ערב לפני שאופיר סגרסקי, שחקנית, סטנדאפיסטית, יוצרת ואשת תוכן, פרסמה את הפוסט הנפיץ על ארז דריגס, היא ראתה ברשת באיחור מה את הריאיון שנעשה איתו ל"ידיעות אחרונות" (על ידי העיתונאים רז שכניק וחן ארצי סרור). היא לא נכנסה לקרוא. הספיקה לה הכותרת "קרה פעם שנועה קולר קיבלה יותר מחיאות כפיים. רציתי שתמות". זה היה בשבילה סימן להוציא את מה שישב לה בבטן כל העונה. בבוקר למחרת, 29 בינואר, כתבה את הפוסט: "ארז דריגס? יותר כמו טריגרס. שרופה על 'חזרות', אבל הגיע הזמן לומר שכל נוכחות של ארז דריגס בציבור טריגרית לי לאללה... קצת קשה לי להפריד בין הדמות לאדם בגלל הודעות סליזיות שדריגס היה שולח לי פעם ללא התחשבות במסר הברור שלי, שזה לא מתאים. מתברר שעשה את זה להרבה נשים. בראיונות הוא אומר שזה לא פלילי, ויש מצב שהוא צודק. הוא אומר גם שזה סתם סליזי ופתטי, אבל לא רק - זה גם פוגעני".
בבת אחת סגרסקי נכנסה לתוך שטח אש. לצד תגובות חמות ומחבקות החלה התזמורת לנגן את הנעימה המוכרת של "למה עכשיו", "מה קרה שנזכרת", "למה להרוס לאדם מצליח את הקריירה". הודעות מנשים נוספות שגם אותן דריגס הטריד החלו להגיע לתיבת האינבוקס שלה. יום למחרת כבר העלתה קולאז' של העדויות הנוספות על דריגס שהגיעו אליה. הפוסט עזר לאותן נשים לחשוף שגם להן זה קרה, אבל גם הן, מצדן, עזרו לה להתחזק בצעד האמיץ שעשתה. בפוסט השני שכתבה כבר העזה לכתוב את המילים המפורשות, הטרדה מינית. "אנשים טענו שאני מוציאה מפרופורציות ושאי־אפשר לעשות שיימינג לכל דוש. שליחת הודעות בעלות אופי מיני לאישה ללא הסכמתה היא הטרדה מינית".
"בפוסט הראשון השתדלתי להיות מעודנת, אבל כשהגיעו תגובות של האשמת קורבן קלאסית מסוג 'למה נזכרת רק עכשיו', הבנתי שהנחמדות הייתה בעוכריי. אנשים חשבו שאני עושה הר מעכבר"
איך מחליטים לכתוב פוסט כזה על מי שהפך להיות לאחרונה המאמי הלאומי?
"בניגוד לעבר שלי, היום אני מקפידה לפעול אחרי מחשבה עמוקה. אני לא פועלת מתוך הצפה רגשית וכעס. הנוכחות שלו הייתה קשה לי לאורך כל העונה של 'חזרות'. למדתי משחק, חברי הפייסבוק שלי הם שחקנים ושוחרי תיאטרון, וזה היה לראות כמה האדרה יש סביבו. אחד מהם הפיק לארז סדנת כתיבה בגליל משלו, שעולה לא מעט. הפער בין מה שידעתי עליו לבין זה שעטפו אותו בצמר גפן, לא יכולתי להכיל את הדיסוננס הזה. ואז ערב לפני שהעליתי את הפוסט, ראיתי בקבוצת ווטסאפ שאני חברה בה את צילום המסך של הריאיון שנעשה איתו. זה היה בשבילי הטריגר האחרון".
מה היה במשפט הזה של מחיאות כפיים לנועה והרצון המטאפורי שלו שתמות, שהקפיץ אותך?
"זה ייצג בשבילי כוחניות גברית ובלתי מתנצלת. באותו לילה צחקתי על זה שאופיר הישנה עם הפתיל הקצר הייתה כבר באותו לילה מפוצצת את הסיפור ברשת, אבל שאין לי אומץ. בבוקר קמתי וכתבתי. אז מתברר שאופיר החדשה הצליחה לחכות רק כמה שעות".
בפוסט השני שלך היית יותר חריפה לגבי מהות מעשיו של דריגס. מה קרה שם?
