הכול התנהל נהדר לפני הדייט ההוא באותה שבת קיצית. הספקתי לסיים את הריצה היומית שלי (בקצב מושלם), להתקלח, אפילו לייבש את השיער עד תום ולהגיע לנקודת המפגש באיחור של שלוש דקות בלבד. הבחור הגיע דקה אחריי. מזל שהוא היה כל כך נאה וחייכן, שסלחתי לו מיד על האיחור הנפשע של ארבע דקות.
שתינו יין והרגשתי שאני במיטבי. שום דבר לא הכין אותי למה שאירע כעבור חצי שעה. פתאום, משום מקום, הרגשתי שאני בוערת מבפנים. וכן, היה נחמד להגיד שהבעירה נבעה מתשוקה מטורפת - אלא שלצערי, באותו רגע, הדבר האחרון שיכולתי לדמיין זה את הבחור נוגע בי או אפילו מתקרב אליי, אלא אם הוא היה מאוורר. בקיצור, היה לי חם. חם כמו שלא היה לי מעולם.
בזמן שהבחור המשיך לדבר, ניהלתי שיחה ארוכה עם עצמי: 'למה כל כך חם לי? אוי ואבוי, האם זה אומר שזה מה שאני חושבת שזה? האם אני חווה את התסמין הידוע לשמצה של גיל המעבר? האם פוקד אותי כרגע גל חום?'. יפעת הרגועה שבי ניסתה לצנן את הפחד: 'נו, באמת יפעתוש (יפעת הרגועה היא מקסימה), את עדיין מקבלת וסת. מה פתאום גל חום'. אבל יפעת העיתונאית (שלפעמים ממש אין לי סבלנות אליה) החליטה להתערב וללבות את האש: 'מי כמוך, יפעת, שעשתה כל כך הרבה כתבות על מנופאוזה, יודעת שתסמיני גיל המעבר יכולים להתחיל עוד הרבה לפני שהווסת מפסיקה, שקוראים לתקופה הזו טרום־מנופאוזה ושהיא יכולה להתחיל אפילו לפני גיל 40'".
הבחור המשיך לדבר. אני חושבת שזה היה על חתולים. בזמן הזה המשכתי לשוחח עם עצמי ולתהות אם העובדה שאני מרגישה שחם לי מבפנים, משמעה שלא רואים שחם לי כלפי חוץ? מגע קל של היד במצח, סיפק את התשובה. המצאתי תירוץ וברחתי לשירותים עד יעבור זעם.
למחרת בבוקר חיכיתי בכיליון עיניים לטלפון. לא מהבחור, מה הוא חשוב עכשיו? מהמזכירה של הגינקולוג. לה השארתי הודעה בהולה שהרופא חייב לקבל אותי עוד היום. המזכירה הייתה מדהימה ומתחשבת וסידרה לי תור סופר־זריז. לעוד חודשיים.
כשסיפרתי לרופא מה קרה לי הוא חרץ שזה לא קשור לגיל המעבר, שכל אדם אחרי ריצה מאומצת שישתה אלכוהול ביום שרבי, ירגיש שהוא בוער. אבל עד כמה שרציתי להתנחם מהסבריו, בתוכי ידעתי שהוא טועה, כי אולי זה לא היה גל חום פר־אקסלנס, אבל לי היה ברור שזה כן קשור למנופאוזה, או לטרום־מנופאוזה, או למשהו בטוח עם "פאוזה". כי לאורך כל 40 ומשהו שנותיי כבר הספקתי לרוץ לא מעט, לשתות אחרי זה, ולא משנה כמה חם היה בחוץ, מעולם לא הרגשתי כפי שהרגשתי באותו דייט.
תהיתי מה זה אומר לגבי חיי האהבה שלי? מה אם זה לא יסתכם רק בגל אחד שחולף? פתאום הבנתי שלנשים גרושות בגילי יש עוד מכשול שלא נלקח בחשבון. נשואות יכולות בכיף להגיד לבעל "עובר עליי גל חום", אבל לומר את זה לבחור שרק הכרת ואת רוצה להרשים? כי אין מה לעשות: למרות שהוא יודע בת כמה אני, הייתי רוצה שהוא יראה מולו בחורה עם חדות נעורים שרצה בקצב מושלם, פחות בחורה שיכולה לשבור שיאים בנפנוף מניפה, כזו שלא רק צריכה להודות בפני עצמה שהיא מזדקנת, אלא גם בפני בחור שהייתה רוצה לשדר לו שהיא אולי כבר לא בת 20, אבל עדיין צעירה.
