יום חמישי בערב, יואב יצא לדייט השבועי שלו עם שמרית. אני אחרי הסעות, האכלות, ניגובים והרדמות. דרוסה מעייפות של שגרה. מהערבים שבהם תהיתי איך יוצאים בכלל לדייט. הדייטים של יואב עדיין לא עברו לי מעל הראש והרגשתי שאני בתוכנית אימונים פוליאמורית להתמודד עם הקנאה, ההשוואות ויכולת הפרגון. באותו ערב רציתי להגיד לעצמי שנוח לי במקום שאני נמצאת בו - על ספה עם שלט ביד - אבל אני מודה שהיציאה של יואב השאירה אותי דרוכה. הסתכלתי בשעון, השעה הייתה תשע וחצי. מוקדם מכדי להירדם ומאוחר להזמין חברה לקפוץ. תהיתי מה ימלא אותי בזמן שיואב בדייט, איך אסיח את הדעת. בחרתי בפתרון הכי זמין, נוח וממכר: נכנסתי לטינדר.
באצבע אחת שחורצת גורלות התחלתי בעבודת מיון. החלטתי להתעניין רק בגברים במערכות יחסים פתוחות - בטינדר זה נדיר כמו מתעמלת אולימפית בלי הפרעת אכילה. העברתי שמאלה את התמונות. גברים שמנסים לתפוס תשומת לב בתמונה אחת, לכל אחד טכניקה משלו. חלקם שמים את התמונה הכי טובה שלהם. חלקם מעלים תמונה של הפטיש שלהם - כף רגל, לדוגמה. אחרים מנסים להצחיק עם תמונה מטופשת: "הנה אני עם פאה ורודה של אישה ואודם מפורים 2019". ויש את אלה שבוחרים תמונת נוף כי הם דיסקרטים - 99% מהם בוגדים ועוד 1% ביחסים פתוחים. העברתי שמאלה כמה גברים, ואז הופיעו מולי תמונות גוף של גבר חתוך פנים, "גיל, נשוי ביחסים פתוחים ואוהבים".
יכול להיות שאת הדס של יואב?", שאל הבחור מהטינדר
המאצ' היה מיידי. חצי דקה מרגע שהעברתי את גיל חתוך הפנים ימינה, הוא כבר כתב לי: "נעים מאוד, אנחנו באותו הסטטוס". התחלנו לדבר. סט השאלות הקבועות של תחילת שיחה: כמה זמן אתם ביחסים פתוחים? למה פתחתם? מה אתה עושה בחיים? כמה ילדים? מאיפה אתה בארץ? גיל ענה והחזיר שאלות. שנתיים ביחסים פתוחים, פתחו ממקום חיובי בקשר, עובד במשרד הביטחון, שלושה ילדים, מגבעתיים. סיפרתי לו מהיכן אני, שאנחנו פתוחים חצי שנה, שפתחנו את היחסים ממקום מפרגן, שנהיינו מחוברים יותר ועדיין זה מאתגר מאוד ולפעמים אני תוהה למה עשינו את זה בכלל. "כמו עכשיו, כשבעלי בדייט עם החברה שלו ואני על הספה כמו לווייתן שנפלט מהחוף". "קטע! גם אשתי בדייט עכשיו", ענה. "כמה ילדים יש לך?", שאל. "ארבעה בנדיטים", עניתי כהרגלי. "יכול להיות שאת הדס של יואב?", כתב.
האסימון נפל לי ברגע. אני מתכתבת עם בעלה של שמרית. מה הסיכוי שבסוואנת הטינדר יהיה לי מאצ' דווקא איתו? הרגשתי כמו בפרק ב"אבודים" של צופית גרנט. מצאתי קרוב משפחה פוליאמורי. עברנו לטלגרם בהתרגשות מהגילוי. החלטנו להחליף תמונות מתוך סקרנות. חשבתי שנעשה שיחת היכרות קצרה ומשם יתפצלו דרכינו. הרי זה יהיה מסובך מדי להתחיל קשר עם בעלה של שמרית, יעלה בחזקה את המורכבות של פתיחת היחסים. ברגע שהחלפנו תמונות ולגיל היו גם פנים, המצב השתנה. כששלחתי לגיל תמונה שלי, עברנו מנסיעה ברחוב הולנדי לכביש מהיר. "וואו, לא דמיינתי אותך ככה, את יפהפייה", כתב. "אני מסמיקה", עניתי. "מרגיע אותי שיואב חוזר אלייך ולא אל מישהי מעפנה. מאז שפתחנו את היחסים, לא היה לשמרית מישהו כל כך משמעותי. בפעם הראשונה אני ממש מקנא". "ועכשיו אתה מקנא פחות?", שאלתי. "עכשיו אני פשוט מתעניין בך", הוא ענה. "אני לא חושבת שזה יכול לקרות", כתבתי. "כשאני ושמרית פתחנו, לא דמיינתי שלשמרית יהיה ממש קשר". "אני בטוחה ששמרית שמחה לחזור הביתה אליך", ניסיתי לעודד. "זה קשר ממש רציני מה שיש להם", הגיב גיל. הבטן שלי הייתה מהולה באלף תחושות. הרגשתי שנחשפתי לצד האפל של הירח. זה ערער אותי. אולי פספסתי משהו? אולי אני צריכה לקנא יותר? "תיפגשי איתי פעם אחת ונראה", הציע. רציתי לפרגן ליואב אבל קינאתי, גיל עניין אותי בלי קשר ליואב ושמרית - ואולי גם עם קשר. ידעתי שיואב יחשוב שזה רעיון לא טוב, שאני פולשת למרחב הפרטי שלו, ידעתי שזה לא בסדר כשקבעתי עם גיל פגישה לקפה.
* השמות בדויים, ההתרחשויות אמיתיות. 3formango@gmail.com
