בתאריך 8 באוקטובר, היום השני למלחמה, עשתה ד"ר לייה נאור (53), בעלת המרכז להתפתחות וצמיחה באמצעות הטבע "דרכים לדעת", את דרכה לכיוון ים המלח כדי לטפל בהתנדבות במפוני קיבוץ בארי, אבל בדרך חשבה דווקא על ניצולי מסיבת הטבע שהתפזרו איש־איש לביתו, ובאין קהילה תומכת נאלצו להתמודד עם הטראומה לבד. "פתאום זה הכה בי, שיש אוכלוסייה שלמה של אלפי צעירים שהיו עדים לטבח, ושלא קיבלה מענה משום גורם", היא מספרת. "התקשרתי לרענן אריזון, הבעלים של חברת "רענן בשטח" (חברה שמעבירה סדנאות, ימי גיבוש ועוד), ואמרתי לו: 'אני באה למתחם שלך בבית־יצחק לטפל באנשי המסיבה'. הוא מיד התגייס. למחרת בתשע בבוקר כבר התחלנו לעבוד בבית־יצחק עם 40 מטפלים מתנדבים, הייתה אפילו תרומה לארוחה שרענן השיג. השמועה רצה כמו אש בשדה קוצים - אמנם זו לא מטאפורה טובה, אבל נכונה - מהר מאוד החבר'ה מהמסיבה שמעו עלינו והתחילו להגיע בהמוניהם. למחרת ירד גשם, אז הרמתי טלפון לאהוד בן סירה, הבעלים של חוות רונית, והוא הסכים מיד שנעבור אליו".
כך הוקם "מרחב מרפא", מתחם טיפולי ענק בחוות רונית בשרון, שמטרתו להעניק לניצולי המסיבה מרחב קהילתי בטוח ועזרה ראשונה להתמודדות עם הטראומה שעברו. "יצרנו מודל טיפולי ייחודי שלא היה קודם", מסבירה נאור, "מרחב שהוא למעשה חדר מיון נפשי הנותן מענה ראשוני לחווים טראומה כדי למנוע פוסט־טראומה או סימפטומים קשים אחרים. רק 20% מהאנשים שחווים טראומה יפתחו פוסט־טראומה, תלוי כמה מהר הם יקבלו מענה נאות לאירוע האקוטי הראשוני".
באיזה מצב הגיעו אליכם ניצולי המסיבה?
"מאוד מכווצים, חרדים ומבוהלים. הם היו צריכים קודם כול להירגע, לכן בנינו עבורם מרחב שהוא כל כולו הרגעה והרפיה. הבנו שהדרך לנפש שלהם בשלב הזה היא לא בטיפול ישיר ורבלי אלא דרך מגע, רפלקסולוגיה, מוזיקה, שירה ונגינה. שמנו שלט בכניסה עם שאלות כמו 'מה אתה צריך היום? להיות לבד בשקט או עם אנשים? טיפול פיזי או ורבלי?' כדי לתת להם להרגיש שליטה מלאה על תהליך הריפוי שלהם. בשיטה שלנו המטופלים מחליטים על הקצב ועל סוג הטיפול, והם נמצאים בתוך קבוצת שווים, כי רק מי שעבר את מה שהם עברו יכול להבין אותם. המטפל עצמו יושב איתם במעגל כראשון בן שווים, והבלתי פורמליות הזאת מאפשרת ביטחון ואמון להיפתח".
בכמה אנשים כבר טיפלתם במרחב הטיפולי?
"בערך 2,500 מטופלים מהמסיבה כבר הגיעו אלינו, יש לנו כ־200 מטפלים מתנדבים, ובהם פסיכיאטרים, פסיכולוגים, מטפלים מוסמכים עם התמחויות כמו טיפול במוזיקה ובאמנות, מטפלים אלטרנטיביים למסאז'ים, שיאצו, רפלקסולוגיה ודיקור וגם סדנאות כמו יצירה ופיסול באדמה".
ד"ר לייה נאור, גרושה ואם לשניים מפרדס־חנה, היא מורת דרך ומטפלת באמצעות מסעות וסדנאות בטבע. את המודל לטיפול באמצעות הטבע, שנלמד היום בכל העולם, פיתחה במסגרת הדוקטורט שלה בייעוץ והתפתחות האדם בפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה.
