"לא מוּנעת מהשאלה 'מה אנשים יחשבו עליי'"
ורדה שחר (68), תושבת תל־אביב, גרושה, אם לארבעה וסבתא לארבע. יועצת עצמאית בתיווך נדל"ן, דוגמנית בסוכנות ProAging Models של סמדר גנזי.
6 צפייה בגלריה
ורדה שחר. "אני אוהבת את העובדה שאני שגרירת מסר של אותנטיות והתבגרות טבעית"
(צילום: עדו לביא)
ההתחלה: "דוגמנות מעולם לא הייתה חלום שלי, אבל אני אישה עם טעם טוב, שיודעת מה הולם אותה, ואנשים אומרים שיש לי סטייל. לפני כעשר שנים הציעה לי חברת אופנה שהייתי מלקוחותיה להשתתף בתצוגה בשבוע האופנה עם 'נשים אמיתיות', כפי שהגדירה.
"זה הדליק אותי. אני אדם סקרן שאוהב שינויים ובגלל שיש לי עניין בסטייל ובאופנה, זה נראה לי אחלה רעיון. היינו שבע נשים שעברנו אודישן וצעדנו על המסלול בין עשרות דוגמניות מקצועיות, רובן ככולן צעירות. היה כיף גדול וקיוויתי שזה יימשך באיזשהו אופן, אך זה היה אירוע חד־פעמי.
"לפני שנתיים קראתי כתבה על סמדר גנזי, מי שבעיניי פוצצה את הטאבו שדוגמניות צריכות להיות קולביות צעירות מאוד והוכיחה שדוגמנית יכולה להיות בכל גיל ושלכל אישה יש מקום בייצוג אופנה. אמרתי לעצמי שזו הפלטפורמה שבאמצעותה אני יכולה להגשים את החלום שנולד לפני עשר שנים, ולהמשיך ליהנות מעוד תחום בגילי".
ורדה שחר: "לפני שלוש שנים הפסקתי לצבוע את השיער. בפנים ובגוף לא נגעתי, לא הזרקתי ולא מתחתי. בחרתי לאהוב את מה שאני"
קריירה: "יש לי תואר ראשון במתמטיקה ומחשבים, ובמשך 30 שנה ניהלתי יחידות עסקיות גדולות בבתי תוכנה. בתפקידי האחרון הייתי משנה למנכ"ל בחברה ציבורית, וב־2009, בגיל 55, פרשתי. תפקיד בכיר מהסוג שעשיתי הוא תובעני מאוד ולוקח את כל הזמן והאנרגיות. כשהחלטתי שמיציתי, חיפשתי עיסוקים שבהם אוכל להמשיך להגשים את עצמי וגם אהיה אדון לזמני. לפני 12 שנה השתלבתי כעצמאית בעולם ייעוץ ותיווך נדל"ן. בגדול, אני מחברת בין קונים עם חלום על נכס, ובין הנכסים המתאימים להם".
תיק עבודות: "עד כה דגמנתי בכמה קמפיינים בדיגיטל, צעדתי על המסלול בתצוגות אופנה ואני ממשיכה לעשות אודישנים. בשנה שעברה השתתפתי בפרויקט בגדי הים של מגזין 'לאשה'. יש אנשים שחושבים שצריך אומץ כדי להציג את עצמך כמו שאת, אבל אני לא חושבת שזה עניין של אומץ. זו אני ואני אוהבת את זה. לשמחתי, הטבע היה נדיב אליי ונתן לי גובה (1.73) ומבנה גוף שנחשב טוב. בכל זאת, הבטן שלי אחרי ארבע לידות, העור לא מוצק כמו בגיל 50, ואני לא מתביישת, לא מסתירה ולא מוּנעת מהשאלה 'מה אנשים יחשבו עליי'".
דרישות המקצוע: "לפני שלוש שנים הפסקתי לצבוע את השיער. בפנים ובגוף לא נגעתי, לא הזרקתי ולא מתחתי. בחרתי לאהוב את מה שאני, כך אני נוהגת גם כיום. אני אוהבת מאוד את העובדה שאני שגרירת מסר של אותנטיות, מראה טבעי והתבגרות טבעית. לשמחתי, היום כל המלהקים ואנשי עולם האופנה כבר מודעים ליכולת ולצורך לשלב דוגמניות בוגרות".
