בנובמבר לפני שנה, כאשר הבשורה על אירוסיה של אלומה לב כהן יצאה לאור ברחבי הפייסבוק, התגובות היו נרעשות. אחרי הכול, לא בכל יום אישה בת 40, ועוד דתייה, שהפכה את הרווקות שלה לסוג של שליחות - מודיעה שמצאה את בחיר לבה. "בשעה טובה וברוכה ובחסד גדול אנחנו שמחים לספר שאנחנו מתחתנים בעזרת השם", כתבה לב כהן לצד תמונה שלה עם ארוסה הטרי, בפוסט שגרף אלפי לייקים ומאות תגובות. "כל הרשת געשה ורעשה", היא נזכרת. "כולם מכירים אותי ושמחו בשבילי".
ואת, בתקופה הזו, היית בתוך חוויה אחרת לגמרי.
"זה היה הכי באקסטרים. ימים ספורים אחרי החתונה הגעתי מהמלון עם בעלי וישבתי להכין שיעורי בית עם הילדים. הפער העצום הזה בין איך שאנשים מספרים את הסיפור שלי ובין הסיפור כמו שהוא - גרם לי לתחושת בדידות עצומה. לא אגזים אם אומר שלקחו לי כמה חודשים להתאזן על המציאות הזו".
מציאות שבה נישאת לאלמן ואב לארבעה ילדים, ועברת בבת אחת מחיי רווקות לחיי משפחה.
"נכון. עזבתי חיים כל כך שונים. הייתי רווקה שהוציאה ספר משמעותי, רב־מכר, ואז פתאום אני מוצאת את עצמי מתעקשת על שיעורי בית ומלמדת איך חוצים כביש. איפה הייתי לפני רגע ואיפה עכשיו? זה הרי מטורף. ואני צריכה כל הזמן להזכיר לעצמי שאלה החיים, וכן - זה מה שחיכיתי לו כשני עשורים. אז נכון שזה בא שונה ממה שחשבתי, אבל זה טוב ומבורך ואני מוקירה על כך שיש לי בעל שאוהב אותי ואני אותו, שיש בינינו הבנה מיוחדת, ואני מוקירה את הזוגיות שיש לנו".
150 דייטים ב־20 שנה
לב כהן, כותבת, עורכת ומורה לשיטת ימימה, שיתפה את חוויית הרווקות שלה לאורך שנים בפוסטים חשופים ברשת. ב־2017 חלק מהם אף אוגדו לספר "במלוא הדופק: רישומים של רווקות מאוחרת" (הוצאת ידיעות ספרים). גם בעבודתה בלימודי ימימה היא עוסקת בנושא, ומנחה בין היתר קבוצות של רווקות. הכתיבה הייחודית שלה וההתייחסות הנוגעת ללב לנושא גרמו לאנשים רבים לעקוב אחריה, ובעיקר לשמוח כשהגיע הרגע שבו בישרה על אירוסיה לעזרא כהן (44). השניים נישאו בפברואר האחרון וגרים בפתח תקווה עם ארבעת ילדיו.
היא נולדה בירושלים, בתם של הרב צבי מרדכי לב וד"ר אסתר לב, בת רביעית מתוך תשעה ילדים. כשהייתה בת שנה המשפחה עברה ליישוב מחולה בבקעת הירדן. כשסיימה את השירות הלאומי למדה אדריכלות, אבל כעבור שנתיים עזבה. היא ערכה במשך ארבע שנים את המגזין "הלל" לנשים, עסקה בתחום הפרסום וכתבה בעלונים של המגזר הדתי.
