בדצמבר תחגוג ויקטוריה ויויאן, בתה הצעירה של דיקלה דורי (52), יום הולדת שנה. היא הביאה אותה לעולם עם החבר הטוב והמאפר הצמוד שלה שמעון שושן, בעזרת אם פונדקאית מגיאורגיה, והם מגדלים אותה בהורות משותפת - ראשונה שלו, שנייה שלה. השניים נסעו לגיאורגיה כחודש לאחר 7 באוקטובר וקיוו שטיסת החזור לארץ לא תתבטל. עכשיו, כשהיא נזכרת בחודש הקשוח ההוא, מצטרף גם שלומי אלקבץ (52), החבר הכי טוב, וכאמור, אביה של רנה, בתה הבכורה. גם רנה נולדה בעזרת פונדקאית מגיאורגיה, לאחר עשור של טיפולי פוריות מייסרים שלא צלחו.
דיקלה ושלומי מספרים על ההורות המשותפת
(כתבת וידאו: מלי זיידמן)
הוא לא ענה לי חודשיים
אלקבץ זוכר את הרגע שבו ראה בפעם הראשונה את דיקלה. הם היו בני 28. דיקלה כבר הייתה אחרי להיט אחד, ״בוקר טוב״, כבר קצת מפורסמת. אלקבץ עדיין היה אנונימי, רגע לפני שפרץ לתודעה עם "ולקחת לך אישה". חבר הביא לו את הדיסק שלה, והציע לו שהיא תכתוב מוזיקה לסרט. על הסרט ההוא הם בסוף לא עבדו ביחד, אבל אלקבץ לקח אותה כעבור כמה שנים לכתוב מוזיקה לסרטים ״גט״, ״עדות״ ו״מחברות שחורות״. הידידות נהפכה לחברות שהתהדקה עם השנים, עד שהחליטו לעשות ילד ביחד. ״היה לי חשוב שיהיה אבא לילדה שלי״, נזכרת דיקלה, ״וידעתי ששלומי הוא בן אדם טוב ממשפחה טובה. זה ערך שאנשים כבר לא מחפשים. זה קטע. שואלים ישר מה הוא עושה וכמה כסף יש לו, אבל לא שואלים, 'הוא בן אדם טוב?'".
דיקלה: "כבר שנה אחרי הלידה של רנה רציתי עוד ילד עם שלומי, למרות כל מה שקרה, והוא לא רצה. זה פגע בי. כאילו, אתה לא רוצה עוד אחת כזו?"
איך שכנעת אותו לעשות איתך ילד?
"אני זוכרת את עצמי מסתובבת בין המדפים של הסופר בשתיים בלילה, בשיחת טלפון עם שלומי, ואומרת לו: ׳שלומי, אל תדאג, אין דבר כזה שאתה לא תטוס לפריז ותביים סרטים. אין מצב שאני אמנע ממך משהו. אני אהיה עם הילד׳. הוא פחד שייגזל החופש שלו".
שלומי: "זה לא שבייצתי ורציתי ילד. הערצתי את האמנות שלה, ואמרתי שאם יהיה לי ילד, הייתי רוצה שתגדל אותו אמנית כמו דיקלה, עם המוזיקה שהיא עושה והמזרחיות והערביות. לא כנגד האשכנזים, אלא בעד הריבוע שלי, הקטן, שאני רוצה לחיות בתוכו. באנו מעושר תרבותי מטורף. המפגש שלנו, בין באר שבע לקריית ים, הוא תמצית כל האנשים שאנחנו אוהבים".
דיקלה: "שלומי הוא בצבעים שלי, ומעבר לכישרון אהבתי את החוכמה שלו. שלומי יודע לפתור כל מצוקה קטנה, אם הוא עונה לטלפון".
קרה שלא ענית?
שלומי: "הייתה תקופה במהלך טיפולי הפוריות שלא עניתי לה חודשיים לטלפון. היא הייתה צריכה לדרבן אותי. היה לי פחד עמוק".
5 צפייה בגלריה
"שלומי יודע לפתור כל מצוקה קטנה, אם הוא עונה לטלפון"
(צילום: דניאל אלסטר; סגנון: חומי פולק)
מה עשיתי לעצמי?
החשש של דיקלה ושלומי היה זהה: שכל ההישגים האמנותיים שלהם יימחקו לטובת טיטולים ולילות טרוטי שינה. ״כשנולדו התאומים של רונית נבהלתי״, מודה שלומי. ״ראיתי מה זה עשה לה, והבהיל אותי לראות את רמת המסירות. כשרונית ואני צילמנו את 'גט', היא אמרה לי בארבע וחצי שהיא רוצה ללכת הביתה, כשיום הצילום צריך להסתיים בשבע. פחדתי שאולי גם אני ארצה ללכת.
