בספטמבר האחרון זכתה המאפרת רונית דוגו ארביב בפרס אופיר על האיפור הטוב ביותר על הסרט "סבוי". הפרס הגיע אחרי יותר מ־20 שנה שבהן היא עובדת בתור מאפרת ראשית ברשימת סדרות וסרטים ישראליים שאתן ודאי מכירות, כמו "מעילה", "נבלות", "שעת נעילה", "בופור", "כמעט מפורסמת", "הנערים", "מפריח היונים", "הערת שוליים", "איסט־סייד", "טהרן" ועוד.
"אני מרגישה שאני מאפרת מוערכת כבר הרבה שנים והייתי מועמדת על הרבה סרטי קולנוע ולא קיבלתי פרס. אפילו לא הכנתי לי משהו כתוב כי באמת זה הפתיע אותי נורא", היא אומרת לנו.
את הריאיון עם דוגו־ארביב (57) אנחנו מקיימות בין אריזות, רגע לפני שהיא טסה לאתונה לצילומי העונה השלישית של "טהרן" בהפקת אפל טי־וי ודנה ושולה הפקות. "לרוב פרויקטים כאלו הם סביב 50 ימי צילום ו־11 שעות עבודה. זה אינטנסיבי מאוד. כבר יודעים אצלי בבית שאני חיה בין פרויקטים. אנחנו המאפרות מגיעות יחד עם עוזרי ההפקה. אנחנו צריכות לפתוח את הבסטה עם כל המוצרים ואנחנו הרבה פעמים מגיעות גם שעתיים לפני כולם, בשלוש וחצי־ארבע בבוקר. יש הרבה אפקטים מיוחדים, שזה תחום שאני אוהבת מאוד: כל הפציעות, היריות, מחלות עור וכאלה. באתונה, למשל, יש לי צוות הרבה יותר גדול, וכל אחד יודע בדיוק את חלוקת העבודה שלו, כמו שקורה בארצות מתוקנות. אצלנו נורא מתקמצנים על העניין הזה".
כמה זמן לוקח לאפר דמות?
"בין שעה לשעה וחצי. עכשיו ב'טהרן' הייתה לי גלן קלוז, שחקנית שצריכה את הזמן שלה וכבר עברה וראתה דברים בחיים. לא האמנתי שאאפר אותה עד הרגע האחרון. הייתה לנו פגישת זום איתה ועם הסוכן שלה ואני ישבתי עם הבמאי דני סירקין, דיברנו איתם והצעתי לה את הדמות שאני החלטתי איך היא תיראה. כשאת רואה את גלן, היא נראית כאחד האדם, בלי כל הגלאם ההוליוודי. קראתי את התסריט, עשיתי תחקיר, רציתי לראות איך נראית אישה אירופאית, פסיכיאטרית, שחיה שם הרבה שנים ואוהבת את איראן. ראיתי תמונות ורפרנסים, התחלתי לאסוף דוגמאות, ושלחתי לה ולסוכן שלה. הם אהבו מאוד את הלוק הזה עם השיער הארוך, שהיא נראית קצת אוריינטלית, דמות כזו שנראית טוב אבל לא מאופרת מדי.
"אמרתי לדני, 'בטוח האמריקאים יגידו כן, כן, ובסוף היא תביא את המאפרת שלה'. יומיים לפני הצילומים היא הגיעה לאתונה ועשינו את הטסט בטריילר. דנה עדן המפיקה אומרת שהזעתי. זה היה מרגש מאוד. פתאום כל מה שדמיינתי לי בראש קורה. זו הייתה הפעם הראשונה שנגעתי בה והייתה צריכה להיות כימיה. זה לא קנווס, זה בן אדם שיושב שם. ואז התחלתי לאפר אותה ולהכין את העור, להבין אותו ואת הצרכים שלו ולדאוג לכך שייראה הכי טוב שאפשר. הכול לקח סביב שעה וחצי־שעתיים, ואז היא יצאה ואמרה, 'איי לאב איט!'. וזהו, יש דמות, זה קרה".
ניב סולטן באיפור של דוגו-ארביב:
"רוב העבודה שלי זו התבוננות"
דוגו־ארביב הגיעה לתחום היישר מצבא קבע. "הייתי קצינה בקבע, למדתי איפור תוך כדי בקטע של אמנות ואהבה לאפקטים, לפיסול ולציור. הייתי מדריכה ראשית בחברות קוסמטיקה ובין לבין עשיתי איפור בסרטי הדרכה של הצבא. התחלתי לעבוד בפרסומות, אז היו פרסומות וואו בקולנוע, ונורא נכנסתי לזה והכרתי אנשים, וככה התגלגלתי ואיכשהו נשאבתי לתחום הזה של הקולנוע".
