טיטי איינאו מחזיקה את הנייד שלה, ואנחנו מסתכלות יחד על התמונות מהחתונה שלה ושל בעלה, צחי פרנקל, שהתקיימה באפריל האחרון. "איזו כלה יפה הייתי, אה?", היא אומרת בחיוך ענק כשהיא מציגה את ארבע שמלות הכלה שלבשה באירוע, אחת מהן שמלה אתיופית מסורתית.
כל מי שעוקב אחר חדשות הביצה המקומית, יכול היה לצפות בתמונות של מלכת היופי בדימוס ביום חתונתה – צועדת לחופה, מלווה על ידי אחיה היחיד יילק ובת דודתה ברטוקן; וניצבת נרגשת בחופה לצד בעלה לעתיד עם שני בניו מנישואיו הקודמים. אבל ישנן תמונות פרטיות שעד היום איינאו העדיפה שלא לפרסם. תמונות שבהן היא מחזיקה את בנם דוריאן (אז בן חמישה חודשים), כשהיא כולה קורנת מאושר.
אז דוריאן אמנם היה נוכח בחתונת הוריו ("צחי החזיק אותו כשצעד לחופה והוא גנב את כל ההצגה"), אבל עד היום איינאו העדיפה לא לחשוף את פניו בתקשורת או ברשתות. "חלק מזה זה פחד מעין הרע", היא מסבירה, "וחלק הוא חשש שאנשים ישתמשו בתמונות שלו לדברים שאני לא אוהבת. עכשיו, כשהוא בן תשעה חודשים, הרגשתי שאני יכולה טיפה לשחרר, ואם כבר אני חושפת אותו אז שער 'לאשה' זה המקום. אני מתכננת בעתיד לעשות בבית קיר תמונות של כל השערים שלי ב'לאשה', וזה יהיה ממש כמו לספר סיפור: הזכייה שלי בתחרות מלכת היופי; תוכניות הריאליטי שבהן השתתפתי; המסע הקשה שעברתי עם אחי כשהזדקק להשתלת כליה; האירוסים שלי לצחי. דוריאן הוא ללא ספק הפרק הבא והכי משמח בסיפור".
בלי סינר הנקה
איינאו (32) ופרנקל (41), איש נדל"ן והשקעות, נפגשו בבר תל־אביבי בתחילת 2021. מהרגע הראשון השניים הפכו לבלתי נפרדים, ועשרה חודשים אחרי הדייט הראשון, במהלך חופשה בתאילנד, פרנקל כרע ברך והציע נישואים. זמן קצר לאחר מכן דווח שאיינאו בהיריון.
מאז, כאמור, השניים הספיקו להפוך להורים ואז להתחתן, ובתחילת ספטמבר הם אמורים לעזוב את דירתם השכורה ברמת אביב ולעבור לבית פרטי ברמת־השרון. "הדברים הכי מלחיצים ומאתגרים לזוג הם חתונה, לידה ומעבר דירה", אומרת איינאו. "ואנחנו עוברים את שלושת הדברים האלה בשנה אחת! ברור שיש לנו יותר קשיים וויכוחים עכשיו, אבל המזל הוא שיש לנו בסיס טוב מאוד. שנינו אנשים קלילים שלא נעצרים יותר מדי על דברים. גם אם יש ויכוח, אנחנו מתגברים עליו מהר מאוד. הבית אצלנו יכול לרעוד, אבל לא ליפול".
עד כמה הילד שינה את הזוגיות שלכם?
"זה שינה אותי יותר מאשר את צחי. זמן קצר אחרי הלידה הוא חזר לעבודה, המשיך בשגרת היום הרגילה שלו, בזמן שאצלי כל שגרת היום התהפכה. אני עד עכשיו גם מיניקה, כך שרוב הזמן אני צמודה לדוריאן. לזכותו של צחי ייאמר שהוא משקיע מאוד בזוגיות וברומנטיקה. הוא יכול להגיד לי 'מאמי, כבר שבועיים לא יצאנו, בואי נלך לסרט, בואי נצא למסעדה'".
6 צפייה בגלריה
עם בעלה צחי פרנקל. "הבית אצלנו יכול לרעוד, אבל לא ליפול"
(צילום: שי פרנקו סגנון: ראובן כהן)
איך הבנים של צחי קיבלו את העובדה שנולד להם אח נוסף, ועוד מאמא אחרת?
