חתונה שהתבטלה: גבר ואישה החליטו להתחתן, נקבע מועד לחתונה, והאישה ביקשה להיפרד ולבטל אותה - וכך היה. אך תוך זמן קצר הם חזרו להיות בקשר, וכעבור שנה שוב נקבע מועד לחתונה - הפעם היא התקיימה.
כמה חודשים אחרי החתונה: הם רכשו דירה. את כל הכסף הביא הגבר, שמכר לצורך העניין דירה שהייתה לו מלפני הנישואין. האישה לא עבדה באותה תקופה.
כשנה וחצי אחרי החתונה: הקשר שוב עלה שרטון, ניסיון לשלום בית לא צלח. הגבר פתח ביישוב סכסוך בבית הדין הרבני, והאישה פתחה תביעה רכושית בבית המשפט לפירוק שיתוף.
טענת הגבר: כיוון שרק הוא זה ששילם על הדירה, שאפילו עוד לא הספיקו להתגורר בה, הדירה שייכת לו בלבד. לטענתו, האישה לא פעלה בתום לב, אלא תכננה מראש את הגירושין כדי לקבל את הדירה ולהתעשר על חשבונו.
טענת האישה: היא זכאית למחצית מהדירה על פי חוק, כי היא נקנתה אחרי הנישואין ונרשמה על שם שניהם. כמו כן, לדבריה, התנהגותו של הגבר היא זו שהובילה לפירוק הנישואין.
בסופו של דבר: השופט קבע, כי אף על פי שהנישואין היו קצרים ולמרות שהאישה לא שילמה מכספה על הדירה, מאחר שלא נחתם הסכם ממון, הדירה תתחלק שווה בשווה בין הצדדים. לדבריו, העובדה ששניהם חתומים על הסכם רכישת הדירה מבטאת את רצונם לחלק את הנכס באופן שווה.
על טענת הגבר שהנישואין היו קצרים ענה השופט, שבשל ביטול החתונה בעבר היה אפשר לצפות שיתעורר משבר נוסף, ושלוא האישה הייתה רוצה רק להפיל אותו בפח - לא הייתה מבטלת את החתונה הראשונה.
הדירה: הועברה למכירה לכל המרבה במחיר באמצעות כונס נכסים, והגבר חויב לשלם לאישה את הוצאות המשפט.
מה למדנו:
העובדה שהנישואין נמשכו רק זמן קצר לא שללה בדיעבד את זכויותיה של האישה על הדירה.
גם העובדה שהאישה לא שילמה על הדירה מכספה לא שללה את זכויותיה.
תמיד כדאי לעשות הסכם ממון, על אחת כמה וכמה כשצצים משברים בקשר (ביטול חתונה) וכשיש פערים כלכליים בין הצדדים.