העבודה הראשונה שעשתה הייתה בסדרת הנוער "החבר'ה הטובים" ("כבר כמעט לא מצלמים סדרות כאלה, כי הן מושקעות וחכמות והן לא אינסטנט"), ומשם קיבעה את מעמדה כמאפרת ראשית ומעצבת דמויות עם ערך IMDb משלה.
מה זה אומר לעצב דמות?
"אחד הדברים שבאמת הרבה אנשים שואלים אותי הוא, 'מה, את קוראת תסריט?'. אז כן. מאפרת ראשית בקולנוע או בסדרות טלוויזיה קוראת תסריט וצריכה להיות מחוברת מאוד לכל הדמויות שמוצגות שם יחד עם הבמאי, מחלקת ההלבשה והארט.
יהודה לוי על הסט:
"בשלב הראשון מתקשרים אליי ושולחים לי תסריט, ואני בראש כבר מתחילה לבנות את הדמות, הרבה פעמים אפילו לפני הליהוקים. אני חושבת על דברים שלפעמים אפילו לא קיימים בתסריט עצמו, כמו מה הוא אוכל, מה הוא לובש, כמה ילדים יש לו. ואז אני מתחילה לדמיין לי לפי הטקסט איזו דמות זו תהיה, מהאנשים שאני מכירה, מהרחוב. רוב העבודה שלי זו התבוננות. אני כל הזמן מסתכלת על אנשים לפרטי פרטים ויש לי את הדמויות האלה עמוק בתת־מודע, ואז כשמגיע איזה תסריט אני בדרך כלל שולפת את זה. אני רואה את הכול, אם יהיו לה ציפורניים, אם יהיה לה לק, אם היא צובעת את השיער, אם היא תהיה עם קוקו נמוך או גבוה. אלה המון דברים שיוצרים יחד דמויות כאלה שפתאום צריך להפיח בהן חיים. לפעמים פתאום מגיע הליהוק וזה לא תמיד מה שדמיינתי בראש".
ואז מה קורה?
"אנחנו יושבים יחד בישיבת קריאייטיב עם הבמאי, ואני צריכה להפוך את השחקן או השחקנית הזו לדמות שדמיינתי בראש ושהיא טובה לתסריט. הרבה פעמים אלה באמת שינויים גדולים מאוד. אפשר לשנות צבע עיניים, צבע שיער, אפשר לשים פאה, אפשר להסתפר. שחקנים שהם באמת טוטליים והולכים עם התפקיד עד הסוף, אין להם בעיה".
מה השינוי הכי דרמטי שהיית צריכה לגרום לשחקן או לשחקנית לעשות?
"אחת השחקניות שאני עובדת איתן הרבה ואוהבת במיוחד זו דאנה איבגי, ואין לה בעיה להיכנס לכל תפקיד. ב'מעילה' זה היה לחמצן לה את השיער ולהעביר אותו תהליכים כימיים ולדקק את הגבות.
כשיש שיתוף פעולה גם מצד השחקן או השחקנית ללכת עם התפקיד עד הסוף, זה יוצא פלאים. בנוסף, יהודה לוי ששיחק בסדרה הזאת העלה במשקל מאוד כדי להיראות כמו עופר מקסימוב, והוא גם הרכיב עדשות מגע, כי יש לו עיניים כחולות והתפקיד הצריך עיניים חומות. זה הציק לו אבל הוא סבל בשקט. גם ליאור אשכנזי כזה. בסופו של דבר, את כמו האבא של השחקנים. תיק האיפור שלי כולל בתוכו מעזרה ראשונה ועד הכול, כי אלייך פונים בכל דבר. אז יש לי משהו מחמם ויש לי פדים וטמפונים, זה חלק מהעבודה. את צריכה לאהוב את השחקנים שלך ולדאוג להם. המון בעבודה שלנו הוא פסיכולוגיה, להכיל את האדם, לבוא הרבה פעמים וגם לשמוע. אני אף פעם לא כופה את הדעה שלי ואני שמחה מאוד לשמוע גם משחקנית מתחילה וגם ממאפרת מתחילה. אני אוהבת את זה מאוד כי אני לומדת המון".
יש שיחות אישיות, כמו במספרה?
"המון. אני חושבת שהמקום של חדר האיפור צריך להיות ניטרלי. אני רואה את השחקנים ברמה הכי פגיעה שלהם. לפעמים הם מבוהלים ולחוצים, והם לא יודעים את הטקסט, ויש המון דברים. יש גם שחקנים שיכולים להגיד לך, 'תתקני לי את האייליינר ותסדרי לי כאן', ואני מבינה מאיפה זה בא. זה לא כי העבודה שלי לא טובה, אני מבינה שהם לחוצים. הם רוצים עוד רגע לסחוב בחדר האיפור לפני שהם יוצאים. יכול להיות שהם לא זוכרים את הטקסט, אבל זה נופל דווקא על גון הליפסטיק. אז זה בסדר, אני לא לוקחת את זה אישית.
