לאחרונה צפיתי בקומדיה הרומנטית "אם הכלה" בנטפליקס והוקסמתי! לא מהסרט, אגב (אם כי אני לא מסכימה עם הביקורות שקטלו אותו ללא רחם - בעיניי מדובר בסרט שטחי, אך שווה לצפות בו אם רוצים להעביר את הזמן) - הוקסמתי מהכוכבת הראשית שלו. לא פחות: נדהמתי. סביב העיניים שלה היו המון קמטוטים קטנים, העור בגזרת הסנטר שלה היה רפוי, והגוף שלה לא נראה כמו גוף של נערה בת 17. במילים אחרות: ברוק שילדס בת ה־59 נראתה בדיוק כמו אישה בת 59!
מהר מאוד נכנסתי לגוגל, כתבתי "ברוס שילדס בוטוקס" וקיבלתי אישור למה שחשדתי: השחקנית מתנגדת נחרצות להזרקות. בריאיון שנתנה בנובמבר האחרון למגזין "גלאמור" הסבירה שהתנסתה בעבר, אבל לא הייתה מרוצה מהתוצאה משום שזה גרם לה להרגיש שהיא נראית כמו מישהי אחרת. "אני בעד כל מה שעושה טוב לאישה ומחזק את הביטחון העצמי שלה", חרצה. "אבל אני חושבת שבתחום הזה גם קל מאוד להגזים. בפעמים שאני עשיתי בוטוקס נהיו לי עיניים של ספוק (דמות מתוך "מסע בין כוכבים" שידועה בגבות המורמות שלה. י"מ). אני גם לא מעוניינת לעבור ניתוחים פלסטיים בניסיון לרדוף אחר הנעורים. אני מעדיפה לרדוף אחר ההווה".
בריאיון אחר שנתנה באפריל לאתר "בריאות האישה" הצהירה: "אני לא יכולה להגיד שאני אוהבת את הקמטים שלי. זה יהיה שקר. אבל אני כן יכולה לומר שהרווחתי אותם ושהם גם תוצאה של חיוך. אני לא רוצה להעלים את כל מה שמעיד על הבגרות והבשלות שלי. אין לי כל עניין להיראות כמו שנראיתי כשהייתי בת 15".
ניסיתי לחשוב מדוע שימח אותי כל כך לראות את שילדס במראה הטבעי. באופן אישי, אני עצמי כן עשיתי פה ושם בוטוקס, וברור לי שאם היו לי האמצעים הכלכליים של שילדס, סביר שהייתי עושה הרבה יותר מזה. ואז הבנתי: זה משמח אותי בדיוק מאותה סיבה שבגללה כשאני רואה היום כוכבות כמו מג ראיין, רנה זלווגר וקורטני קוקס, שהלכו יותר מדי רחוק עם הסכין והחומצות, הגוף שלי מתכווץ. למה בעצם מפריע לי איך הן נראות היום? ולמה כשאני צופה בהן עולה בי מיד תחושה של עצב ואכזבה, שהרי זה עניין שלהן?
הסיבה היא שהן בעצם שמות לנו את כל האמת בפנים (בצורה הכי דו־משמעית שיש): את אף פעם לא יכולה להיראות שוב כמו הבחורה הצעירה שהיית פעם. את יכולה רק להיראות כמו הבחורה המבוגרת שמנסה להיראות כמו הבחורה הצעירה.
שילדס, אגב, הוסיפה באותם ראיונות, שהיא כן מקדישה המון זמן למראה שלה. היא עושה הרבה טיפולי פנים מטפחים ומשתמשת בקרמים שונים. גם לא יפתיע אותי אם בכל זאת, פה ושם, היא כן מזריקה חומצות באזורים מסוימים שפחות משנים את ההבעה. אבל מה שבטוח הוא שהיא מסרבת להיסחף. ולראות אותה ככה - אישה שכבר לא נראית כמו הנערה שנראתה פעם, אבל עדיין יפה ובטוחה בעצמה - יש בזה משהו מאוד מקל שגורם לי גם לקבל יותר את עצמי. הדרך עוד ארוכה, כמובן, אבל אחרי שצפיתי בה בסרט, אני זוכרת איך הבטתי בעצמי במראה, ואיך אותם קמטים עקשניים שהשתקפו מולי בראי - אלה שמתעקשים ללוות אותי בשנים האחרונות - הפריעו לי פחות. אפילו חייכתי! למרות שזה עושה עוד קמטים.
