במוצאי שבת, יום לאחר פטירתו של אביה, הרב חיים קנייבסקי, הסתגרה בתו הרבנית לאה קולדצקי בביתה בבני־ברק. למרות שאביה הותיר אחריו שבעה בנים ובנות, נכדים, נינים ובני נינים, קולדצקי העדיפה להישאר בחיק משפחתה המצומצמת.
היא ידעה שבשבעה יגיעו לנחם אותה אינספור נשים מכל קשת החברה הישראלית. אלה אותן נשים שכבר עשור נושאות אליה עיניים, באות להתייעץ איתה, לקבל ברכה ולהשתתף בהפרשות החלה הגדולות שהיא עורכת. חלקן נהגו להגיע עוד לאמה, הרבנית בת שבע קנייבסקי ז"ל. אחרי מותה פסק אביה, המרן הגאון, שר התורה, שבתו השנייה תמשיך את דרכה. אם ישאלו את אותן עולות לרגל - הן יאמרו שכל מה שהרבנית קולדצקי מברכת, מתגשם. אין ברכה שחוזרת ריקם.
מי שבכל זאת הוזמנה לבקר בערב ההוא את הרבנית קולדצקי (65), נשואה ואם ל־13, הייתה לאה שטינהרטר, שנהגה להגיע אל משפחת קנייבסקי עוד כנערה. "כשבאתי, הרבנית קולדצקי אמרה לי שבכל גיל קשה לאבד אבא", מספרת שטינהרטר. "היא נזכרה בכל מיני סיפורים מהילדות. למשל, שאביה לא הסכים להתחיל לאכול לפני שאמה הייתה מתיישבת גם לשולחן. הרבנית קולדצקי נולדה בתענית אסתר. ניסיתי לעודד אותה ואמרתי שהרב חיכה שיעבור יום ההולדת שלה ורק אז נפטר. היא חייכה. היא אוהבת מאוד אסתטיקה, סדר וניקיון. חשוב לה שכל אחד מהילדים יֵצא מגוהץ מהבית. ידעתי שאלמלא השבעה שבפתח, היא כבר הייתה מתחילה לנקות לפסח. כשהיא הראתה לי את כלי הכסף שקיבלה מההורים שלה, ביקשתי לקחת ולצחצח אותם שיהיו מוכנים לחג. אבא שלי לקח את המלאכה על עצמו".
יפה מצדכם.
"כשהגעתי אליה להחזיר את כלי הכסף, הבן שלה ובעלה, הרב חיים קולדצקי, שהוא גם שילוב של איש ציבור וצדיק, מאוד הודו לי. הם אנשים מיוחדים, מענטשים. דרך המשפחה הזו למדתי שגדולי הדור מכבדים נשים. לא מתעלמים מהן כאילו הן פסולות. גם הרב קנייבסקי היה מדבר עם נשים שהיו מגיעות לפגוש את אשתו הרבנית".
לאה שטינהרטר: "הרב קנייבסקי ברח מהכבוד. גם היא. כשהיא כותבת לי מכתב או הקדשה, היא כותבת 'לחברתי היקרה' או 'לאהובת נפשי' ותמיד חותמת בשם לאה קולדצקי. אף פעם היא לא מוסיפה 'הרבנית'"
מתי נוצר הקשר בינך ובין המשפחה?
"כנערה עזרתי בהתנדבות לילדים עם תסמונת דאון ואוטיזם. הייתי מגיעה איתם לרבנית קנייבסקי, אמא של קולדצקי, וכך הכרתי אותם. מאז אני מתייעצת עם הרבנית קולדצקי כל הזמן. רצו לראיין אותי בטלוויזיה בימי הקורונה על הפעילות של העמותה שייסדתי ('נרו יאיר') למען אלמנות ויתומים. שאלתי את הרבנית אם ללכת. היא אמרה לי בחיוך, 'תגידי להם שיש לך רק פיג'מות. את לא יכולה להצטלם'. זו הייתה הדרך העדינה שלה להגיד לי לא ללכת. שאלתי אותה לאחרונה אם לנסוע למולדובה עם המתנדבים שלנו. היא אמרה לי לא לנסוע, כי האלמנות צריכות אותי וגם הילדים שלי צריכים אותי. אם בעלי יגיד לי 'לא', אני פחות אקשיב. כשהרבנית קולדצקי אומרת 'לא', אני מקבלת את זה. היא יודעת מה היא אומרת".
