"בשבילי כל יום הוא פורים"
מי הדוגמנית: הזמרת קמא קמילה (קמילה טרגולוב), השתתפה ב"אקס פקטור לאירוויזיון", בת 43, מתגוררת בחיפה
עלית מאזרבייג'אן כשהיית נערה והמוזיקה שלך עוסקת בשורשים שלך. ספרי עליה קצת.
"אני מוזיקאית־יוצרת אזרבייג'אנית ישראלית. אני אוהבת לחיות פה, אבל חיה עם געגועים לשם. המוזיקה שלי משלבת בין שתי הזהויות ומדברת על חופש הביטוי, כי אמן ללא חופש ביטוי הוא אדם מת. לפני עשר שנים נסעתי למסע שורשים באזרבייג'אן עם אמא שלי והלהקה שלי. פגשתי את אבא שלי, שנשאר שם, אחרי 20 שנה, והמפגש איתו היה מטורף, הוא בכה שבוע שלם".
איך היה לחזור לשם?
"כל כך התגאיתי כשחזרתי לשם כבת אדם חופשית, שבוחרת את הזהות המינית שלה ובוחרת לא להיות אמא. אזרבייג'אן היא מדינה מוסלמית לא חופשית ולא הייתי יכולה לבטא את עצמי שם".
מה גרם לכן לעלות לארץ?
"הייתה מלחמת אזרחים והתחילו פוגרומים. אבא שלי פחד, אבל אמא שלי הייתה נחושה להציל את שתי הבנות שלה ולהבטיח להן חינוך. הכל נסגר שם, היה עוצר, לא היו בתי ספר. הגענו שלושתנו מהמלחמה ההיא למלחמת המפרץ פה, אבל ידעתי שאני הולכת לחיות חיי חופש".
איך היה לגדול בלי אבא?
"זו הטרגדיה של החיים שלנו, לעולם לא נוכל לגשר על נתק של 30 שנה, וכל יום אנחנו בוכים על זה בטלפון".
מאיפה בא העיסוק שלך במוזיקה?
"המוזיקה הייתה והיא עדיין כלי הריפוי לפרידה הכואבת. אני גם מורה לפיתוח קול, אבל אני לא מלמדת אנשים לשיר יפה, את זה כל אחד יכול לעשות, אלא לפתח את הקול הפנימי שלהם ולשאוג אותו החוצה".
גם אמך מוזיקאית ואתן מופיעות יחד!
"אמא שלי היא קודם כל המורה שלי לפני שהיא אמא. היא לימדה אותי הכל, על מוזיקה והוראה, איך לתת לתלמיד את הכלים להפוך את המוזיקה למשהו מרפא. היא לא אדם קל, סוג של דרקון שיש בו עוצמה ואש שורפת. להופיע איתה זה מרגש, האצבעות שלה מרחפות על הפסנתר. בהופעה אנחנו תמיד עושות הפוגה והיא מנגנת יצירות קלאסיות".
באלבום שלך את מתייחסת לסרטן השד שחלית בו.
"האלבום השני שלי שיצא עכשיו נקרא My baby cancer וכל הטקסטים בו מבטאים את הלידה שלי מחדש. לא האמנתי שאצא מזה, התכוננתי למות, אמרתי למפיק המוזיקלי שאני רוצה פשוט להפוך את התקופה האחרונה שלי לנעימה. עברתי כימותרפיה, הקרנות וניתוח. במקום תחושה של סוף, כל רגע שעבר קיבל משמעות, כל שנייה ושנייה הייתה כמו פנינה. חייתי כל רגע במלואו, כי פתאום היה לי דדליין. כשיודעים מתי הסוף, כל רגע הופך לחיים עצמם".
איך היה להצטלם להפקה הנוסטלגית שלנו?
"למדתי מההפקה על הסטייל בתקופות שונות, הבנתי שכל מה שדמיינתי לא התקרב לדיוק של כל פרט קטן שהסטייליסט והמאפר הביאו איתם לצילומים. הם הנחו אותי אפילו איך לעמוד מול המצלמה בתנוחת גוף שמאפיינת כל תקופה".
