כשמאיה גליקמן־פריינטא הייתה ילדה, אבא שלה לימד אותה הכל על החלל. הם היו יושבים יחד בחוף הים לפנות בוקר וצופים בכוכבים נופלים, והיא התאהבה בתחום. מאוחר יותר, כשהיא מצוידת בהרבה תמיכה מהבית, יצאה לדרך, שברה הרבה תקרות זכוכית והפכה להיות מהנדסת חלל ומומחית בתפעול לוויינים, מהמובילות בארץ בתחומה.
היום גליקמן־פריינטא נחושה בדעתה להעביר את הידע שלה הלאה, בעיקר לצעירים, או ליתר דיוק - לצעירות. "אחרי שנים שאני מדברת על זה, החלטתי שהגיע הזמן לבנות מוצר דיגיטלי שבעזרתו אוכל להעביר את הידע שלי, והקמתי את הקורס 'חלוצי החלל' ((לפרטים ולהרשמה: myspaceacademy.ravpage.co.il). הייתי רוצה לייעד אותו לבנות מגיל 13, אבל למעשה כל אחד יכול ליהנות ממנו", היא מספרת. "שתי תלמידות שלי, אחת בת 17 והשנייה אחרי צבא, ביקרו בחדר הבקרה הביתי שממנו אני מפעילה שלושה לוויינים ביום. אחת מהן אמרה לי 'אני רוצה להיות בדיוק כמוך'. אמרתי לה 'בדיוק בשביל בנות כמוך הקמתי את האקדמיה'".
ואכן, הקריירה של גליקמן־פריינטא (44) מהוד־השרון, נשואה ואמא לשניים, מעוררת הערצה. בצבא היא שירתה כמדריכת אלקטרואופטיקה, ואחרי השירות הייתה האישה החשמלאית הראשונה בחברת חשמל ("לא היו אפילו נעליים במידה שלי"). משם עברה לטכניון, למדה הנדסת אווירונאוטיקה וחלל והייתה הסטודנטית הראשונה לעבוד ב"רפאל" בתחום החלל. מאוחר יותר, כשסיימה את התואר והתקבלה לתעשיייה האווירית, הייתה מהנדסת הלוויינים הראשונה בתולדות החברה.
גם "ספייסיאליסט", החברה שהקימה ב־2009 עם בעלה מידד ושהיא עומדת בראשה היום, היא הראשונה בתחומה - חברת החלל הישראלית הראשונה. "עד אז היו רק חברות לא מסחריות כמו רפאל, אלביט ואלאופ".
מה עושים בחברת חלל?
"זו חברת ייעוץ לחלל ולפרויקטים שקשורים אליו. אנחנו שכירי חרב להנדסת חלל. אנחנו עוזרים משלב הרעיון, יודעים להביא לוויין לשיגור, לתפעול ואפילו להעלות אותו למסלול. המטרה שלנו היא לעשות זאת מהר, ביעילות ובזול. עבדנו עם אלביט, רפאל ועם חברות חלל פרטיות וגם הקמנו חברה נוספת, שהיום אנחנו מפעילים את הלוויינים עבורה".
ואז החלטת להעביר את כל הידע הזה הלאה.
"כן. כשהקמנו את 'ספייסיאליסט', החלטנו שחלק מהעניין יהיה הדרכה. לאורך כל השנים ההדרכה הייתה 50% מהתפקיד שלי, וכשהגיעה הקורונה החלטתי לפתוח את הקורס. בניתי אותו כקורס דיגיטלי כדי שכל מי שרוצה יוכל להשתתף בו - לא משנה מיהו ובן כמה הוא, העיקר שיש לו ידע בסיסי במדעים. אין עוד קורס שמלמד הנדסת חלל, יש קורסים שהם ליד. הידע שניתן בו הוא מעשי ולא תיאורטי. יש מעט מאוד משוואות, בלי דברים מסובכים. יש בייסיקס שמאפשרים למי שלמד אותם להבין, כשהוא נתקל בטלוויזיה ובאתרים בכל נושא החלל. רוב האנשים למשל לא יודעים מה זה לוויין ואיך הוא מסתובב".