מיד בשבוע הראשון ללידתה של רנה החלו הרוחות בין השניים לסעור, ועד שמלאו לה חודש, הזמן שבו היה אפשר להביא אותה לישראל, הסערה נהפכה לסופת טייפון. דיקלה, שלוח ההופעות שלה היה מלא, טסה הלוך ושוב בין הדירה ששכרו השניים בגיאורגיה ובין ישראל. את הדירה אכלסו גם חברותיה של דיקלה ובן זוגו של שלומי, התסריטאי יובל אהרוני.
דיקלה: "אחרי שלושה ימים בגיאורגיה עם הילדה, נהג מונית היה צריך לאסוף אותי לשדה התעופה להופעה בארץ. ופתאום היה לשלומי ולי ויכוח על הנוסח של ההודעה לעיתונות. הוא דפק עליי צעקה, טרק את הדלת ויצא מהבית. ירדתי למונית ונסעתי לשדה בוכה. מהדרך התקשרתי לשלומי וליובל, והם לא ענו לי. נכנס לי לראש שהם חטפו לי את הילדה, כי הוא התעצבן ואני ברברית".
שלומי: "גם אנחנו פחדנו ממך. דיקלה ואני היינו זקוקים לעזרה עצומה מכל כיוון שאפשר לחשוב עליו. היינו בני 45, עברנו דבר או שניים, אני אחרי המוות של רונית. אני גם ככה, אם אין מיליון ידיים שמושטות אליי, שוקע ובדיכאון. ואז באה רנה, שהתאהבנו בה, אבל לא יכולנו לעזור אחד לשנייה".
המצב היה כה רע, שכאשר חזרו השניים לארץ עם רנה אחרי חודש, הם נסעו במוניות נפרדות משדה התעופה. ״יובל היה איתי חודש וחצי בבית, ושלומי הגיע כל יום. כל הזמן בכיתי והוא היה רודף אחריי בבית. אמרתי, ׳די, אני לא רוצה לדבר איתך, אני רוצה שקט׳".
מתי הבנתם שאתם עומדים להתפוצץ?
דיקלה: "כשהיא הייתה בת שלושה חודשים, שלומי אמר לי, ׳אני לוקח את רנה עם יובל לשבוע למדבר׳. התחיל פיצוץ. אמרתי, ׳נראה לך?׳. הרגשתי שאני רוצה שתהיה לנו משפחה גדולה ביחד, ושהוא רוצה משפחה לבד עם רנה ויובל".
שלומי: "באתי מתוך התנגדות למבנה המשפחתי. דיקלה רצתה את המשפחה הגדולה, ואני לא ידעתי לתפקד בתוכה, כי אני בא מחוסר תפקוד משפחתי מוחלט. לא ידעתי לתת לה את הדבר הזה".
אני עדיין בוחרת בו
בשלב מסוים היחסים עלו על פסים שפויים. בני הזוג התגוררו לא הרחק זה מזה בלב תל אביב, ובמשך שנה וחצי נרגעו הרוחות, אם אפשר להרגיע בכלל את שני האנשים היצריים האלה. ואז הם שוב רבו ושוב ושוב – היום הם כבר לא זוכרים על מה - והפעם שלפו את החוזה המשפטי ונפנפו בו זה לזה. ״היה רגע שחשבנו שצריך לחיות כמו גרושים שהתגרשו חרא״, אומר אלקבץ.
דיקלה: "יכולתי לסמס לו, והוא לא היה עונה. השקט שלו היה לי אלים".
שלומי: "דיקלה באה למערכת היחסים עם חבורת נשים שהפכו ביום לאמהות של רנה. אני הייתי צריך להתמודד עם עשר אמהות, לא פחות. התחננתי לבוא ולהיות בבית לבד עם רנה".
דיקלה: "התקשרתי לשלומי ולבן זוגו יובל והם לא ענו לי. נכנס לי לראש שהם חטפו לי את הילדה, כי הוא התעצבן ואני ברברית". שלומי: "גם אנחנו פחדנו ממך"
איך נולד הפיוס?
דיקלה: "היה רגע של משבר גדול מאוד, שאחריו הפסקתי לפחד. כתבתי לו סמס ארוך מה אני רוצה ומה צריך להיות מעכשיו, מה שבחיים לא העזתי לעשות, כי חששתי שהוא יציג לי את החוזה מול הפנים, למרות שהחוזה לטובתי. הוא כל הזמן היה מאיים עליי עם החוזה ובתי משפט".
