לפני שבועיים האומיקרון דפק גם על דלתה של גלית גוטמן. תחילה נדבקה אחת מבנותיה, וכמה ימים אחר כך גם היא הרגישה רע ורצה להיבדק. "ידעתי שזה יגיע גם אליי בסוף", היא אומרת. "מתחילת המגפה אני עובדת כל יום, מה חשבתי לעצמי? העובדה שלא נדבקתי עד אז היא נס, שהסתיים במפח נפש" (צוחקת).
גוטמן, שתחגוג בעוד חצי שנה יום הולדת 50, היא שיאנית השערים של "לאשה" בכל הזמנים, והקריירה שלה מתועדת היטב על פני 28 (!) שערים לאורך השנים. היא החלה לדגמן ב־1989, הפכה לכוכבת־על בדוגמנות הישראלית והתפתחה עם השנים כמגישת טלוויזיה. בימים אלה הקריירה הטלוויזיונית שלה נמצאת בשיא: היא מנחה עם יואב לימור תוכנית יומית בקשת 12 (א'-ד' ב־13:00) ואת תוכנית הבוקר של יום שישי; ובימי חמישי מצטלמת ל"גלית ואילנית", שמשודרת למחרת (באותה זכיינית). בנוסף היא גם הפרזנטורית של "רונית רפאל", מה שמשאיר לה אפס זמן פנוי לתחביבים ולחברות.
"אני לא נושמת כבר שנתיים", היא אומרת, "לא תכננתי את זה. כשנה לפני שהתחילה הקורונה ויתרתי על תוכנית הבוקר שהגשתי עם יואב לימור. היה לי קשה לקום מוקדם וקשה עם החדשות והאסונות. בסוף חזרתי לתוכנית של שישי, ואחרי שבועיים הציעו לי רק שמונה תוכניות של "גלית ואילנית", והשבוע צולמה התוכנית ה־176. בנוסף, עם פרוץ הקורונה אני ויואב עלינו עם תוכנית יומית שהייתה אמורה להיות זמנית, אבל עם כל גל נוסף מאריכים אותה. כרגע אני לגמרי מבינה שמגיע לי גם לחיות וליהנות ולהוריד את הרגל מהגז".
איך עברה עלייך ההתמודדות עם המגפה?
"אלה השנתיים הכי קשות שהיו לי בחיים, מבחינה נפשית. אני צוללת כל הזמן לתוך הנתונים, כי בגלל העבודה אני צריכה כל הזמן לדעת הכל. זה הקושי הגדול. פעם בכמה חודשים אני בורחת לשבוע לחו"ל עם יגאל, אבל אני לא יכולה באמת לברוח. ואני לא מאלה שחושבות, וואו, אנחנו נגדל מהתובנות שתביא הקורונה. ממש לא. אלה שנתיים שהגדילו עוד יותר את הפערים הכלכליים והסוציו־אקונומיים, ובכל מקום שהיה לנו קצת רעוע, קרו דברים. פשוט אסון".
מה עשית כדי לשמור על שפיות?
"למזלי אני עם שתי הבנות בבית (שירה, 22 ואמה, 17, אמ"ר), ולכל אחת מהן יש בן זוג. עברנו כולנו את הקורונה בבית ביחד. אבל המגפה טרפה את הקלפים לכולם. אין שליטה ואין כלום. את פתאום מבינה את הגודל שלך, ומי אנחנו בכלל, גרגיר אבק בהיסטוריה, בואי. כשהייתה מסיבת העיתונאים של בנט על האומיקרון, אני התמוטטתי. הודעתי שאני לא יכולה לשאת את זה יותר. כולנו עייפים מהסיפור הזה".
כבר שמונה שנים וחצי היא בזוגיות עם איש העסקים ואספן האמנות יגאל אהובי (68), ומאורסת לו משנת 2017. "כרגע חצי שבוע אני בבית וחצי שבוע אצלו, וזה סידור שעובד מקסים. הבנות שלי רק מחכות שאני אלך מהבית" (צוחקת).
למה לא עברתם עד כה לגור ביחד?
"לי היה ברור מההתחלה שיש לי פה שתי ילדות, ואני לא מכניסה לפה אף אחד. הבנתי שזה לא נכון, לא לי, לא לו ולא לבנות שלי ולבנים שלו, ולקח ליגאל זמן להבין שאני עושה את זה בשביל שנינו. איחוד של משפחות בפרק ב' זה סיכון רציני מאוד. נוכל לחיות יחד כשהבנות שלי תהיינה כל אחת במקום שלה".
גם חתונה תגיע, אם בכלל, במתכונת קצת אחרת.
"אני לא זקוקה לזה. לפעמים אנחנו כן משתעשעים ברעיון, אבל זה עוד לא קרה. מה שבטוח, הרבנות לא תהיה חלק מהזוגיות שלנו. בגיל 25, כשהתחתנתי (עם הצלם זיו קורן, אמ"ר) זה לא היה דרך הרבנות, ואף אחד לא הבין על מה אני מדברת. היום מבינים יותר".