הבנתי שאת גם הנהגת שלה.
"הנסיעה הראשונה שלי כנהגת חדשה הייתה עם הרבנית. ביקשתי ממנה להצטרף בשביל הברכה. ארבע שנים, מאז שהוצאתי רישיון, אני לוקחת אותה כשהיא צריכה. זה בדרך כלל לחתונות או לניחומי אבלים. אני מדברת איתה כמו עם חברה או עם אמא. אין דבר שהיא לא יודעת והיא אף פעם לא שופטת. יש גם צחוקים. הרב קנייבסקי ברח מהכבוד. הוא נהג לומר: 'אני לא רב. אני לא רב עם אף אחד'. גם היא בורחת מהכבוד. כשהיא כותבת לי מכתב או הקדשה, היא כותבת 'לחברתי היקרה' או 'לאהובת נפשי' ותמיד חותמת בשם לאה קולדצקי. אף פעם היא לא מוסיפה 'הרבנית'".
4 צפייה בגלריה
לאה שטינהרטר (מימין): "הנסיעה הראשונה שלי כנהגת חדשה הייתה עם הרבנית"
(צילום: אלבום פרטי)
ביקור בשבעה, פעמון שבור
יום חמישי, יומיים לפני תום השבעה של הרב קנייבסקי. גשם הזלעפות לא מרתיע את המבקרים. רחבת הבית של הרב קנייבסקי הומה. הגברים עולים במעין קונסטרוקציית־גשרון שנבנתה במיוחד לשבעה ומטפסת לקומה השנייה שבה התגורר. מסבירים לי שמדרגות הבית פתלתלות וצרות מכדי להכיל את כל הבאים והיוצאים.
הרבנית ואחיותיה יושבות בקומה שמתחת, בדירתו של האח יצחק. כדי להגיע אליהן נכנסים מהכניסה הצדדית של הבניין. בכניסה בלוני גז שבטיחותם מוטלת בספק ועגלות ילדים רבות. המיתולוגיה על המשפחה הפשוטה והספרטנית מתבררת כנכונה.
בחדר המדרגות מצטופפות צעירות ומבוגרות. כולן עומדות בתור שמתקדם באיטיות. מישהי יוצאת עם עיניים אדומות ונפוחות מדמעות. היא לא בת משפחה. המעמד ריגש אותה. על הדלת החומה שלט זכוכית: קנייבסקי. המכסה של פעמון הדלת איננו, החוטים חשופים.
תורי מגיע. אני נכנסת בקבוצה קטנה. הרבנית קולדצקי יושבת על כיסא פלסטיק נמוך ולצדה אחיותיה, רותי, ברכה ודינה. האחות הבכורה חנה נפטרה ב־2014. רק הרבנית קולדצקי מדברת לנשים שעומדות מולן. "לא ראיתי את בעלי אבל ככה כשההורים שלו נפטרו", אומרת אחת המנחמות, ומספרת שסבל מאבנים בכליות ואחרי שהרב בירך וביקש ממנו ללמוד הלכות טריפות האבן יצאה ללא ניתוח. אחרת מספרת שהבן שלה בלע מטבע במעון והם נקראו להגיע לבית החולים בדחיפות. כשהמטבע מיאנה לצאת בדרך הטבע הרופאים רצו לנתח, בעלה פנה לרב קנייבסקי שיעץ לחכות שהמטבע תצא לבד וכך היה. קוראים לה טובה בוריה, היא מוכרת כמי שמחזיקה את הנוער הנושר בעיר. בדרך החוצה היא מספרת: "הרבנית קולדצקי כתבה לי המלצה. בזכותה אני מצליחה לאסוף הרבה יותר תרומות לדירת קלט".
