בשנת 2006 התבקשה זהבית כרמל להגיע ארצה מלימודי אמנות בניו־יורק ולאייר את הספר "פלטרו ואני". היא לא שיערה בנפשה שכך נגזר דינה לעסוק באיור ספרים ולהתאהב בחמורים מעל הראש. את אהבתה מימשה מאז בשתי תערוכות על חמורים וב"אימוץ" שלושה חמורים החיים בחוות "להתחיל מחדש" של שרון כהן, שמצילה חמורים מהתעללות.
עוד בלאשה
מאז "פלטרו ואני" איירה פרויקטים רבים להוצאת כרמל. בימים אלה יצא לאור (בתרגומו של יותם בנשלום) ספר קלאסי נוסף המעוטר באיוריה: "מסעות גוליבר", יצירתו המהוללת של ג'ונתן סוויפט, שאזכור שמה מעלה בזיכרוננו דמות של ענק שוכב אזוק וגמדים זעירים מתרוצצים סביבו. הפעם לא מדובר בגרסה המצונזרת והמותאמת לילדים שכולנו מכירים, אלא בגרסה המלאה של פנטזיית הרפתקאות יצרית, קודרת ומרנינה - מסה פילוסופית וסאטירה מושחזת, כפי שנכתבה ופורסמה ב־1726. המו"ל של שני הספרים הוא ישראל כרמל, אביה של זהבית, המייסד והבעלים של הוצאת כרמל הירושלמית, אבן יסוד בתרבות הישראלית בעשרות השנים האחרונות.
זהבית, מה קורא של היום, שחשוף לעולם הדיגיטלי ולטיקטוק, יכול למצוא ב"מסעות גוליבר"?
"לא בכדי היצירה הזו שרדה את מבחן הקלאסיקה. היא אוניברסלית ונוגעת לעניין הקיום של אינדיבידואל שבא עם מערכת ערכים מסוימת, נקלע למערכת פוליטית ותרבותית זרה לחלוטין ומנסה למצוא בה את דרכו. כל אחד יכול למצוא בספר את עצמו".
"קראתי את הספר הרבה פעמים והקשבתי למקור באנגלית. נהניתי ממנו מאוד, אבל גיליתי בו דברים שפחות אהבתי, כמו מיזוגניה, זימה, הרבה התעסקות בנוזלי הגוף ובהפרשות"
איך נערכים לאיור של ספר בן 300 שנה מתוך רצון לקרבו לקורא בן זמננו?
"חוטפים שיתוק יצירתי של שנה פלוס. זה לפחות מה שקרה לי כשהבנתי את האתגר. המגבלה היחידה שהוצאת כרמל הציבה הייתה שהאיורים יהיו בשחור־לבן. מלבד זה הייתה לי יד חופשית. אבל מכיוון שמדובר בקלאסיקה כזו משמעותית, פחדתי. היה לי 'בלוק'. חיפשתי סגנון וזווית חדשים למשהו לעוס ומוכר שיש לו המון גרסאות. ניסיתי להימנע מהסצנות המוכרות, בעיקר מהגרסאות המעובדות לילדים, ולקחת את זה יותר למהות של סאטירה מרושעת ומלאת זימה, בהתאם לתוכנו של הספר המלא. למשל, כשגוליבר מתעורר קשור, לאחר שהאונייה נטרפה בים, ציירתי דווקא זווית של פניו המבוהלות - כשהוא מנסה לפענח מה הוא רואה".
מהי בכלל מטרתו של איור בספר כזה?
"אולי לתת ערך מוסף ולחזק זוויות לא שגרתיות, משועשעות וגם מרושעות".
כמה פעמים קראת את הספר?
"הרבה פעמים. גם הקשבתי למקור באנגלית. נהניתי ממנו מאוד, אבל גיליתי בו דברים שפחות אהבתי, כמו מיזוגניה, זימה, הרבה התעסקות בנוזלי הגוף ובהפרשות. זו סאטירה רוויית יצרים ונטולת עכבות, שבה ג'ונתן סוויפט יורד על כולם ועל כל תחום של החברה האנושית".
כרמל חיה ונשמה ספרים מאז שהיא זוכרת את עצמה. היא נולדה כאמצעית בין שני אחים לאמא מורה לביולוגיה וד"ר לרפואה, ולאבא שלימד היסטוריה וכתב ערכים באנציקלופדיה העברית. בשלב מסוים פרש ממערכת החינוך והקים הוצאת ספרים עם שותף. ב־1987 השותפות התפרקה והוא פתח את הוצאת כרמל.
