בתחילת ינואר פורסמה ב"דיילי מייל "הבריטי תמונה של דניאלה גלבוע שצולמה ביום שבו נחטפה לעזה. לצדה פורסמו תצלומים של שלוש חטופות צעירות נוספות: לירי אלבג, קרינה ארייב ואגם ברגר. דניאלה, אז רק בת 19, מביטה למצלמה בוכייה. "ביום שהתמונה פורסמה נשברתי לגמרי", מספרת שחר מנשה, אחת מחברותיה. "לא הפסקתי לבכות, המבט המפוחד שלה ריסק לי את הלב. כל מה שלא הצלחתי להביע מאז שבעה באוקטובר התפרץ ממני, אז ישבתי וכתבתי לה שיר".
כך נולד "תחזיקי מעמד", שיר רגיש ונוגע ללב שבו מנשה (22), תלמידת שנה שנייה בבית הספר רימון במסלול כתיבה והלחנה ומחזות זמר, משתפת בחששות, במחשבות ובתקוות שרבים בוודאי יזדהו איתם, גם אם אינם מכירים אישית חטופה או חטוף.
את השיר שכתבה והלחינה היא שרה בפתיחת עצרת החטופים שהתקיימה במוצאי שבת האחרונה. "בפעם ההקודמת שהופעתי בכיכר החטופים הייתה לי תקווה שדניאלה חוזרת ממש בקרוב, כל פעם צצה תקווה שהנה יש עסקה בפתח. אבל אז אני קולטת שכבר עבר חג חנוכה, ופורים ועכשיו פסח, פתאום עברה חצי שנה – ודניאלה וכל החטופים עדיין שם".
ולפני שלושה שבועות מלאו לה 20.
"היא החליפה קידומת בשבי, זה לא נתפס, זה מפחיד אותי שאנשים התרגלו למחשבה שהחטופים שם. אסור לנו לנרמל את זה".
מנשה וגלבוע גדלו באותה שכונה ולמדו באותו בית ספר יסודי. בהמשך נפגשו שוב במגמת המוזיקה בתיכון "בן גוריון" בפתח תקווה, המקבצת אליה בני נוער המוכשרים בשירה ובנגינה. שתיהן זמרות ומנגנות בפסנתר ושיתפו פעולה בהרכבי מוזיקה מגוונים. "דניאלה היא אחת המוזיקאיות הכי מוכשרות שאני מכירה. כולם רצו לקחת אותה להרכבים שלהם לנגן איתה. אני רוצה שכולם ידעו היא פסנתרנית מדהימה, שרה מטורף, כותבת ומלחינה שירים מרגשים ומדהימים. ואני מאוד מקווה שבקרוב כולם יזכו לשמוע אותה".
למרות שלא היו חברות מאוד קרובות, מנשה מספרת שגלבוע כל הזמן במחשבותיה. "אני חושבת על כל פרט קטן שקשור אליה, על זה שהיא לא ניגנה 200 ימים ולא שומעת מוזיקה, לא כותבת ומלחינה שירים. בתור מוזיקאית אני יודעת עד כמה זה קשה.
"גם כשאני הולכת לישון אני חושבת עליה, האם היא מצליחה להירדם ועל מה היא חושבת. וכשאני יושבת בשיעורים המחשבות ישר עפות למה היא עושה עכשיו. כך גם כתבתי בשיר:
'ואני רק חושבת על מה את חושבת/ איפה את ישנה/ אם בכלל את נרדמת
ומה את אוכלת/ אם בכלל את אוכלת/ האם מטפלים בך/ כשאת שם סובלת
אם קר לך או חם לך/ אם יש לך שמיכה שם'".
החברים, מספרת מנשה, מדברים עליה הרבה, חולמים עליה, ובעיקר משתדלים להיות אופטימיים ולדמיין את העתיד. "כולנו מחכים לה ולשאר החטופים. שמעתי שחלק מהחטופים שמעו רדיו בשבי, אולי גם דניאלה תשמע את השיר ותדע שאנחנו חושבים עליה כל רגע ביום".