הרבנית קולדצקי פונה לקבוצת נערות נרגשות. "בנות, מאיפה אתן?". "סמינר וולף" (מוסד דגל חרדי שבו היא עצמה למדה), הן עונות במקהלה. "רואים, רואים", היא מחמיאה.
לקהל הצמא היא מספרת שבערבי חג היה אביה שולח אותה לקנות לאמה מתנה. פעם קנתה חלוק, פעם גרביים ובפעם אחרת מטפחת. היא מפצירה בנשים להתפלל שלוש פעמים ביום. "אבא אמר שכל אישה ובת שצריכות ברכה שיתפללו שחרית, מנחה וערבית ויראו ישועות". מישהי נכנסת ומכריזה בפעם השנייה: "קר וגשום בחוץ, עוד נשים מחכות להיכנס. בין אדם לחברו", היא מזכירה שפינוי החדר הוא מצווה. רק אז נעתרות הנשים לצאת לטובת הבאות בתור.
"לייקה, את מתאימה"
סדר היום של קולדצקי עמוס ומתחיל בזריחה. במשך שנים עבדה כגננת מבוקשת בבני־ברק עד שפרשה. קולדצקי מתפללת שחרית בבית הכנסת "לדרמן", שם התפללה גם בילדותה עם אמה ואחיותיה, ובתום התפילה פוגשת נשים שהגיעו לפגוש אותה במיוחד. בתחילת הדרך קיבלה נשים גם בבית הרב (אביה), עד שנהיה צפוף מדי. אף על פי שאינה נוהגת לקבל בביתה, זה לא מונע מאנשים לחכות לה שם.
בעלה, הרב יצחק קולדצקי (70), מוכר גם הוא בציבור החרדי. הוא דרשן (אלה מכונים "מגיד מישרים") שלמד בישיבת חברון הנחשבת. הם נשואים משנת 1976. כמה פעמים בשנה הוא נוסע לחזק קהילות יהודיות בארצות־הברית, ובשבתות הולך ברגל ברחבי בני־ברק. מספרים שהוא עובר בין שישה לשבעה בתי כנסת כדי להעביר דרשה לקהל. בנוסף, הוא נשיא שני כוללים בבני־ברק.
מקורב למשפחה מספר שכאשר האם, הרבנית קנייבסקי, נפטרה, הייתה זו הרבנית קולדצקי שנבחרה להמשיך אותה, לקבל קהל, לייעץ ולברך. החניכה של קולדצקי החלה כמה שנים קודם לפטירתה של האם. "האבא אמר לה: 'אמא כבר לא יכולה לבד, ואת מתאימה. שלחו אותה עם רשימות של מבקשי ברכה להפרשות חלה יומיומיות במאפיית ויז'ניץ, להתפלל על שמות שהרב הביא לה. בשבעה של אמה, בלילה הראשון אביה אמר לה: 'לייקה, את צריכה לקחת על עצמך את העול'. היא אמרה: 'מי אני, אמא הייתה צדיקה'. אביה אמר: 'אל תדאגי, יהיה לך את הכוח'. כבר בשבעה התחילו לפנות אליה".
שטינהרטר מוסיפה: "היה ברור לכולם שזה יהפוך לתפקיד שלה. לא הייתה קנאה בין האחיות, הן מפרגנות אחת לשנייה. הרבנית קולדצקי דומה מאוד לאמה. גם בתווי הפנים, אבל בעיקר בחום ובאכפתיות. יש לה אהבת חינם. זו שליחות קשה לקבל יום אחרי יום כל כך הרבה אנשים, והיא עומדת בה בגבורה. היא לא תנזוף במישהי כי היא לא צנועה. היא אישה עוצמתית. יודעת לדבר לקהל, להעביר מסרים מהאבא. כל מה שהיא אומרת מתקיים בענק. מדהים לראות אותה נוגעת בבטן של נשים הריוניות שמגיעות במצג עכוז, ומברכת 'ונהפוכו' שלוש פעמים".