ומה עוד יודע מי שמסיים את הקורס?
"הוא יודע איפה אפשר לקנות רכיבים של לוויינים, מה לעשות איתם ובגדול - מה צריך לעשות בשביל להרכיב לוויין. ברור שיש גם הרבה משוואות מאחורי זה, אבל בתכלס, מי שירצה, יוכל ללכת ולבנות לוויין, עם עוד כמה תוספות קטנות שאפשר ללמוד באינטרנט ועם חקירה של המשוואות".
את אומרת שאת רוצה לייעד את הקורס בעיקר לבנות. מה היחס בין הבנים לבנות שנרשמו עד עכשיו?
"כמו היחס באופן כללי בתחומים האלה - יש מעט מאוד בנות. יש סטודנטיות ויש מעט מאוד נערות. באופן כללי המצב בארץ בתחום הזה לא מזהיר. הייתי שמחה מאוד לראות 50% בנות".
גם את היית מיעוט בין בנים כשלמדת לתארים שלך?
"כשאני התחלתי את התואר, ב־1998, היה הייפ סביב תחום ההנדסה באופן כללי. זו הייתה הפעם הראשונה שהיו בפקולטה לאווירונאוטיקה וחלל 70 סטודנטים (עד אז היו רק 25 במחזור), וחצי היו בנות! חלקן לא הצליחו להתקבל לפקולטות אחרות ועברו לשם. כמוני, אגב. אני בכלל רציתי ללמוד הנדסת תעשייה וניהול או מחשבים, אבל לא התקבלתי. מהטכניון שלחו לי רשימה ארוכה של פקולטות שאני כן יכולה להתקבל אליהן, והראשונה בא' הייתה אווירונאוטיקה וחלל. אבא שלי אמר לי 'לא תמצאי עבודה בתחום', ואני אמרתי לו 'אנחנו נראה'. כבר בשנה הראשונה ללימודים מצאתי עבודה, ואחריה הגיעו עוד".
אבל למרות ההתחלה המבטיחה, בהמשך דרכה של גליקמן־פריינטא היא גילתה לצערה שהתחום הזה גברי ברובו, וזה מתחיל ממערכת החינוך, שבה גם היום הבנות הן עדיין מיעוט בתחומי המדעים. "מערכת החינוך צריכה לעבור מתיחת פנים", היא אומרת, "היא לא התקדמה יותר מדי ב־30 השנים האחרונות".
ההצלחה האישית שלך קשורה לדעתך לחינוך שקיבלת בבית?
"כן. ההורים שלי תמיד אמרו לי 'לא משנה מה תרצי לעשות - כל עוד את רוצה, תצליחי'. הם מעולם לא אמרו: 'את לא יכולה כי את בת'. אמנם אבא שלי לא היה הרבה בבית כי היה עסוק בעבודה, אבל בכל הזדמנות שהייתה לו הוא לימד אותי הכל. לא הייתה לו ברירה, כי אח שלי הוא בעל צרכים מיוחדים. הוא לימד אותי לתקן, לנסר, לבנות, לעשות מנגל וגם את האהבה לחלל הוא העביר לי. את המשיכה לתחום המדעים, אגב, קיבלתי משני הוריי. אבא שלי עבד כמהנדס כימיה, אמא שלי הייתה מורה וסוציולוגית, ויחד יש להם המון ידע כללי. בנוסף, אמא שלי הגיעה מבית דתי ולא רצו שהיא תלמד או תלך לצבא, אבל היא עשתה הכל. ראיתי אותה שוברת מוסכמות ומנפצת את כל ההבדלים בין דת ולא דת או מגדרים. היא הייתה דוגמה עבורי".
ואיך זה אצלך בבית?
"את מה שקיבלתי מההורים אני מנסה להנחיל לילדים שלי - בן 16 ובת 11. כשהם היו קטנים, למשל, הבן שלי אהב פלסטלינה ומוטוריקה עדינה, ונתתי לו לעשות כל מה שהוא רוצה. השתדלתי להיות לא מגדרית. כשהבת שלי רצתה לגו, קנינו לה לגו לא ורוד. גם הבגדים שלה לא היו רק ורודים. זה מתחיל משם. בבית אני זו שקודחת חורים ומתקנת. הילדים רואים את זה ומבקשים ממני שאתקן להם דברים".
