יחד עם בחירי לבנו מגיעות תוספות שלא תמיד בחרנו בהן: בני המשפחה המורחבת. גם אם הם אחלה אנשים, וגם אם הסתדרנו איתם מעולה קודם, הרבה פעמים מתקצרת התקשורת ונחלקות הדעות כשלתמונה נכנסים הילדים שלנו, או בשמם בפיהם: הנכדים. אז אילו סבים יש לילדים שלכם, ואיך תשמרו איתם על יחסים טובים?
כאן גרים באושר?
סוג הסבים: בין אם אנחנו גרים אצלם בבית/ בחצר (קרי: "בחצר של סבא"), או אם הם גרים אצלנו (קרי: "סבתא בסלון"), משמעות הדבר היא סבים נוכחים מאוד ומעורבים מאוד בחיי המשפחה שלנו. במצב כזה הגבולות בין משפחה מורחבת לגרעינית ברורים פחות, והאינטראקציה המשפחתית צפופה יותר מאשר רק בשבתות וחגים.
הדילמה: דילמה? דילמות! אומרים שצריך שבט כדי לגדל ילד, אבל לפעמים השבט לוחץ מדי ואנחנו רוצים לגדל אותו בעצמנו, בלי דעות, עצות והצעות. אומרים שההורים מחנכים והסבים מפנקים מדי פעם, אבל כשגדלים עם הסבים הפינוק הוא כבר לא מדי פעם. ייתכן שנאסור משהו על הילד והוא יענה: "לא צריך, אני אלך לסבתא" – ובאמת ילך.
מה עושים? כשהשבט מגדל ילד, השבט צריך חוקים שחלים על כולם – גם על הסבים. סבים שמגדלים עם ההורים את הילדים הם לא רק מפנקים, יש להם תפקיד בחינוך.
טיפ להורים: מכבדים את הניסיון של הסבים. גם אם לא מסכימים איתם, מקשיבים להם. אולי בכל זאת יש היגיון בשיגעון?
טיפ לסבים: מכבדים את דרכי החינוך של ההורים הטריים. נכון שלכם יש ניסיון, אבל אלה הילדים שלהם. אם הם ביקשו משהו שקשור לשינה, מסכים או ממתקים – השתדלו לכבד.
מצב טיסה
סוג הסבים: סבים שגילו את החיים הטובים כשהם יצאו לפנסיה, ומעדיפים לנהל סבתאות בשיחות וידיאו כשהם מטיילים בלוקיישן אקזוטי, למסור ד"ש מהקאנטרי וכמובן, לסרב לכל בקשת בייביסיטר כי יש להם חוג ברידג', פילאטיס או סדנת התפתחות אישית לגיל הזהב הנוצץ.
הדילמה: היינו בטוחים שהם כל כך רוצים נכדים, שברגע שנביא להם אותם הם יתפנו מכל עיסוקיהם לעזור לנו, ואנחנו אלה שנוכל לחזור במהרה לחיים הנוצצים שלנו. אז מי ישמור על הילדים כשאנחנו יוצאים? מי יבוא לקפל כביסה ולטגן שניצלים? איפה האמא־תמיד־בבית שאנחנו זוכרים מהילדות? בקיצור, חלומות מתנפצים זה כאן.
מה עושים? מיקור חוץ. נכנסים לקבוצת הבייביסיטריות השכונתית, קונים אוכל מוכן, רוכשים עזרה בתשלום לכל מה שצריך ועובדים שעות נוספות. לחלופין, מקצצים באחוזי המשרה ועושים את כל אלה בעצמכם. ככל שנבין מהר יותר שמהסבים לא תבוא הישועה, יימנעו יותר תסכולים ומריבות.
טיפ להורים: לא להציב עובדה "אנחנו יוצאים – תבואו לשמור על הילדים", ולא להיעלב כשאתם מקבלים סירוב; במקום זאת לשאול: "מתי תוכלו לעזור השבוע?"; להציב את הקשר בין הסבים לנכדים בראש, ולא את העזרה.
טיפ לסבים: להציע להורים הצעירים ימים ושעות שבהם אתם פנויים לבייביסיטר, או כל עזרה אחרת שמתאימה לכם (בכסף, בקניות וכדומה). לשים את הדברים על השולחן מראש ("סגרנו לקאריביים באוגוסט") כדי למנוע תסכולים וכעסים.
מבקרי פנים
סוג הסבים: הם באים לעזור, הם שומרים על המרחק הנכון, אבל תמיד יש להם מה להגיד! החל מ"הוא כל היום על הציצי. אולי אין לך מספיק חלב?" ו"למה על הידיים?! הוא ייצא מפונק" הקלאסיים, ועד ביקורת על הבגדים, הצעצועים, הסדר (כלומר הבלגן) בבית, האוכל שלא הכנתם וכו'. אתם חוזרים אחרי יום ארוך בעבודה ישר לתוך מקלחת קרה, מעדיפים כבר לשלוח אותם ל"מצב טיסה" ושלא יחזרו, עד שאתם צריכים אותם שוב ונזכרים שבייביסיטר של סבא וסבתא לא עולה כסף. הבעיה היא שהמחיר גבוה לא פחות.