מוטו: "עולם שמקדש יותר התמסחרות ופחות אותנטיות וטבעיות מקלקל את הדור הבא. דווקא השימוש בדוגמניות מבוגרות שמראות את עצמן כמות שהן ולא נוקטות אמצעים לנסות להצעיר את עצמן, יהיה בין הדברים שיעשו תיקון בהנגשת העובדה שאת יכולה להיות מבוגרת וטבעית, וזה בסדר. אבל, הדוגמנות אינה המסר העיקרי. היא האמצעי".
"זה בהחלט מחניף לאגו"
חוה הלפרין ליאני (68), תושבת הוד־השרון, אלמנה, בזוגיות פרק ב', אם לשלושה וסבתא לשמונה. פנסיונרית ודוגמנית בסוכנות ProAging Models של סמדר גנזי.
6 צפייה בגלריה
חוה הלפרין ליאני."מדי פעם אנשים שאלו אותי 'היית דוגמנית?' באיזשהו מקום הייתה לי תחושת החמצה"
(צילום: דניאל ארום)
ההתחלה: "התאלמנתי בגיל 56 וכעבור שנתיים הכרתי את בן זוגי הנוכחי. מתחילת הקשר הוא אמר לי, 'אני רואה בזמן האחרון דוגמניות בגילך, את יכולה גם'. הוא ממש דִרבן אותי. זה חִלחל, אבל לא התפניתי לבדוק את הנושא. לפני כשלוש שנים ובעידודו החלטתי להירשם לסוכנות דוגמניות והתקבלתי במאור פנים. הסוכנות ההיא כיוונה בעיקר לפרסומות שדרשו כישורי משחק, ואני העדפתי יותר צילומי אופנה ואביזרים. נפרדנו לשלום. ביולי 2022 בן זוגי רשם אותי לסוכנות של סמדר גנזי ומיד התחלתי לקבל עבודות".
קריירה: "מגיל 19 עד 67 הייתי מזכירת מחלקת דימות רפואי (רנטגן) בבית החולים 'מאיר' בכפר־סבא. עבדתי 48 שנים באותו מקום, והכול התפתח והשתנה מול עיניי. נהניתי מאוד מהעבודה והתמסרתי אליה, אבל מדי פעם אנשים שאלו אותי, 'היית דוגמנית?'. באיזשהו מקום הייתה לי תחושת החמצה. עם זאת, דוגמנות לא הייתה מעולם יעד מבחינתי, גם כי הדוגמניות היו תמיד צעירות מאוד".
חוה הלפרין ליאני: "הכול אצלי טבעי. מעולם לא עשיתי דיאטה, לא הזרקתי בוטוקס ולא עשיתי ניתוחי מתיחה. בקורונה הפסקתי לצבוע את השיער"
תיק עבודות: "העבודה הראשונה הייתה צילומים לכמה מותגי אופנה במגזין 'סטייל' של 'לאשה'. בהמשך עשיתי צילומים למגזין אינטרנטי. הצלם שעשה לי בוק אהב מאוד את המראה שלי ויזם הפקת אופנה לעיתון באוקראינה שעבורה הצטלמתי יום שלם בחוף פלמחים. באחרונה גם דגמנתי למותג תכשיטים.
"בחודש האישה הבינלאומי, שהתקיים לפני כחצי שנה, נערכה תצוגת אופנה של נשים רגילות, בחסות ראשת עיריית נתניה, מרים פיירברג. צעדנו על המסלול בבגדים שלנו מהבית, שנתרמו בהמשך למכירה לטובת נשים מוכות. לא מכבר דגמנתי בגדים של אופנאית חרדית. אני מאוד נהנית מזה, אבל המטרה אינה להרוויח כסף אלא הכיף וההתרגשות. זה בהחלט מחניף לאגו".
דרישות המקצוע: "לא שיניתי שום דבר בחיי. הכול אצלי טבעי. מעולם לא עשיתי דיאטה, לא הזרקתי בוטוקס ולא עשיתי ניתוחי מתיחה. בקורונה הפסקתי לצבוע את השיער וכיום אני עם שיער אפור־כסוף. מאז ומתמיד אני הולכת לחדר כושר שלוש פעמים בשבוע".
