"קמתי מוקדם בבוקר שישי, ארגנתי את התאומים שלי, התלבשנו וכבר היינו מוכנים לצאת לגן. ואז קיבלנו הודעה בשבע וחצי בבוקר שהגן של הבת שלי, אלינור, לא ייפתח כי הסייעת חולה ולא נמצאה לה מחליפה. אלינור הייתה אמורה להיות אמא של שבת והיא כל כך התאכזבה שהיא צריכה להישאר בבית בזמן שאחיה התאום הולך לגן. היא בכתה והייתה שבורה. אני עובדת בימי שישי ונפגשת עם לקוחות ומה אני אמורה לעשות כשאין לילדה מסגרת? בגלל שהגן לא נפתח נאלצתי לבטל פגישת עבודה". כך מספרת איריס כדורי־ריזנבך מנתניה, מעצבת פנים, אמא לשלושה: אורי בת 8, אלינור ואביעד, תאומים בני 5, שכל אחד מהם נמצא בגן עירייה אחר בנתניה.
וזו לא הפעם הראשונה שזה קרה.
"כבר בשנה שעברה היו כמה מקרים שבהם סייעת הודיעה שהיא חולה ולא הייתה מחליפה. הגענו לגן ואז ראינו שהשער סגור. השנה זה כבר קרה 3 פעמים שהגן נסגר כי הסייעת לא הגיעה לגן, ובכל פעם אנחנו צריכים למצוא סידור אחר. פעם אחת בעלי היה צריך להישאר בבית, פעם אחת אני ביטלתי עבודה ופעם אחרת נאלצתי לקחת בייביסיטר בתשלום. היה יום שבו הסייעת הייתה חולה והגננת נאלצה לבוא ביום החופשי שלה כדי שההורים יוכלו לעבוד. הסייעות עובדות קשה ומצד שני הן לא מספיק מתוגמלות, בגלל זה יש נטישה המונית של המקצוע. המדינה שלנו מתפוררת – אין סייעות, אין גננות ואין מורים. אני בחרדה אמיתית לגבי המצב ואני חוששת שמערכת החינוך לא תחזיק מעמד".
"מזכיר את תקופת הקורונה"
אלפי הורים נאלצים להתמודד עם המחסור החמור בסייעות בגני הילדים, ועם גנים שנסגרים ונפתחים לסירוגין. לפי ההערכה של מרכז השלטון המקומי, בגנים ובמעונות היום יש מחסור של כ־3,000 סייעות.
כאשר סייעת מודיעה שהיא חולה, יש צורך להביא סייעת מחליפה מגן אחר או ממאגר של סייעות מחליפות מקום. אם אין בנמצא גננת מחליפה, אז הגן נסגר (כדי לא להשאיר גננת אחת עם ילדים רבים). כך, הילדים נותרים ללא מסגרת, ההורים צריכים למצוא סידור לילדים או להפסיד יום עבודה.
לא מדובר בבעיה נקודתית, אלא ארצית. "כל יום אנחנו מקבלים דיווחים מרחבי הארץ על עשרות גנים שנסגרים ולא נפתחים בכלל, כי אין כוח אדם", אומרת סיגל שפיץ טולדנו, יו"ר ועד הגנים בהנהגת ההורים הארצית. "במקרה הטוב סייעות מחליפות גננות או שגן נפתח עם סייעת אחת ולא עם שתיים כפי שצריך בתקן. מי שמשלמים את המחיר הגבוה הם הילדים שלנו, שלא מקבלים באמת חינוך אלא שמרטפות בסיסית כדי שיוכלו ללכת לעבודה. אין ספק שמגיע לסייעות יחס ותנאים אחרים, אבל העובדה שהילדים הם אלו שמשלמים את המחיר הגבוה הנוכחי מעידה שוב שמערכת החינוך נמצאת במצב שכבר לא ניתן לתקן אלא צריך להחיות מחדש ואחרת".
