בתחילת שנות ה־70, קצת לפני שמלאו לה שבע, אוה קדוש עלתה עם משפחתה ממרוקו לישראל. היא שובצה בכיתה ב' בבית ספר דתי בבת ים שבו היה רוב אשכנזי, והיא מספרת שכדי שהילדות הבלונדיניות יסכימו לקבל אותה היא נאלצה לאכול חול - וזו לא מטאפורה. "יום אחד באה אליי מלכת הכיתה", היא נזכרת, "ושאלה אותי: 'רוצה להיות חברה שלנו?'. עניתי 'בטח, ברור'. היא אמרה, 'תבואי בהפסקה לחצר בית הכנסת. כשהגעתי, היא והחברות שלה הביאו איתן גביע אשל ריק. הן מילאו בו חול, הוסיפו מים, יצרו עוגת בוץ ואמרו לי, 'תני לנו את היד שלך'. כשהושטתי אותה הן הפכו את הגביע ואמרו לי, 'עכשיו תאכלי את העוגה שהכנו לך'. כל כך רציתי להיות חברה שלהן, אז אכלתי את כל החול".
גם אחרי האירוע המשפיל, הבנות לא קיבלו את "הילדה השחורה" אליהן. "הן צחקו וברחו", נזכרת קדוש.
ואת?
"הרגשתי נבגדת ודחויה בצורה הכי גרועה שיכולה להיות. מהר מאוד התחלתי להרגיש גם רע פיזית, כאבה לי הבטן והתחלתי להקיא. בבית הספר היה חדר אוכל שבו הבשלנית הייתה מרוקאית. היא הכירה אותי והייתה האדם היחיד שהיה נחמד אליי שם. רצתי אליה בוכה וסיפרתי לה מה קרה. מה שהיא אמרה לי התווה לי דרך להמשך חיי. היא לא אמרה לי לכעוס על הילדות האלה, לדווח על מה שהן עשו, אלא פשוט לא להתייחס. היא אמרה: 'אוה, תהיי את תמיד במקום טוב. תאהבי את כולם ותפזרי רק אהבה סביבך. בסוף זה יחזור אלייך'".
בתיכון מצבה החברתי השתפר פלאים. "הייתי מגשרת בין כולם. בכל פעם שמישהו מהילדים היה נקלע לריב, אני הייתי זו שמתקנת את המצב. הייתי ידועה בתור זו שמקרבת לבבות".
השקפת העולם הזו היא, לדבריה, מה שסייע לה לקצור פירות בתחנות השונות בחייה, כולל העובדה שבגיל 50 פתחה דף פייסבוק בשם "אוה הלוחשת לסירים" שזכה להצלחה (190 אלף עוקבים), ורגע לפני גיל 60 לוהקה לסדרת טלוויזיה שעלתה במרוקו בספטמבר האחרון - למרות שהיא בכלל ישראלית ולא למדה משחק מימיה.
פספסתי את מאסטר שף
קדוש (59) נולדה ברבאט שבמרוקו, בת בכורה מבין שישה אחים ואחיות, לפועל בית דפוס ועקרת בית. המשפחה, שניהלה אורח חיים מסורתי, השתקעה בבת ים, ובגיל 18 נישאה קדוש לאהוב לבה מימי התיכון. בגיל 20 כבר ילדה את בתה הבכורה, והיום היא אמא לשלוש בנות וסבתא לשמונה נכדים.
בתחילת חייה הבוגרים עבדה בחנות צעצועים, אחר כך כמנהלת חשבונות בחברת אופנה, ובהמשך החלה לעבוד באותה חברה כמעצבת. "למדתי הכול מהשטח, דרך העבודה", היא מספרת. "ככה תמיד זה היה אצלי. אם הייתי רוצה משהו הייתי משיגה אותו. יוצרת יש מאין".
