אני תופסת אתכן בדרך חזרה מהצילומים המשותפים. איך היה?
אלה: "עבורי זו הייתה הפעם הראשונה. הייתי לחוצה קצת, אבל אמא ניסתה לכוון אותי ונתנה לי טיפים קטנים שעזרו. זה לא היה קל, זה היה יום ארוך מאוד, ואני כבר מתה להגיע הביתה לראות 'האח הגדול'".
מיקי: "אני לא הייתי האישיו היום. זה אחרת כשאת מצטלמת עם הבת שלך, את רק רוצה שיהיה לה נוח. אני יודעת כמה מודעות עצמית יש בגיל הזה. אני התחלתי בגיל 17 והייתי עוד יותר ביישנית ממנה. הייתי מסתכלת על עצמי בתמונות וסוגרת מיד כי זה היה נורא בעיניי, אז יכולתי להבין את המקום שאלה נמצאת בו".
+
לחצו >
+
לחצו >
"אנחנו מתפוצצות אחת על השנייה, ורגע אחרי יושבות ורואות טלוויזיה יחד"
(צילום: רוני כנעני, סטיילינג: מיקי ממון)
אלה, ספרי על הסגנון האישי שלך.
אלה: "אני לובשת הרבה ג'ינסים של ליוויס וחולצות אוברסייז, אבל גם שואבת המון השראה מאמא. אמא עזרה לי לבנות את הסטייל שלי, אבל היא הרבה יותר בווינטג' ואני יכולה לקנות גם בזארה".
מיקי: "אני לגמרי בווינטג'. יש לי בוטיק וינטג' ויד שנייה בשם Timeless שבו אני מוכרת את האוסף שלי. הייתה לי חנות במתחם גן החשמל, ובקורונה העברתי אותה לבית שלי ברמת־גן. אני גם סטייליסטית אישית ואוהבת לשלב וינטג' אצל הלקוחות שלי. בנוסף אני עושה סיורי וינטג' קטנים ובוטיקיים – אני לוקחת קבוצה קטנה לשלוש שעות ומכניסה אותה לחוויה דרך העיניים שלי. אני מלמדת על גזרות, על תקופות באופנה, משתפת מעברי כדוגמנית ועוזרת לבחור פריטים. וינטג' זה לא רק בגדים אלא עולם שלם".
+
לחצו >
+
לחצו >
"אמא עזרה לי לבנות את הסטייל שלי"
(צילום: רוני כנעני, סטיילינג: מיקי ממון)
נערות בגיל של אלה מתעניינות בווינטג'?
מיקי: "כן, זה נהיה טרנד. זה מקדם את נושא הקיימות ולכן זה כל כך נפלא. מצד שני, יש חוסר ידע בקרב הצעירות – הן לא יודעות מה ההבדל בין יד שנייה לווינטג', למשל".
חדדי עבורנו.
"וינטג' נחשב בגד שיוצר לפני 30 שנה ומעלה ויד שנייה זה פשוט בגד שכבר נלבש. בבוטיק שלי יש גם וינטג' וגם יד שנייה, אבל לא מרשתות – כי אידיאולוגית אני לא מקדמת רשתות. לימדתי גם את אלה שיש יותר מדי בגדים בעולם ושרצוי שהארון יהיה מדויק. אם תראו את הארון שלי, לא תאמינו שזהו זה, כי יש בו מעט פריטים".
+
לחצו >
+
לחצו >
"אני התחלתי בגיל 17 והייתי יותר ביישנית ממנה"
(צילום: רוני כנעני, סטיילינג: מיקי ממון)
מה הפריט הכי עתיק בארון שלך?
"יש לי סריג ארוך יפהפה מצמר לבד שרקום בחוטי כסף וזהב משנת 1870. דגתי אותו בשוק בארץ כשהייתי בת 19. היום כבר קשה למצוא כאלה מציאות, אבל יש לי המון פריטים משנות ה־30 וה־40, זו התקופה האהובה עליי".
איך בגד בן מאה שנה מחזיק מעמד?
"פעם ייצרו אחרת. הבד, הגזרה, התפירה – הוא מחזיק יפה יותר מבגד חדש של מותג עכשווי".
אלה, קרה שאמא לבשה משהו מוגזם והתפדחת?
אלה: "המון פעמים!" (צוחקת), "לא פעם יצא לי לראות אותה בדלת ולהגיד לה, 'את לא יוצאת ככה מהבית, בטח שלא איתי!'. אבל אני חושבת שבשנה וחצי האחרונות נפתחתי לסגנון הזה, ואולי גם אמא קצת התמתנה".
מיקי: "אני משתדלת לא לבלוט יותר מדי, בטח לא במסיבות סיום".
+
לחצו >
"נפתחתי לסגנון הזה, וגם אמא קצת התמתנה"
(צילום: רוני כנעני, סטיילינג: מיקי ממון)
על מה אתן רבות?
אלה: "פחות או יותר על הכול, אבל זה עובר מהר. אנחנו מתפוצצות אחת על השנייה, ורגע אחרי כבר יושבות ורואות טלוויזיה יחד".
מיקי: "אנחנו רבות בעיקר על אם היא הורידה את לואי הכלב. בכל הנוגע למתי היא חוזרת וכאלה, אני אמא די זורמת. אלה מדברת על מעבר לאקסטרני כבר מכיתה ח', והשנה זה קרה. גם אני העברתי את עצמי בסוף י"א לאקסטרני, וזו הייתה השנה הכי טובה שלי, אז הייתי ממש בעד".
אלה: "בכל השנים במערכת החינוך לא הייתה לי כזו חוויה טובה".
מיקי: "שתינו אש מבפנים ושתינו לא נהיה במקום שלא טוב לנו בו. יש לנו אינטואיציות ואומץ. להצטלם, למשל, דרש אומץ מבחינתה, וגם לי הייתה התלבטות לגבי זה, כי החוויה שלי מהדוגמנות לא הייתה פשוטה. כשאני דגמנתי לא היו טלפונים ניידים. דיברתי עם המשפחה פעם בשבוע מטלפון ציבורי והייתי לבד. זה לא נתפס. היו שנים שהיה לי הרבה כעס על הדוגמנות, אבל בדיעבד אני שמחה שחוויתי את זה ושקיבלתי את העצמאות שלי. בכל דבר רע יש גם טוב, ובזכות זה אני מי שאני היום".
+
לחצו >
"אני אמא די זורמת"
(צילום: רוני כנעני, סטיילינג: מיקי ממון)
בתמונה הפותחת: אלה באוברול וינטג' שמחובר בעזרת כפתורים של LOUIS FERAUD (690 שקל, Timeless מיקי ממון), נעליים (אוסף אישי), מיקי בחזיית ביקיני מהאייטיז (80 שקל, צ'לסי), חצאית חדשה שנשמרה משנות ה־60־70 (350 שקל, Timeless מיקי ממון), חגורה ונעליים (אוסף אישי)
- איפור ושיער: רוזה שוורצמן, איפה משיגים? Timeless מיקי ממון, רוקח 144 ר"ג, בתיאום בטל': 054–3121418. Seekers, רמב"ם 16 ת"א. צ'לסי, מקווה ישראל 22 ת"א
- צולם במלון סלינה מנתור, קיבוץ בית־אורן