בעוד אמה של הרבנית ערכה הפרשות חלה בביתה לקהל של 30 נשים, כיום משתתפות בטקס, שנערך באולם האירועים של בית הכנסת "לדרמן", 300־500 נשים מדי שבוע, שמגיעות במיוחד באוטובוסים. הפוליטיקאית במיל' סתיו שפיר, נזכרת במפגש עם הרבנית קולדצקי ב־2018: "הצוות שלי שהורכב בחלקו מחרדים לקח אותי לפגוש אותה בביתה. חדר המדרגות היה מלא באנשים שהגיעו אליה וחיכו להיכנס. אחרי ששוחחנו כמה דקות, היא הזמינה אותי להפרשת חלה. להיכנס איתה לשם זה היה כמו ללוות את ביונסה. המקום היה מפוצץ בנשים. באמצע נכנסו שתי כלות בשמלות לבנות לקבל ברכה. אמהות דחקו אליה נערות כדי שתברך אותן. הרבנית הייתה רגועה ולבבית. נראה שהיא מורגלת בסיטואציה, שהיא קיבלה על עצמה שליחות לשרת את הציבור".
הברכה: שתמצאי רופא
כאמור, אי־אפשר לדבר על קולדצקי בלי לספר על אמה, הרבנית בת שבע קנייבסקי, שנפטרה ב־2011 מדום לב, כמו בעלה. הסיפורים והאגדות על אודותיה כמחוללת נסים עברו מפה לאוזן. במשך עשרות שנים קיבלה נשים במטבח הבית.
ישראל כהן, עיתונאי ופובליציסט חרדי, נזכר איך הכל התחיל: "הרב קנייבסקי היה מקבל רק גברים, למעט בנות המשפחות שלו ואולי עוד נשים בודדות. נשים שהיו צריכות ישועה היו שולחות את הגברים או את הבנים עם פתק. כשהרבנית קנייבסקי נודעה בכוח הברכות שלה, התחילו להגיע במיוחד אליה. היא הייתה עומדת במטבח, מקלפת ירקות, ונשים היו דופקות בדלת, נכנסות לשאול אותה ולהתברך. הבית הפשוט ברשב"ם הפך לכותל של כולם".
רבנים ליטאים לא נוהגים לברך. הרב והרבנית קנייבסקי החלו בזה, לא?
"לא היה כזה דבר. הזרם הליטאי הוא זרם למדני שבנוי על אינטלקט. באתוס שלו הוא מעריך תלמידי חכמים שבקיאים בתורה ובהלכות. כל החינוך מכוון לכך שהילד יהפוך לתלמיד חכם. כליטאי אתה פונה לרב לייעוץ והכוונה, לא לקבלת ברכה. זו לא החסידות שמקדשת גם את הרגש, הנשמה והשירה. ולמרות זאת, הרב קנייבסקי הפך לדמות שמברכת, והוא נודע כמי שהברכות שלו מתקיימות. פתאום גם הרבנית מילאה את הפונקציה הזו של הברכות. היא 'המציאה' את הדבר הזה שנקרא הפרשת חלה. זה דבר שנמצא בכתובים, אבל היא מינפה את זה לרמה אחרת. הטרנד שאנחנו מכירים היום, של הפרשות חלה, התחיל בעצם ממנה".
ישראל כהן, עיתונאי חרדי: "הרב קנייבסקי קיבל רק גברים. נשים היו שולחות אליו פתקים. כשהרבנית קנייבסקי נודעה בכוח הברכות שלה, התחילו להגיע במיוחד אליה. היא הייתה מקלפת ירקות במטבח, ונשים היו דופקות בדלת"
איך תופעת הברכות מידי רבנית התקבלה בציבור החרדי?
"מה שקרה איתה הוא בהחלט תופעה ייחודית. לפניה, להיות רבנית הייתה פוזיציה ייצוגית. אשת הרב משמשת כעזר כנגדו. הוא זה שבפרונט. פה, הרבנית כבר לא רק עזר כנגדו. היא ניהלה חצר משלה. גם בחסידויות שבהן חזק מאוד ללכת לקבל ברכות מהאדמו"ר, לא תמצאי את נשות האדמו"רים מקבלות קהל נשי, להוציא את הרבנית מבעלז שגם מברכת, אבל הפופולריות שלה לא מתקרבת לסדר הגודל של חצר האם קנייבסקי ובהמשך, חצר הבת.