"היו לי 20 שנה לדמיין רומנטיקה ואהבה, ופתאום אלה החיים עצמם וזה הרבה יותר פשוט. רומנטיקה נראית אחרת לחלוטין מכל מה שדמיינתי. לא חלמתי שבזוגיות שלי אני אצחק כל כך"
בתחילת שנות ה־20 שלה נחשפה לתורתה של ימימה אביטל, וזה 15 שנה שהיא מורה לשיטת ימימה. קבוצות לימוד וסדנאות שלה נפתחו כפטריות אחרי הגשם ברחבי הארץ, ובשנה שעברה אף הוציאה את הספר "עד שליבך יתנגן" (גם הוא בהוצאת ידיעות ספרים) העוסק ביסודות השיטה. "מדובר בלימוד מודעות רוחנית, אמון גדול בהשגחה וההבנה שדברים לא מגיעים לעולם באופן סתמי ושאני לא לבד במה שעובר עליי", היא מסבירה. "מבחינתי שיטת ימימה זה בית, קבלה, נחמה, הכלה".
עד לנישואיה המשיכה לב כהן להתגורר בבית הוריה שבמחולה. עם חלוף הזמן ארבע אחיותיה הצעירות נישאו, וההתמודדות עם הרווקות הפכה לקשה יותר ויותר. "הרבה שנים הרווקות גרמה לי להרגיש שונה, לבד, וזה גם הציף ברגשות אשמה - שכנראה יש אצלי בעיה שלא התחתנתי", היא מספרת. "במגזר הדתי זה עוד יותר בולט, כי מסביבך כולם משפחות והורים לילדים. אנשים אומרים, 'רק תפתרי את הקונפליקט מהעבר, רק תטפלי בנושא זה או אחר, וזה ישתחרר'. לי לקח המון זמן להבין שהכול בהשגחה. ברור שכל אחת צריכה לעבור תהליך משלה. כן צריך לקחת אחריות, אבל לדעת שאני לא קובעת".
ספרת פעם לכמה דייטים יצאת במהלך השנים?
"אני מניחה שמשהו כמו 150. אני לא יודעת במדויק. אולי זה לא הרבה בשביל 20 שנות דייטים. עם השנים הגעתי לתובנות, ומה שידעתי בגיל 39 שונה ממה שידעתי בעבר הרחוק יותר. אחד הדברים שלמדתי הוא שלכל אדם יש שדה של התפתחות. אני, למשל, התפתחתי בשדה של הרווקות ומישהו אחר בשדה של הזוגיות או ההורות או בקריירה. הרווקות היא שדה, ובתוכו אני עושה מה שאני יכולה ואני עוברת משהו - וגם החברה שלי שמתמודדת עם ילד מיוחד עוברת משהו. כולנו באותה סירה, באותו מקום. ההבנה הזו עזרה לי מאוד להוריד מעליי את עול המחשבות של ההאשמה העצמית, העיסוק בשוני שלי, המחשבה שרק אצלי זה ככה".
מה עשית כדי להכיר חתן?
"עשיתי הכול. ניסיתי לפנות לאנשים שישדכו. עשיתי הרבה סגולות: תפילות, הלכתי לקברי צדיקים כי הרגשתי שיש שם איזשהו שקט שאני יכולה לדבר עם הקדוש ברוך הוא. מה שפחות דיבר אליי הן אפליקציות למיניהן. בשלב מסוים האשמתי את עצמי ועברו לי מחשבות כמו 'אם לא אהיה שם אולי אפספס את אהבת חיי'. אבל הצלחתי להגיע לנקודה שבה אני מקשיבה ללב ועושה מה שנכון לי, וויתרתי".
"מההתחלה ההבנה בינינו הייתה שאתפקד בבית כאמא. אני לא חושבת שזה היה יכול לעבוד אחרת. אני בהחלט עושה מה שעושות אמהות, כולל אספות הורים"
איך ההורים התייחסו לרווקוּת שלך?
"ההורים שלי הם מדהימים ומביני עניין. הם תמיד ידעו מה ומתי להגיד ולא היה שם לחץ. ברור לי שהם דאגו ושהיה להם קשה. אבא שלי ניסה לא פעם להכיר לי בחורים וחיפש בשבילי המון, והערכתי את זה מאוד כל השנים".
אילו תגובות קיבלת על שיתוף חוויית הרווקות ברשת?
