על שולחן העבודה בבית של עו"ד ספי ברא"ז־יונג, מונח פסק הדין ממשפטה של מנהלת המעון המתעללת כרמל מעודה. עשרות עמודים של תיאורים קשים, מצמררים וכואבים וביקורת נוקבת של בית המשפט על מעשיה. ברא"ז־יונג (56), מי שהייתה עד לפני כחצי שנה תובעת בפרקליטות תל־אביב, לא הייתה בצוות התביעה במשפט המתוקשר. היא מתעמקת בפסק הדין התקדימי הזה כמו בפסקי דין וכתבי אישום אחרים של סייעות מתעללות במעונות יום, מתוך תחושת שליחות.
אחרי 28 שנים בפרקליטות היא פרשה וכיום היא מקדישה בהתנדבות חלק מזמנה ל"גן מוגן" ((ganmugan.co.il, מיזם למניעת אלימות ומקרי פגיעה בילדים במסגרות החינוך מלידה עד גיל שש. את המיזם הקים מאור צור, לשעבר כתב הפלילים של חדשות 13 ומי שחשף את פרשת מעודה, ושותף לו גם נדב כהן, פסיכולוג חינוכי ויועץ ארגוני ותעסוקתי. "לאחר שמאור פנה אליי והציע לי להצטרף אליו, התחלתי לקרוא פסיקות בנושא, ונתקלתי בפסק דין דהן (נגד מנהלת המעון אביבה דהן והסייעת שעבדה עמה, שהורשעו ב־11 מקרי התעללות בפעוטות ב־2021, ג"ה). "דובר שם על חוסר התאמה זועק של הסייעת, ובית המשפט הרחיב על הצורך בהכשרה ובדיקות התאמה, שיכלו למנוע את מקרי ההתעללות.
"השופטת תבור כתבה בפסק הדין הזה 'לא יכול להיות ספק בלבו של איש שהנאשמת, לפי מאפייני האישיות שלה, לא יכולה לשמש כסייעת בגן ילדים' והוסיפה: 'באמצעות הכשרה מסודרת של אנשי טיפול, בחינות התאמה ופיקוח על העסקת אנשי טיפול אפשר היה למנוע אי־התאמה כה ברורה'. כלומר, השופטים זועקים וההיגיון זועק - איך זה לא קרה עד עכשיו? איך אין מערכת מינימלית של סינון לגבי מועמדות לעבודה? מאור בא ואמר לי - 'פיצחתי את השיטה'. הקשבתי ואמרתי לו 'אני בפנים', בהתנדבות מלאה".
בפרקליטות טיפלת בתיקים עם פרופיל גבוה של עבירות מין. מה את מביאה למיזם הזה?
"זה בדיוק מה ששאלתי את מאור. אמרתי לו, 'תגיד לי מה אתה רוצה שאעשה' ואז בנינו תוכנית עבודה והתחלנו, עקב בצד אגודל, לעבור ברשויות מקומיות על מנת להטמיע אותה. לשמחתנו, מנהלת אגף החינוך לגיל הרך של משרד החינוך ומנהלת הגיל הרך ב'ג'וינט אשלים' איתנו, הן מיד הבינו את הערך של המיזם והן עוזרות לנו ומעודדות אותו. במקביל אנחנו פונים לגננות פרטיות, בתקווה שחיבור ל'גן מוגן' יהיה תו תקן בכל המעונות הפרטיים בארץ".
נסיבות אישיות שמובילות לקריסה
לפני שנרד לפרטי התוכנית, בואו נעשה סדר. משרד החינוך הוא זה שאמון על פיקוח המעונות לפעוטות בגילאי אפס עד שלוש, שיש בהם יותר משבעה ילדים. לפי חוק שנחקק ב־2021, כל מסגרת שבה שבעה ילדים ומעלה חייבת ברישיון. התנאים לקבלתו הם בין היתר יחס בין מספר פעוטות למטפלות, שטח מזערי לפעוט, השתלמות של כל אנשי הצוות במתן עזרה ראשונה והכשרות פדגוגיות. מי שמעסיקה בפועל את אנשי הצוות היא מנהלת המעון.