בשנות ה־40 לחייה החליטה לעשות הסבה ועברה לעבוד בסלון יופי, אבל דבר אחד נשאר אצלה קבוע: האהבה הגדולה שלה לבישול. "מהרגע שהתחתנתי, בישלתי בבית בכל רגע פנוי", היא אומרת. "למדתי מאמא שלי, מסבתא שלי ומחמותי שהייתה גם היא מרוקאית. בישלתי בעיקר אוכל מרוקאי מסורתי כמו קוסקוס, טנזיה, עלי סיגר, עופות ממולאים, ותמיד הייתי מכינה רק סירים גדולים. הבית שלי היה בית פתוח, כזה שכולם מוזמנים לאכול בו. במרוקאית קוראים לזה 'דאר ד'אללה'. בית של אלוהים".
לפני 15 שנה התגרשה, עברה להתגורר בבאר יעקב והרגישה שמשהו חסר לה. ב־2012 נרשמה לאודישנים של "מאסטר שף" אבל לא עלתה לשלבים המתקדמים. "עברתי את המיונים הראשונים וקיבלתי סינר", היא מספרת. "אבל באותה תקופה אבא שלי סבל ממחלה קשה והיה מאושפז. לא הייתי בפוקוס ובסוף זה התמסמס".
"המאמות שלנו היו שמות בצק של סיגרים על מחבת הפוכה. עלה לי רעיון לייצר מחבת הפוכה מטפלון, טסתי לסין, פיתחתי את זה, והתחלתי למכור כלים כאלה"
היא המשיכה לחפש כיוון שקשור לבישול ול"קירוב לבבות" - שתי התכונות שאפיינו אותה יותר מכול, כהגדרתה. "ואז, ב־2017, נחשפתי לפונקציה של לייבים בפייסבוק. הרגשתי שזו יכולה להיות פלטפורמה מושלמת בשבילי, שאני אוכל להראות איך מבשלים מאכלים מרוקאיים לכל מי שירצה לעקוב אחריי, ובמקביל לומר את מה שעל לבי ולהפיץ אהבה. בשידור החי הראשון שלי היו לי עשרה צופים, אחריו 20, אחר כך 50 ובהמשך 200. מהר מאוד הגעתי ל־3,000 צופים".
לאור ההצלחה הפכה את הדף האישי שלה בפייסבוק לדף עסקי וקראה לו "אוה הלוחשת זהחשת לסירים", והחלה לקבל הצעות לשיתופי פעולה מסחריים עם חברות שונות שקשורות לאוכל ולכלי מטבח. היא התפטרה מעבודתה בסלון היופי, ובמקביל לקחה את הדף המצליח שלה צעד אחד קדימה ופתחה עסק משלה לכלי מטבח מודרניים עבור אוכל מסורתי. "זה התחיל מזה שהכנתי עלי סיגר", היא מסבירה. "המאמות שלנו היו לוקחות את הבצק ושמות אותו על סיר או מחבת הפוכה, אבל קשה מאוד להכין את זה ככה כי הקצוות חמים וזה לא תמיד מצליח. עלה לי רעיון לייצר מחבת הפוכה מטפלון. במסגרת העבודה שלי בחברת האופנה הייתי טסה כל שנה למפעלים בסין. ככה הכרתי סוכן שידע לחבר בין המוצר שאת רוצה שיכינו ובין המפעלים המתאימים. טסתי לסין וביקשתי מאותו סוכן שימצא לי מפעל שיכול לפתח עבורי את המחבת שתכננתי בכמויות. התחלתי למכור את המחבת לעוקבים שלי בפייסבוק, זה עבד מצוין, ופיתחתי כלים נוספים, כמו למשל תבניות מיוחדות לעוגיות עבור חינה. מאז אני מוכרת את הכלים באתר אינטרנט משלי".