איריס כדורי־ריזנבך, נתניה: "השנה כבר קרה שלוש פעמים שהגן נסגר כי הסייעת לא הגיעה לגן, ובכל פעם אנחנו צריכים למצוא סידור אחר. המדינה שלנו מתפוררת – אין סייעות, אין גננות ואין מורים"
יעל זילברמן (28) מפתח תקווה, אמא לשתיים (7, 6), בעלת עסק לייצור פאות, מספרת: "כשהגן שלנו נסגר הרגשתי שנתנו לי סטירה בפרצוף שהעירה אותי וגרמה לי להבין את המצב הבעייתי. העירייה מחויבת לספק סייעות מחליפות, אבל בחורף, כשיש יותר חולים, קשה למצוא מחליפות. הבת שלי, עמליה, נמצאת בגן עירייה של המגזר הממלכתי־חרדי. באותו יום שהסייעת לא הגיעה, היו ילדות שכבר הורידו אותן בגן וההורים נסעו לעבודה. רק בתחילת היום התברר שהסייעת חולה ואין סייעת מחליפה, ואז ההורים הוזעקו לאסוף את הילדות. באותו יום ניסיתי לעבוד מהבית עם הילדה שלי וזה היה קשה, הזכיר לי את תקופת הקורונה".
ועדיין את מצדיקה את המאבק הזה.
"כן. צריך להילחם למען הסייעות כי בסופו של דבר זה ההווה והעתיד של הילדים שלנו. זה נכון שזה מתסכל שהגנים נסגרים, אבל משהו צריך להשתנות. אם עכשיו מקבלים כל אחת שמגישה מועמדות להיות סייעת, ברגע שיעלו את השכר אפשר יהיה לסנן ולבחור את הטובות ביותר. אני שומעת מהורים שמתלוננים על כך שהסייעות צריכות להגיד תודה שהן נהנות מהחופשים שיש בגנים, אבל עובדה שלמרות החופשים יותר ויותר סייעות עוזבות את המקצוע. אנחנו עלולים להגיע למצב שרק עשירים יוכלו לרכוש השכלה באופן פרטי לילדים שלהם".
"לא רוצות להיות שקופות יותר"
הבעיה עמוקה יותר מהקושי של ההורים למצוא סידור. מה לגבי הצורך הכל כך בסיסי של כל ילד ביציבות, בדמות חינוכית שמכירה אותו? "בגן של הבן שלי, אין אף פעם צוות קבוע", מספר אחז אגם (47) מתל־אביב, עורך דין ואב לארבעה. "כשהסייעת לא מגיעה, העירייה עושה מאמצים אדירים כדי לפתוח את הגן בכל מקרה, אבל מה שקורה זה שהצוות מתחלף כל הזמן. כבר קרה שהגעתי ובכלל לא הכרתי את הצוות, ופעמים רבות הצוות התעכב והגן נפתח באיחור. הילד שלי נמצא באשכול גנים, ופעם הייתי צריך להשאיר אותו בגן אחר במתחם עד שימצאו סייעת או גננת מחליפה. לפעמים גם גננת לא מגיעה, ואז הגן נפתח עם שתי סייעות בלבד. ילדים בגילאים האלה חייבים צוות קבוע ודמויות מוכרות. נשות הצוות המחליפות לא מכירות את המורכבות האישית של כל ילד. שמעתי מהורים אחרים שבגלל התחלופה התמידית הזאת של הצוותים, יש רגרסיה אצל ילדים. למשל, ילד גמול שהתחיל לפספס".
אפשר להבין את המחסור בכוח האדם. העבודה קשה מאוד והשכר נמוך.
"נכון. המצב צריך להשתנות וזה מתחיל בלהעלות את השכר שלהן. אנחנו רוצים שאנשי הצוות הכי טובים יטפלו בילדים שלנו, אז צריך לתת להם את התנאים הכי טובים. אני מציע למשל שבמקום שסייעות ינקו, יהיו עובדי ניקיון. ואז הסייעות יקבלו מעמד של גורם חינוכי ולא של עוזרות בית".