ב־2018, עם חשיפת מקרי התעללות רבים בפעוטות מצד אנשי צוות במעונות היום, נחקק ביוזמת הח"כית לשעבר יפעת שאשא־ביטון חוק שמחייב כל מעון שבו שוהים שבעה ילדים ומעלה, מגיל לידה עד שלוש, להתקין במרחב המבנה מצלמות אשר יתעדו בווידיאו ללא קול את כל הנעשה במעון בכל שעות הפעילות.
"מה שמדהים אותי הוא שעל אף המצלמות, סייעות ומנהלות מעון ממשיכות לעבור עבירות ולהתעלל בקטינים", אומרת ברא"ז־יונג. "זה לא נתפס בעיניי".
איך את מסבירה את זה?
"אי־אפשר להסביר את זה רציונלית. ב־90% מהתיקים על התעללות בפעוטות, הראיה המרכזית היא המצלמה. חלקן מנסות לחבל במצלמות, מנסות למחוק, מביאות טכנאי ולא מבינות שמדובר בשיבוש הליכי משפט".
אם המצלמות לא מרתיעות, אולי העונש ירתיע. כרמל מעודה נידונה לתשע שנות מאסר, זה עונש תקדימי.
"לפני כרמל מעודה המדינה לא הייתה בתשומת לב למקרים הללו ובבית המשפט רף הענישה היה נמוך אל מול התופעה האכזרית והעונשים היו מקילים יחסית. במקרה של מעודה, בפעם הראשונה בית המשפט נתן ענישה מחמירה. ועדיין, מקרי ההתעללות נמשכים. רק לפני חודש נחשפה פרשייה בנתניה (אנה קורבן מחריש נאשמת כי תקפה באכזריות פעוטות, ובהן תינוקת בת שמונה חודשים. ג"ה). אני לא יודעת אם הן חושבות שלא יתפסו אותן או שהן לא שולטות בעצמן. כל הפתרונות שהוצעו עד כה - מצלמות, פסקי דין, חוקים - הם בגדר כיבוי שריפות. אנחנו רוצים למנוע מראש את המקרים הללו".
תסבירי איך.
"אנחנו מספקים למנהלות הפעוטונים מיומנות וכלים לגיוס כוח האדם המתאים ביותר. ברוב החברות עושים מבדקי התאמה לפני קבלה לעבודה, אבל דווקא במעון שבו אנחנו מפקידים את היקר לנו מכול לא מתבצע הסינון הראשוני הזה".
מה אתם מציעים?
"יצרנו אבחון דיגיטלי, בשיתוף עם מכון לוגיפס, שנשלח למועמדות. חלקו כולל מבחני אישיות שבודקים איך היא מסתדרת בצוות, עד כמה היא עמידה ללחץ, מה יכולות ההכלה שלה. בחלק השני היא מפרטת את שיטות החינוך שלה ומשתתפת בסימולציות. אנחנו שואלים, למשל: 'אם ילד מסרב לאכול, מה תעשי?' בסיום השאלון אנחנו יודעים לסמן מה החוזקות והחולשות שלה ולסמן פוטנציאל למסוכנות ולאלימות. אם יש למישהי בעיה שעלתה במבדקים, אפשר יהיה לעקוב אחריה, לטפל בה, להכשיר אותה. במקביל, את מי שמציגה חוזקות אפשר לקדם.
"מלבד מבחני ההתאמה, המטרה היא לחזק את מנהלת המעון, לסייע לה לבנות צוות ולהכשיר את העובדים. למשל, לעשות שיחות חתך עם העובדות, לראות מה קורה עם זו שמתחילה להיות עצבנית. יש סייעות שהתחילו לעבוד והכול התנהל בצורה תקינה, אבל עם הזמן היו נסיבות אישיות שהובילו לקריסה שלהן.
על פי דו"ח החינוך של המכון הישראלי לחינוך בגיל הרך, יש שלוש סיבות שמובילות אשת צוות לפגוע בילדים: תפיסה חינוכית נוקשה, לחץ במקום העבודה וניסיון בהשגת שליטה.
