"הרדמה היא לא חובה. אפשר לשאת את הכאב". המשפט הזה, שנשמע כאילו נאמר על ידי נשים מאסכולת הלידה הטבעית, מגיע דווקא מפיהן - הלא מאולחש - של אלה שבוחרות לעבור טיפולי שיניים ללא זריקת הרדמה. "אני לא מזוכיסטית", מסבירה רלי בריל (38) מאשדוד, ביולוגית ומייסדת עמותת Wisemama וקהילת "אמהות באקדמיה", "אבל יש לי סף כאב גבוה. החלטתי לנסות וראיתי שזה אפשרי".
הרעיון לנסות להימנע מזריקת ההרדמה בטיפול שיניים עלה אצל בריל, נשואה ואמא לשלושה (13, 9 וחצי ו־7 וחצי) לאחר שבתה, שהייתה אז בת שש, עברה טיפול שורש עם גז צחוק וללא הרדמה. "ראיתי שהיא עברה את זה בקלות והייתי מאוד גאה בה", היא מספרת. "כשהגעתי לרופא בגלל חור קטן וראיתי את היד שלו עם המזרק, שאלתי אותו מה דעתו לנסות לטפל בלי הרדמה, כי הזריקה נראית לי החלק הכי קשה באירוע. הוא אמר שאין בעיה וזרם איתי. שאלתי אותו מה יקרה אם אחליט במהלך הטיפול לבקש בכל זאת זריקת הרדמה, והוא אמר שאפשר להזריק את ההרדמה בכל שלב".
איך הייתה התחושה?
"קצת דומה לטיפול אצל שיננית. הרגשתי מגע ברזלי קצת, ויש מקומות שהרגשתי כאב נקודתי וביקשתי מהרופא לעצור. נשמתי קצת והמשכנו. אני חושבת שהיו שלוש או ארבע הפסקות כאלה לאורך הטיפול, וזה נגמר. בסוף הטיפול יצאתי מהרופא בלי צד כואב, רדום ועקום".
שקד טנא: "לא חשבתי בכלל שיש אופציה כזאת, אבל הרופאה אמרה שנוותר על הזריקה כי החור לא עמוק. כך היה"
לאחר הטיפול כתבה בריל פוסט בפייסבוק שבו עשתה קישור בין החוויה שעברה ובין מצבים נפשיים. "ברורות לי הסיבות להימנע מכאב אם אפשר, אבל הכאב הוא חלק בלתי נפרד מהחוויה האנושית", היא כתבה. "הכאב הוא אחד הסימנים של הגוף לאותת לנו שמשהו לא בסדר ושצריך לטפל בו. לעומת כאב פיזי, כשהכאב הוא נפשי לפעמים אין רמז למקור הכאב וצריך לחפור עמוק־עמוק בידיעה שנתמודד עם כאב גדול שאולי אפילו לא ידענו על קיומו. אבל איך נדע אם ניקח חומרי הרדמה לגוף ולנפש? איך נטפל באמת אם לא נרגיש שיש בעיה? אני לא אומרת שצריך לסבול. החיים קצרים. אך אם יש לי אפשרות ואני חזקה מספיק כדי להתמודד מול הכאב, אני אבחר להרגיש. אם יהיה לי מזל ואקשיב טוב, הגוף והנפש יאותתו לי ואוכל לטפל בהם לפני שהכאב יחמיר. אף פעם לא מאוחר מדי בשביל ללמוד להרגיש את הגוף שלנו, צריך רק להקשיב פנימה בכל הזדמנות".
דיברת בפוסט על מצב נפשי, אבל חור בשן לא קשור לנפש, הוא מאותת על עששת.
"טיפול השיניים הזה פשוט גרם לי לחשיבה מחודשת. כולנו לוקחים כדורים בקלות, גם אני. אני רק חושבת שלא צריך לפעול על אוטומט. ילדתי בלי אפידורל כי לא יכולתי לקבל את הזריקה, אז למדתי, בלית ברירה, איך להתמודד עם הכאבים בדרך אחרת. אם יש לי כאב ראש למשל, שנייה לפני הכדור אני אשאל את עצמי את שתיתי מספיק או אם אני עייפה. בנושא הנפשי זה עוד יותר בולט. אנחנו מתעלמים ומדחיקים. בתקופה האחרונה רבים מאיתנו במצב של טראומה. חלק מהאנשים מתנהלים מתוך הפחדים שלהם, וחלק שמים פלסטרים שמעלימים את הקושי הנפשי במקום להתמודד עם הבעיה. אני חושבת שלפני שמעלימים את הקושי והכאב, צריך לשים אליהם לב, ורק אז להחליט מה עושים מולם. תמיד יש אופציות".