"אגב, זה לא שזה הגיע משום מקום. הרבנית קנייבסקי נולדה לשושלת רבנית מיוחסת. היא הייתה הבת של מי שכונה פוסק הדור, הרב יוסף שלום אלישיב, ונכדה של הרב אריה לוין (אבי האסירים, ת"ב)".
אפרת ברזל, אשת תקשורת חרדית, בעל טור ב"יתד נאמן" וסופרת, מספרת על המפגש שלה עם הרבנית קנייבסקי: "גדלתי בבית חילוני והסתקרנתי מהיהדות. ב־1996 הגעתי להרצאה של הרב אורי זוהר וסיפרתי לאחד המארגנים שהתפרצה אצלי מחלה אוטואימונית שלא מאפשרת לי להיכנס להיריון. הוא הציע שאלך עם אשתו לאיזו רבנית. שאלתי, 'היא דוקטור?'. ענה שלא. שאלתי אם יש פה קומבינה של צדקה. אמרו לי, 'זה לא יעלה שקל'. נסעתי עם אותה אישה לבית של הרבנית קנייבסקי והייתי בשוק. הרבנית קיבלה אותי במבואה פיצית שהיה בה שולחן, מיטה וכיסא. היא ישבה על הכיסא ואני על המיטה".
מה היה במפגש ההוא?
"יצא ממני בכי שהגיע ממקום עמוק. בסוף הצלחתי להגיד לה שאני צריכה לעבור הליך רפואי. התחלתי להוציא ערימת קלסרים עם חומר רפואי והיא אמרה לי: 'מה זה? הבאת לפה ספרייה עירונית'. היה לה חוש הומור. היא אמרה לי לחכות לה ונעלמה לשעה ארוכה. הסתכלתי מסביב. לא היו לבית הזה קירות. הכל היה ספרייה מלאה בספרי קודש. כשחזרה, הבנתי שהלכה להתייעץ עם הרב. היא אמרה לי 13 מילים: 'שתמצאי רופא בשר ודם כאן בארץ שידע איך מתמודדים עם בעיה רפואית כזאת'. היא סיימה ב'תבואי להראות לי את התינוקת שתיוולד לך', נתנה לי נשיקה ונפרדנו".
מה קרה מאז?
"שעות לאחר אותו מפגש, חברה של אמי הכירה לנו את הרופא שעזר לי ונולדה לי ילדה. מאותו יום הפכתי לבת בית אצלה. היינו מפטפטות באמבטיה. היא הייתה יושבת על גשר מעץ ומכשירה את העופות. הפכתי לחרדית, הרבנית ידעה שבעלי חילוני, אוכל שרצים, ועדיין קראה לו 'צדיק'. היא ראתה למרחוק. היום הוא חרדי הארד קור.
"אני זוכרת שבחדר השינה שלהם שכולם היו עוברים בו הייתה מיטה, לידה מיטת תינוק ומקרר. בבית הזה הם גידלו שמונה ילדים. שתיים מהבנות ישנו במשך תקופה ארוכה אצל זוג ערירי כמעשה חסד".
שטינהרטר מספרת: "הבית של הרבנית קנייבסקי היה בית פתוח, כל הזמן אנשים היו נכנסים, ולא שינה לה כלל אם מי שמגיעה אליה היא חילונית או דתייה. פעם ראיתי איך היא שכנעה אמא שילדה ילד פגוע לקחת אותו הביתה ולא להשאיר אותו בבית החולים. כשהייתי בת 22 סיפרתי לה שאני יוצאת לשידוכים ושכל אחד שאני פוגשת גורם לי לדחייה פיזית ממש. אמרתי לה שנראה לי שלא אתחתן. היא אמרה שעוד היום, כשאחזור הביתה, מחכה לי הבחור שלי, ותוך שבוע כבר אהיה כלה. הייתי בשוק".