את מתחברת לאופנה בכלל ולווינטג' בפרט?
"הזיקה שלי לאופנה באה מאהבה לבדים, צבעים והדפסים. מבחינתי לתפור ז'קט מושלם זה בדיוק כמו ליצור פסל או להלחין סונטה ולקנות נעליים זה בדיוק כמו לקנות ספר. זו אמנות גבוהה. אני אוספת פריטי וינטג׳ מכל מקום בעולם שהופעתי בו, בעיקר מפריז".
את מתחפשת כל הזמן או רק בפורים?
"אני לא מתחפשת. פריטי הלבוש שלי הם דרך חיים ובשבילי כל יום הוא פורים".
הצצה למאחורי הקלעים של ההפקה: הסטייליסט אלעד הופמן משתף
שנות ה־50:
"רציתי ליצור מראה דומה ל'ניו לוק' של כריסטיאן דיור, מראה נשי ומאוד צרפתי, שהיה תגובת נגד לפרקטיות של הלבוש במלחמת העולם השנייה".
שנות ה־60:
"את העשור הזה אפיין הרצון להישאר צעיר ולמרוד בלבוש הכבד מהפיפטיז, המיני נכנס לתמונה וגם צבעים מתקתקים, והמודל לחיקוי הייתה הדוגמנית טוויגי".
שנות ה־70:
"בסבנטיז צצו ניצנים של הסגנון הישראלי, ולכן בחרתי בשני מראות: האירופאי עם הדפסים עזים, לעומת השמלה של רוז'י בן יוסף ל'רקמה', שיש לה זיקה לשורשים המקומיים".
שנות ה־80
"הערבוב של גברי ונשי היה חזק באותו עשור, והובילה אותו מדונה האחת והיחידה. השתמשתי במוטיבים מהמראה שלה יחד עם לוק צבאי כדי להקצין את הניגודים".
שנות ה־90
"אחרי הגלאם וההגזמה של האייטיז אנשים רצו לחזור לפשטות ולניקיון. במקביל כיכבו מראה הגראנג' והרוקנרול, שבחרתי לייצג בעזרת חליפת האופנוענים הזאת".
הפריטים לפי סדר הופעתם בכתבה:
- ז'קט (250 שקל), חצאית טול (850 שקל), חצאית שחורה (250 שקל), כובע (150 שקל) ותיק (400 שקל, לובשת וינטג'), כפפות (100 שקל, אדרת), מחרוזת פנינים (400 שקל, לוני וינטג'), טבעת פנינה (150 שקל, שרון סטאר), עגילים ונעליים (200 שקל לכל זוג, גילי סאס).
- שמלה (2,500 שקל, לובשת וינטג'), צעיף קשור (אוסף פרטי).
- שמלה (285 שקל) וגרבונים (60 שקל, בתשיניסטה), תיק (200 שקל, בובה זהבה), משקפיים (79 שקל) ועגילים (59 שקל, צ'לסי), צמידים (200 שקל כל אחד) ונעליים (400 שקל, לוני וינטג').
- אוברול (380 שקל) ומשקפיים (220 שקל, שנייה אחת), תיק (450 שקל, לובשת וינטג'), נעליים (200 שקל, גילי סאס).
- ז'קט (320 שקל, בתשיניסטה), שמלת תחרה (700 שקל, שנייה אחת), כובע (350 שקל, במבי), עגילים (450 שקל), צמידים (מ־250 שקל, לוני וינטג'), צמיד מוזהב (150 שקל, גילי סאס), מחרוזות פנינים (350 שקל לאחת, סמיוני בוטיק), משקפיים וטבעת (אוסף פרטי).
- חליפת עור (450 שקל, בובה זהבה), מגפיים (אוסף פרטי).
איפה משיגים? לוני וינטג', בתשיניסטה, שנייה אחת, לובשת וינטג', שרון סטאר, במבי, צ'לסי, בובה זהבה, גילי סאס, אניצ'ה.