שקד טנא: "לא חשבתי בכלל שיש אופציה כזאת, אבל הרופאה אמרה שנוותר על הזריקה כי החור לא עמוק. כך היה"
על אפידורל לא ויתרתי
ענת (השם המלא שמור במערכת) בת 40 ממרכז הארץ, שעוסקת בשיווק דיגיטלי, נשואה ואם לשניים (9, 3), גילתה את האפשרות של לעבור טיפול ללא הרדמה אצל רופא שיניים שהגיעה אליו לטיפול חירום, בעקבות כאבים חזקים בשן. "הרופא אמר שיש צורך לעשות טיפול שורש, ובפעם הראשונה הוא באמת הזריק לי זריקת הרדמה. אבל כשבאתי אליו לטיפול השני באותה שן, הוא הציע שתי אופציות - או שהוא יזריק לי שוב ואז נסיים את הטיפול בפעם אחת, או שהוא יטפל בי בלי זריקת הרדמה, ואז אצטרך לבוא אליו כמה פעמים. אני לא מתה על שימוש בחומרים לא טבעיים, ובכל מקרה הזריקה היא החלק שהכי מפחיד אותי בטיפול, לכן אמרתי לו שאני מוכנה לנסות. ועמדתי בזה. זה באמת לקח כמה טיפולים, אבל הוא היה מאוד עדין והכאב היה נסבל. אני יכולה להשוות את הטיפול להורדת שיער בגבות. קצת מעקצץ וזהו. הרעש של המקדחה לא נעים, אבל הרופא דיבר איתי במהלך הטיפול וזה הקל עליי.
"בהמשך הגעתי לטיפול אצל הרופאה הקבועה שלי בגלל חור בשן אחרת. הרופאה הזאת, לא רק שדוגלת בהרדמות, אלא נוהגת לעשות הזרקות של פילים. סיפרתי לה על החוויה ואמרתי לה שאני רוצה להמשיך לטפל ללא הרדמה. היא ממש לא התלהבה מהרעיון ואמרה לי, 'מה פתאום? אצלי לא סובלים', אבל אני התעקשתי על נטורל. היא הסכימה לנסות ובאמת ראתה שאני מסוגלת".
שיר צרפתי: "אני מאוד רגישה ופחדנית, מתעלפת מבדיקות דם אבל סמכתי על הרופאה ולא הרגשתי כלום"
אז מעכשיו תעברי טיפולי שיניים בלי זריקת הרדמה?
"אם תהיה לי בעיה עמוקה בשן, אני מניחה שאבקש הרדמה. אני לא סגפנית ולא הכול בחיים שלי טבעי. בלידות שלי למשל קיבלתי אפידורל. בלידה הראשונה הייתי תמימה וחשבתי שאצליח ללדת ללא אלחוש, אבל אחרי 20 שעות לא יכולתי יותר וביקשתי אפידורל. בלידה השנייה ביקשתי את ההרדמה כבר מההתחלה. זה לא שאני באופן כללי נגד הרדמות וזריקות, אבל בעיניי כאב של צירים הוא ברמה אחרת של כאב מטיפול שיניים. הנקודה היא שפשוט מעולם לא חשבתי על האפשרות לעבור טיפול שיניים בלי הרדמה. אנחנו מגיעים לרופא, מעבירים לו את האוטונומיה על הגוף שלנו ולא שואלים שאלות. זה העניין. לי נראה נכון לא לקבל שום דבר כמובן מאליו. הרי אם נחשוב רגע, אצל שיננית זה הפוך. הנחת המוצא היא שהטיפול נעשה ללא הרדמה, ורוב האנשים עומדים בזה".
אפס אחוז כאב
שיר צרפתי, קוסמטיקאית בת 24 מקריית־גת (ומתמודדת "האח הגדול"), הגיעה לרופאת השיניים שעשתה לה סתימה עמוקה למדי ללא הרדמה. "לא עברתי כמעט טיפולי שיניים לאורך השנים, ואין לי זיכרון של כאב בעבר", היא מספרת. "הגעתי לרופאה והיא הציעה שננסה לעשות טיפול בלי הרדמה. זרמתי איתה כי אני באמת לא ממש מכירה משהו אחר. באתי הביתה ושאלתי את אמא שלי אם עושים הרדמה בדרך כלל והיא אמרה לי שכן. לא היה לי מושג. ובאמת לא כאב לי בכלל. הרגשתי כמו אצל שיננית, שמתעסקים לי עם השן, אבל אפס אחוז כאב. אחרי הטיפול לא הייתה תחושה לא נעימה. אני מאוד רגישה ופחדנית. אני מתעלפת בבדיקות דם, אבל סמכתי על הרופאה ובאמת לא הרגשתי כלום".