"שניהם אוהבים מאוד את דוריאן. הגדול מאוד עוזר לי, הרבה פעמים שומר עליו. הקטן לא מפסיק ללטף אותו ולשחק איתו. האמת היא שלי ולדוריאן זה יצא ממש טוב. שנינו נהנים מכל העולמות. מצד אחד הוא הבכור שלי, מצד שני הוא הקטנצ'יק".
מי קם לדוריאן בלילה?
"אף אחד, כי הוא ישן איתנו במיטה. כשדוריאן היה בן חמישה חודשים ניסינו להרגיל אותו לישון לבד. לקחנו יועצת שינה, הנחתי אותו במיטת התינוק בחדר שלו, ושמתי מזרן לצד המיטה כדי לקום אליו בכל פעם שהוא בוכה. כתבתי על זה פוסט באינסטגרם ותקשיבי, את לא מבינה כמה נשים יצאו עליי. כתבו לי: 'אל תעשי את הנזק הזה לילד ולהנקה שלך', 'תעצרי את זה, כואב לי עלייך ועל הילד'. היה לי קשה מאוד עם הביקורות. כשאת אמא צעירה, את גם ככה כולך בסטרס. את כל הזמן תוהה אם מה שאת עושה זה בסדר וכשכותבים לך שאת עושה משהו רע זה נורא מלחיץ. בסוף, אחרי חמישה ימים, הפסקנו עם תרגול השינה ודוריאן חזר לישון איתנו".
"באתיופיה, כשהילד היה רעב הנשים מיד היו חושפות את החזה ומחברות אותו לפטמה. כתבתי על זה פוסט וכתבו לי: 'כן, אבל פה זה לא אפריקה'"
בגלל התגובות?
"לא. פשוט הבנתי שעבורי הרבה יותר נוח וקל שהוא ישן לצידי. דוריאן מתעורר שלוש פעמים בלילה לינוק. היה לי נורא קשה להתעורר כל פעם מחדש, לגשת אליו, להרים ולהיניק אותו, להחזיר אותו למיטה וחוזר חלילה. בסידור הזה, תוך כדי שאני חצי ישנה אני מחברת אותו לפטמה. ברור לי שעכשיו יהיו אחרות שיבקרו אותי, שיגידו שילד לא אמור לישון איתי במיטה. אבל זה עובד עבורנו וזה מספיק לי. היום אני כבר מכירה היטב את הצרכים של הילד שלי, ויש לי הרבה יותר ביטחון כאמא".
ההנקה באה לך בקלות?
"לשמחתי כן, אבל זה בגלל שלקחתי יועצת הנקה לפני, וזה משהו שאני ממליצה לכולן: לקחת ייעוץ לפני הלידה. עשיתי קורס הנקה עם בובה! צחי לא הפסיק לצחוק עליי, אבל זה היה לגמרי שווה את זה".
איינאו כל כך בעניין ההנקה, שמאז הלידה העלתה לאינסטגרם כמה תמונות שלה מיניקה, עם כיתובים כמו "אוהבת להיניק את התינוק שלי". לפני שלושה חודשים העלתה תמונה נוספת שבה היא מיניקה ושבה החזה שלה חשוף כמעט לגמרי. התמונה עוררה את זעמם של לא מעט עוקבים, שכתבו בין היתר: "מה הצורך האידיוטי לצלם ולהעלות את הציצי שלך לרשת?", "למה אנחנו צריכים לראות את זה?".
לא נראה שהתרגשת מהתגובות האלו.
"תשמעי, בהתחלה הינקתי את דוריאן בחוץ רק עם סינר, עד שבשלב מסוים זה נורא עצבן אותי. גם ההתעסקות בזה מייגעת מאוד וגם היה לו חם ולא נוח. היום אני כבר לא משתמשת בסינר, ואני מניחה שזו הסיבה שהעליתי את התמונה הזו. זה פשוט הרגיש לי הכי טבעי, כי ככה אני נראית כשאני מיניקה. אני לא רואה בזה שום דבר מיני. אין לי בעיה להיניק גם כשאחי נמצא אצלנו, ואין לי בעיה בחוץ. הרי מה? אם שכחת לקחת איתך סינר אז לא תיניקי את הילד שלך? זה נשמע לא הגיוני לא לתת אוכל לילד שלך, כי לאנשים אחרים זה מפריע".