"פעמים רבות הן גם מפחדות לשתף את מנהלת המעון בבעיות אישיות", אומרת ברא"ז־יונג, "כי הן חוששות שיפטרו אותן. מנהלות המעון חייבות לשבת לשיחות משוב עם העובדות, כדי למנוע את הפיצוץ".
זה מתחיל במכה קטנה ואז נפרץ הסכר
ברא"ז־יונג, שכאמור עברה על עשרות פסקי דין, מזהה שפוטנציאל האלימות מתעורר סביב שלושה מוקדים במעון: האכלה, שינה וישיבה על כיסא. לדבריה, אם מנהלת המעון תכריז על נהלים ברורים, זה יסייע בהפתתת מקרי ההתעללות. "צריך להיות ברור מה מותר ומה אסור. כחלק מחבילת המוגנות אני מעבירה הרצאות למנהלות מעון ומסבירה בין היתר מה עולה לכדי עבירה. למשל, שכיסוי פעוט במשך שעה בלי נתיבי אוויר זו עבירה או להשאיר פעוט על כיסא אוכל לאחר שסיים לאכול כשראשו שמוט זו עבירה או האכלה בכוח".
גם את זה צריך להסביר?
"כן. אני מסבירה מה מהווה התעללות ומה עבירה. יש מי שחושבת שאם אין נזק פיזי אין עבירה, אבל בהתעללות בדרך כלל אין נזק פיזי, אלו עבירות שמלוות באכזריות, בדיכוי, בהשפלה. הרעיון הוא להסביר איזה מעשה מבסס איזו עבירה וגם לספר להן על חובת הדיווח. מנהלת המעון היא בסופו של דבר מנהלת של עסק, היא לבד ויש לה הרבה תחומי אחריות. אנחנו מראים לה איך נהלים אחידים מגינים עליה ועל העסק שלה".
ברא"ז־יונג אבחנה שיש מאפיינים משותפים למקרי ההתעללות: הסיבות שהובילו לאלימות, הגילוי, הגשת התביעות, נימוקי ההגנה וגם קשר השתיקה בין הסייעות בגן.
האם לאותן סייעות ומנהלות גן מתעללות יש מאפיינים פסיכופתיים באישיותן?
"לא בהכרח. טענות ההגנה ברובן עוסקות בכך שאלו שיטות חינוך שאותן סייעות ומנהלות מעון מתעללות באו איתן מהבית. בנוסף, הן אומרות שעשו מה שכולן במעון עשו. למשל, הסייעת שחנקה למוות פעוטה לאחר שכיסתה את ראשה בשמיכה ונשענה עליה אמרה שכך היו מרדימים פעוטות בגן. האלימות בגן יכולה להתפרץ ברגע. זה מתחיל במשיכה או מכה קטנה ואז נפרץ הסכר והוא לא ניתן לעצירה. לפעמים אפשר לראות שמאשת צוות אחת מתעללת, זה הופך להיות עניין שבשגרה, כמו אותו פעוטון ברמלה שסייעות צולמו כשהן זורקות במבה ודורשות מהילדים לאכול מהרצפה".
ברא"ז־יונג מזכירה שגם כרמל מעודה לא אובחנה כפסיכופתית. למעשה, לפי כתב האישום, הגן שלה התנהל בהתחלה על הצד הטוב ביותר. הכול השתנה כשהיא הגדילה את מספר הילדים במעון מחמישה ל־17. השופטים קבעו כי הלחץ שבו הייתה נתונה וחוסר היכולת שלה להתמודד, הביאו ל"נתק רגשי".
את חושבת שאם הייתם מגיעים לכרמל מעודה רגע לפני ההתפרצות הראשונה, הייתם יכולים למנוע את מקרי ההתעללות?
"אני לא מתיימרת לפתור את כל הבעיות, אבל מאמינה שאם הגן של כרמל מעודה היה עובד איתנו, עם המיומנות והכלים שלנו, הדברים לא היו מגיעים לנקודת רתיחה כזו".