וכך היה?
"חזרתי הביתה ואמא שלי אמרה לי שקיבלנו הצעה. למחרת כבר נפגשנו. הרגשתי חיבור מהנשמה. נפגשנו עוד פעמיים, החלטנו להתחתן ועשינו וורט. כשהתקשיתי להרות הרבנית אמרה לי, 'בעזרת השם, החודש תיכנסי להיריון והברכה לא תיפסק'. ילדתי שבעה ילדים".
לא ביזנס, לא לוקחת תרומות
אבי בלומנטל, בעל משרד יחסי הציבור בלומנטל־חדד ששימש כראש מטה ההסברה החרדי בקורונה במשרד הבריאות, מנסה לפענח את סוד כוחה: "החצר של הקנייבסקים מזכירה את החצר של הבאבות. הפוקוס הוא על כוח הברכות. עם כל זה שהרבנית קולדצקי היא הבת של אבא שלה והייתה מחוברת אליו מאוד, היא הקימה חצר כמעט בפני עצמה, עם הרבה עוצמה וכוח. אבל למרות הכריזמה אין לה מניירות וגינונים. היא ממשיכה את הפשטות והצניעות שעליהן גדלה. לא מקיפים אותה גבאים, יח"צנים וחצרנים. אין לה עניין בזה. הפופולריות שלה קרתה בצורה אורגנית, טבעית. חז"ל אומרים 'ניכרים דברי אמת'. עצם היותה צדיקה הוא המגנט.
"שמה יצא מעבר למגזר החרדי. מזמינים אותה לכנסים של נשים ככוכבת הערב. השוס הגדול הוא שמגיעים אליה גם רבנים להתברך. גם חברי כנסת באים להתייעץ איתה, שואלים איך להצביע בנושא כזה או אחר".
אבי בלומנטל, שהיה ראש מטה ההסברה החרדי בקורונה: "למרות הכריזמה, אין לה מניירות וגינונים. היא ממשיכה את הפשטות והצניעות שעליהן גדלה. לא מקיפים אותה גבאים, יח"צנים וחצרנים. אין לה עניין בזה"
כהן מוסיף את התרשמותו מהרבנית: "הגעתי לרב קנייבסקי בין הגלים בקורונה. חיכיתי להיכנס כשהרבנית קולדצקי שקיבלה נשים בחדר אחר עקפה את התור של הגברים, נכנסה לחדר של אביה עם הרבה דפים ביד וסגרה את הדלת. אני, שעמדתי ליד הדלת, שמעתי את מה שדובר בחדר. היא עברה, שם אחרי שם של נשים, כל אחת עם הצרות שלה, וביקשה ברכה מהרב. 'זו צריכה שידוך. אבא תגיד אמן שיהיה בקרוב'. חזרו שם הרבה צרות של קורונה, חולי ופרנסה ו'אבא תברך'. ככה דקות ארוכות. היא הרי הייתה יכולה לברך את הנשים ונגמר. שם התחדד לי כמה הצרות של עם ישראל באמת כואבות לה, כמו שכאבו לאמה. זה לא ביזנס. אגב, רבות דובר על הדלות שבה אביה חי. מה שלא יודעים הוא שהיא עצמה מתגוררת בדירה צנועה בבניין משותף. אם הייתה לוקחת תרומות, כבר מזמן הייתה גרה בווילה של כמה קומות".
יש דברים שהיא עושה אחרת מאמה?
"היא מתאימה יותר לקהל מודרני, היא יודעת לדבר בשפה חילונית. היא גם מתמצאת באקטואליה ויש לה סיי. הרבנית בת שבע לא הייתה נוזפת בשרה איילת שקד בנוגע לגיור כמו שראינו בשבעה. אגב, במפגש הזה קרה משהו מדהים. אפשר להגיד אפילו פמיניסטי. הרבנית דיברה עם שקד, ובאותו יום אחיה, שלא הרגיש טוב, קיבל מנחמים ספורים בחדר הסמוך. חבר הכנסת גפני וראש עיריית בני־ברק, אברהם רובינשטיין, היו איתו בחדר השני כשהשרה שקד נכנסה. בבת אחת השתנה מרכז הכובד. השניים קלטו בזווית העין שקורה שם מפגש מעניין, מיד קפצו ממקומם ועברו לשם".