יהודה בארקן ז"ל:
"הרבה פעמים שחקנים מגיעים ליום צילום כשהם במצב נפשי לא טוב, בגלל מלא דברים שקרו להם בבית. אז אני יכולה רק לשמוע, אני אף פעם לא אספר את זה לאחרים. אני אוהבת שיש שקט בחדר האיפור והבנות שבאות לעבוד איתי יודעות שבארבע בבוקר לא עושים המון רעש. כי שחקן שמגיע רוצה לקבל את החיבוק הזה".
כמה מקום יש לביוטי בעבודה שלך?
"המון. אני אוהבת מאוד לאפר נשים באיפור שכמעט לא נראה. גם אם יש דמויות שצריכות להיראות 'רגיל' וכביכול לא מאופרות, תהיה שעה של עבודה על העור והן תיראנה הכי מדהים שהן יכולות ולא ידעו להצביע מה בדיוק עשיתי להן. הרבה פעמים בא לי להגיד לנשים ברחוב, לפני שהן מתחילות עם רעלים והזרקות ומתיחות וכל מיני דברים חודרניים ופולשניים, שאפשר בעזרת איפור לעשות הכול בצורה שתיראי גלאם, יפה וזוהרת".
איך השתפרות הטכנולוגיה וחדות הצילום שינו את שיטת העבודה שלך?
"היום הטכנולוגיה נכנסת לנימי נימים, כמו בחיים האמיתיים שלנו, גם בסרטים. לכן אני חושבת שאחד הדברים החשובים הוא הטיפוח וההכנה של העור. הרבה פעמים אני רואה שחקניות ושחקנים צעירים שאין להם מודעות, שמגיעים אחרי שהם היו במסיבות ושתו, והלכו לישון עם האיפור, ואני מקבלת אותם בבוקר עם איפור מרוח מהלילה הקודם. אני מוצאת את עצמי מסבירה להם שחלק מההכנה לתפקיד זה לא לשתות אלכוהול לפני, כי זה יוצר נפיחויות מתחת לעיניים, למשל. חלק מהעבודה הוא לקחת את עצמך ברצינות ולהגיע מוכן, לטפל בעור וללכת לקוסמטיקאית מדי פעם. העבודה שלנו היום כל כך דקדקנית, שזה אומר גם לגזור את השערות מהאף והאוזניים כי רואים את זה. האסתטיקה מאוד־מאוד חשובה".
יצא לך לאפר עוד דמויות הוליוודיות?
"איפרתי את אן פריו שהיא ניקיטה המיתולוגית בסרט של לוק בסון, את חנה שיגולה, אן הייש, רוזמונד פייק שאני מאוד־מאוד אוהבת ושהגיעה לפה לעשות סרט עם עמוס גיתאי; את ריצ'רד גיר בסרט 'נורמן' של יוסף סידר, וממש עכשיו את יו לורי בעונה הנוכחית של 'טהרן'.
"אחרי שאיפרתי את רוזמונד פייק היא שלחה לי מתנה עם כרטיס תודה, וגם גלן קלוז שלחה לי כרטיס עם ציור של פיפ, הכלב שלה. 'אני מרגישה שנהיה חברות לחיים. הרגשתי חיבור מהיום הראשון יחד. עשית אותי יפה כל בוקר, אבל בסוף כל יום הידיים המרפאות שלך הרגיעו אותי'. זה אישי מאוד ואלה הדברים שהכי מרגשים אותי בעולם, יותר מכל פרס והוקרה. כי זו בעצם העבודה. את עובדת עם אנשים וגורמת להם להיות הכי טובים בגרסה שלהם.
"עשיתי את הסדרה 'הנערים', שאני גאה בה מאוד. עבדו עליה שלושה במאים שונים, מהטובים שיש לנו בארץ – יוסף סידר, תאופיק אבו ואיל וחגי לוי. לכל במאי היה החזון שלו, והאתגר היה להצליח לגרום לכך שיהיה בכל הסרט רצף אחיד, לגרום לדמויות להיראות ככה שלא יודעים שהבכי והדמעות הם איפור. יוסף סידר כתב לי משהו אחרי שלא זכיתי בפרס בזמנו, וזה מה שמרגש אותי. זה מה שאני הכי אוהבת בעבודה. אני בן אדם של אנשים".
ספרי קצת על ההבדלים בין הפקה בארץ לחו"ל.
