"אהבה עצמית היא לא תנאי לזוגיות". כך הצהירה סמדר מילר-לוי, מורה לאהבה פראנית ומייסדת "קרובים, בית הספר לזוגיות", בהקלטה פתוחה לפודקאסט "תחושת בטן" שבה השתתפתי לפני כמה חודשים. לקהל שנכח במקום זה נשמע מוזר, ואיך לא? הרי כל החיים אמרו לנו שכדי להיות בזוגיות, צריך לפני הכל להיות שלמים עם עצמנו. אבל מילר־לוי טוענת שהנוסחה הזאת שאומרת כי עד שלא נדע לאהוב את עצמנו לא נוכל לאהוב מישהו אחר והוא לא יוכל לאהוב אותנו, בעייתית.
"תסתכלו סביבכם על אנשים שנמצאים בזוגיות, האם במבחן התוצאה הם אוהבים את עצמם יותר?", היא שואלת. "יש משהו מתעתע באמרה הזאת - שעכשיו אני צריכה לחכות שאני אוהב את עצמי ורק אז אוכל להיכנס לזוגיות. את כל התהליכים שאנחנו עוברים, נמשיך לעשות גם בתוך הזוגיות ועם בן או בת הזוג, והם יאתגרו ויעצימו אותם. לאהוב את עצמי כשאני לבד זה דבר אחד, לאהוב את עצמי כשיש לידי בן זוג זה אתגר אחר. לא צריך לסיים שלב מסוים של התפתחות ואז תגיע זוגיות. זוגיות היא לא פרס על רמה של התפתחות. אנשים שנמצאים בזוגיות פשוט פחות מאוימים ומפוחדים".
כשכאבי העבר מנהלים אותך
מילר־לוי טוענת שלעתים אנחנו נמנעים מלהיכנס לקשר בצורה לא מודעת בגלל כאבי העבר. אנחנו מנסים "לבטח" את עצמנו מפני פגיעה כזו שוב, ולכן הודפים במכוון מערכות יחסים פוטנציאליות. "אין ביטוח מפני פגיעה. להרבה מאיתנו יש התנגדות, אנחנו מתנגדים לזוגיות. אני מבינה את המקום הזה שאנשים לא מוצאים קשרים, כי הם הודפים אותם באופן פעיל, לא מודע, אבל פעיל. יש פה משהו של להסכים לראות, לראות שאני מתנגדת. לקחת אחריות וגם להגיד – וואללה, יש בתוכי חלק שמשקשק מהסיפור הזה, ובצדק. ואני רואה אותו ואני רואה איך בתוך דייט החלק הזה עובד, ואני פשוט בקשר עם החלק הזה בתוכי.
"אהבה היא דבר מסוכן", היא מסבירה. "אנשים נפגעים במערכות יחסים, זה משהו שקורה. במקום 'לבטח' את עצמי כדי שזה לא יקרה לי, אני מציעה להסכים שזה יקרה לי. אני לא מכוונת לשם, אבל אני מסכימה לאפשר לזה לקרות, כדי שארוויח את מה שיש לזוגיות להציע לי".
לצפייה בראיון עם מילר לוי לחצו על הווידאו שבתחילת הכתבה.