"בפוסט הראשון השתדלתי להיות מעודנת ומלאת כבוד והערכה. גם כתבתי שאני מתה על הסדרה של נועה ושלו. ידעתי שאני מספרת משהו שיתפשט כאש בשדה קוצים ויחולל מהומות, ופחדתי להיות חריפה מדי. חשיפה בנושאים כאלה היא מפחידה. אבל כשהגיעו תגובות של האשמת קורבן קלאסית מסוג 'אני מת עלייך, אבל הפעם הגזמת', או 'את רק מנסה לפגוע בהצלחה שלו' וכמובן, 'למה נזכרת רק עכשיו', הבנתי שהנחמדות הזו הייתה בעוכריי. אנשים חשבו שאני עושה הר מעכבר. הפעם היה לי חשוב להסביר שהודעות סליזיות אחרי המסר שזה לא מתאים, הן הטרדות מיניות".
מה היית רוצה לענות לאלה שטוענים שזה כולה הודעות, ושהם לא מבינים על שום מה תחושת הפגיעה העמוקה?
"רוב התקשורת האנושית בימים אלה קורית במרחב הזה. אנחנו מתאהבים ברשת, אנחנו מעריצים ברשת, ואנחנו גם נפגעים ברשת. הודעות זה לא רק הודעות. אז די. כשאחד כותב לי הערה על הציצים שלי, והשני, זר מוחלט, מציע לי לבוא אליו, והשלישי מספר לי מה הוא היה עושה לי, אני מרגישה סמרטוט, כלי לסיפוק היצרים. זה בעיניי הביטוי הטקסטואלי של לתפוס לי את הראש ולהוריד אותו לכיוון הזין".
תודעה מפוצלת
המהומה בדף של סגרסקי שככה. היא כבר עברה לכתוב על חיסוני קורונה ועל נושאים אחרים כשב"פוליטיקלי קוראת", אתר תקשורת פמיניסטי העומד על תשתית התנדבותית, פרסמו תחקיר שכותרתו "צוץ, תראה, הטרדה משלנו: עדויות על דפוסי פגיעה שיטתיים של ארז דריגס", המבוסס על ארבע נשים שפנו אל סגרסקי והסכימו לחשוף את ההטרדות שחוו. ביניהן הטרדה מתמשכת של שלוש שנים כלפי מי שהייתה אז בת 17. דריגס הציע לה הצעות מיניות שכללו תיאורים של הזקפה שלו, את העובדה שהוא מאונן בשיחות איתה, הציע לחנוך אותה עם "זין חתיך כמו שלי", וכן, את האמירה המבעיתה "אם אני אאנוס אותך, את רק תרוויחי מזה". אחרת סיפרה שהציע "לפנק" אותה, כלשונו, בשלל דרכים. לשלישית תיאר איפה הידיים שלו בזמן השיחה ושלח תמונה של אזור החלציים כשהוא לבוש. והרביעית, שדחתה את חיזוריו המיניים הווירטואליים, זכתה להתעלמות ממנו ולהוצאת שמה מרשימת הקרדיטים בפרויקט משותף.
דריגס, יוצר ובמאי מוערך שגם מחזיק בעמדה משפיעה כמנהל אמנותי של פסטיבל תיאטרון קצר, היה עבור צעירות רבות, שרוצות להשתלב בתחום התיאטרון, מישהו לשאת אליו עיניים.
"הודעות זה לא רק הודעות. אז די. כשאחד כותב לי הערה על הציצים שלי, והשני, זר מוחלט, מציע לי לבוא אליו, והשלישי מספר לי מה הוא היה עושה לי, אני מרגישה סמרטוט, כלי לסיפוק היצרים"
(הוא מסר בתגובה לתחקיר ב"פוליטיקלי קוראת": "הפוסט שכתבה אופיר סגרסקי בעקבות הריאיון שלי ב'ידיעות אחרונות' הציף התנהגות שלי, התנהגות שפגעה בה, התנהגות שפגעה גם באחרות. אני מודע לכך, אני מבין זאת היטב, ולכן עוד לפני הדברים שהיא כתבה עשיתי כל מה שדרוש כדי להשתנות. חלק מהשינוי הזה היה כתיבת הסדרה 'חזרות', שהציבה בפריים טיים צדדים מביכים ולא ראויים שעליהם אני מצטער ומתבייש. במסגרת השינוי הזה גם חשפתי באותו ריאיון בידיעות את ההודעות, שהפירוט שלהן מובא בחלקו כאן. התהליך הזה הוא אישי, הוא עדיין לא הסתיים, ואני מקווה שאוכל בבוא העת להתנצל בפני אלו שפגעתי בהן, אבל חשוב לי להדגיש שמעולם לא נתתי לשום עניין אישי להשפיע על החלטות מקצועיות. לעולם גם לא אתן ואני דוחה על הסף כל רמיזה שטוענת אחרת).
