תוכלי לברוא עולם במילותייך
אדוה בולה, אמא לגפן שעולה לכיתה א'
גפן מתוקה שלי,
בשבוע שעבר היינו ביום היכרות לקראת כיתה א' – הרבה הורים נרגשים והרבה ילדים מתוקים כמוך שבאו לראות את בית הספר שבו ילמדו בשנה הבאה. כל ילד היה צריך לומר בתורו את שמו ומה המאכל האהוב עליו. הילדה שישבה לידך התביישה והתחילה לבכות. אמא שלה ביקשה שידלגו עליה ולקחה אותה החוצה, וכשהן חזרו, למרות שכבר נגמר הסבב, הילדה מלמלה בעיניים אדומות שהיא אוהבת אורז. בדרך הביתה גם את בכית. אמרת שאת לא רוצה לעלות לכיתה א' כי חם שם, ואת לא רוצה לשבת בשנה הבאה ליד הילדה שאוהבת אורז כי את לא אוהבת אורז. צחקתי, כי באמת היה חם מאוד בכיתה ההיא, אבל בעצם רציתי לומר לך שאני מבינה אותך, כי אנחנו חיים בשנה שבה מאוד מפחיד לגדול.
השבוע נזכרתי שלפני שאח שלך עלה לכיתה א' היינו משחקים בכל נסיעה את משחק האותיות. כל אחד אומר אילו אותיות הוא רואה בשלטים השונים. רציתי שיהיה לו קל יותר בכיתה א', שיבוא מוכן, והמשחק נועד ללמד אותו לחבר אות לאות, מילה למילה. איתך לא שיחקתי את המשחק הזה, אפילו שאת סקרנית ונבונה ובוודאי היית מצליחה בו נהדר, כי לא רציתי שתביני מה כתוב בשלטים. שמחתי שאינך יודעת לקרוא, אפילו שמהר מאוד הבנת מהתמונות שכן, גם ילדים יש שם, אפילו יותר קטנים ממך, ובכל זאת הוקל לי שיש שלטים שאינך מבינה מה כתוב בהם, שאני יכולה, עדיין, לסנן עבורך מידע. בנסיעות שלנו, אפילו אלה הקצרות, לסבא וסבתא, הייתי עסוקה בלהסתיר ממך וקצת גם מאח שלך אפילו שהוא כמעט גדול - את המציאות, אבל לא משנה כמה מסכים ניסיתי לתלות ביניכם ובין המרחב הציבורי, הם לא החזיקו מעמד, כי המציאות השנה הייתה ועודנה - רוח פרצים.
לדעת לקרוא פירושו לצעוד צעד משמעותי אל תוך עולם של גדולים, והשנה רציתי לשמור אותך עוד קצת בעולמם של הקטנים. ובכל זאת – בקרוב תלמדי לקרוא ולכתוב, ואני רוצה לספר לך שאת הולכת לקבל מתנה גדולה. נכון, לא כל מה שתקראי יהיה נעים לעינייך, ותדעי לפעמים יותר מכפי שתרצי, או יותר מכפי שאני ארצה שתדעי – אבל תחכימי ותלמדי ותוכלי לכתוב את שמך ואחר כך גם את שם משפחתך, ואחר כך, לאט־לאט, תוכלי לכתוב כל מה שתרצי, ולברוא עולם במילותייך ולהסביר את עצמך בכתב, וזו מתנה גדולה.
ואחרון: את יכולה לבחור ליד מי לשבת. את יכולה לבקש שיגבירו את המזגן. את לא חייבת להשתתף בשיעור אם את לא רוצה. ולמזלך, ובאמת שיש לך מזל גדול, את יכולה תמיד לדפוק על דלת הכיתה של אחיך, ולבקש ממנו נחמה.
- ספרה של אדוה בולה, "החדר הדרומי", יצא לאור בכתר ספרים
שיעור גדול
עדי זליכוב רלוי, אמא לעילי שעולה לי"ב, עלמה שעולה לי' ויהלי שעולה לז'
ילדיי האהובים,
לראשונה השנה, כשהקטנה שלנו מתחילה את חטיבת הביניים, אין לנו יותר תלמידים בבית ספר יסודי.
אתם גדולים כעת, והשנים האחרונות, ובמיוחד זו האחרונה, לימדו אתכם שיעור גדול, הרבה יותר מכל משוואה ריבועית או פסוקית לוואי. למדתם להבדיל בין עיקר לתפל, בין חשוב ללא חשוב. במערכת שלכם מככבים כל המקצועות - גיליתם שבניגוד לאיחול הסיני "שתזכו לחיות בזמנים משעממים", ההיסטוריה של העם שלנו נכתבת בימים האלה, בזמן הזה. למדתם היטב שיעור קשה בחיסור, ואתם יודעים לחשב בקלות מרחק של דקה וחצי ממרחב מוגן. למדתם לספר ולהקשיב לסיפורים - כאלה שיהפכו למיתולוגיות, לסיפורי עם, לסאגות של גבורה. למדתם על אזרחות טובה ועל הנהגה גרועה, על כוחו של עם ועל שיכרון של כוח. למדתם על פוליטיקה, על שחיתות, על הסברה ועל תעמולה. גיליתם שמאבקי כוח באים על חשבונם של תלמידים שממתינים לציוני בגרות, על חשבונם של חיילים שממתינים לאפודים קרמיים, על חשבונם של אזרחים שממתינים לשוויון בנטל ועל חשבונם של חטופים שממתינים לאור יום. למדתם על חשיבותה של משפחה, של קהילה, של ערבות הדדית. למדתם שביהדות, כפי שאנחנו מחנכים וחונכנו, אין חשובה ממצוות פדיון שבויים.