"שלושה חודשים אחרי הלידה ראיתי על הקרקפת שלי קרחות. זה היה מפחיד ברמות. נכנסתי ללחץ היסטרי והתחלתי לבכות"
ואיך זה מרגיש לצחי?
"בעלי פחות מתחבר לסיפור. אם הוא איתי בחוץ ואני רוצה להיניק, הוא לוקח סינר או חיתול בד ומחזיק אותו מעלינו. מצד שני, הוא לא מעיר לי ומכבד את הרצון שלי. הוא מבין את הצורך שלי לנרמל את ההנקה ומבין שעבורי זה מרגיש הכי טבעי. אני גדלתי בסביבה אחרת. באתיופיה ככה נשים היו מיניקות: כשהילד היה רעב הן מיד היו חושפות את החזה ומחברות אותו לפטמה. כתבתי על זה פוסט והיו מתנשאים שכתבו לי: 'כן, אבל פה זה לא אפריקה'. וזו הבעיה לדעתי. מרוב מודרניזציה, הדברים הכי טבעיים והכי נורמליים הפכו להיות מוקצים. מנגד, נשים שמעלות תמונות שלהן בבגד ים חשוף לגמרי שבקושי מכסה את הפטמה, זה נחשב סבבה. גם לי היו תמונות כאלה. כשהעליתי תמונות בבגד ים היו עושים לי אימוג'י של אש. היום רוצים לשרוף אותי".
לילה טוב, סבתא
שלושה חודשים אחרי הלידה גילתה שהיא סובלת מתופעת לוואי מלחיצה: התקרחות. "במשך שנים אני מסתובבת עם תוספות לשיער", היא מסבירה איך לא שמה לב לזה קודם. "השיער הטבעי שלי הוא אפרו ואף פעם לא הסתדרתי איתו. אחת לכמה זמן צריך להוריד את התוספות ולהרכיב מחדש, וכשעשיתי את זה ראיתי על הקרקפת שלי שטחים גדולים של קרחות. זה היה מפחיד ברמות. נכנסתי ללחץ היסטרי והתחלתי לבכות".
"מאז שילדתי אני לא מפסיקה לחשוב על מה אמא שלי הרגישה בזמן שחלתה וגססה, כמה זה בטח היה מפחיד לדעת שהיא תכף צריכה להיפרד משני הילדים שלה"
הלכת לרופא?
"לא. מהר מאוד עשיתי אחד ועוד אחד. ידעתי שבעקבות הלידה יכולה להיות נשירה משמעותית ושסטרס מוסיף לזה. וזו באמת הייתה תקופה מאוד לחוצה בשבילי. גם ילדתי, גם הייתי צריכה לתכנן חתונה וגם הייתי צריכה לנהל את העסק החדש שלי (מכון היופי URBAN BY TITI שפתחה ביוני 2022, י"מ). זה היה מטורף. אפילו אם לא הייתי צריכה להיות פיזית במקום העבודה, כל הזמן הייתי צריכה להתעסק בה. ביום שילדתי למשל העובדים שלי רבו ביניהם והייתי צריכה לעשות סדר. זה כל הזמן לפקח ולעשות טלפונים".
מה עשית לגבי הקרחות?
"העליתי סטורי עם תמונה שלי עם הקרחות לאינסטגרם, ומיד קיבלתי מאות הודעות שחיזקו אותי. נשים סיפרו לי שגם להן זה קרה ושזה באמת נובע מסטרס. המליצו לי לקחת ויטמינים וכמובן, לנסות להירגע. היום הקרחות לא עברו לגמרי, אבל הן במגמת שיפור משמעותית".
אחת ההחלטות שאיינאו קיבלה בשלב הזה, הייתה למכור את העסק שלה. "ילד משנה את הכללים", היא מנמקת. "בעיקר בשנה הראשונה שלו, הוא המרכז ואת צריכה לעשות בשבילו הכול, ועסק בשנה הראשונה הוא גם כמו ילד. את צריכה לטפח אותו ולהיות זמינה לו כל הזמן. לא הייתה התלבטות מי הילד המועדף".
בני הזוג החליטו לשכור מטפלת לפני כמה חודשים, גם כדי שתהיה לצד איינאו מישהי במהלך היום, ובעיקר כשהיא צריכה לצאת מהבית במסגרת עבודתה. "אין לי עזרה אחרת", אומרת איינאו, שהתייתמה מאביה כשהייתה בת שנתיים ומאמה כשהייתה בת תשע. "בניגוד להרבה אמהות טריות, לי אין אמא שיכולה לקפוץ מדי פעם לעזור לי".
