באוקטובר האחרון, ביום חולין, העלתה השחקנית לירון ויסמן באינסטגרם שלה את הפוסט הבא: "יש לכם מישהו להכיר לי? אני רצינית! יאללה, מישהו. בן". התגובות לא איחרו לבוא. יותר נכון, החלו לזרום בהמוניהן. בצוהרי אותו היום העלתה ויסמן פוסט נוסף. "אני בוכה מהתגובות. תקשיבו, לא סער פדידה ולא תום שלייפר. לא נתי מ'לשחרר ת'ילד', ואפילו לא ירון מ'משחק החיים' (דמויות של בני זוג שלה בסדרות, ת"ב). מישהו חדש, פרש, מרגש. יש לכם? יש?".
הפוסטים המפתיעים יצרו באזז. לא היה כלי תקשורת שלא ביקש לראיין את ויסמן (41), גרושה ואמא לשתי בנות (עשר ושמונה). אבל ויסמן לא מיהרה להתראיין. היא הייתה צריכה לעכל את הביג דיל שנוצר, ולהבין אם בכלל בא לה לפתוח את זה מול עם ישראל.
עכשיו, כעבור כשלושה חודשים, היא חזרה לתחושה ההיא הראשונית, זו שגרמה לה בפשטות ובספונטניות לכתוב את הפוסט ולשגר אותו החוצה.
בואי נדבר על הרגע ההוא שאת מנסחת את "יש לכם מישהו להכיר לי" ולוחצת Share.
"זה היה בבוקר. הייתי באוטו אחרי שהורדתי את הבנות בבית הספר. חשבתי על זה שכבר הייתי באפליקציות של טינדר, באמבל ואוקיי קיופיד, ולא קרה כלום. פעם אחת יצאתי עם מישהו מהטינדר. היה נחמד וזהו. החברים שלי כבר הכירו לי את מי שהיה להם. אם למישהו מהם יש בן דוד רווק, כבר בדקתי את השטח איתו. בלימודים (לימודי סיעוד שעליהם ידובר בהמשך, ת"ב) כולם צעירים, ואת התעשייה אני מכירה. באמת כבר לא היה לי איפה להכיר. הפוסט הגיע אחרי איזה שלושה חודשים שלא יצאתי לבירה עם אף אחד.
"חברה שלי בפרק ב' מהמם אחרי שהכירה את בן זוגה דרך דף פייסבוק של גרושים־גרושות. חשבתי בהתחלה לכתוב שם, אבל אז, בהחלטה של רגע, החלטתי להעלות את זה לאינסטגרם שלי. חשבתי שאולי אנשים ממעגלים רחוקים יותר יקראו ויעלו להם שמות לראש. אמרתי לעצמי 'יאללה, לכי על זה'".
תשמעי, זה חתיכת צעד.
"פנו אליי מלא בנות שאמרו לי שהן גם רוצות ומחפשות וכל הכבוד לי, ושעכשיו הן גם לא יתביישו. בכלל, הרבה אנשים אמרו לי, 'איזה אומץ, איזו השראה'. אני לא הרגשתי שום דבר מזה. זה נכון שבדבר הזה של לבד, זוגיות והיכרות יש כובד. אם אני לבד, למה אני לבד ומה זה אומר עליי? זה נוגע בסוגיות של ערך עצמי ועובר דרך הבושה להודות ברצון ואולי אפילו תחושת כישלון. אבל לא הרגשתי שהייתי צריכה להתגבר על בושה או לוותר על האגו. מה בסך הכל כתבתי? 'יש לכם מישהו להכיר לי?'. זה הכל. הטלפון שלי קרס באותו היום. אין תוכנית שלא פנתה אליי. לא הבנתי מה קרה פה. אני לא כוכבת רשת עם 400 אלף עוקבים. אני גם לא רותם סלע".
ספרי על הדייטים שהגיעו מזה.
"מלא בנות כתבו לי, 'תקשיבי, יש לי מישהו בשבילך'. את יודעת, כל אחד יכול לכתוב 'היי, אני יוסי מקריית־שמונה'. לכי עכשיו תמצאי את האחוז שיכול לעניין ומתאים לך. אז קל לי יותר להיענות לפנייה מבנות. אני יודעת שאם אישה מציעה לי, היא באמת חשבה על זה. יש לי עכשיו מאגר שמספיק לכמה חודשים. לא הצלחתי להשתלט עליו", היא צוחקת. "היה לי דייט עם מישהו שכתב לי ולא ראיתי, ואז הוא לא התייאש ופנה לחברה רחוקה שלי שהוא מכיר, והיא שידכה. מישהו אחר שיצאתי איתו לפני שנה, כתב לי, 'אני רואה שעוד לא מצאת, אז אולי תיתני צ'אנס?'".
3 צפייה בגלריה
"לא הרגשתי שהייתי צריכה להתגבר על בושה או לוותר על האגו"
( צילום: ערן לוי, סגנון: תומר אלמוזנינו)
אז מה הסטטוס הזוגי שלך עכשיו?