למדתם שלמרות הכול, אין לנו ארץ אחרת.
אני מאחלת לכם, ילדיי, שהשנה תלמדו פחות. מאחלת לכם שיעורים מפוהקים, חלומות על ים ושמש, בזבוז זמן על בילויים וחברים, ושאינשאללה אני לא ארשה לכם לנסוע לצפון מהסיבות הנכונות, כאלה שבגללן אמהות אוסרות על מתבגרים הרפתקאות מיותרות.
אוהבת הכי, אמא
- ספרה של עדי זליכוב רלוי, "טוב שם טוב", יצא לאור בידיעות ספרים וספריית פיג'מה
סליחה מראש
יונתן יבין, אבא למעין שעולה לכיתה א'
בני,
אני מרגיש קצת כמו אבא של סופרמן עם הפנייה הזו, אבל האמת היא שאתה אכן סופרמן קטן. סופר־קיד. ילד אהוב מאין כמותו, הרוקסטאר של הגן. בבוקר כולם שם רצים להתחבק איתך וקוראים לך "גורי", כי אף על פי שאתה מנהיגם העשוי ללא חת, אתה גם התינוקי שלהם. לפעמים אנחנו עוברים ברחוב, ומאחורי גדר קוראים ילד או ילדה: "מעין!", ואני שואל את עצמי אם אתה אכן כזה כוכב, או שסתם, ככה זה עם ילדים: כשמישהו מהגן נצפה ברחוב, זה בשבילם מפגש מהסוג השלישי.
"גאון!", לוחשת לי בכל פעם הסייעת, "הוא גאון!", וזה נכון, אתה גאון ואני גאה, גאה אבל מודאג. כי אתה אמנם עולה לכיתה א', אבל כמו שזה נראה, אתה מגיע לשם כדי להעביר למורות השתלמות. לקרוא למדת לבד לפני שנה פלוס, כנהוג אצלנו בבית. בחודש האחרון ראיתי שאתה מנסה לצלוח ספרי ראשית קריאה, אבל רק הבוקר, כשהכרחת אותי לקרוא ספר בסדרת "בובספוג", הבנתי שהגעת לרמת קריאה של כיתה ג' (הידועה גם כ"ישראלי ממוצע").
אני תוהה מה יהיה בבית הספר עם השיגעונות שלך. במשך שנתיים היית דבוק ללגו, ילד בן שלוש מרכיב דגמים לגיל שמונה, אוהב הוראות מסודרות. אחר כך באו יצירות תלת־ממד מדפים שגזרת והדבקת. בימים אלה מסתיימת במזל טוב תקופה קצת מגעילה של יצירה בגלילי נייר טואלט, שפינתה את מקומה לפיסול בפלסטלינה. בכל אחד מהתחביבים האלה השקעת שעות של ישיבה שקדנית ושקטה. כשמשהו השתבש, התרגזת. אני מקווה שבבית הספר תדע למשול ברוחך, ושתהיה לך מורה שתבין מי אתה, שלא תלמד אותך בכוח ושתדע לקדם אותך.
לפני חמש שנים, כשאחיך חנוך עלה לכיתה א', אמרתי שיש לי רק ציפייה אחת ממערכת החינוך: שהילד יחזור חי הביתה (הוא אלרגי לחלב). שלוש שנים לאחר מכן, כשאחותך סיון עלתה לכיתה א', אמרתי שיש לי רק ציפייה אחת: שמערכת החינוך תחזור חיה הביתה. הייתה לי עוד משאלה, שלא השתנתה: שכל אחד מכם יבלה כמה שפחות שנים במערכת הזו, שלי יש ממנה רק זיכרונות רעים.
אז סלח לי כבר עכשיו על שאני שולח אותך לשם. אין לנו ברירה, זה מה שנותנים, ואיש עוד לא הצליח למכור לי אנתרופוסופי, חינוך ביתי או מרזי מורית. למזלנו, בבית הספר השכונתי שלנו המורות החמודות כבר מכירות אותך מהחוגים, וגם מהאחות והאח שבניגוד למצופה, לא הסבו נזקים כלכליים משמעותיים לציוד ולכיתות.
אבא ואמא שלך גם עוזבים את הגן. זו מערכת אקולוגית שלמה, שכוללת פעוטונים וגני טט"ח, ט"ח ולבסוף, כשהאוויר כבר יוצא לגמרי, סתם ח'. עוברים שלב במשחק החיים, שהפך בשנה האחרונה לעצוב ומייאש. אין לנו ילדים בגן יותר, עידן התמימות הסתיים, תרתי משמע. אז שלום, ולפחות הפסקת אש, כיתה א'.
- ספרו של יונתן יבין, "רונה עוברת משפחה", יצא לאור בהוצאת מלל