דרכון מרוקאי ודירה במרקש
למרות שאהבה תמיד לבשל אוכל מרוקאי, במשך שנים לא חשבה לחזור לביקור במולדתה, עד שבגיל 35 החליטו הדודות שלה לטוס לשם לטיול שורשים. "החלטתי להצטרף אליהן ברגע האחרון, וכל הזיכרונות שלי מהילדות הציפו אותי בבת אחת", היא מספרת. "זה היה טיול בלתי נשכח. שבעה חודשים אחרי שהתגרשתי הכרתי את קובי, בן זוגי הנוכחי. הוא ממוצא טריפוליטאי אבל תמיד חלם לבקר במרוקו, אז טסנו לשם יחד בטיול מאורגן ואז בכלל התאהבתי במדינה. הרגשתי שנפתח לי עולם. הוצאתי דרכון מרוקאי ובהמשך גם קניתי לי דירה במרקש כדי שאוכל לבקר במרוקו לעתים תכופות. הרבה פעמים שידרתי את הלייבים שלי בפייסבוק משם, בין אם זה במהלך ביקור בשוק או בזמן שאכלתי באיזו מסעדה, והעוקבים שלי תמיד התלהבו ואמרו שהם היו רוצים לבקר במרוקו יחד איתי. זה נתן לי רעיון: להוציא מהארץ טיולים מאורגנים. חברתי למדריך טיולים ישראלי, ועד תחילת המלחמה היינו מוציאים יחד כמה טיולים בשנה עם דגש על הפן הקולינרי".
היא מספרת שבמהלך ביקוריה התכופים רכשה לה חברים מרוקאים רבים, ביניהם גם יהודים אך בעיקר מוסלמים. "במרוקו נותרו מעט מאוד יהודים", היא מסבירה, "פחות מ־3,000 איש, רובם גרים במרקש ומעט בקזבלנקה. מקבלים אותם שם כמרוקאים לכל דבר. כל יהודי מרוקו זוכרים לטובה את מלך מרוקו, מוחמד החמישי, שהגן על היהודים במהלך מלחמת העולם השנייה. גם בנו, המלך חסן השני, המשיך בגישה הזו, וכך גם עושה היום נכדו, המלך הנוכחי, מוחמד השישי. כשהייתי ילדה אני לא זוכרת שסבלתי בכלל מאנטישמיות. ההורים שלי החליטו לעלות ארצה רק מטעמי ציונות. גם בכל השנים האחרונות שביקרתי במרוקו הרגשתי רק חום ואהבה. יותר מזה: המרוקאים מאמינים שכשיהודי נכנס אליך הביתה או כשאתה אוכל אצל יהודי, זה מביא לך ברכה".
היהודייה האחרונה שנשארה
עם החברים המרוקאים שרכשה נמנים דיפלומטים, שפים, אנשי עסקים ואנשי בידור, וגם פטימה זהרה לארוסי, זמרת מרוקאית ידועה שאותה פגשה קדוש לפני כמה שנים במהלך מימונה שערכה הקונסוליה המרוקאית בתל אביב. לארוסי היא גם זו שאחראית להפיכתה של קדוש כעת לכוכבת טלוויזיה במרוקו.
איך זה קרה?
"מאז שהכרנו, אני ופטימה נפגשות בכל פעם שהיא מגיעה לארץ ואני למרוקו. באפריל 2023 הייתי במרוקו עם קבוצת טיולים שהוצאתי, נפגשתי עם פטימה, והיא סיפרה לי ששני יוצרי טלוויזיה מרוקאים שהיא מכירה כתבו סדרה שבה הדמות המרכזית היא בדיוק אני".
מה זה אומר?
"לסדרה קוראים 'א־נאס למלאח'. הפירוש בעברית הוא 'אנשים טובים' וגם אנשים שגרים באיזור מלאח - אזור שהיה ידוע בעבר בשילוב המדהים של הקהילה היהודית עם הקהילה המוסלמית. העלילה מספרת על מסעודה, היהודייה האחרונה שנשארה במלאח. למסעודה יש מסעדה שהיא מקום מפגש לתושבי המקום שנהנים מהמטעמים שלה ומרגישים שהיא מביאה להם מזל - כי כמו שאמרתי, בקרב המוסלמים יש אמונה שאוכל של יהודי מביא ברכה. מאחר שהמסעדה ממוקמת על חוף הים באזור אסטרטגי, מגיעים יום אחד למסעדה אנשי נדל"ן ומבקשים ממסעודה למכור להם אותה. היא מסרבת בתוקף, והלקוחות של המסעדה תומכים בה, מה שמוביל לכל מיני אינטריגות, כולל אפילו לרציחות".