הם השתתפו בקורס שלך?
"הבת שלי ראתה את הקורס הראשון כי היה לי חשוב שהיא תגיד לי איך יצא, אבל זה פחות עניין אותה. מבחינתי, כל אחד ומה שמעניין אותו בתחום שלו. אותה מעניינים משחקי מחשב ואסטרטגיה. היא משחקת בהם ומדברת עם אנשים מכל העולם. את הבן שלי מעניין קצת עיצוב גרפי והוא עורך תמונות במחשב. אני רצה עם זה. אני נותנת ביטוי למה שמעניין אותם. אולי יום אחד הם יתעניינו בחלל, אבל כרגע לא, וזה בסדר מבחינתי. אני לא חופרת להם על זה, לא מכריחה ולא דוחפת אותם".
השמיים הם לא הגבול
עדי סילם (18) ממושב ניר־יפה בגלבוע, היא בוגרת הקורס ואף הפכה לאחראית על חשבון האינסטגרם שלו. "המורה שלי לפיזיקה המליץ לי על תוכנית She Space International של סוכנות החלל הישראלית ואוניברסיטת בן־גוריון, שמטרתה לעודד נערות לעסוק בתחומים המדעיים. אחד מיעדי התוכנית הוא להפגיש נערות עם נשות מקצוע ישראליות, וכך הכרתי את מאיה ואת הקורס. מאיה מעבירה בקורס שלה את יסודות המקצוע ונותנת מושגים מהתחום, שגורמים לי להרגיש שיש לי כבר ניסיון בו".
איך התחיל העניין שלך בתחום?
"כשהייתי קטנה חלמתי להיות אסטרונאוטית, כמו הרבה ילדים. בהמשך זנחתי את החלום אבל חזרתי אליו בשלוש השנים האחרונות. בתיכון החלטתי להרחיב פיזיקה ומחשבים, וזו הייתה ההחלטה הכי טובה שקיבלתי. אני הבת היחידה במגמת פיזיקה, וזה חבל מאוד".
למה לדעתך חברות שלך לא נרשמו לפיזיקה?
"הן לא פחות חכמות ממני. זו בעיה תרבותית. צריכים אומץ להירשם למקצועות האלה. אחותי גם הרחיבה פיזיקה והאומץ הגיע אליי ממנה. המשפחה תורמת לעניין וזה הופך את זה לקל יותר".
מה את עושה בעבודה שלך עם מאיה על הרשתות החברתיות?
"המטרה של מאיה היא למשוך נערות לתחום הנדסת החלל שעלול להיתפס כמרתיע, והמטרה שלנו היא שמאיה כאישה תהיה הפנים של הקורס. חשוב לנו לנפץ את המחסומים שיש לבנות סביב התחומים הטכנולוגיים והמדעיים. אנחנו משווקים תכנים של הנדסת חלל ומכינים תכנים שימשכו נערים ונערות לקורס".
וזה עוזר?
"כן. בשבוע החלל הישראלי האחרון, למשל, עלינו ללייב (לצפייה חפשו באינסטגרם myspace.academy) ובסוף העלינו עוקבים ששאלו שאלות. הופתעתי לראות שם בנות. הייתה שם מישהי שלומדת בכיתה י"ב כמוני ומתלבטת אם ללמוד בעתודה בתחום או להתגייס לצבא".
ומה הכיוון שלך?
"תחום הנדסת החלל מושך אותי מאוד, אבל החלטתי לוותר על העתודה כי אני רוצה לבדוק גם מה הצבא יכול להציע לי. לגבי המשך הדרך, ברור לי שהעולם חותר לתחום החלל. אני חושבת שבעוד כמה שנים יהיו המון משרות בתחום הזה. למשל, אדריכלות חלל, תחום שמסקרן אותי מאוד, ואפילו משפט חלל. בעוד כמה שנים תחום החלל יהיה ה־דבר".
