לפני כמה חודשים הופץ ברשתות החברתיות סרטון שצילמו ילדים מפתח־תקווה ובו הם נראים מכים נמרצות ילד בן עשר. לביא קגן, תושב העיר, צפה והזדעזע. "אני מכיר את הילד הזה, הוא למד אצלי בסטודיו. פוצצו אותו במכות בשביל לקבל צפיות", הוא אומר. "אני עצמי אבא לשתי בנות, ורואה מה קורה בחוגים ובבתי הספר. החלטתי לקבל על עצמי פרויקט למניעת אלימות. בחרתי במשפט שמלווה אותי בחיים, גם כאבא וגם כמדריך בחינוך הבלתי פורמלי: 'מי שאמיץ לא מרביץ'. כתבתי שיר על התנהגות מונעת אלימות. הכנסתי אליו ערכים של חינוך בלתי פורמלי, כלים ודרכים להתנהגות מונעת אלימות, צילמתי קליפ והזמנתי את הילד המוכה להשתתף בו. רציתי שיקבל צפיות ממקום חיובי".
אם השם של קגן (39) לא אומר לכם כלום, אתם או ילדיכם אולי מכירים אותו בשם קוגומלו (בפורטוגזית: פטרייה). קגן הוא מאסטר בקפוארה, מלמד את אמנות הלחימה הברזילאית זה 25 שנה ברשת מועדונים שהקים ברחבי הארץ, ומרכז את הוראת התחום במכון וינגייט. לפני כשבע שנים הפך, כמעט במקרה, לכוכב ילדים. "חיפשו קפואריסט לאחת ההופעות של קופיקו, באו לראות אותי מפעיל ילדים ומשם זה התגלגל", הוא נזכר. "אני מנצל את המעמד שלי כדי להביא את הערכים של הקפוארה למרכז הבמה, ומופיע עם התלמידים שלי. קפוארה זו אמנות לא תחרותית וזה כוחה. ילד שמרגיש טוב עם הגוף שלו, מרגיש טוב יותר חברתית, מצליח יותר בלימודים, יודע לבטא טוב יותר את הרגשות שלו ולא מרגיש צורך להיגרר לאלימות. אני לא מאשים הורים או נשות חינוך, אבל מרגיש שהם לא תמיד יודעים איך להתמודד עם אלימות. ילדים מתנהגים באלימות מכל מיני סיבות. אם ילד חסר ביטחון או מחפש תשומת לב, אם הוא מרגיש שלא מבינים אותו ולא רואים אותו, אם הוא לא יודע לבטא את מה שהוא מרגיש - זה עובר לידיים. המון הורים אומרים: 'הילד צריך ללמוד להחזיר'. אני לא מאמין בזה, אלא בהגנה עצמית".
קוגומלו: "ילד שמרגיש טוב עם הגוף שלו, מרגיש טוב חברתית, מצליח בלימודים, יודע לבטא רגשות ולא מרגיש צורך להיגרר לאלימות"
קגן פנה לעיריית פתח־תקווה ויזם את קמפיין "מי שאמיץ לא מרביץ", הכולל שלטי חוצות, מדבקות, סרטונים ומערכי שיעור מצולמים. "ביקשו ממני להביא למסגרות החינוכיות כלים מהחינוך הבלתי פורמלי, לבנות מערכי שיעור למנחים שיצפו בסרטונים עם ילדים. אני מאמין בשיתוף פעולה בין ילדים, מורות והורים. תהיתי איך להגיע להורים, ואז עלה הרעיון לפנות למיכל דליות".
"כשלביא ביקש שאצטרף, הסכמתי מיד", מספרת מדריכת ההורים מיכל דליות ("סופר נני"), שגם היא תרמה לפרויקט בהתנדבות. "ברגע שפונים לילדים, נכון לפנות גם להורים".
מיכל דליות: "אני שומעת הורים שאומרים שהם מעדיפים שהילד שלהם יהיה בצד המחרים ולא המוחרם. בעיני זו הסתכלות לא נכונה"
הקמפיין כולל שלושה סוגי סרטונים, שחלקם כבר עלו לרשת. בראשונים קגן ומנחה נוסף מדברים עם קבוצות ילדים בני גילים שונים על אלימות - איך הם חווים אותה וכיצד מתמודדים איתה. "נושאי השיחה נוצרו אחרי שיחות עם מנתחות התנהגות, מורות וגננות. ביררנו מה הכי שכיח ובמה הן זקוקות לעזרה", מספר קגן. יש גם סרטונים שבהם קגן וקומיקאי מצולמים במכונית עם הילדים, ויוצרים שיח קליל בנושא. באחרים יש דיונים עם דליות הכוללים טיפים להורים ולילדים. "המטרה של כל הסרטונים הוא לייצר שיח על אלימות גם בבית, ולעודד שיח בין הילדים ועם ההורים", מבהיר קגן.