הסיפור התפוצץ כמו במופע זיקוקים מטורלל במיוחד. התקשורת הממוסדת החלה לסקר את הפרשה והרשת נמלאה בדיונים ותִלי תִלים של פרשנויות. בתוך סוף שבוע אחד היו לפחות ארבעה גלים של תגובות. המטוטלת נעה מצד לצד במהירות. אם צריך לסכם, כותרת הגל הראשון הייתה "מה רוצים ממנו, אז הציע הצעות דוחות בפייסבוק. למה הן לא חסמו אותו?". הגל השני היה "להוקיע את העבריין ולזרוק אותו לכלבים", ואילו הגל השלישי היה "דרוש מדרג בעבירות מין ויחס מידתי בהתאם לעבירה". הגל הרביעי היה "הוא מכור למין שטיפל בעצמו. מחילה כאן ועכשיו".
סגרסקי, היום בת 28, אז בת 24, הייתה שחקנית צעירה שעדיין למדה תיאטרון בסמינר הקיבוצים. זה היה המשך ישיר ללימודים בתלמה ילין ותפקידי משחק שכבר עשתה כנערה, למשל בסרט "הדקדוק הפנימי" על פי דויד גרוסמן. היא צפתה בהצגה שדריגס ביים וחזרה נפעמת. הציעה לו חברות בפייסבוק וכתבה לו כמה התרגשה. "ראיתי את ההצגה בשלב שכבר לא אהבתי תיאטרון. חשבתי שזה משחק מוגזם ולא אמיתי וגם התחלתי להיגעל מהנרקיסיזם של שחקנים. ואז הלכתי להצגה שהוא ביים, וזה כל כך נגע בי שמיררתי בבכי. חזרתי הביתה נרגשת, וכמו תלמידת תיאטרון פאתטית וחנונית שלחתי הודעה בלילה לשני השחקנים ולארז, הבמאי. כתבתי לו שהבימוי שלו מפעים. זה מעליב שהייתי חשופה לפניו בהתרגשות התמימה שלי מהצגה טובה, ובשבילו זו הייתה הזדמנות להטריד".
"אני כבר יודעת שהוא דוש, אבל אומרת לעצמי, אם אני כותבת לו בנושא מקצועי, אולי יפסיק להציע. יש גם מחשבה שאם ההתכתבות האחרונה הייתה לפני כמה חודשים והוא לא הטריד כבר מזמן, הוא לא ימשיך עם זה"
מה הוא ענה?
"הוא הודה לי, אבל גם שאל למה אני ערה בשעה כזאת. עניתי לו שיש לי עניין עם שינה. הוא התעניין, ואז כששאלתי בחזרה למה הוא לא ישן, הוא ענה, 'לא בטוח שאנחנו מכירים מספיק בשביל תשובה' עם סמיילי. עניתי לו שאני מכבדת. הוא ענה גם אני".
אבל אז הוא הפסיק לכבד. סגרסקי פותחת את הסלולרי ומחפשת את ההודעות ששלח לה. מתברר שלא חזרה אליהן כשכתבה את הפוסט ההוא. "זה הגעיל אותי מדי, אבל עכשיו כשאני קוראת, זה אפילו יותר נורא ממה שזכרתי. יש פה הודעה שהוא שואל אותי מה אני עושה. עניתי שכלום וחשבתי ללכת לסרט. אני מניחה שרציתי שאולי יצטרף אליי, שמשהו יקרה, אבל לא בדמות ההצעות הסליזיות שלו. ארז איש נאה עם בלורית מטריפה. אם היה פונה בכבוד, כנראה הייתי נפגשת איתו".
תשובתו?
"שהוא חשב לעשות שנ"צ ואם אני רוצה להצטרף. אני מיד עונה לו 'לא'".