הדילמה: לפעמים בא לכם להגיד להם שהם מטריפים אתכם, לריב, לפוצץ הכול, לשבור את הכלים, לא להזמין אותם יותר. ואז אתם נזכרים שהם סבים טובים, עוזרים, נותנים, וגם: שמשפחה לא בוחרים.
מה עושים? כמו בכל דבר בחיים, מחשבים יתרונות וחסרונות של בקשת עזרה מהסבים (או סתם מפגש משפחתי תמים). מבינים שכל ביקור מגיע עם ביקורת. שמתם לב לשורש המשותף של שתי המילים?
טיפ להורים: חשוב להבין שאת הסבים כבר לא תוכלו לשנות. זאת החבילה.
טיפ לסבים: גם אם יש לכם מה להגיד, חשוב לדעת לשמור לעצמכם. לא חייבים לומר הכול בפּנים.
לפנק, לפנק, לפנק
סוג הסבים: אין מצב שהם לא ייכנסו פעם או פעמיים בשבוע עם מתנות וממתקים לילדים. אין מצב שיוציאו אותם מהגן בלי הבטחה לעבור בחנות ולקנות להם "רק משהו קטן". "התפקיד של סבא וסבתא הוא לפנק", הם יאמרו להגנתם, ויכחישו כל קשר להורים הנוקשים שהיו לכם בשנות ה־80, כשלא יסרבו לאף בקשה של הילדים.
הדילמה: פינוק זה נחמד, אבל תלוי במינון. מילא פעם בחודש־חודשיים, אבל פעם־פעמיים בשבוע זה כבר לא פינוק, זו התניה. התניה שסבא וסבתא = מתנה. אנחנו רוצים שהילדים ילמדו לשמוח בסבים עצמם, לא במתנות שהם מביאים.
מה עושים? מנסים להגיע להסכם עם הסבים, שעל פיו הם יביאו פינוקים מסוג מסוים (רק חטיף ולא את כל הפיצוצייה). כשעושים שינוי בהתנהלות – לא שוכחים לתווך זאת גם לילדים, שלא יתאכזבו שסבא בא לקחת אותם מהגן בלי מכונית חדשה על שלט.
טיפ להורים: לא להיות ביקורתיים כלפי הסבים, הם מלאי כוונות טובות.
טיפ לסבים: זכרו שהפינוק הטוב ביותר הוא זמן איכות (משחק, סיפור, אפייה, יצירה), ולא ממתקים או מתנות.
קו המשווה
סוג הסבים: כאלה שתמיד שואלים על הצד השני: מה הם עשו? מה הם נתנו? כמה הם הביאו? ומנסים להשוות ולהעלות כאילו הם בתחרות הסבים הטובים בעולם. אם לא די בכך שהם שואלים אותנו, כשהם שואלים את הילדים "יואבי, מה עשית עם סבתא אילה?", "יהלי, מה סבא אמנון קנה לך?", אנחנו כבר מתפוצצים (ואולי גם פתאום נזכרים באמירות מילדותנו בסגנון: "כמה קיבלת במבחן? וכמה דני קיבל?").
הדילמה: אולי אנחנו והילדים מרוויחים באיזשהו מקום מהתחרותיות הסמויה או הגלויה בין הסבים, אבל זה מאוד לא בריא למערכת וחייב להיפסק. גם למען החינוך של הילדים שלנו: לא משווים בין הסבים (מי נותן יותר), לא בינינו ההורים (מי מכין חביתה טעימה יותר) ולא בין הילדים (מי מגיע ראשון לאמבטיה).
מה עושים? מחליטים לא לשתף עם זה פעולה. כלומר, אחרי שדיברנו איתם והסברנו את עמדתנו ואת בקשתנו להימנע מהשוואות ומתחרותיות, פשוט לא משתפים אותם בפרטי הפרטים של כמה ואיך ומה נתנו הסבים האחרים. עוברים נושא.
טיפ להורים: להקפיד שעניין התחרותיות לא יחלחל לשיח המשפחתי.
טיפ לסבים: הנכדים הם המרכז, ולא אתם. תתרכזו במה שאתם עושים הכי טוב. יודעים לאפות? תאפו עם הילדים; אוהבים ללכת להצגות? קחו אותם להצגת ילדים. שכל צד ייתן לפי יכולתו והעדפותיו, וכך הנכדים ייהנו מהפוֹרטה של כל סבתא וסב.
- הכותבת היא מדריכת הורים מוסמכת מכון אדלר
