כשטל ברייר בן מוחה הייתה תלמידה, היא נבחרה במשך שלוש שנים ברציפות למועצת התלמידים. אז, כצפוי, זה שימח אותה מאוד. היום, כמי שעוסקת בנושאי חינוך ושוויון חברתי, היא אומרת שלולא הייתה ילדה כל כך מקובלת היא לא הייתה נבחרת, ושסיר הלחץ החברתי שכרוך בבחירות למועצה גובה מכולם מחיר יקר מאוד ומעודד תופעות של בריונות, חרמות ונידוי חברתי.
ברייר בן מוחה, מייסדת "מנהיגותה", ארגון מוביל בתחומי הורות מודעת, מגדר וחינוך מודע מגדר, שהרצאתה בנושא נבחרה לערוץ TED העולמי, העלתה לפני כשבוע פוסט מנומק שקורא לבטל את הבחירות בבתי הספר בגלל הנזק העצום שכרוך בהן.
"אני מדברת על הנושא כבר כמה שנים, אבל רק השנה אני מרגישה שיש בשלות בשטח לעשות שינוי, להפסיק את המצב הזה שבו בתי הספר מצד אחד נלחמים במלחמת המעמדות וביד השנייה מקבעים אותה", היא אומרת. בן מוחה, ששני ספריה לילדות ולילדים "לביאת" ו"כדוריקוד" הפכו לרבי מכר, וספר העיון וההדרכה שלה
"ילדות שווה - הורות מודעת מגדר" עומד לצאת לאור בינואר הקרוב, מודה: "גם בעיניים של הילדה שנבחרה אז, גם בעיניים של האמא שאני היום שרואה כמה הלחץ העצום עדיין קיים וגם בעיניים של מי שעובדת עם נשות ואנשי חינוך והורים על נושאים של שוויון מגדרי, אני סבורה שהגיע הזמן למצוא דרך אחרת".
לפניכן הפוסט המלא כפי שעלה בבלוג שלה באתר "מנהיגותה":
אנחנו כבר "אחרי החגים". הדבר הבא שתשמעו מהילדות והילדים שלכן/ם כשיחזרו מבית הספר הוא על הבחירות למועצת התלמידים.
יש מצב שתהיו טרודים בבחירות החמישיות של המדינה וזה ייראה לכן/ם זניח. אז זהו שלא! "מועצת תלמידים" היא פרקטיקה ותיקה שצברה מעמד קבוע ואני רוצה להסביר שבעיניי כשם שהיא ותיקה ככה היא מיותרת ובעיקר פוגענית ואנטי חינוכית.
ספוילר: בגוף הזה (מועצת התלמידים) רוב הסיכויים שלא יקרה משהו ממש חשוב לאורך השנה. לא! הדרמה היא בדרך אליו.
אז מה הרציונל לבחירות למועצת תלמידים?
יש המון סיבות טובות שאני שומעת ללמה חשוב לקיים בחירות ומה חשיבות קיומה של "מועצת התלמידים":
1. דמוקרטיה הטענה היא שחשוב שהילדות והילדים שלנו יבינו את השיטה שבה אנחנו חיות וחיים, חשוב שיחוו את זה בעצמם וכך נכין אותם באופן חווייתי לאורח חיים דמוקרטי.
2. חשוב לפתח אקטיביזם בקרב הדור הצעיר - להטמיע תפיסת אחריות, הבנה שביכולתם וביכולתן לשנות את העולם, להשפיע וליצור מציאות חדשה. לגרום להם ולהן לחשוב איך אפשר לשנות.
3. חשוב שיהיה מוסד שייצג את התלמידות והתלמידים, ישמיע את קול התלמידות והתלמידים וייתן לבית הספר ההיררכי נופך דמוקרטי יותר.
בגדול אני מסכימה עם שלוש הטענות האלו. חשוב שהילדות והילדים יידעו ויכירו את התהליך הדמוקרטי, אני גם הראשונה שקוראת לפתח אקטיביזם וחשיבה ביקורתית בקרב הדור הצעיר, ודאי שאני חושבת שראוי שיהיה מוסד שייצג וישמיע את התלמידות והתלמידים (אם כי כבר ספיילרתי מראש שמועצת תלמידים אינה המוסד הזה בדרך כלל).