יעל זילברמן, פתח תקווה: "כשהגן נסגר הרגשתי שנתנו לי סטירה שגרמה לי להבין את המצב הבעייתי. היו הורים שכבר הורידו את הילדות בגן, וכשהתברר שאין סייעת הם הוזעקו לאסוף"
לאחרונה, כחלק מהמחאה על התנאים והשכר הנמוך שהן מקבלות, החליטו סייעות ברחבי הארץ לשבות ולא להגיע לעבודה. גני ילדים בערים רבות כמו נס ציונה, תל־אביב, רחובות וירושלים, נסגרו ואלפי ילדים נותרו ללא מסגרת. השביתה לא אורגנה על ידי ההסתדרות אלא החלה כהתארגנות פיראטית בקבוצות וואטסאפ של הסייעות. "יש מחסור בסייעות כי התנאים נוראיים", אומרת ג' (השם המלא שמור במערכת), סייעת ראשית בגן עירייה בתל־אביב הנמצאת בתחום כבר 11 שנים.
כמה את מרוויחה?
"משכורת הבסיס היא 2,500, וזה הסכום שממנו מופרשת קצבת הפנסיה. אני מרוויחה משכורת ברוטו של 7,000 שקל וזה אחרי תוספות של קורסים שונים שעברתי ועם הוותק שיש לי. השכר הנמוך לא השתנה כבר הרבה מאוד שנים. אני מכירה סייעת שנאלצת להרתיח מים בסירים כדי לרחוץ את הילדים שלה כי אין לה כסף להדליק דוד".
אחז אגם, תל־אביב: "כבר קרה שהגעתי לגן ובכלל לא הכרתי את הצוות. פעם הייתי צריך להשאיר את הבן שלי בגן אחר במתחם עד שימצאו גננת מחליפה"
בעבודה עצמה, מה הקושי העיקרי?
"את צריכה לדאוג ל־35 ילדים – לטפל בהם ולשמור עליהם, אבל את לא מקבלת שום הערכה. התואר הזה, 'סייעת', מאוד מזלזל. אנחנו לא רק עוזרות, אנחנו נשות חינוך. אנחנו מחנכות את הילדים איך להתייחס בכבוד אחד לשני, מלמדות אותם מספרים ואותיות. אנחנו נותנות את הנשמה ומסורות מאוד לילדים. בגלל המצב הזה את מאבדת מוטיבציה ואין לך חשק להגיע לגן ולעבוד. פעמיים הודעתי שאני חולה כי הגיעו מים עד נפש. בגלל המחסור בסייעות ניידו אותי לגנים אחרים, וכשגננת לא הגיעה הייתי צריכה להיות אחראית על הגן עם סייעת נוספת וזה לא היה פשוט בכלל. קיבלנו תמריץ מגוחך מהעירייה שעל כל סייעת שאנחנו מגייסים לעבוד נקבל 300 שקל, אבל למה שניתן למישהי אחרת לסבול?".
מה לדעתך הפתרון?
"צריכה להיות רפורמה רצינית במערכת החינוך. השכר צריך להיות גבוה יותר - לסייעת מתחילה צריכה להיות משכורת מכובדת של לפחות 7,000 שקל נטו, והשכר צריך לעלות עם הוותק. יוקר המחייה רק הולך ועולה, והמשכורות שלנו נשארות כמו שהיו לפני 20 שנה. השביתה שלנו התחילה כי לא טוב לנו וזאת הדרך שלנו לזעוק. אנחנו לא רוצות להיות שקופות יותר".
ג', סייעת: "יש מחסור בסייעות כי התנאים נוראיים. קיבלנו תמריץ מגוחך מהעירייה שעל כל סייעת שאנחנו מגייסים לעבוד נקבל 300 שקל, אבל למה שניתן למישהי אחרת לסבול?"
גם שרה ימיני (70) מתל־אביב, אמא לשלושה וסבתא לשבעה, העובדת כסייעת פעמיים בשבוע בגן עירייה, מוחה על המצב: "לפני שיצאתי לפנסיה עבדתי במשך 27 שנים כסייעת בחינוך המיוחד. אחרי שיצאתי לפנסיה הציעו לי לחזור לעבוד כסייעת במשרה חלקית. העבודה הזאת מאוד מספקת, אבל עם סיפוק לא הולכים למכולת. אם הייתי היום צריכה לעבוד כסייעת במשרה מלאה בחינוך המיוחד לא הייתי עושה את זה. השכר שלי היה 6,000 שקל והפנסיה שלי מצחיקה. זו הסיבה לכך שאני עדיין עובדת.