יוצרי הסדרה שאלו על הרקע שלי ואמרו: 'אנחנו רוצים שתשחקי בסדרה שלנו. אין לנו תקציב גבוה, כך שאם זה בסדר, זה יהיה בתשלום סמלי'
יוצרי הסדרה הם מרוקאים מוסלמים?
"כן, אחמד בוארואר וג'מילה אלבארג'י בנאיסה. שניהם ידועים במרוקו וחתומים שם על הרבה סדרות מצליחות. כשפטימה שמעה על הסדרה החדשה היא מיד סיפרה להם עליי. היא שלחה להם את דף הפייסבוק שלי, הם עברו על השידורים שלי והתלהבו. היא אמרה לי שהם היו רוצים להיפגש איתי כדי לבחון את האפשרות שאשתתף בסדרה וכמובן הסכמתי מיד. הם באו למלון שבו שהיתי, שאלו אותי איפה נולדתי, על הרקע היהודי שלי, ומהר מאוד אמרו: 'אנחנו רוצים שתשחקי בסדרה שלנו. אין לנו תקציב גבוה, כך שאם זה בסדר מבחינתך, יהיה זה רק בתשלום סמלי'".
והסכמת.
"כן, כי גם ככה יותר עניינה אותי החוויה. הם שלחו לי חוזה, וביולי 2023 חזרתי למרוקו לצילומים שארכו קרוב לחודשיים. חלק היו צילומי חוץ שהתקיימו באמת במלאח, וחלק היו צילומי אולפן שנערכו בקזבלנקה".
התחלת להצטלם מיד בלי שום ניסיון קודם במשחק?
"תקשיבי, גם את השפה שבה אני מדברת בסדרה אני לא באמת יודעת. אני מבינה ערבית מרוקאית אבל לא יודעת לדבר. כשאני במרוקו אני מדברת עם כולם רק צרפתית. בכל בוקר שהגעתי לצילומים ישב איתי מישהו שהקריא לי את המשפטים שהייתי צריכה להגיד, והייתי כותבת אותם בעברית עם ניקוד ומשננת. אחרי זה הייתי אומרת את המשפטים האלה בפניו, והוא היה מתקן לי את ההגייה. ואז היו מלבישים אותי, הייתי יורדת לסט, והבמאית הייתה אומרת, 'תעמדי פה, תעשי ככה וככה' או 'עכשיו את צריכה להגיד את זה ולהיות מתוחה', 'עכשיו תגידי את זה כשאת עצבנית'. וזהו. אני לא מגלמת בסדרה תפקיד ראשי אלא דמות מרכזית. לרוב הייתי מסיימת את כל העבודה שלי בטייק אחד. לא הייתי לחוצה ולא הרגשתי נבוכה. היה לי בעיקר כיף מטורף".
