הרקדנית, הזמרת וכוכבת הטיקטוק היהודייה מונטנה טאקר (30), שנרתמה למאבק ההסברה הישראלית, מבקרת בימים אלה ישראל. "כולם שואלים אם חששתי להגיע, ואני חושבת בדיוק ההפך. אחרי 7 באוקטובר רציתי לרוץ לפה מיד, אבל אמא שלי לא נתנה לי (צוחקת). בסוף הגעתי בדצמבר 2023, ומאז חזרתי ארבע פעמים. אני משתדלת לבוא לכאן בכל הזדמנות, כי חשוב לי להיות מוקפת באנשים שמרגישים כמוני כלפי מה שקרה".
מה את מתכננת לעשות פה בביקור הנוכחי?
"הגעתי ביוזמת 'התנועה למאבק באנטישמיות' כדי להזדהות עם העם בישראל ולעורר את המודעות בעולם. במהלך השבוע נצלם ריקוד בלוקיישן מיוחד, שמדמה את מנהרות חמאס, בהשתתפות שורדות שבי ובנות משפחה של חטופות. כמו כן נצלם ריקוד סולידריות עם הנשים באיראן, בהשתתפות ניצולות פסטיבל נובה ולהקת אנסמבל ישראלית־איראנית. בין לבין אבקר פצועי מלחמה בבתי החולים בנהריה וברמב"ם, אשתתף באירוע 'זיכרון בסלון' ואפגש עם תצפיתניות במוצב נחל עוז. הכול יעלה בפלטפורמות שלי ברשתות החברתיות, יש לי כמעט 14 מיליון עוקבים, מתוכם יותר מ־9 מיליון רק בטיקטוק".
בביקור הקודם התחלת לצלם סרט על ילדים ששרדו את הטבח.
"השבוע אמשיך לצלם את הסרט שנקרא 'הילדים של 7 באוקטובר', הכולל עדויות של הילדים שנחטפו וחזרו מהשבי, או כאלה שהיו בשבת ההיא וראו את ההורים שלהם נרצחים לנגד עיניהם על ידי חיות אדם".
למה כל כך חשוב לך לעשות את הסרט הזה?
"כי סבתא וסבא שלי היו בעצמם ילדים בשואה. סבתא, ילידת הונגריה, הייתה בת 13 כשנלקחה לאושוויץ ונאלצה לראות את אמא שלה מובלת לתאי הגזים. סבא, יליד רומניה, סיפר לי כל הזמן סיפורים על מה שעבר עליו בשואה, ותמיד אמר לי 'לעולם לא עוד, לעולם לא נשכח'. ב־7 באוקטובר הרגשתי שההיסטוריה חוזרת על עצמה, ועכשיו תורי לדאוג שהעולם לא ישכח. כשאני שומעת את הסיפורים של הילדים שמצטלמים לסרט, אני אומרת לעצמי, 'רגע, אלה הסיפורים של סבא וסבתא שלי'. אני רוצה להיות הקול של הילדים האלה, ואני מרגישה בת מזל על הזכות לשתף את הסיפור שלהם בכל העולם. זה יהיה סרט חזק, הסיפורים שלהם שוברים את הלב. חשוב שאנשים יבינו מה קרה פה באותו יום וישנו את דעתם על ישראל".
תמיד הרגשת יהודייה גאה?
"בהחלט. גדלתי בבית מסורתי שחגגו בו חגים יהודיים, תמיד ידעתי שסבתא וסבא הם ניצולי שואה, ותמיד הייתי גאה ביהדות שלי. אני עונדת שרשרת עם מגן דוד, וגם לטקס הגראמי האחרון בחרתי ללבוש שמלה שממש לא מסתירה את העובדה שאני יהודייה. בעבר נסעתי לאושוויץ כדי לראות ולהראות לעוקבים שלי איפה המחנה שסבתא שלי שרדה בו, ואני מקווה גם עכשיו לעורר את דעת הציבור העולמית לסכנה שטמונה באנטישמיות ובטרור".
איך שמעת על מתקפת החמאס בשבת השחורה ההיא?
"מיד כשזה קרה ראיתי את החדשות, ואז חברים התקשרו והרגשתי שהעולם שלי נעצר. הרגשתי אשמה לשמוח או ליהנות ממשהו, כשהעם בישראל כל כך סובל. האופן שבו אנשים בעולם תופסים את ישראל היום הוא איום ונורא ואת זה חייבים לשנות, לכן חשוב לי לחזור לכאן שוב ושוב ולהציג לכל העוקבים שלי מה קרה פה באמת".