שלומי: "שאלתי את עצמי איך אפשר 'להתגרש' ממישהי שאני לא חי איתה, אבל מתברר שהקשר שהיה לנו לפני הילדה היה מספיק עמוק כדי להגיע ל'גירושים' ברמה הכי פילמאית שאת יכולה לדמיין".
5 צפייה בגלריה
"שאלתי את עצמי איך אפשר 'להתגרש' ממישהי שאני לא חי איתה"
(צילום: דניאל אלסטר; סגנון: חומי פולק)
בדיעבד, אתם מבינים מה קרה לכם?
דיקלה: "הרגשתי שיש לשלומי כוח עליי בזה שהוא כאבא עשה את תפקידו כשורה, נתן את הזרע שלו, ואני כאישה לא נשאתי את רנה בגוף שלי. זה נותן לו יתרון יחסי עליי. סוגיית השייכות בפונדקאות היא סיפור. לשלומי אין לרגע את השק הזה. ראיתי אותו שלם והרגשתי לא שלמה. קצת חלולה, פגומה".
רק לפני שנתיים, כשרנה הייתה בת חמש, היחסים בין שלומי לדיקלה נפתרו. ״וגם בעוד מיליון שנה, אחרי כל מה שעברנו, אני עדיין בוחרת בו״, היא אומרת. שלומי מודה, ״זה היה תהליך ארוך, אבל בסוף בחרנו להילחם עלינו כהורים משותפים לרנה ועל הקשר שלנו. זה לקח לנו זמן. הציווי להתפייס היה מרנה".
ובכל זאת, דיקלה, את בתך השנייה הבאת לעולם עם גבר אחר, לא שלומי.
"שמעון הוא אהבת חיי, ושלומי הוא אהבתי הראשונה. כבר שנה אחרי הלידה של רנה רציתי עוד ילד עם שלומי, למרות כל מה שקרה, והוא לא רצה. זה פגע בי. כאילו, אתה לא רוצה עוד אחת כזו? היו כמה שנים שרציתי וחיכיתי וזה העיב עליי. כמה שהיה בינינו קשה, רציתי את זה בשביל רנה".
שלומי: "כשלא ראיתי שום פתרון באופק לדיקלה ולי, לא יכולתי לחשוב על הרחבת הבעיה. הייתי עייף ורצוץ מכדי לקחת אחריות על עוד אירוע כזה".
לצאת מהדיכאון
אלקבץ כותב בימים אלה תסריט לסרט חדש (״אני מקריא לדיקלה סצנות, ושנינו דלוקים, יש אקסטזה אמיתית״). חברת ההפקות שלו, ״דו בו גרסו״, הפיקה בשנים האחרונות שלושה סרטים עלילתיים ושלושה סרטי דוקו, שכולם בוימו על ידי נשים - ביניהם הסרט המסקרן של יעל אבקסיס על התאונה שעבר בנם של גלית וליאור מילר. דיקלה ממשיכה את המופע המשותף שלה עם הכוריאוגרפית יסמין גודר, ומתרחבת גם למשחק. אחרי שהופיעה בסרט ״כביש הסרגל״ של מיה דרייפוס, תעלה בקרוב הסדרה ״חוליגנים״ בהשתתפותה.
הבשלות שלה הביאה אלבום שישי מרגש, ״אליפות״ שמו, שיוצא ביחד עם סרט דוקו קצר בן 20 דקות שביים אלקבץ. הסרט מתעד את דיקלה ואת חברותיה שמתכנסות בביתה ללילה של שיחות על הנשיקה הראשונה, על זוגיות ואהבה והאם עולם ללא גברים אפשרי.
״קראתי לאלבום ׳אליפות׳ כי זה אומר שעם כל הרעש והקונגו שהיו לי בחיים, אני בסוף לוקחת את האליפות" היא מסבירה. "זה לא מחייב שיהיו לי כלכלה ונדל״ן משגשגים. אליפות זו היכולת לצאת מדיכאון. המקום שאני יוצאת מאיזו דממה ואפור לצבע אחר, ואני השנה יצאתי מהאפור".
איך ההורות המשותפת עם שמעון, אבא של ויקטוריה?
"קלה יותר, כי אני כבר במקום אחר. וגם הוא אחר. הוא ראה את היחסים שלי עם שלומי ורנה ויודע מה מותר ומה אסור".
הראיון המלא עם דיקלה ושלומי אלקבץ מתפרסם בגיליון "לאשה" החדש, עכשיו בדוכנים
איפור: שמעון שושן, שיער: בנג'מין רוימי