אני גם רוצה לומר בפה מלא כי המורות והמורים שאמונות ואמונים על התהליך, בדרך כלל יעשו הכל כדי להמתיק את הגלולה המרה למי שלא נבחרו. ובכלל, הצוות החינוכי מפעיל את הבחירות האלו מתוך אמונה אמיתית שיש בהן ערך אמיתי.
אבל אני חושבת שהמחיר העצום שאנחנו משלמות ומשלמים כחברה, עולה בהרבה על הרווח ושיש דרכים חליפיות להשיג את הרווח בדרכים פחות פוגעניות.
ראשית, למה אני כל כך מתנגדת לתהליך הבחירות במועצת התלמידים:
אני מתנגדת כי אני וגם את ואתה יודעות ויודעים היטב מי ייבחרו למועצת התלמידים. תראו לי בית ספר אחד, כיתה אחת שבה תלמיד לא מקובל או תלמידה לא מקובלת הצליחו לגבור על תלמיד מקובל או תלמידה מקובלת בבחירות למועצת תלמידים. אין כזאת. תלמידה לא מקובלת או תלמיד לא מקובל יצליחו להיבחר למועצת תלמידים רק אם לא יהיו מועמדות או מועמדים אחרים מקובלות או מקובלים יותר.
מצד אחד בתי הספר נלחמים כיום בבריונות, במלחמת המעמדות, בחרמות, מצד שני הם מקבעים אותה. אם הילד או הילדה שלכם היו לא הכי מקובלות/ים בכיתה וגם רצו להצטרף למועצת התלמידים, אתן/ם מכירות ומכירים בוודאי את התחושה הקשה והמרירה של ההפסד הידוע מראש. אם התמזל מזלך והילד/ה שלך בין המקובלים/ות או בין אלו שבכלל לא רצו מעולם להצטרף, שאלו כמה הורים מסביבך. מיד תמצאו את הסיפורים על המרירות הזאת, על תחושת הכישלון הצורבת. ואת המסר שנצרב - אפשר לתרום לכלל רק אם את/ה אהוד/ה ומקובל/ת. אם לא, אתם בחוץ!
ואם זה לא מספיק, תהליך הבחירות מעמיס לחץ עצום על ילדות וילדים (ולפעמים גם על המשפחה וההורים) ובעיקר גורם להן.ם לצאת אחד כנגד השנייה. לא מספיק להסביר למה אני טוב/ה, צריך גם להוכיח למה אני יותר טוב/ה מכל מי שעומד/ת מולי. ובמילים אחרות - למה שאר המתמודדות והמתמודדים הם לא מספיק ראויות/ים, לא מספיק טובות/ים.
והנה הקמנו תהליך שמלמד אותן ואותם איך אחד בא על חשבון השני ואחת על חשבון השנייה במקום ללמד שאפשר לעבוד יחד תוך שיתוף פעולה.
כשהעליתי את טענותיי נגד התהליך, עלו הטענות הבאות:
טוב שילדים וילדות ילמדו להיכשל, כישלון הוא חלק מהחיים. אצלנו בבית הספר יש שיח על הכישלון והכנה אליו.
תשובתי: לא נכון. הכישלונות יגיעו מאליהם, אין לבית הספר סיבה לזמן אותם, בטח שלא לזמן כישלונות בתהליכים שלילדות ולילדים אין ממילא סיכוי להצליח בהם. זו לא תחרות שככל שאתאמן יש לי סיכוי להיות טוב.ה יותר. לא! זו שאלה שסובבת סביב מידת המקובלות שלי ואת זה, כולנו יודעות ויודעים, קשה מאוד לשנות.
לכולם ולכולן יש הזדמנות - אצלנו בבית הספר אנחנו בשיח על החשיבות לבחור לפי מצע ולא לפי חברות.
תשובתי: לא נכון. גם בבתי הספר שיש בהם שיח נהדר על חשיבות המצע בסוף בסוף בסוף 99% יבחרו לפי חברות וחברים, ובמילים אחרות - לפי מקובלות/מקובלים.