4 צפייה בגלריה
"לי היה ברור מההתחלה שיש לי פה שתי ילדות, ואני לא מכניסה לפה אף אחד"
(צילום: עדו לביא, סגנון: מזל חסון)
מה זה עבורך להיות אישה עצמאית?
"אני אוהבת את הכסף שלי יותר משאני אוהבת את הכסף של כל אחד אחר, וגם את הבית שלי, ואני ממליצה לנשים לא להסתמך על כסף של אף אחד. בעיניי אין דבר חשוב יותר לאישה מלצאת לעבוד. זה בסיסי. זו השפיות שלך, הקידום שלך, הכסף שלך. לצערי, אחרי הילד השני נשים מוצאות את עצמן מחוץ למעגל העבודה מבחירה שלהן, או כי הבעל אומר, 'שבי בבית, יש לי משכורת מצוינת'. ונורא קשה לחזור אחר כך. וכן, אני יודעת שלשלב קריירה וילדים זה קשה מאוד, אבל אפשר לעשות את זה גם אם יש לנו שנים מורכבות יותר. את רוב הנשים האימהות עוצרת, וחבל לי.
"אני אוהבת את הכסף שלי יותר משאני אוהבת את הכסף של כל אחד אחר, ואני ממליצה לנשים לא להסתמך על כסף של אף אחד. בעיניי אין דבר חשוב יותר לאישה מלצאת לעבוד"
"כשהתגרשתי, כמה נשים מפורסמות - בלי להזכיר שמות - התקשרו לומר לי שהן מקנאות בי. ואז את מבינה שיש המון נשים בזוגיות לא טובה, ואין אומץ או שאין כסף, מכלול של סיבות שתוקעות אותן במקום שהן לא רוצות להיות בו. זה הכה בי. מגיע לנו כנשים הרבה יותר ממה שחינכו אותנו. במה את פחות טובה בגלל שאת אישה? ב'גלית ואילנית' אנחנו עושות עבודה קשה בהעצמת נשים ומגייסות כספים למאבק באלימות כלפי נשים, ואני שומעת סיפורים שלא הייתי שומעת אם לא הייתי מנחה את התוכנית. לתחושתי נשים נמצאות במקום פחות טוב היום. אנחנו הולכות אחורה ולא קדימה, וזה מפחיד אותי".
"לתחושתי נשים נמצאות במקום פחות טוב היום. אנחנו הולכות אחורה ולא קדימה, וזה מפחיד אותי"
את יום הולדתה ה־50 היא עוד לא יודעת איך תציין, קודם היא רוצה לעכל את הקידומת החדשה שדופקת לה בדלת. "ביום הולדת 40 התגרשתי, עכשיו כבר אין לי מה לעשות", היא צוחקת, "כל הקלישאות נכונות. אלה רגעים שאת עוצרת וחושבת מה היה ולאן אני הולכת. להתבגר זה לא פשוט. אני תמיד מזכירה לעצמי שבעוד עשר שנים אהיה בת 60, אז בואי ניהנה ממה שיש עכשיו. למה להתחרבש עם משבר גיל 50 כשתכף יגיע משבר גיל 60? אז תודה רבה על כל יום, ולא הייתי חוזרת יום אחד אחורה".
השער הראשון שלי
"זו תמונה שצילם אלדד מאסטרו - שמצא אותי ברחוב ליד 'פוטו פרג'' - והיא הייתה חלק מתחרות 'תגלית השנה' (שבה זכתה, אמ"ר). זה השער ששינה את החיים שלי, ועד היום הוא תלוי בחדר האורחים של אמא שלי. הוא פתח לי דלת לעולם שחלמתי עליו, ואפילו התביישתי להגיד את זה לעצמי. כשאני מסתכלת על גלית שבתמונה אני רואה שאפתנות וחריצות ואני רואה חלום, וכבר שם אני רואה רגליים על הקרקע.
"הייתי ילדה מאבן־יהודה, ונכנסתי לעולם הדוגמנות במבט מפוכח. היה לי חלום גדול: לא להיות דוגמנית מפורסמת או הדבר הזה שנקרא 'גלית גוטמן', אלא להיות עצמאית שמרוויחה את הכסף שלה לבד. זה הדבר הכי חכם שעשיתי בחיי, וזה הטיפ שאתן לילדה שתשאל 'למה אני צריכה להיות חלק מעולם הדוגמנות'. עצמאות כלכלית. כל השאר זה מה שקרה בדרך למטרה".
- הראיון המלא עם גלית גוטמן מתפרסם בגיליון חגיגי של השבועון "לאשה", החוגג 75 שנה. מיום שני בדוכנים
