו חפצים שיש להם למסירה, ורבים שיתפו בדברים שהיו שמחים לקבל. במקביל, אני ותומר התחלנו לקבל הרבה פניות פרטיות בפייסבוק. גרושים כתבו לנו שהיו שמחים לא רק לקבל חפצים, אלא גם עזרה במעבר. סיפרו שאין להם כסף לשלם לחשמלאי שירכיב עבורם גופי תאורה או להנדימן שירכיב ארון. אז החלטנו להפוך את זה למיזם מסודר. העלינו פוסט נוסף ובו גייסנו מתנדבים שיכולים לעזור בהובלה, הרכבה וסידור דירה. גם במקרה הזה הייתה היענות מאוד גדולה. היום קבוצת 'המלאכים' מונה קרוב ל־200 איש".
מה היחס המגדרי בה?
"בגלל שלרוב זה מצריך יותר עבודה פיזית אז יש יותר גברים, אבל עדיין יש לא מעט נשים".
דקלה גנור־שמש, מייסדת "אחרי הרבנות זה יעבור": "גרושים שעברו דירה כתבו לנו שאין להם כסף לשלם לחשמלאי או להנדימן שירכיב ארון. גייסנו מתנדבים שיכולים לעזור, והיום קבוצת 'המלאכים' מונה קרוב ל־200 איש"
איך זה בדיוק מתנהל בפועל?
"אותם חברים שזקוקים לעזרה מרגישים פחות נוח לפרסם פוסט פומבי. הם פונים אלינו באופן אישי ואנחנו מפרסמים את הבקשה שלהם בקרב 'המלאכים', שנמצאים אצלנו ברשימת תפוצה בווטסאפ, ושואלים מי יכול לעזור. אף פעם לא קרה שהיו חסרים מתנדבים. אני ותומר מנהלים את הפרויקטים: דואגים להשיג את כל הציוד שצריך, בין אם זה דרך חברי הקהילה בעזרת פרסום פוסט ובין אם זה מחוצה לה. אנחנו מחפשים באתרים כמו 'פשפשוק' ו'אגורה', פונים לכל מיני עמותות כדי לקבל בגדים. מעבר לזה אנחנו אחראים על התיאום של המתנדבים וגם עוזרים באריזות. זכורה לי במיוחד דירה שארזנו עבור גרושה שנאלצה לעבור בצורה פתאומית. תומר פתח מגירה וגילה בתוכה עשרות חזיות. צחקנו והתחלפנו במגירות. נתתי לו לארוז גרביים במקום".
למה זה כל כך חשוב לכם?
"התרומה לקהילה והתגובות שאנחנו מקבלים עושות לנו טוב על הלב. הידיעה ששינינו למישהו את החיים כי פתאום יש לו מיטה והוא לא נאלץ לישון על מזרן - מרגשת. הלוואי שאף אחד לא יזדקק לעזרה, אבל אם יזדקק, אז הלוואי שנזכה להמשיך לעזור כל עוד יתאפשר לנו".