אם לא ייבחרו למועצת תלמידים יש מספיק ועדות שיוכלו להצטרף אליהן.
תשובתי: נפלא שיש ועדות, אחרת משמעות הבחירה היא גם שאין ביכולתך לתרום לכלל, פשוט כי אינך מקובל/ת. אבל גם אם יש ועדות שיוכלו להצטרף אליהן, יש מועצת תלמידים "נבחרת" ויש ועדות כלליות. הילדות והילדים יקבלו מסר חד וברור - יש נבחרות ונבחרים ויש ועדות לפשוטות ופשוטי העם - שוב שימור ההיררכיה.
אז מה אפשר לעשות?
אם תרצו לשמור על הגוף שנקרא מועצת התלמידים, קודם כל קראו לו: מועצת התלמידות והתלמידים. שפה משנה מציאות ומשפיעה. אני בטוחה שיש הקפדה על כך שיהיה במועצה שוויון של בנות ובנים ובכלל ייצוג לכלל האוכלוסיות שיש בבית הספר ולמגוון האנושי בו. חשוב שהשם של המועצה ייצג את זה (בדיוק כמו שאני מקווה שבחדר המורות והמורים שלכן.ם לא מתנוסס עדיין השלט המיושן "חדר מורים".
אני מציעה שאם הגוף הזה כבר קיים, הוא יהיה גוף התנדבותי - כל מי שרוצה יוכל להצטרף אליו. יש יותר מדי שרוצות/רוצים? אין בעיה, תעשו רוטציה - תאפשרו רק לשכבה אחת, נגיד שכבה ו', ואפשרו לכל מי שירצו, להשתתף במועצה בלי בחירות!
יש בכן/ם חשש שלא יהיו מספיק שירצו להצטרף אם לא יהיו בחירות? זה רק מוכיח שכל התהליך בבסיסו לא הגיוני. אם תלמידות ותלמידים מצטרפים רק בשביל "להיבחר", המשמעות היא שאין משמעות! אין משמעות למוסד עצמו וצריך להפעיל מחשבה על איך להפוך אותו למשמעותי בלי הבחירות.
איך אפשר ללמד תהליכים דמוקרטיים בלי מועצת תלמידות/ים?
גם בארגונים עסקיים אחת הדרכים היא לעשות סיעור מוחות, להציע רעיונות, לכתוב אותם על לוח, להצביע ולדון על עצם הרעיון, לא על מי שהציע/ה את הרעיון.
אפשר לבקש מילדות ומילדים להציע רעיונות לעשייה בבית הספר בלי שם, על הרעיונות עצמם תנהלו תהליך בחירות: ביטול תלבושת בית ספר - מי בעד ומי נגד, הפסקה פעילה - כמה בעד וכמה נגד. ממש לא משנה אם רותי, אורי או עלמה הציעו את הרעיון. כל אחת ואחד יוכלו להסביר למה כן או לא, אבל הבחירה תהיה על עצם הרעיון לגופו, לא על הילדות והילדים לגופן/ם.
אפשר לעשות בחירות על איזה שיר יהיה הצלצול ולתת לקבוצות שרוצות את אותו שיר לעבור בכיתות ולשכנע - כל מי שרוצה את השיר יצטרף לקבוצה, וכך יילמד התהליך הדמוקרטי. אפילו בגני ילדים יש הצבעה דמוקרטית על הספר האהוב.
אני יודעת ש"מועצת תלמידות/ים" היא כבר מוסד בהרבה בתי ספר, אבל חשוב לזכור: בחינוך כל עשייה לא עומדת בפני עצמה, היא חייבת להשיג יעד חינוכי כדי שיהיה לה מקום במקסימום רווח ובמינימום פגיעה.
הבחירות למועצת התלמידות/ים כפי שהן מתקיימות היום ברוב בתי הספר מייצרות בדרך כלל מוסד שאין לו השפעה אמיתית על המציאות בבית הספר, אבל כן מייצרות תהליך שמהווה כישלון שיהיה צרוב בהמשך החיים אצל הרבה מאוד ילדות וילדים. ואת זה צריך וכדאי לשנות.