4 צפייה בגלריה
צרנו אבחון דיגיטלי שנשלח למועמדות לתפקידי סייעות. הם כוללים מבחני אישיות שבודקים עד כמה היא עמידה ללחץ ומה יכולות ההכלה שלה"
(צילום: קובי קואנקס)
אבא שידך לי את בעלי
היא בתו של יצחק ברא"ז, לשעבר שופט בית משפט השלום בתל־אביב, אשר שימש כנשיא "רוטרי ישראל". אמה, רינה ברא"ז הייתה אחות בתינוקייה בבילינסון והקימה את יחידת ההפריה בבית חולים השרון.
לתחום עריכת הדין הגיעה בעקבות אביה. "הוא ניסה לשכנע את שלושת אחיי ואחיותיי ללכת בעקבותיו ורק אני נפלתי ברשת", היא אומרת. " עד היום אני לא יודעת מה תפס אותי. זה התחיל אצלי כברירת מחדל במקצוע שהיה נחשב יוקרתי והאמנתי שיפתח לי דלתות".
היא נשואה לעו"ד עופר יונג והם הורים לשניים. "אבא שלי הכיר בינינו", היא מספרת. בספר ביוגרפי שכתב אביה הוא מתאר את המפגש ביניהם: "היו לי 36 מתמחים במשך עשרות שנות פעילות כעורך דין וכשופט: את עופר אהבתי יותר מכל המתמחים. הוא היה ג'נטלמן נעים הליכות ובן אדם. עשיתי היכרות ביניהם במזנון בית המשפט בתל־אביב. הפגישה הראשונה התחילה בשעה 11 בבוקר והסתיימה בחמש אחר הצהריים. האהבה פרחה ושגשגה".
היא התחילה את דרכה במסגרת טרום־סטאז' במשפט אזרחי, אבל מהר מאוד הבינה שזה לא בשבילה. "מבחינתי משפטים זה רק פלילי ואם פלילי – רק בצד של המדינה ואם בצד של המדינה – אז רק בפרקליטות", היא מסבירה. את ההתמחות סיימה בפרקליטות ונשארה שם. "אהבתי את העבודה, את העניין, זה היה בית. היו פעמים שחשבתי לגוון, לעבוד במשהו אחר. בשוק הפרטי הייתי יכולה להרוויח פי שמונה, אבל בפרקליטות, גם אם המשכורות לא בשמיים, עובדים עם תחושת שליחות וזה חיידק".
גם החיידק החברתי התחיל בפרקליטות, עם פרויקט "בתי משפט קהילתיים" שעשתה יחד עם "הג'וינט". הפרויקט שם דגש על שיקום עבריינים למניעת תופעה של "דלת מסתובבת", שבה אחרי השחרור ממאסר עבריינים רבים חוזרים לפשע.
"ראיתי הכול, שמעתי הכול", היא אומרת. "ניהלתי תיקים של אונס, מרמה, רצח וגם אלימות בגני ילדים. הגעתי למסקנה שאני רוצה להמשיך הלאה". רק חצי שנה חלפה מאז "השחרור", כדבריה, מהפרקליטות, וכבר הספיקה לא מעט. בין היתר עסקה בפעילות של צדק מאחה, ליצירת מפגשים בין פוגע לקורבן בעבירות מין דרך עמותת "בצדק", בהובלת פני לייסט. ואז הגיע הטלפון ממאור צור. "לא רציתי לפגוש אותו בהתחלה", היא מגלה. "לאנשים מהפרקליטות יש חשדנות טבעית כלפי עיתונאים. ברגע שהוא אמר שזה מיזם חברתי, החלטתי שאני מקדישה לו חצי שעה. זה התארך לשלוש שעות".
אחרי שנים בפרקליטות, הצלחת לגדל עור מספיק עבה כדי לצלוח את כל פסקי הדין המחרידים על התעללות בפעוטות?
"בואי נגיד שמזל שהילדים שלי כבר לא בגן, אחרת לא הייתי ישנה בלילה".