מה קורה אחרי?
"הוא שוב יוצר קשר ושואל למה נעלמתי. אני עונה לו שזה שהוא הזמין אותי אליו עצבן אותי קצת. הוא ענה, 'תכלס, הגיוני'. אני אומרת לו שהוא יכול להזמין אותי לצאת למקום לגיטימי. הוא עונה, 'צודקת ובשמחה. הכל עניין של טיימינג'".
דריגס המשיך עם הודעות כמו 'אני חשבתי על סקס בוקר', והיא ענתה בתגובה "יום טוב, ארז". יש לציין שהיו פעמים שסגרסקי פנתה לדריגס עם שאלות בנושא מימון המונים ליצירה או קרנות רלוונטיות, אבל אז השיחה קיבלה טוויסט כשדריגס הציע שוב הצעה מינית כזו או אחרת.
"מה מציעים לי מול כל אותם מטרידים ופוגעים, לחסום? לסגור את הטלוויזיה? לא לראות הצגות וסרטים? העולם שלי יהיה צר מאוד. אני לא רוצה להפסיק לצרוך תרבות. אני רוצה שיפסיקו להטריד מינית. זה הכל"
למה בעצם לפנות אליו כשאת כבר יודעת שהוא ינסה שוב להעביר את השיחה לפסים מיניים?
"זו תודעה מפוצלת. אני כבר יודעת שהוא דוש, אבל אומרת לעצמי, 'אם אני כותבת לו בנושא מקצועי, אולי הפעם הוא כבר יפסיק להציע'. יש גם מחשבה שאם ההתכתבות האחרונה הייתה לפני כמה חודשים והוא לא הטריד כבר מזמן, אז הוא לא ימשיך עם זה. אני לא מכירה הרבה יוצרים עצמאים שהצליחו, ודריגס מצליח ומוערך בתחום הקשה הזה של הפרינג'. אני כיוצרת מתחילה שבונה את העתיד המקצועי שלה, רוצה להבין איך מרימים משהו עצמאי בלי שנגמר כל הכסף ואז את הולכת למלצר שבע שנים כמו שקורה כל הזמן בתחום הזה.
"גם אחר כך, כשעבדתי ב'טיים אאוט' כעורכת מדריך תרבות, המלצתי על הצגות שלו. הייתי מבקשת ממנו תאריכים ותמונות. סלדתי מעצמי, אבל היה חשוב לי האינטגריטי. את חושבת שאת מתגברת על משהו, אבל פגיעה זה מיינד פאק. אחרי שנים את מבינה שאת לא בטוב עם זה".
כמה זמן ההצעות האלה בעצם נמשכו?
"עד 2018. בהתכתבות האחרונה אמרתי לו, 'ממש חבל שאתה מציע לי לשכב איתך אחת לכמה זמן, כי הייתי רוצה ליהנות ממך בפן המקצועי וזה די הורס'. הוא עונה: 'הצעתי לך לשכב איתי בזמן שמצמצתי?'. אני כותבת לו: 'אה, לא?'. הוא אומר: 'לא נראה לי'. זה לגמרי גזלייטינג, לנסות לגרום לי לחשוב שדמיינתי או לא הבנתי נכון את ההצעות שלו.
"מישהו אמר ברשת שמה אנחנו רוצות, זה קרה לפני עשר שנים, וזהו, זה הפך לאמת. אבל נשים שפנו אליי דיברו על פניות מהשנים האחרונות. אגב, מי אתם שתחליטו לנשים תוך כמה זמן הן אמורות להתגבר על פגיעה?! מניחה שחקרתם את התחום, התקשרתם למרכזי הסיוע וניסיתם להבין את התחום של פגיעות מיניות".
ולמה לא לחסום בעצם?
"בעיניי זה מעשה קיצוני. אני מאוד מאמינה בשיח. גם לארז כתבתי מה אני מרגישה על ההצעות שלו. גם כפמיניסטית שרוצה ליהנות מתרבות נפלאה, מה מציעים לי מול כל אותם מטרידים ופוגעים, לחסום? לסגור את הטלוויזיה? לא לראות הצגות וסרטים? העולם שלי יהיה צר מאוד. אני לא רוצה להפסיק לצרוך תרבות. אני רוצה שיפסיקו להטריד מינית. זה הכל".
