נתן ואני הכרנו במסיבה. חשבתי שהוא חתיך ושלחתי חברה שתיתן לו את הטלפון שלי. בשנת 1984 התחתנו. זה היה שנתיים אחרי שלהקת 'שוקולד מנטה מסטיק' התפרקה, ועדיין לא היה ברור לאן הקריירה שלי הולכת. היו כתבות בעיתונים 'סיימה את הקריירה שלה'. חתמתי על חוזה הקלטות בגרמניה והייתי על הקו, אבל כשביקשו שאעביר את חיי לשם, הבנתי שאין מצב שלא אחיה בישראל.
חזרתי לארץ. הנחיתי את האירוויזיון, השתתפתי בתוכנית הילדים 'קרוסלה', והופעתי במחזמר 'ברנשים וחלומות', אבל כבר נשקתי לגיל 30 ועדיין לא הייתה לי קריירת שירה משל עצמי.
לנתן הייתה קריירה משלו, כמהנדס תחבורה ובעלים של משרד גדול, אבל הוא רצה לעזור לי ועודד אותי. אמר שאני חייבת להוציא אלבום סולו. אני רציתי חופש אמנותי, כדי שאף חברת תקליטים לא תחליט בשבילי מה לשיר. הוא אמר שייקח את זה על עצמו, הקים לייבל עצמי, NTE, והפך למפיק שלי, בלי שהיה לו שום ידע בנושא. האלבום הראשון שהוצאנו היה רוקנרול משוגע והוא נכשל. אבל נתן שהאמין בי פסק, 'עושים עוד אלבום'.
גברי מזור, איש יח"צ עתיר זכויות, שהכרתי בפסטיבל שירי הילדים, לקח אותי לשיחה מכוננת בקפה 'אפרופו' בהיכל התרבות ופתח עליי פה. 'מה את שרה? מה זה הדברים האלה?! נולדת בקיבוץ, היית בלהקת הנח"ל, תתחברי למקורות שלך'. זמן קצר לאחר מכן עליתי ללבנון להופיע בפני חיילי צה"ל בהרי השוף. זו הייתה חוויה מטלטלת. כשחזרתי, אהוד מנור כתב לי את שיר המחאה 'הביתה'. הסינגל יצא ועורר סערה. הארץ נחלקה ל'בעד ונגד' היציאה מלבנון.
השתתפתי בהפגנות בעקבות אירועי סברה ושתילה, והעובדה שלא הייתי קשורה לאף חברת תקליטים אפשרה לי לשיר את השיר הזה. עד היום הקהל בוכה כשאני שרה אותו בהופעות.
אומרים שלבני זוג לא כדאי לעבוד יחד, אבל לנו זה עובד נהדר, אנחנו סומכים מאוד אחד על השנייה. רואים בתמונה שהוא המשענת שלי, הגב שלי. הרבה מהקריירה שלי קרתה בזכותו. בימים אלה אנחנו מוציאים את האלבום ה־25 שלי. הקריירה שלי היא יצירה משותפת של שנינו".