ישראל כהן: "הזרם הליטאי הוא זרם למדני. אתה פונה לרב לייעוץ, לא לברכה. ולמרות זאת, הרב קנייבסקי הפך לדמות שמברכת, ופתאום גם הרבנית מילאה את הפונקציה הזו. היא 'המציאה' את הפרשת החלה. זה נמצא בכתובים, אבל היא מינפה את זה"
בהקשר למעמדה הציבורי, מזכירה לאה שטינהרטר שיחה מעניינת שהייתה בין שתיהן: "כשהתפרסמו הפרשות של הפגיעות המיניות בציבור החרדי שאלתי אותה על זה. היא אמרה לא לשתוק, שצריך לדבר ולא להתבייש. היא אמרה לא לקרוא את הספרים של חיים ולדר ולא לחלק אותם".
אבל היא לא יצאה עם המסר הזה החוצה, לציבור.
"היא לא רוצה להיות פוליטיקאית. מי ששואל אותה איך לנהוג בנושא הזה, היא עונה לו. הבאתי אליה חברות שלי שנפגעו, והיא אמרה שזה דבר חמור ביותר ושצריך ללכת למשטרה"
150 אלף נשים התקשרו
לאחר פטירתו של האב עברה הנהגת הציבור הליטאי במלואה לרב גרשון אדלשטיין. האם זה ישפיע על מעמדה של הרבנית קולדצקי כמי שקיבלה רוח גבית מאביה? בלומנטל סבור שכוחה יתעצם. "רצינו לקדם חיסוני נשים בציבור החרדי, והיה קשה להיכנס לסמינרים ולדבר עם המורות והבנות. נשים חששו מבעיות פוריות. החלטנו לערוך כנס נשים טלפוני. הרבנית קולדצקי נעתרה מיד", הוא מספר. "היא האישה היחידה שדיברה בכנס. השאר היו רבנים. פרסמנו את פרטי הכנס בכלי התקשורת החרדיים ובמודעות רחוב. 150 אלף נשים התקשרו להקשיב בזכות הרבנית קולדצקי. היא צילמה גם סרטונים שמעודדים נשים להתחסן. היא סיפרה שיצאה בבגדי שבת להתחסן, ובירכה 'שהחיינו'. לא ייאמן כמה בקשות הגיעו אלינו שנשלח את הסרטונים בווטסאפ וברשתות החברתיות. אנשים התחסנו רק כי היא אמרה".
ואז הגיעו אליה איומים.
"היא התמודדה עם גידופים ועם אנשים שנכנסו אליה הביתה ודרשו שתחזור בה. מקורב אליה סיפר באותה תקופה שהיא חוששת לצאת מהבית, אבל היא לא נסוגה ממה שאמרה".
ובכל זאת, היא לא צריכה לחשוש למקום שלה?
"בשנים האחרונות יש בציבור החרדי משבר הנהגה. יש מחלוקות והתפלגויות. אם היא הייתה לוקחת את המושכות, היה סביבה קונצנזוס מלא. על הדברים האלה אולי יגידו אצלנו שאני רפורמי, אבל היו דברים מעולם. הייתה גם דבורה הנביאה בתנ"ך. אם הייתה בשלות בציבור החרדי להנהגה נשית, היא הייתה האדם המתאים ביותר".
כהן מוסיף: "יום אחרי שקמה מהשבעה כבר חזרה לקבל קהל בטלפון. הציבור חיכה לה. אחרי פסח היא תחזור לפגוש נשים. יש רבנים גדולים בתורה ויש רבנים שינהיגו את הציבור, אבל אין תחליף לרב קנייבסקי מבחינת הכותל המערבי שהיה, להגיע אליו לתנות את הצרות ולבקש ברכה. בחלל הזה, המשמעות שלה תגדל ואיתה החצר".