"אני חושבת שהכתיבה שלי גרמה להזדהות. כתבתי את עצמי, את הכאב, את הבדידות ולמרבה הפלא, ההזדהות הייתה לא רק עם האישיו של הרווקות אלא בכלל עם אתגרי החיים. הספר שהוצאתי בנושא היה רעיון של סיון רהב־מאיר, שראתה שהפוסטים שלי עוררו הרבה הדים. הספר מכר יפה מאוד וזה אומר שהוא דיבר לאנשים ישר ללב".
במסגרת לימודי ימימה את מנחה גם קבוצות של רווקות. איזה מסר את מעבירה להן?
"לא פיצחתי איזו שיטה איך מתחתנים, אבל אני כן מרגישה שללימוד ימימה יש הרבה כלים, וגם לי יש כאלה שרכשתי לאורך הדרך, שיכולים לעזור לעבור את המסע הזה ולהיות בעד עצמנו ולא נגד, לא חלשות ומאשימות את עצמנו. זאת המטרה שלי כשאני מלמדת רווקות – לחזק".
התכתבנו במשך שעות
את עזרא כהן, בעלה, היא הכירה דרך חבר משותף שהציע לשדך ביניהם. עזרא, כאמור אב לארבעה (בני 16, 15, 11 ושבע), התאלמן לפני כשנתיים לאחר שאשתו נפטרה מסרטן. "אמרתי כן להצעה הזו כבר בקיץ שעבר, אבל ביקשתי לחכות עם הפגישה הראשונה כי הייתי טרודה במשהו שקשור לספר שלי. למזלי החבר היה עקשן מאוד, והתחלנו לצאת יומיים לפני שפרצה המלחמה. זה קרה מהר מאוד - אחרי הפגישה השנייה כבר ידענו שנתחתן וארבעה חודשים לאחר מכן עמדנו מתחת לחופה".
מה הייתה הגישה שלך לגבי שידוך עם גבר בפרק ב'?
"הייתי פתוחה לאופציה הזו. לא ראיתי בנישואים עם גרוש או אלמן עם ילדים פשרה, אבל ברור שידעתי שלכזה סטטוס יש אתגרים. ידעתי את זה לפני ואני יודעת את זה יותר בבהירות גם עכשיו".
ספרי על הדייט הראשון שלכם.
"נפגשנו בבית קפה בפתח תקווה והייתי די סגורה. בשולחן לידנו ישבו כמה צרפתים, ואחת מהם סיפרה פתאום בעברית שהיא שדכנית. העזתי ושאלתי אותה 'היית משדכת בינינו?' והיא אמרה 'כן. לשניכם יש עיניים טובות'. היה שם רגע מתוק וזה שבר את הקרח. חזרתי הביתה למחולה, ובדיוק באותו ערב היה ניסיון פיגוע בחווארה, סגרו את הכבישים ונתקעתי בדרך. הוא התכתב איתי במשך שעות. לא ידעתי ממש שזה זה, אבל כן אמרתי לעצמי 'יש לך אותו'. הרגשתי איזשהו ביטחון".
"אני לא האמא הביולוגית שלהם, אבל נבנה כאן משהו מיוחד. זה תפס אותי בחגים כשעמדתי מול הנרות והתפללתי עליהם. שאלתי את עצמי - אם לא אני, מי יתפלל עליהם?"
אחרי הדייט השני כבר הבנת שזה זה. איך זה קרה?
"קודם כול, אצלו הייתה ודאות לגבי הקשר שלנו, מה שגרם לביטחון אצלי. אבל היה עוד משהו מעניין: היו לי 20 שנה לדמיין רומנטיקה ואהבה וכל מה שמסביב, ופתאום אלה החיים עצמם וזה הרבה יותר פשוט. קלטתי שרומנטיקה נראית אחרת לחלוטין מכל מה שהבנתי ודמיינתי תמיד. דמיינתי אהבה במילים שונות לגמרי מהמילים שנאמרות בינינו. לא חלמתי שבזוגיות שלי אני אצחק כל כך. במעשים שלו הוא יכול לתת את מה שאני צריכה וזה הכי פשוט שיש. אין ספק שגם המלחמה השפיעה - הרגשתי שאנחנו בונים משהו עמוק, ואולי בימים רגילים פחות הייתי מרגישה את זה".