"גדלתי בבית שעשוי מנייר", היא אומרת, "ידע, תרבות, אמנות וספרים היו תמיד משמעותיים בבית שלנו. לפי המיתולוגיה המשפחתית, כשהייתי בת ארבע ציירתי עם הליפסטיק של אמא על הקירות, ובמקום נזיפה התמוגגו איזו ילדה מוכשרת אני", היא צוחקת.
לאחר שסיימה את בית הספר הניסויי בירושלים, שעודד יצירתיות על כל גווניה, שירתה בצבא כחובשת. בשובה מהטיול הגדול במזרח צפתה בהצגה "מיכאל קולהאס", ונוכח התפאורה המרשימה החליטה שזה הייעוד שלה. היא נרשמה לחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל־אביב, סיימה תואר ראשון בעיצוב תלבושות, תפאורה ותאורה ועבדה בהפקות טלוויזיה. כשמאסה באינטנסיביות של העבודה הזו נסעה לניו־יורק, ללמוד תואר שני באמנות פלסטית וסוציולוגיה של האמנות.
"כשהייתי בת ארבע ציירתי עם הליפסטיק של אמא על הקירות, ובמקום נזיפה התמוגגו איזו ילדה מוכשרת אני"
קרה שביקשת מאביך להוציא לאור ספר מסוים או שהוא נועץ בך איזה ספר להוציא?
"לא זכור לי שביקשתי. הפניתי אליו לפעמים כותבים, אבל שיקול הדעת הוא שלו. אבא שלי הוא ההוצאה, וההוצאה היא הוא. יש לו תחושת שליחות להעשיר את הקורא הישראלי באוצרות התרבות והספרות העולמית. זה הכוח המניע אותו. הוא כואב את מצבה של הספרות בארץ ואת הירידה החדה בקריאה, במיוחד של בני נוער".
ביוני נחתם הסכם של מכירת הוצאת כרמל לידיעות ספרים. למה את ואחייך לא לקחתם לידיכם את ההוצאה?
"השאלה הועלתה והיה דיון על כך, אבל אנחנו לא אנשי עסקים, ולהחזיק הוצאת ספרים זה עניין לא פשוט. המשפחה שמחה על הצעד, כי מדובר במפעל החיים של אבא. הוא ממשיך לעבוד בהוצאה כמו"ל ששומר על המהות, הזהות והמוניטין שלה".
כבתו של מו"ל שאכלה ספרים לארוחת בוקר, את בכלל אוהבת לקרוא?
"אולי הייתי אמורה לא לאהוב, אבל אני אוהבת מאוד. הלוואי שהיה לי זמן ושקט נפשי לקרוא יותר. אגב, אני לא קוראת ספרים דיגיטליים, אף על פי שהספר הנוכחי אויר דיגיטלית ובעיניי זה עולם חדש ומופלא. לקריאה - רק ספרים מנייר".
מה הפרויקט הבא שלך?
"'פינוקיו', בגרסה מלאה לכולם - מפחיד לא פחות מ'מסעות גוליבר'".
כרמל צמחונית מגיל שמונה, מתוך אידיאולוגיה ורחמים על בעלי חיים. ב־2012 הגשימה חלום ילדות ונסעה לארצות אפריקה הדרומית. בטיול נחשפה, לדבריה, למצב המזעזע של בעלי חיים שהולכים ונעלמים בגלל ציד ואובדן בתי גידול. היא לא הסתפקה בצקצוק שפתיים, אלא חשבה על פרויקט שישלב את שתי אהבותיה - אמנות ובעלי חיים - ויסייע להעלאת המודעות לחשיבות שבשימור הטבע. ב־2015 הוזמנה לדרום־אפריקה מטעם מרכז חינוכי בדרבן לפרויקט שטרם הושלם, להעלאת המודעות לשימור הטבע ובעלי החיים.
שאלה עקרונית: האם לדעתך ספר יכול לשנות מציאות?
"אשיב לך במילותיה של זוכת פרס נובל לספרות, אולגה טוקרצ'וק, שנשאלה על כך בפסטיבל הסופרים בירושלים במאי: 'אני נמצאת בישראל, שקיימת בזכות ספר פנטזיה בשם 'אלטנוילנד' של איש אחד - תיאודור הרצל".