" עדיין אין לי מישהו. אחרי הגירושים רציתי רק לצאת, העיקר להיות בתנועה. יצאתי עם מלא נחמדים, מתוקים, מקסימים. ביומיים שאני בלי הבנות יכולתי למצוא את עצמי מדברת עם מישהו, ואז היינו מחליטים לנסוע ליום לטיול, לישון במלון ולחזור. תחושת חופש מוחלטת. אבל די. עכשיו בניתי את הביטחון מחדש, המיומנות חזרה, וכבר לא מספיק לי סתם לצאת ולהעביר ערב, לא משנה עם מי. אני רוצה מישהו שבמשך היום אחכה שיגיע הערב וניפגש. כבר הייתי נשואה ויש לי ילדות, כך שהחיפוש הוא רגוע ונינוח. אני לא חיה את חיי בהמתנה או בתחושת חוסר. זה נהיה מזוקק רק לדבר הזה של אהבה וקשר של שני אנשים. אני פורחת בזוגיות. אני מצחיקה, חכמה, דואגת וחמה. אני אוהבת את האינטראקציה הזו. כל יום שאין לי אהוב נראה לי יום מבוזבז".
זו בטח שאלה שחוזרת על עצמה, אבל שאת תתקשי למצוא?
"הייתי עסוקה פעם בלחיות כלפי חוץ, לבדוק איך דברים מצטיירים, ואם אני יוצאת עם ההוא מה זה אומר עליי. השלתי את זה. בסוף זה לא קשור לשום דבר חיצוני. יפים ועשירים לא יותר שמחים ומאושרים. כל אחד ומה שחסר לו. אז נניח שיש חמישה שרוצים לצאת איתי, ואם הם לא רלוונטיים לי? בסוף זה לב וליבידו. האופציה לזוגיות נדלקת, או שלא, בשניות הראשונות של המפגש"
רוצה להיות מיילדת
ויסמן, שהתגרשה ב־2017 מהבמאי יובל שפרמן, מרגישה שאחרי הגירושים ופירוק הבית הכל כבר קטן עליה. כן, גם פוסט שמציב אותה בעמדת "מחפשת". "הגירושים היו המשבר הכי גדול שיכול היה לקרות לי. הכאב נורא גדול והפירוק טוטאלי. אמרו לי שעוד אקום מזה כעוף החול, ולא האמנתי. חשבתי שכולם אולי מצליחים לבנות את עצמם מחדש אחרי הגירושים, אבל אני לא, שאותי זה יגמור. אבל למדתי שזו גם הזדמנות מחודשת לחיות אחרת את החיים האלה. יש לי אומץ לחיות. אני סוף־סוף זזה. זו מתנה מטורפת".
"הגירושים היו המשבר הכי גדול שיכול היה לקרות לי. אמרו לי שעוד אקום מזה כעוף החול, ולא האמנתי. חשבתי שאותי זה יגמור"
לגרוש שלה, לבת זוגו, השחקנית דינה סנדרסון, ולבנם סאני היא קוראת "המשפחה שלי". "הקשרים מעולים, ויש לנו משפחתיות משלנו. אנחנו מתראים המון. סאני חיים שלנו. אמרתי לדינה שהיא קיבלה את הילדות לחצי מהזמן ושהיא לא יכולה רק לקחת, היא צריכה גם לתת. אני מחכה שהוא יגדל ויישן אצלי עם הבנות".
כמו רבים אחרים, גם עבור ויסמן היוותה הקורונה נקודת מפנה. אחרי ששנים חשבה על לימודי סיעוד בדרך להפוך לאחות מן המניין ולא עשתה עם זה דבר, עם פרוץ המגפה החליטה ללכת על זה (בדומה לסיון קליין). "בתחילת שנות ה־20 שלי התלבטתי בין לימודי אחיות למשחק, והרצון להיות שחקנית לקח בגדול", משתפת ויסמן. "בשנה של הקורונה היה לי הרבה זמן לעצמי ורציתי לעשות עוד משהו. גם הייתה פה הזדמנות לשאול את עצמי אם אני רוצה גם בגיל 55 לעשות אודישנים ולחכות לתפקידים. אני מנהלת משק בית משל עצמי, לבד עם שתי בנות, ופתאום היו חשובים לי קרקע בטוחה ומקצוע מעשי. נרשמתי לתואר ראשון בסיעוד במכללה האקדמית תל אביב יפו. אני בשנה השנייה בלימודים של ארבע שנים. אלה לימודים סופר־אינטנסיביים, ככה שעשיתי קצת הולד על אודישנים. כרגע אני רק פרזנטורית של מותג תכשיטים (טובי פרבר)".
במה את רוצה להתמחות?
"אני רוצה להיות מיילדת. נולדתי עם התשוקה הזו להחזיק בידיים תינוק, להעניק, לטפל. גם אם אשתלב בסוף במחלקה של מבוגרים, עדיין הטיפול, החום והמגע יבואו לידי ביטוי. לשים יד על מישהו ולהגיד לו שאני איתו. מה שכן, כשהתחלתי את הלימודים לא הבנתי איך כל זה קשור לכימיה, ביוכימיה ומיקרוביולוגיה. הייתי בשוק. עכשיו אני יכולה לספר שאני תלמידה ממש טובה. הממוצע שלי הוא 91.7, ואת מדברת עם מישהי שבקושי בגרות יש לה".
הראיון המלא עם לירון ויסמן מתפרסם בגליון "לאשה" החדש, מיום שני בדוכנים
- צולם במלון וילה בראון תל-אביב, הירקון 114