"אני לא מקנאה בנועה קולר על מה שהיא עוברת ואני מודה לה על מה שכתבה. אני מתרשמת ממנה כאישה של שלום. הצהרה כמו 'לא אעבוד איתו יותר' זה לא הסגנון שלה. גם אני, אגב, לא רצה עם לפידים בוערים לביתו של דריגס. הוא לא השטן בעיניי"
לא השתתפת בתחקיר של פוליטיקלי קוראת. למה?
"נחשפתי בשם שלי. לחשוף גם את ההתכתבויות זה כבר הרגיש לי יותר מדי. היה יוצר שכתב פוסט וקרא לסיפור 'פייק ניוז'. מנהלת בכירה בטלוויזיה ענתה לו: 'אתה חד ומדויק. מתי אתה מגיש לי דראפט?'. איך אני אמורה להרגיש כשמי שמקבלת ההחלטות בתחום שאני רוצה להתברג בו מעודדת שתיקה והשתקה? אני מפחדת, באמת. אני אומרת לעצמי, 'למה יצאת עם השם שלך? עילום שם זה יופי של דבר'", היא אומרת בחיוך מר.
מה חשבת על ההודעה של נועה קולר? היא כתבה שהיא שבורה וכואבת, שלא הייתה מודעת להתנהגויות האינטימיות, המטרידות והמיניות שלו, כלשונה, ושהוא מטופל.
"אני לא מקנאה בה על מה שהיא עוברת ואני מודה לה על מה שכתבה. זה היה אמיץ ויפה. היא כל כך מרגשת אותי. היה מי שאמר שזה שלא הודיעה שלא תעבוד איתו יותר מלמד על תגובה יחצנית וממזערת נזקים, אבל אני לא מסכימה עם זה. לא קראתי את ההודעה שלה עם זכוכית מגדלת, ואני לא אוהבת ספקולציות שלא מבוססות על כלום. אני מתרשמת מנועה כאישה של שלום. היא רכה ומתוקה וחיובית. הצהרה כמו 'לא אעבוד איתו יותר' זה לא הסגנון שלה.
"אני לא מבינה את הדבר הזה של 'הוא היה חולה, מכור למין'. שמעתם על הסכמה? על לשמוע 'לא' ולחדול מלהטריד? זה כבר לא קשור למין. זה קשור לכוחניות"
"גם אני, אגב, לא רצה עם לפידים בוערים לביתו של דריגס. הוא לא השטן בעיניי. הוא צריך לשנות את היחס ולא להיות כרגע בעמדה ניהולית בתיאטרון, כי מי תרגיש נוח לעבוד תחתיו? אבל לא הייתה לי שום כוונה שתיגמר לו הקריירה".
התגובה של נועה שמה זרקור על זה שהוא מכור למין בגמילה. זה משכך את התחושות?
"אני לא מבינה את הדבר הזה של 'הוא היה חולה, מכור למין'. שמעתם על הסכמה? על לשמוע 'לא' ולחדול מלהטריד? זה כבר לא קשור למין. זה קשור לכוחניות, לבסס את הגבריות שלך על הקטנתן של אחרות".
3 צפייה בגלריה
"למרות הפריצה של סטנדאפיסטיות מדהימות לתחום, זה עדיין עולם גברי. את על תקן הפות"
(צילום: דנה קופל)
החפצתָ? בוא נחפיץ אותך חזרה
לצמצם את סגרסקי לסיפור דריגס זה לעשות לה עוול. היא סטנדאפיסטית חריפה (רוצו לראות אותה כשיהיה אפשר), מלאת כריזמה, שהסרטונים החכמים והבועטים שלה מגיעים גם ל־200 אלף צפיות. יש לה יותר מ־11 אלף עוקבים. היא לא מסתפקת בזה וגם עושה תכנים מצחיקים ופמיניסטיים ל"בלייזר". וכן, זה הולך ביחד נפלא. סגרסקי מצליחה בקלות יתרה לא ליפול לדידקטיות. "פמיניסטית פמיניסטית, אבל אני אומרת לשרון בן זוגי, שהוא הצלם והעורך, 'מאמי, אתה זוכר שהכי חשוב שאיראה רזה'", היא מתגלגלת מצחוק.