"נשים היום מעדיפות לעבוד במשק בית ולא כסייעות. אלו שמגיעות לעבוד כסייעות הן לא איכותיות ולא מקבלות הדרכה. הן לא באות בשביל לעבוד, אלא באות לעבודה. אני המומה ממה שאני רואה. בזמני לא קרה שהיינו צריכים לסגור את הגן, אבל בשנה האחרונה זה קורה לעתים קרובות. הגן שאני עובדת בו עכשיו נסגר כי לא הייתה גננת ולא סייעת. מודיעים להורים המסכנים רק בבוקר שהגן לא ייפתח. הלב שלי איתם. אלה שיושבים למעלה ומנהלים את העניינים צריכים לתת את הדין".
שרה ימיני, סייעת: "נשים היום מעדיפות לעבוד במשק בית ולא כסייעות. אלו שמגיעות לעבוד כסייעות הן לא איכותיות ולא מקבלות הדרכה"
ומה קורה בגנים הפרטיים?
"כיום, יותר מ־77 אחוז ממסגרות החינוך מלידה עד גיל 3 הן מסגרות חינוך פרטיות ונותנות מענה לכ־550 אלף פעוטות", אומרת לוסי חדידה, מנכ"לית ארגון "גנים ברמה אחרת", הנותן מעטפת לכ־200 בעלי גנים פרטיים. "בגנים הפרטיים, בניגוד לגני עירייה, אין מאגר של סייעות מחליפות. כשסייעת מודיעה שהיא חולה, בעלת הגן מחליטה אם לסגור את הגן או לפתוח עם מחסור באנשי צוות. אני הייתי מנהלת גן פרטי ברמת גן במשך 30 שנה והיו מקרים שעבדתי במקום 3 מטפלות שהודיעו לי לפנות בוקר שהן לא מגיעות. זה היה קשה מאוד. עבדתי בלי הפסקה. בשל היותי עצמאית המחויבת להורים, נאלצתי לפני שנתיים לסגור את הגן משום שלא מצאתי כוח אדם ראוי ומקצועי עבור הפעוטות. הסייעות מחסירות ועושות ככל העולה על רוחן בשל הידיעה כי לבעלי המסגרות אין ברירה ואין מענה להחלפתן".
למה גם בגנים הפרטיים השכר של הסייעות נמוך?
"אנחנו לא יכולים להעלות יותר מדי את השכר של הסייעות כי אנחנו מתמודדים עם הוצאות גדולות כמו מיסוי וארנונה ועם רגולציה וסטנדרטיזציה. כדי לעמוד במצוקת המטפלות, הגנים הפרטיים נאלצים להעלות את תשלומי ההורים, להפחית את הימים ושעות הפעילות במסגרת או להפחית את כמות הילדים בגן".
אלירז כס, מנהלת מעון ויצו: "על כל אלף נשים שמגיעות, 800 עוזבות. הגיל הרך הוא התחום הקשה ביותר בכל מערכת החינוך ושם יש את התנאים הקשים ביותר לסייעות"
חדידה השתתפה לאחרונה בוועדה בכנסה שעסקה בנושא והגישה נייר עמדות עם שלל פתרונות: "ניתן להרחיב את מאגר כוח האדם באמצעות הקצאת סטודנטיות לחינוך, הכרה בשעות הסטאג' שלהן גם במסגרות החינוך הפרטיות לגיל הרך, על ידי הקצאת מורות חיילות, בנות שירות לאומי, עולים חדשים, משתתפי פרויקט פרח ומחויבות אישית, ותיקים בעבודה ועוד".
גם במעונות היום המפוקחים שוררת מצוקה. "הרבה עזבו בתקופת הקורונה כי פחדו להידבק מהילדים", אומרת אלירז כס (28), מנהלת מעון ויצו בבת ים, אמא לתינוקת ובהיריון. "על כל אלף נשים שמגיעות, 800 עוזבות. הגיל הרך זה התחום הקשה ביותר בכל מערכת החינוך ושם יש את התנאים הקשים ביותר לסייעות. אנחנו צוחקים על כך שהתקן לא תקין. צריך לשנות את נהלי התקינה ולשפר את התנאים. מגיע להן".