"כשהייתי נערה חרדית מצאתי קסטה של שלמה ארצי, והייתי מטיילת בשדות ומאזינה לו במשך שעות. אני מחכה ליום שבו אספר לו שבזכותו גמלה בי ההחלטה להתגייס לצה"ל"
להבנה שיש לטבע אלמנטים תרפויטיים הגיעה עוד כשהייתה ילדה חרדית בירושלים, שברחה לשדות עם ווקמן כדי להרגיש טוב יותר. היא נולדה בברקלי, קליפורניה, לזוג הורים היפים שחזרו בתשובה ועלו לארץ כשהייתה בת 11. הם גרו בשכונת רמות בירושלים והיא נשלחה ללמוד בבית ספר לבנות במאה שערים. "לא היה לי טוב במסגרות החרדיות", היא מספרת. "מצאתי קסטה של שלמה ארצי, שהייתה השער שלי אל העולם האחר, והייתי מטיילת בחוץ ומאזינה לו במשך שעות. אני מחכה ליום שבו אפגוש אותו כדי לספר לו שבזכותו היה לי חיבור לארץ ישראל וגמלה בי ההחלטה להתגייס לצה"ל. הייתי צריכה לשקר כדי שלא יזרקו אותי מבית הספר, יום אחד עליתי על אוטובוס ונסעתי לקיבוץ הארצי - לא יודעת איך ידעתי מה לעשות ולאן לפנות - וביקשתי להקים גרעין נח"ל דתי. כך הוקם גרעין 'איתן' שיצא להתיישב באלוני־הבשן, מושב שיתופי דתי ברמת הגולן, ושם לראשונה הבנתי ביתר שאת את ההשפעה המרפאת של הטבע. זה היה כשנסענו לטיול גרעין למדבר ונפתחו לי העיניים. הגעתי בפעם הראשונה למצפה־רמון, וכשראיתי את השקיעה על שפת המכתש אמרתי לעצמי, 'לזה מתכוונים כשמדברים על אלוהים'. אל מול היופי האינסופי הזה החלטתי שהטבע הוא האלוהים שלי".
איך הטבע יכול לרפא?
"אני מאמינה שכשאנחנו רחוקים ממשימות החיים ומהציפיות של החברה, אנחנו לוקחים אוויר במרחבי הטבע ושואלים את עצמנו מה אנחנו באמת רוצים ומה משמח אותנו. מגיעים אליי אנשים שמרגישים שהם איבדו את הדרך, שיום רודף יום והחיים חסרי משמעות. האנשים האלה זקוקים למרחב ללא שיפוט שבו הם יוכלו לגלות את עצמם. אפשר לדבר עם מישהו על הכוחות שלו עד מחר, אבל אם נבקש ממנו לטפס על הר, כשהוא יגיע לפסגה הוא בעצמו ירגיש את העוצמה ואת היכולות שלו גם בלי לומר מילה".
באמצע שיחתנו הטלפונית לייה מבקשת סליחה, היא בדיוק נכנסה לחנות הירקות "משק חיים" בשפיים לקנות פירות וירקות, ועל הדרך הציגה את עצמה וביקשה תרומה למתחם שלה. בעלי החנות מעמיסים ארגזים עם כל טוב לרכבה, ללא תשלום. "במקום לעשות את עבודת הקודש שלי אני צריכה להידפק על דלתות ולבקש תרומות, כי לצערי זה פשוט הכרחי", היא מסבירה. "אני לא רוצה להאשים אף אחד, אין לי אנרגיות לזה, אני פשוט עושה את מה שצריך לעשות כדי שהמתחם ימשיך לפעול. הגיע אלינו השבוע אבא של אחת השורדות עם עותק של מכתב שהוא שלח לחברי הכנסת, ובו הוא כתב: 'המיזם הזה הציל לי את הילדה, אני מבקש מכם לוותר על משכורת של חודש אחד ולתת את הכסף למתחם כדי שיוכל להמשיך להתקיים'".
מי באמת מממן אתכם עכשיו?
"אף אחד לא מממן אותנו, כולנו מתנדבים, כולנו עצרנו את החיים שלנו בשביל להחזיק את הדבר הזה, ואנחנו מאוד זקוקים לתרומות. כרגע עם ישראל היפה מגיע בהמוניו ותורם לנו, אבל זה לא יחזיק רק מתרומות. המטפלים אמנם נותנים את הנשמה, אבל יש לנו פה במדינה תשעה מיליון איש בטראומה, אין מספיק פסיכולוגים שיכולים לטפל בכולם, בטח לא בהתנדבות".
במקביל למתחם שלכם בחוות רונית קמו עוד שני מתחמים, בבנימינה ובקפריסין. יש לכם קשר איתם?
"החבר'ה מבנימינה ישבו איתנו בהתחלה, אבל הם הרגישו צורך במשהו אחר, שיש בו יותר מוזיקה ורעש, וחשבנו שזה לא נכון טיפולית לכולם. לגבי קפריסין היינו איתם בקשר בהתחלה, עכשיו פחות, אבל אני מברכת על כל מי שנרתם לעזור".
אילו תגובות קיבלת?
"המיזם הזה הביא דבר חדש לעולם, והתגובות מדהימות בהתאם. אפילו שר הבריאות התקשר אליי ואמר איזה דבר מדהים הקמנו פה מאפס. הפכתי למומחית מספר אחת למודל התערבות שרק התחיל להתפתח לפני שלושה שבועות. מתקשרים אליי מכל הארץ לפתוח מרחב כזה, ואני עונה לכולם שאני עוד בתהליך למידה משלי. אנחנו רוצים לבנות מרחבים מרפאים מדן ועד אילת כדי להחזיר לחיים את כל מי שזקוק לכך, כי לא משנה כמה השבר עמוק, אנחנו יודעים לקום מהעפר ביחד. אני רוצה שכולם ידעו שגם בן אדם אחד שמאמין ויצא לדרך, יכול להפוך את העולם. בלי תקציבים, בלי תוכנית, פשוט מתוך הבנה שיש פה צורך - נכנסנו לעשייה, ואל היוזמה שלי נרתם כל עם ישראל".