"בארץ אנחנו רגילים שצילומי יח"צ עושים על הדרך, בסט הצילומים. בחו"ל, לעומת זאת, כשעבדתי על צילומי היח"צ של העונה השנייה של 'טהרן', זו הייתה ממש הפקה נפרדת. הרימו סטים שיכולים לממן סטים של סדרה שלמה. היה צריך שוק? אשכרה בנו שוק מדהים. הרימו הפקה מטורפת. הביאו אנשים מניו־יורק שדיברו באוזניות עם המטה בניו־יורק וקיבלו מהם אישורים בלייב על התמונות. הכי הייטק. ובכלל, כל הפסיליטיז. לכל שחקן ושחקן בנו חדר עם וילונות וספות וחדר איפור, פרחים ומקרר קטן עם איזה משקה בריאות שאת רק רוצה ופירות. מה לא?".
יבגניה דודינה:
כל הקלישאות של הקרוואן ההוליוודי.
"ברמות מטורפות. הם הביאו נרות של ביירדו, שכל נר עולה איזה 70 אירו וקייטרינג מטורף, רמה גבוהה מאוד. וגם השכר שאת מקבלת על היום הזה, תגמול בסכומים מטורפים - את יכולה ליצור בהנאה ובתנאים טובים. זה ממש כיף, כי אני יכולה לקנות כמעט כל מה שאני צריכה לשחקן ולשחקנית מקופת ההפקה. כשהיינו צריכים פאה לגלן קלוז, הבאנו את האיש שמייצר לה את הפאות בלוס־אנג'לס והוא עשה את העבודה הכי טובה שאפשר. אמנם הוא לקח על זה 15 אלף דולר, אבל זו פאה מדהימה. היא כל כך התחברה אליה, שהיא לקחה אותה אחר כך הביתה".
לא קשה לחזור מזה להפקות הצנועות של הארץ?
"הכול נורא תלוי באנשים. בסופו של דבר, כשיש לך צוותים שמורכבים מאנשים טובים ומוכשרים סביבך, ויש באמת צוותים סופר־מוכשרים בארץ שעושים עבודה מדהימה כבר שנים, אז זה לא מבאס. אני כן מתבאסת כשיש אנשים לא מקצועיים בסט, זה מאוד קשה, יותר מאשר התקציבים. עם התקציבים אני יודעת להתגלגל, אבל כשעובדים איתך אנשים לא מקצועיים, ותרבות ה'סמוך' בארץ היא כזאת של יהיה בסדר - זה יותר קשה לי".
מראה איפור טבעי לעור בוגר? הטיפים של רונית דוגו־ארביב:
קודם כול טיפוח. חשוב לשמור על העור, לנקות אותו ולטפל בו. לא לעשות לו דברים אגרסיביים, לא לפצוע אותו או להתעלל בו. בסופו של דבר, הוא האיבר הכי גדול שלנו בגוף.
כיסוי. לא חובה לשים מייק־אפ על כל הפנים, לפעמים מספיק לתת טיפול לאזור מסוים שזקוק לקצת טשטוש ובשאר חלקי הפנים לשים שכבה עדינה יותר. בנוסף, שימוש במייק־אפ עדיף לעשות בידיים נקיות, לעבוד עם האצבעות כאילו את מורחת קרם לחות.
מברשות. אם את משתמשת במברשות או בספוגיות, רצוי לנקות ולייבש אותן על בסיס יומיומי. לא מומלץ להחזיקן בחדר האמבטיה כי הן סופגות לחות ואבק וזה עלול ליצור פצעים וזיהומים בעור. עדיף לתת להן להתייבש באופן טבעי.
פריימר. לעור בוגר אני ממליצה להשתמש בפריימר כבסיס שיוצר מראה חלק יותר. במקומות שיש נקבוביות פעורות אני ממליצה לעבוד בתפיחות ולא במריחה כדי לתת מראה אחיד.
פודרה. אני מעדיפה פודרות בתפזורת, שהן דקות מאוד. לא צריך לשים אותן על כל הפנים. ברק זה יפה ואני אוהבת מאוד שהעור מבריק. אם פעם בסרטים היו שמים פודרה שהשחקנים לא יבריקו, אז היום כן אוהבים את הגלואו הזה. הכול במידה כמובן, שלא ייראה מזיע.
צלליות. השתמשו בצלליות במרקם קרם ולא באבקה. אזור העיניים חם ודק יותר ויש לחומר נטייה להצטבר בקפל העין. יש היום צלליות קרם מדהימות, וגם אם מישהי לא שמה צלליות ורוצה לתת איזושהי הארה כזאת לפנים, אז אפשר להניח צללית קרם בגוון ניוד עדין - זה יעזור ליצור אפקט של עין פתוחה יותר.
ליפסטיקים. העדיפו כאלה לחותיים ולא בגימור מאט שעלול לייבש לכן את השפתיים.
דבר נוסף: אני ממליצה לא לחלוק איפור עם הבנות שלכן, אלא לקנות איפור נכון שמתאים לכן.