"אם דוריאן יחזור הביתה בוכה כי הילדים בגן צחקו עליו שהוא חצי שחור וחצי לבן, ארגיש שנכשלתי בחינוך. אעשה הכול כדי שהוא תמיד יהיה גאה במי שהוא"
החיסרון של אמא לעולם לא מרפה.
"אף פעם לא. קשה לי מאוד שדוריאן לא זכה להכיר אותה והיא לא זכתה להכיר אותו. בחדר שלו יש תמונה שלה. כל לילה כשאני משכיבה אותו אנחנו עושים טקס שינה, אומרים לילה טוב לדובי ולכל החיות בחדר, ואז עוברים לתמונה של סבתא ואומרים גם לה לילה טוב.
"פעם עסקתי ביתמות רק מנקודת המבט שלי: כילדה קטנה שאיבדה את אמא שלה. אבל מאז שילדתי את דוריאן, אני לא מפסיקה לחשוב על מה אמא שלי הרגישה בזמן שחלתה וגססה. כמה זה בטח היה מפחיד עבורה לדעת שהיא תכף צריכה להיפרד משני הילדים הקטנים שלה, שהיא לא תראה אותם יותר לעולם, לא תדע מה עלה בגורלם. היום אני יודעת שעבור האמא, התחושה עוד יותר קשה מאשר לילד. זו מחשבה שעולה לי הרבה בהקשר של דוריאן וזה מלחיץ אותי מאוד. אני שומרת על עצמי יותר היום. נוהגת לאט יותר בכביש, אוכלת בריא יותר. אני מבינה שהיום אני לא אחראית רק על עצמי".
6 צפייה בגלריה
"אני מבינה שהיום אני לא אחראית רק על עצמי"
(צילום: שי פרנקו, סגנון: בר פרידמן ל"סולו")
כרגע איינאו מתפרנסת בעיקר מדוגמנות אבל בחודשים האחרונים נכנסה גם לעולם המשחק: היא מופיעה ברחבי הארץ עם ההצגה "שוקו וניל" שכתב ומככב בה ארז שלם, שעוסקת בבחור שמשכיר לסטודנטית ממוצא אתיופי דירה ברמת אביב ובמקביל מתאהב בה, למורת רוחה של אמו הפולנייה. "אני נהנית מאוד להופיע", היא אומרת. "בכל פעם שאני עולה על הבמה אני מוצפת אדרנלין, וזו גם הצגה מצחיקה מאוד בעיניי, עם מסר חשוב מאוד על גזענות".
את מן הסתם כבר פחות נתקלת בתופעה הזו.
"תתפלאי, אבל זה עדיין פוגש אותי ומפתיע אותי בכל פעם מחדש. אחרי שדוריאן נולד, התקשרתי לרב שיעשה לו ברית. הוא אמר שהוא לא יכול בגלל שאני אתיופית. מבחינתו אני לא יהודייה אם לא התגיירתי. אני גם האתיופית היחידה שגרה בשכונה שלי ברמת אביב. גרה פה גם דניאל סימס (בתו של כדורסלן העבר האמריקאי ווילי סימס, י"מ), ובגלל שאנחנו שתי השחורות היחידות כאן, הרבה פעמים מתבלבלים ביני ובינה. ניגשים ומדברים איתי באנגלית".
את חוששת שדוריאן ייתקל בגזענות כשיגדל?
"אני יודעת שאני אלמד את הילד שלי חוסן נפשי והערכה עצמית. חשוב לי שידע ויבין מאיפה הוא בא ומה השורשים שלו. לכן אם יום אחד הוא יחזור הביתה בוכה כי הילדים בגן צחקו עליו, למשל, שהוא חצי שחור וחצי לבן, ארגיש שנכשלתי בחינוך. אני אעשה הכול כדי שהוא תמיד יהיה גאה במי שהוא".
- הריאיון המלא עם טיטי איינאו מתפרסם בגיליון "לאשה" החדש, השבוע בדוכנים
איפור: מישל אדרי ל"סולו", שיער: לידור חדידה שמלה: rag & bone ל"פקטורי 54" בגד ים ושמלת רשת: roya boutique
חליפה: רוני קובו ל"פקטורי 54"