היא הייתה ממובילות המאבק של הסטנדאפיסטיות לפני חצי שנה כנגד הטרדות מיניות בסצנת הסטנד־אפ. "לא נשארו כמעט בעולם הסטנד־אפ גברים שאני יכולה להסתכל להם בעיניים. כשאני מגיעה להופיע ומחכה לתורי, אני מזיזה את העיניים לנקודות שונות בחדר. ההופעה במועדון סטנד־אפ היא חלק קטן מכל החוויה. זה מינגלינג וצחוקים בחדר האמנים. אני קולטת את הזהירות מולי, את זה שבוררים מילים. למרות הפריצה של סטנדאפיסטיות מדהימות לתחום, זה עדיין עולם גברי. את על תקן הפות. אם הצלחת, זה למרות שאת אישה. אם הקהל לא צחק, זה מנציח את הסטיגמה שנשים לא מצחיקות".
"לא נשארו כמעט בעולם הסטנד־אפ גברים שאני יכולה להסתכל עליהם בעיניים. כשאני מגיעה להופיע ומחכה לתורי, אני מזיזה את העיניים לנקודות שונות בחדר. זה עדיין עולם גברי. אם הצלחת, זה למרות שאת אישה"
עדיין לא פשוט לסטנדאפיסטיות לדבר על מין בלי שיוטרדו. האחרון שעשה את זה חטף מכתב התראה לפני תביעה ושילם גם שילם. "עשיתי ביקורת דיק פיק לבלייזר. שתביני, ביקשתי מחברות שישלחו לי תמונות של איברי מין גבריים שהן קיבלו ללא הסכמתן והן שאלו אותי לפני ששלחו, 'את בטוחה?'. בפינה חילקתי בהומור ציונים לאותם איברים, להביך אותם. החפצתָ? בוא נחפיץ אותך חזרה. אחרי שזה עלה, מישהו פנה אליי בפייסבוק ושאל אם אני רוצה לראות את שלו. עניתי, 'לא, תודה'. הוא בכל זאת שלח תמונה של הזין שלו. שאלתי אותו, 'למה שלחת אם אמרתי לא?'. אמר, 'כי נורא רציתי שתראי אותו'. לקחתי חוקר פרטי, איתרתי את הכתובת שלו. לוזר בן 30 שגר אצל ההורים. שלחתי לו מכתב התראה לפני תביעה. עורך הדין שלו התקשר לעורך הדין שלי. הבחור מאוד התבייש וביקש שנסגור את זה מחוץ לבית המשפט. בגלל שאני רחמנית הורדתי לו אלף שקל מהסכום. את מכתב ההתנצלות שדרשתי שיכתוב הוא עוד לא שלח".
קללות ציוריות
סגרסקי נולדה בשם יעל, ורק לפני שנתיים שינתה לאופיר. היא גדלה במכבים־רעות, אמא מדריכת סיורים ואבא מנהל פרויקטים בבניין. "הייתי ילדה שמנה ומוזרה, מחוננת שהתגלגלה ככדור ממקום למקום", היא מתארת בלי רחמים. "ילדים בכיתה שלי העריצו להקות אימו ואני דיברתי על תיאטרון. ואז רזיתי ועדיין הייתי יצורה. בחופש שלפני כיתה ו' גיליתי את סודות הפרעת האכילה, היו פאזות של אנורקסיה. נשביתי בקסם ופתחתי בלוג פרו אנה (מעודד רזון קיצוני, ת"ב) בישראבלוג".
בתיכון, כאמור, למדה בתלמה ילין. שיחקה בסדרות "2.3 בשבוע", "פרופיל 64" ו"בת אל הבתולה". אביה מת מדום לב פתאומי כשהיה בן 55 בלבד. "אבא היה איש מפחיד ומקסים ומצחיק ומיוחד עם בעיית זעם לא פתורה. ההורים התגרשו בגירושים לא יפים. חששתי לדבר עם אמא שלי בטלפון ליד אבא כי הוא היה מתחיל להתעצבן. גם לאנשים בעבודה הוא היה מדבר לא יפה. מה שכן, זה תמיד היה בקללות ציוריות. 'תקשיב לי טוב, תחת של חשופית'. הזעם היה מצחיק, ולכן גם היה בזה משהו חינני".
