מירב טלאור (53), אמנית רב־תחומית - צלמת, משוררת ופרפורמרית. גרה בבני־ברק
היי מירב. בימים אלו את מציגה את התערוכה "נולדתי עירומה". ספרי עליה.
"אני עוסקת הרבה בדימוי גוף, התמודדות עם בושה והנושא של חופש מול מוסכמות. בתערוכה (שמוצגת בגלריה ק' בתל־אביב עד 20 בספטמבר) אני מציגה צילומי עירום עצמי, ודרכם אני חוקרת את היחסים עם הגוף שלי ואת היחסים של הגוף עם העולם. בתערוכה יש כ־70 צילומים שלי, חלקם צילומי עירום מרומז וחלקי, וחלקם עירום מלא ומפורש, ללא צנזורה".
איפה ואיך צילמת את עצמך?
"אני מצולמת בכל מיני סיטואציות בחיים שלי, בטבע, בבית, ויש הרבה צילומי תקריב שבהם רואים למשל קפלי שומן ושער גוף. צילמתי את עצמי בטלפון, כי אני מצלמת לרוב ספונטנית וזה הכי זמין. אני גם מתחברת לפשטות הזו".
איך בכלל הגעת לרעיון לצלם את עצמך בעירום?
"הגעתי לזה מתוך דברים שעברתי בחיי: חינוך דתי, הפנמה של תפיסות על 'אידיאל היופי' וקשיים בקבלת הגוף, פגיעות פיזיות ורגשיות שחוויתי, הפרעת אכילה קשה בעבר והרבה בושה עצמית. דרך הצילום אני חוקרת את הגוף, ולרוב דווקא את החלקים שלימדו אותי להתבייש בהם: אם זה הבטן הגדולה, השומנים, הצלוליט, הציצים הנופלים, שער גוף, קפלים, כתמים, קמטים, צלקות... כל מה שלא מראים לנו בדרך כלל.
"בצילום שלי הגוף לפעמים מוצג מתוך קבלה עצמית פשוטה, ולפעמים בהומור ואפילו בהגזמה גרוטסקית. דרך הצילום אני מראה את היופי שב'כיעור' ואת המושלם ב'לא מושלם'".
למה לדעתך עירום נחשב בחברה לטאבו?
"באיזשהו שלב באנושות הבנו שאנחנו רוח ולא רק גוף, ומכך הסקנו בטעות שהגוף הוא דבר בזוי ונחות, לכן התחלנו להתכחש אליו, להעניש ולסגף אותו, ובעיקר: לכסות בבגדים, שנשכח שהוא קיים. התרחקנו מהגוף, אבל בעצם התרחקנו מעצמנו. כי הגוף הוא הדבר הכי קרוב לנו. הגוף שלנו פה כדי לעזור לנו להתחבר לעצמנו ולאהוב יותר את עצמנו. הגוף הוא לא פושע - הוא תמים לחלוטין. זו גם הדרך שאני עוברת עם עצמי ומנסה להראות באמנות שלי".
איך את מרגישה עם עירום?
"אני מודה שאני אמביוולנטית לגביו. מצד אחד זה מאוד טבעי לי ובאמנות אני מאוד אוהבת עירום - כשהוא אותנטי ולא בנאלי. מבחינתי עירום זה פשטות, זה תמימות, זה ילדיות, זה חזרה לגן עדן. מצד שני, עדיין לא השלמתי עם הרבה דברים בגוף שלי, וכשאני עומדת מול אנשים אני עדיין מתביישת".
"מתוך ההרגל הקבוע להיות לבושים, אנחנו רואים עירום כמעט רק במיטה. זאת הסיבה שלמדנו לקשר בין עירום למיניות, למרות שאין קשר הכרחי"
מה התגובות שאת מקבלת על התערוכה?
"רוב התגובות הן חיוביות. גם גברים וגם נשים מקבלים השראה למבט אחר על הגוף, מבט אחר על עירום וחשיבה חדשה על תפיסות תרבותיות".
מה המסר שחשוב לך להעביר?
"אנחנו גדלים וחיים בתוך מוסכמות שמאוד מקשות עלינו את החיים וגורמות לנו הרבה סבל - לגבי הגוף שלנו ובכלל. אבל אם נצליח לראות את הדברים אחרת, אולי נוכל לצאת לחופשי.
"חשוב לי להדגיש שעירום הוא לא בהכרח מיני ושהוא בהחלט לא הזמנה לסקס. מתוך ההרגל הקבוע להיות לבושים, אנחנו רואים עירום כמעט רק במיטה. זאת הסיבה שלמדנו לקשר בין עירום למיניות, למרות שאין קשר הכרחי. בחברות נטוריסטיות, למשל, העירום הוא דבר שבשגרה, ולכן לא בהכרח גורם יותר עוררות. סקס זה סקס, ועירום זה עירום. סתם בלבלנו בין השניים".
סקס טיפ: "עירום הוא לא רק פיזי אלא קודם כול רגשי".