חומר מפליל בפוסט
הסדרה בת 15 פרקים, והפרק הראשון זכה לרייטינג גבוה של תשעה מיליון צופים. היא צולמה עוד לפני 7 באוקטובר, וקדוש מספרת שאחרי הטבח חבריה המוסלמים ממרוקו כתבו לה וחיזקו אותה: "הם שאלו אם אני בסדר וכינו את אנשי החמאס 'מנוולים'". עם זאת, כשהסדרה עלתה לשידור בספטמבר האחרון בטלוויזיה המרוקאית ונודע שיהודייה ישראלית מככבת בה, לא כל התגובות היו חיוביות. "היו הרבה כתבות מפרגנות, כתבו על הישראלית שמשחקת בסדרה ואיך לאורך ההיסטוריה היהודים והמוסלמים חיו בדו־קיום. והיו גם כתבות שיצאו נגד 'השחקנית היהודייה מישראל'. היה עיתונאי מרוקאי שעבר על דף הפייסבוק שלי כדי למצוא חומר 'מפליל' והוציא דברים מהקשרם. למשל, ב־7 באוקטובר כעסתי כמו כל העם שלנו, וכתבתי 'עזה תימחק היום'. הוא פרסם את הפוסט הזה בעיתון וזה הופץ בכל הרשתות החברתיות במרוקו. כתבו, 'הנה היהודייה המרוקאית שאומרת שהיא לא נגד מוסלמים, אבל היא לגמרי נגד מוסלמים'. הוא גם לקח מהפייסבוק שלי תמונה מאירוע שבה אני מצולמת לפני שלוש שנים, לצד הרמטכ"ל לשעבר אביב כוכבי יחד עם סמי בן שטרית (יו"ר הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו. י"מ) נפגשנו עם כוכבי באירוע הוקרה מטעם יהדות מרוקו. התמונה שלי הופצה בכלי תקשורת מסוימים במרוקו תחת הכיתוב: 'מדובר בציונית שתומכת בלחימה'. גם בפייסבוק האישי שלי קיבלתי תגובות נאצה כמו 'מוות ליהודים', 'פרי פלסטיין' ואימוג'ים של דגל פלסטין".
לא נעים.
"אני לוקחת הכול בפרופורציות ויודעת שלא מדובר במשהו אישי נגדי, ובסופו של דבר אני מקבלת הרבה יותר תגובות אוהדות מהעם המרוקאי. הסדרה, אגב, אולי דווקא בגלל הרעש שהליהוק שלי עשה, מצליחה מאוד שם".
"בצילומים לסדרה ישב איתי מישהו שהקריא לי את המשפטים שלי במרוקאית, והייתי כותבת אותם בעברית עם ניקוד ומשננת. אחרי זה הוא היה מתקן לי את ההגייה"
איך היהודים שחיים במרוקו מרגישים עכשיו מבחינה אישית וביטחונית?
"לא פשוט להם, בעיקר בגלל שמאז פרוץ המלחמה כבר אין תיירות ישראלית. חלק גדול מהיהודים שם מתפרנסים בעיקר מהמבקרים הישראלים. ישראל הוציאה אזהרת מסע לשם, וכבר אין טיסות ישירות. בנוסף, למרות שמדובר במיעוט, יש במרוקו כרגע הפגנות פרו־פלסטיניות וקריאות נגד יהודים, כך שבהחלט יש תחושה של חוסר נוחות. זה לא פחד ממה שקורה, אלא יותר ממה שעשוי לקרות. שתהיה איזושהי התלקחות".
את רואה את עצמך נוסעת עכשיו למרוקו בלי חשש?
"אני טסה לשם בסוף החודש. אני מודה שתהיתי עד כמה זה יהיה בטוח, בעיקר כי בגלל הסדרה שמשודרת כעת, אני יכולה למשוך יותר תשומת לב. התייעצתי עם אחמד, יוצר הסדרה, והוא אמר לי, 'אוה, אין לך בכלל מה לדאוג, תבואי!'. דיברתי גם עם גורמים מרוקאים בכירים שאני מכירה באופן אישי, וגם הם אמרו לי: 'מרוקו הכי בטוחה בשבילך. אין לך ממה לפחד'. אני מאמינה בגורל, אם צריך לקרות לך משהו, זה יכול לקרות לך גם במהלך טיול בדובאי, בטיול במיאמי ואפילו בארץ. אני לא מרגישה שיש איום גדול יותר במרוקו. אני באמת מאמינה שרוב המוסלמים במרוקו שוחרי שלום ואוהבים את היהודים. אני בטוחה שברגע שהמלחמה תיגמר, הכול יחזור לקדמותו. יותר מזה: שהמרוקאים ירצו שהישראלים כבר יחזרו לבקר במרוקו, יותר ממה שאנחנו נרצה".
