זה מתחיל אחרי גיל 40 ונמשך כמה שנים טובות. ככה רוצה הטבע ומי אנחנו שנערער על התנהלותו. נשים, שוב נשים, חוות את השינויים על בשרן הרבה יותר מאשר גברים, שלא תמיד מודעים לתהליכים הגופניים הדרמטיים שעוברים על בת הזוג.
תחילתו של המסע בניצני אי-סדירות בביוץ, וסיומו בהפסקת המחזור החודשי, והמסע הזה גובה מחיר. כיום מקובל בעולם המערבי כי בגיל ,42 פחות או יותר, מתחילה איזושהי איסדירות הורמונלית. הביטויים שלה עשויים להיות מחזורי וסת שמתקצרים (למשל, מפעם בחודש לפעם בשלושה שבועות ואפילו פעם בשבועיים וחצי) או דווקא מתארכים (לפעם בחודש וחצי עד חודשיים, ואז קבלת מחזור גדול מאוד). ומתי אישה נמצאת כבר ממש בגיל המעבר? כאשר היא מפסיקה לגמרי לבייץ, כאשר חולפת שנה שבמהלכה לא חוותה מחזורי וסת.
תקופת אי-הסדירות שלפני גיל המעבר, שבה אני מתמקד היום, נקראת קדם גיל המעבר, והיא יכולה להימשך בין שנה לכמה שנים. שלב קדם גיל המעבר משפיע בין היתר על התפקוד המיני, כיוון שבמקרים רבים זוגות נמנעים מקיום יחסי מין בעת הדימום, ובשלב הזה אין לדעת מתי הוא יגיע.
תופעות אחרות שמקרינות על ההתנהלות המינית והזוגית הן דיכאון, עצבנות יתר, יובש או גודש באיברי המין, כאבים בחזה, לחץ בשדיים ובצקות בכל מיני מקומות בגוף. התחושות הגופניות מועדות לשינויים תכופים והחשק המיני, שהיה סדיר קודם לכן, עלול להיפגם (לעתים, אגב, הוא עשוי דווקא להתעצם).
נשים רבות מדווחות גם על תחושה לא נעימה עד קשה של גלי חום. חלק מהן מתארות תחושה כאילו לפתע נושבת רוח חמה מבפנים ולוכדת אותן בסאונה שממש מרטיבה את הגוף. וכלל התופעות הללו מולידות בעיות לא פשוטות בחיי היומיום.
הסערה ההורמונלית בשלב קדם גיל המעבר נובעת מחוסר באסטרוגן או בפרוגסטרון - שני הורמונים המופרשים מהשחלה. כאשר לא מסתמן ביוץ סדיר (ואחר כך אין ביוץ בכלל), לא נוצר די פרוגסטרון, וכאשר השחלה לא מתפקדת כראוי לא נוצר די אסטרוגן. עלינו לזכור, שאישה נולדת בעצם עם כל הביציות שלה, וככל שהשנים חולפות מספרן הולך ומתמעט, ובמקביל משתבשת גם איכותן (והיכולת שלהן לפעול הורמונלית).
זה שנים מתנהל ויכוח מדעי, אם צריך או לא צריך לטפל בנשים בקדם גיל המעבר. כיום הנטייה היא להסכים כי זהו שלב מתאים להתחלת טיפול הורמונלי. לא מדובר באספקת הורמונים חליפיים, כי אם בטיפול הורמונלי מוסף: תמיכה במערכת ההורמונלית המקרטעת, שיוצרת איזושהי רגולציה מחדש של המחזור. לפעמים, כאשר יש דימומים קשים, ממליצים על החדרה של התקן תוך רחמי שמפריש פרוגסטרון, וכך פוחת משמעותית הדימום הווסתי והוא אף עשוי להיעלם.
אז ככלל, צריך להביא בחשבון שהחל מגיל 42 בערך ועד גיל 46-45 פחות או יותר, נשים חוות תקופה מורכבת (שאחריה הן נכנסות כבר לגיל חדלון הווסת, ואז מופיעים שינויים אחרים). זה דורש התייחסות רגישה, מלווה באורך רוח, מצד בן או בת הזוג.
בד בבד, על מי שנמצאת בשלב הזה להפנים ולקבל שזהו שינוי טבעי, שיש להסתדר איתו ואולי אף לברך עליו. אם יש צורך, כדאי להיעזר ברופא נשים שמתמחה בגיל המעבר.
וכדי שלא יאשימו אותי בהדרת גברים, אציין שגם אצלם מופיעה בשלב מסוים ירידה בטסטוסטרון. ההבדל הוא, שאין איזשהו גיל מובחן שבו זה קורה, ובכל מקרה תהליך המעבר הרבה יותר הדרגתי ואטי ולא כרוך בשינויים גופניים סוערים.
- ד"ר יצחק (צחי) בן־ציון, מנהל המרפאה לבריאות מינית בבית החולים "סורוקה" ופסיכיאטר מחוז הדרום, שירותי בריאות כללית