"הייתי בת 20 כשאבא שלי מת. עצוב לי שהוא לא זכה להכיר אותי כאדם בוגר ונורמלי. הייתי מתבגרת איומה, עזבתי את הצבא בגלל דיכאון ועשיתי שירות לאומי. עשיתי בגוף חתכים, הרגשתי שאני כישלון. הופתעתי לשמוע מאנשים בשבעה שהייתי גאווה עצומה בשבילו"
בת כמה היית כשאבא מת?
"בת 20. הוא קם בלילה, הרגיש לא טוב והתמוטט ליד אחי בן ה־17 שהיה ער והתחיל לעשות לו הנשמה. עצוב לי שאבא לא זכה להכיר אותי כאדם בוגר ונורמלי. הייתי מתבגרת איומה והעברתי את ההורים שלי דברים לא פשוטים. עזבתי את הצבא בגלל דיכאון ועשיתי שירות לאומי. בתקופה הזו נהגתי לעשות בגוף חתכים, הרגשתי שאני כישלון שלא הצלחתי לצלוח את הדבר הבסיסי הזה שכל אזרח עושה. הופתעתי לשמוע מאנשים בשבעה שהייתי גאווה עצומה בשבילו".
לא קל לדבר על מין בפומבי כשאבא חי. לפחות זה נחסך לך.
"מעניין אם הייתי עושה תכנים כל כך מיניים אם אבא היה בחיים. הוא היה בחור של דור ישן, כיבד נשים, אבל בטח היה אומר לי 'פמיניזם שמניזם'".
כמעט שנתיים שהיא בזוגיות עם שרון, דתי לשעבר, מורה לתנ"ך שהחל לעסוק גם בצילום ובעריכה אחרי שהכיר את סגרסקי והבין שמישהו צריך לתעד את האישה הזו. "הכרתי אותו באוקיי קיופיד", היא מגלה. "זה הצהלה של האפליקציות (צוחקת). דיברנו בתקופה שלא היה לי כוח בכלל להכיר. מישהו בדיוק זרק אותי בצורה דוחה. הוא טען שאני לא מספיק זורמת איתו במיטה, אז ביי. רציתי להתאוורר מהתחושה המגעילה ונכנסתי לאפליקציה".
להתחיל לדבר עם גברים כשאת בסטייט אוף מיינד הזה בדרך כלל לא מוביל למשהו.
"זה באמת לא היה אמור לקרות. קבענו להיפגש, אבל לא רציתי לבזבז עליו ערב, אז הזמנתי אותו לערב שהופעתי בו. זה נשמע נורא נרקיסיסטי, אבל פשוט לא רציתי להתאכזב. הוא מצדו חשב שאני מזמינה אותו להיכנס לעולם שלי. הלב שלי נפתח אליו אחרי שנסע לשבועיים לחו"ל, וכשחזר שאל אם זה בסדר להגיד לי שהוא מתגעגע. זו לא אהבה ממבט ראשון, אבל זו אהבה אחרי כמה מבטים". לא סיפרתי לו שאני עומדת להעלות את הפוסט על דריגס. ביום שהעליתי את הפוסט, נסענו לאמא שלי והייתי באי שקט ושקועה בעצמי במכונית. רק שם הוא שמע על זה. כדרכו, הוא תמך והיה שם בשבילי. הוא פחות חזק במילים, אבל הוא מחבק ועוטף".
לאחרונה הם קיבלו שתי החלטות גדולות. בימים אלה הם עוברים לגור ביחד במרכז תל־אביב. ההחלטה השנייה שהתקבלה זה לפתוח את הקשר. "נהיה לנו משעמם כי קורונה, ושנינו התגעגענו למסתורין והיכרויות ופרפרים. כשאת שנה־שנתיים בתוך זוגיות את שוכחת כמה היה נורא באפליקציות. גם לא פתחנו בשביל קשרים רגילים".
ספרי, ספרי.
"הלכתי למסיבת BDSM בפעם הראשונה כדי לכתוב על זה, והתלהבתי בטירוף. זה סידר לי משהו בראש, שזה שאני רוצה שמישהו יצליף בי ויהיה קשוח איתי זה לא אומר שאני לא רוצה שיחבק ויכבד את הגבולות. זו אולי המסיבה שהרגשתי בה הכי מוגנת למרות הטייטל. מי שחוצה גבולות, בשנייה נזרק משם".