לב כהן מספרת שהכירה את ילדיו של בן זוגה בשלב מוקדם. "מההתחלה ההבנה בינינו הייתה שאתפקד בבית כאמא. אני לא חושבת שזה היה יכול לעבוד אחרת. שנינו רצינו שככה זה יהיה, להיכנס פנימה אול־אין. הילדים לא קוראים לי 'אמא' ואני גם לא מתיימרת, אבל אני בהחלט עושה מה שעושות אמהות, כולל אספות הורים.
"הגעתי לנישואים האלה אחת, ונכנסתי לבית קיים שיש בו חמישה. ניסיתי לתפוס את מקומי – בעדינות כמובן ולא בכוח. אי־אפשר לבוא מבחוץ ולהגיד 'מהיום יהיה ככה וככה'. יש כאן מציאות קיימת, סדרים שהתרגלו אליהם ונוח להם איתם. וברור שיש דברים ששיניתי לאט־לאט ויש דברים שעד עכשיו לא נגעתי בהם והם מפריעים לי, אבל הזמן יעשה את שלו. לא הגעתי כדי לשנות ולהשתלט, אבל אלה גם החיים שלי ואני חלק ממה שקורה בין קירות הבית".
"הייתי רווקה שהוציאה ספר רב־מכר, ופתאום אני מוצאת את עצמי מתעקשת על שיעורי בית. איפה הייתי לפני רגע ואיפה עכשיו? זה הרי מטורף. ואני צריכה כל הזמן להזכיר לעצמי שזה מה שחיכיתי לו כשני עשורים"
איך את מרגישה כיום בהתנהלות מול הילדים?
"אני לא האמא הביולוגית שלהם, אבל נבנה כאן משהו מיוחד. זה בדיוק תפס אותי בחגים האחרונים כשעמדתי מול הנרות והתפללתי עליהם. שאלתי את עצמי - אם לא אני, מי יתפלל עליהם?".
מה היה קורה לדעתך אם היית מכירה את עזרא כבר לפני שנים?
"זה משהו שדיברנו עליו. אנחנו לא יודעים חשבונות שמיים, ולכן אולי זה כן היה מתקדם גם כשהיינו צעירים יותר ואולי לא. אין לי מושג. אבל אין ספק שכל השנים הללו עשיתי עבודה בשדה הרווקות והשתדלתי להשתפר. לעולם לא אדע אם התחתנתי בזכות העובדה שעשיתי את העבודה הזו".
לפני כמה שנים פרסמה לב כהן פוסט שבו סיפרה בפתיחות שהקפיאה ביציות. "היה לי חשוב מאוד לפתוח את זה ולתת לזה מקום, כדי שרווקות יראו ולא יפחדו - וזה אכן הניע לפעולה. בנות שיתפו אותי שהן עשו את המהלך הזה רק בזכות העובדה שכתבתי. הרצון הזה להיות אמא לילדים משלי בוער בי, ואני עושה כל מה שאני יכולה כדי שזה יקרה".
מה לדעתך הכי קשה לרווקות ומה תגידי להן כדי לעודד אותן?
"קשה לרווקה העובדה שהיא אחרת - נראה לה שכולם במסלול אחד ואצלה זה לא כך. ויש גם הרבה ייאוש. אני אומרת - זה אתגר והוא לא שונה מאתגרים שיש לאנשים בתחומים אחרים. לא נשכחת מאחור, תעשי את הכי טוב שלך. אין לי מושג מתי מגיע הרגע שבו נפתח הסדק ומתחיל להגיע האור, אבל אני מאמינה שהוא מגיע ומתפללת בשביל כל אחת ואחד שזה יקרה כמה שיותר מהר".