שיננית הפחידה אותי יותר מניתוח לב פתוח
גם שקד טנא מלהבים, סטודנטית למשפטים במכללה למינהל, בת 25, עברה במרפאה טיפול של סתימת חור ללא הרדמה. "אני שונאת טיפולי שיניים", היא אומרת. "ללכת לשיננית מפחיד אותי יותר מניתוח לב פתוח, ועברתי ניתוח כזה כשהייתי ילדה, כי היה לי חור במחיצת הלב. אבל לאחרונה עברתי סתימה של שן קדמית ללא הרדמה והיום אני יודעת שזה אפשרי.
מי העלה את הרעיון, את או הרופאה?
"לא חשבתי בכלל שיש אופציה כזאת, כי בעבר תמיד עשו לי טיפולים עם זריקת הרדמה. הגעתי לטיפול והייתי בטוחה שהרופאה עומדת להזריק לי חומר הרדמה, אז אמרתי לה שתגיד לי לפני כן, כי אני צריכה להתכונן לזה נפשית. הזריקה מפחידה אותי מאוד. בשלב הזה היא אמרה שנוותר על הזריקה כי החור לא עמוק מאוד ואני לא ארגיש כלום. וכך היה. היא הסבירה לי מה היא עושה תוך כדי הטיפול, וגם הדיבור שלה הרגיע אותי".
"כל הרדמה כרוכה בסיכון"
רופאת השיניים ד"ר ליהי וטשסקי מוותרת על זריקה גם כשהיא המטופלת
"התפקיד שלנו הוא להביא לריפוי שיניים בכל האמצעים המתקדמים שעומדים לרשותנו", אומרת ד"ר ליהי וטשסקי, רופאת שיניים ממרפאת ד"ר ברוקמאייר בבאר־שבע. "אבל אני דוגלת בגישה השמרנית. כשעובדים לאט ובזהירות ונותנים למטופל זמן התאוששות, אפשר לוותר על הרדמה במקרים רבים. אני לא אעשה עקירה, שתל או טיפול שורש ללא הרדמה, אבל אני לא רצה להרדים בכל טיפול בעששת. כבת של רופא שהיה מרדים וטיפל בכאב, אני לא מתחסדת ולא נגד הרדמה בטיפולים עמוקים, אבל נמנעת מהם במקומות שזה אפשרי. לפעמים מספיק שאעודד את המטופל, וזה כבר יעשה סוג של היפנוזה. הכי קל להרדים ולעבוד מהר, אבל אני לא מאמינה בדרך הזאת. אפשר עם סבלנות לעשות הרבה טיפולים ללא הרדמה. אני חושבת שהיד שלנו קלה מדי על ההדק".
למה בעצם להימנע מהרדמה?
"כל הרדמה וכל טיפול פולשני נושאים איתם, חד־משמעית, סיכונים. תמיד עלול להיגרם נזק לכלי דם או לעצב. לכן, ההרדמה שונה כשמדובר למשל במטופלים עם בעיות לבביות או באנשים סוכרתיים. זה ממש כמו בלידה. אם אפשר בלי - עדיף. גם כשאני באופן אישי נזקקת לטיפול שיניים, אעדיף ככל האפשר להימנע מהרדמה. זה לא שטיפולי שיניים נעימים לי. רופאי שיניים הכי מפחדים מטיפולי שיניים. גם בעלי רופא והוא פוחד מניקוי אבן אצל שיננית ללא אלחוש. מי רוצה את זה? מעבר לאי־נעימות, טיפול בפה הוא מאוד אינטימי. אבל כשצריך, כדאי לעשות את זה בצורה הכי בטוחה".
ד"ר וטשסקי גם ילדה ללא אפידורל: "הגישה השמרנית תמיד מנצחת בעיניי. כפי שנשים יולדות בלי אפידורל - אפשר גם לעבור טיפול שיניים ללא הרדמה. גם אנשים שאומרים שהחניכיים שלהם רגישות או שיש להם נסיגה, טיפול נכון עם משחת שיניים ופלואור עשוי לעזור להם להתמודד יפה עם טיפול ללא הרדמה. אני לא אתן למטופל לסבול לעולם, אבל צריך לשים סימני שאלה ולא לעשות דברים כמובנים מאליהם".