"כהורים, התפקיד שלנו הוא ללמד את הילדים מה עושים ומה לא", מחדדת דליות. "להורים יש נטייה לגונן על הילדים, אבל אנחנו מחויבים ללמד אותם את התוצאות של מעשיהם. ניקח את הנושא של חרם, למשל. רוב הילדים שמחרימים לא מבינים שהם עושים דבר נורא. התפקיד שלנו הוא להסביר להם מה קורה לילד מוחרם, איך הוא מרגיש. אני שומעת הורים שאומרים שהם מעדיפים שהילד שלהם יהיה בצד המחרים ולא המוחרם. זו הסתכלות לא נכונה בעיניי. אני קוראת להורים להבין את העוצמה של זה ולא להתעלם, גם אם זה לא הילד שלכם".
מה את מציעה לעשות במצב כזה?
"לדבר עם הילדים, להוקיע את המעשה, להסביר, לספר סיפורים אישיים, ללכת להתנצל אם צריך, לגייס הורים אחרים. תפעלו כדי ללמד את הילדים שלכם מעורבות, אכפתיות ושמירה על החוקים החברתיים. למדו אותם לפעול באופן שמכבד את עצמם ואת הזולת. תשאלו את הילד: 'מה זה אומר עליך שאתה לא מסוגל להשתלט על עצמך, שאתה מרביץ, מחרים, מנבל את הפה?'".
הקמפיין לא עוסק רק באלימות, אלא גם בצד השני של המטבע: התנהגות חברית. "המצאנו תנועה שאנחנו קוראים לה 'השולם החדש'", מספר קוגן. דליות: "מבחינתי, חלק בלתי נפרד מחינוך למניעת אלימות הוא לדבר עם ילדים על חוזקות, חוסן, יכולת. ילד שתוקפים אותו צריך להגן על עצמו: לברוח, להדוף, לתפוס את הידיים של המרביץ, להיות ברוגז ליום או יומיים, להתרחק ולמצוא חברים אחרים. יש גם פעולות של צמצום אגו, שאני רואה כחוזקות: לוותר ולבקש עזרה".
מקבלים במה
פרויקט "דרמה קיד" באשקלון מעצים ילדים שהתמודדו עם בעיות חברתיות
200 ילדים מאשקלון שהתמודדו עם בעיות חברתיות מקבלים את קדמת הבמה בפרויקט "דרמה קיד", שבו הם לומדים לתקשר ולהתחבר באמצעות כלי התיאטרון. "התהליך שהילדים עוברים פה מדהים", מעיד השחקן גיל כהן ("תאג"ד"), שמשתתף בפרויקט בשנתיים האחרונות. "מגיעים לפה ילדים עם בעיות ביטחון עצמי, שעברו חרמות, שיימינג, אלימות פיזית ומילולית. בתחילת השנה הם מפחדים אפילו לדבר. משבוע לשבוע, באמצעות הרבה תרגילים, כיף ומשחק, אני רואה אותם נפתחים ופורחים, עד רגע השיא של הפרויקט, שבו הם מעלים מופע מקצועי בפני קהל".
את הפרויקט, בשיתוף עיריית אשקלון והרשות לביטחון קהילתי, יזמה "קיד עם עתיד", עמותה שמקדמת ילדים ונוער מהפריפריה. הבמאית הראשית היא חני אלימלך, ולצד כהן משתתפים בו יונתן סבג, מתיאס נייבלט וצילה שוורץ - כולם שחקנים, במאים ותסריטאים. "כשחקן יליד אשקלון, וכמי שחלק גדול מהחברים השחקנים שלו הם מהפריפריה, אני יכול לומר שהדרך שלנו לפלס לנו מקום בתעשייה הרבה יותר קשה מלאחרים", אומר כהן. "אני פוגש פה חבר'ה מוכשרים בטירוף, שאם הם היו לומדים במרכז, כבר היו מזמן בקבוצה הצעירה של תיאטראות רפרטואריים. בפריפריה הדברים לא מפותחים ברמה הזו. אני עוזר לצמצם את הפערים. גם בתסריטים שאני כותב אני משתדל להכניס את הפריפריה".
התיאטרון, מעיד כהן, נותן לילדים כלים לבטא את עצמם ולתקשר עם אחרים. "כל הילדים שמגיעים לפה עברו דברים מטלטלים. חלקם יכולים לדבר בקלות על דברים שהם עברו, אחרים משתפים פחות. כבר קרה שהגעתי לכיתה וראיתי ילד עם פנס בעין. דיברתי איתו והבנתי שמתעללים בו. בתרגיל שבו הילדים נתבקשו לספר מי נותן להם השראה, ילד אחד בכה ואחר עודד אותו וגרם לו להיפתח. הם מקבלים כוחות אחד מהשני".
הילדים, תלמידי כיתות ד' עד ו' מ־12 בתי ספר באשקלון, עובדים עם מדריכים כל השנה. ב־15.5 וב־17.5 יעלו מופע משותף מול תלמידי בתי הספר שמהם הגיעו. את הטקסטים כותבים המדריכים, בהתאם לנושא שנתי משותף לכל הפרויקט: הגשמת חלומות. כל כיתה קיבלה חלום: לא להיות לבד, לאהוב את עצמי, להגשים את עצמי. "הילדים מתרגשים לא רק בגלל ההזדמנות להופיע. מבחינתם זו הזדמנות להעביר לחברים מסרים על קשיים חברתיים, על מה נכון ומה לא נכון לעשות ולומר", מסכם כהן.