אילו תגובות קיבלת מהעוקבים?
"הרבה לפני 7 באוקטובר העליתי סרטונים נגד אנטישמיות, וכשסיפרתי שסבתא וסבא שלי הם ניצולי שואה, היו הרבה מאוד עוקבים שכתבו לי שהשואה לא באמת קרתה. זה היה מטורף, הפסדתי עשרות אלפי עוקבים בגלל זה, אבל זה לא דומה לתגובות שקיבלתי אחרי 7 באוקטובר. היו עוקבים שממש כעסו על התמיכה שלי בישראל, ואז כבר איבדתי מאות אלפי עוקבים. בנוסף הפסדתי מאות אלפי דולרים בגלל שכל מיני פרויקטים שהשתתפתי בהם הופסקו במפתיע, וגם חברים שרקדתי איתם פתאום ניתקו איתי קשר, כי אני תומכת בישראל. אני מקבלת כל הזמן הודעות על כך שאני צריכה להתבייש להיות יהודייה".
היו גם איומים על חייך?
"ודאי, על בסיס יומיומי, מישהו כתב לי, 'תיזהרי, ראיתי שאת עונדת מגן דוד'. אבל יש לי מאבטחים ואני לא פוחדת".
איך ההורים שלך מגיבים לאיומים על חייך?
"אמא שלי היא המנהלת שלי, והיא, כמובן, חוששת מאוד, אבל גם תומכת בי מאוד, ועובדה שהיא פה איתי עכשיו בישראל".
"כשסיפרתי שסבתא וסבא שלי הם ניצולי שואה, היו עוקבים שכתבו שהשואה לא באמת קרתה. הפסדתי עשרות אלפי עוקבים בגלל זה"
למרות האיומים, עשית החלטה אמיצה ובחרת ללבוש בטקס הגראמי שמלה עם סמל החטופים.
"מהרגע הראשון ידעתי שזאת הזדמנות בשבילי לעשות קצת רעש, רציתי לכבד את ישראל ואת החטופים, וטקס הגראמי הוא פלטפורמה מטורפת. פניתי לאורטל, מעצבת ישראלית מלוס אנג'לס, בעלת המותג Made by ILA, ובחרנו בשמלת מחוך בצבע ניוד, שעליה נתפר סרט צהוב ענק עם הכיתוב Bring Them Home".
וזה בהחלט עשה רעש.
"מנהלי הטקס לא קיבלו את זה יפה, הם אמרו שהשמלה יותר מדי פוליטית וביקשו ממני להסיר את סמל החטופים, כי זה לא מקובל בגראמי. ברור שלא עשיתי את זה, מבחינתי התגובות הכי חשובות היו של משפחות החטופים שהודו לי על כך".
איך הצלחת לצבור 14 מיליון עוקבים ברשתות החברתיות?
"מילדות אני בשואו ביזנס. מאז ומתמיד אהבתי להופיע, התחלתי בגיל שמונה כדוגמנית, הצטלמתי לקמפיינים גדולים כמו ל־Sketchers ול־BMW. בהמשך הופעתי בתוכניות טלוויזיה פופולריות מאוד לילדים. בגיל 13 הייתי רקדנית ליווי של הזמרת אשנטי ושל אשלי סימפסון, ומשם התפתחתי למה שאני היום".
איזה סרטון שהעלית לרשת הכי ריגש אותך?
"אני גאה בכולם, אבל הסרטון של הריקוד בנובה, שנקרא 'אנחנו יכולים לרקוד שוב', עשה אימפקט גדול. כשהעליתי אותו כתבתי, 'תארו לעצמכם שאתם הולכים לפסטיבל מוזיקה של Peace&Love, אתם רוקדים להנאתכם עם החברים שלכם, ופתאום מתקיפים אתכם טרוריסטים, חוטפים 44 אנשים מכם ורוצחים באכזריות עוד 384 אנשים. זהו סיפורו של הטבח בפסטיבל נובה המוקדש לכל הקורבנות והניצולים, כי לעולם לא נשכח'.
גם הסרט התיעודי שלי, 'הילדים של 7 באוקטובר', שחלקים ממנו כבר עלו, עבד חזק מאוד. אני כבר ממש מחכה להשלים את הסרט הזה, כדי שכל העולם יראה וישמע אותם".