מוטו: "בנות 70-60 לא צריכות לחוש שעליהן לוותר על אופנה ויופי. כשהן רואות את האופנה על נשים בגילן, יותר קל להן להזדהות עם המראה מאשר לראות את הבגדים שמיועדים להן מוצגים על צעירות בנות 20 פלוס. מניסיוני, זו השראה גם לנשים צעירות. כשהן רואות אותנו הן מבינות שלכל גיל יש את היופי שלו. לא פעם צעירות אומרות לי: 'איזה כיף לראות אותך, את נותנת לנו תקווה'".
"תמיד התביישתי בגובה שלי"
נורית גורדון (74), תושבת תל־אביב, גרושה, אם לשניים וסבתא לשלוש מנהלת קרן פילנתרופית ודוגמנית שמיוצגת בסוכנות "יולי".
ההתחלה: "לפני עשר שנים שלחו מ'קום־איל־פו' פנייה ללקוחות לצעוד בתצוגת אופנה. מתוך כמאה נבחרנו שש וצעדנו בשבוע האופנה גינדי, בניצוחו של מוטי רייף. תמיד התביישתי בגובה שלי (1.78 מטר), חשבתי שאני לא מספיק יפה ורזה, וההתנסות הזו גרמה לי להאמין בעצמי. משם התחילו להגיע הזמנות לדגמן בתצוגות, בצילומי אופנה ובהמשך גם בטלוויזיה ובפרסומות. דמותי התנוססה על שלטי חוצות ברחבי הארץ".
מוטו: "אני מדגמנת את הגיל שלי, לא עושה מתיחות והזרקות, לא צובעת את השיער ומאמינה שאם אני לובשת בגד והוא נראה עליי טוב, נשים מבוגרות שרואות את זה מרגישות שגם הן יכולות להתלבש ככה".
נורית גורדון: "מאחר שעליי להיות מסוגלת לעמוד הרבה שעות בצילומים, אני עושה כושר ואוכלת בריא"
פרנסה: "אם את דוגמנית בינלאומית ומשפיענית ואם יש לך קמפיין שאת מובילה, כמו בנק או מותג שאת הפרזנטורית שלו, את יכולה להתפרנס מדוגמנות. אני - לא. ואני עדיין מחכה שדולצ'ה וגבאנה יזמינו אותי לפחות לצעוד בתצוגה שלהם במילאנו".
דרישות המקצוע: "מאחר שעליי להיות מסוגלת לעמוד הרבה שעות בצילומים בלי להתעייף, או לצעוד על המסלול ולהיות רעננה, אני עושה כושר, אוכלת בריא, תמיד דואגת לשיער מסודר ולציפורניים מטופחות, מקפידה לישון טוב ולהיות מוכנה ומתוקתקת לקראת יום צילומים או תצוגה".
תיק עבודות: "הצטלמתי לסרט פרסומת חביב לדיור מוגן שבו אני מופיעה כרוקיסטית עם גיטרה; לפרסומת של מגדלי דירות בתל־אביב; לקליפ של רד בנד ולולה מארש ולקליפ של נטע ברזילי. הצטלמתי וצעדתי על המסלול של קום־איל־פו עם בתי הכוריאוגרפית קים'".
פנאי: "אני מתנדבת בחדרי ניתוח באיכילוב, שרה בהרכב ווקאלי של עשר נשים, עוסקת בספורט, מחייכת לעולם והוא מחזיר לי חיוך".
"כשהצלם פתח את הפרוז'קטור קרה קסם"
אורנה גטניו (66), תושבת יפו, גרושה, אם לשניים. עיתונאית לייף־סטייל, דוגמנית עצמאית.
ההתחלה: "בגיל 59 נעניתי למודעה בפייסבוק של המותג הישראלי 'כותון', שיזם קמפיין אופנה עם לקוחות. אין לי מושג למה הלכתי, כי הדוגמנות מעולם לא הייתה משאת נפש שלי. אבל ברגע שהצלם פתח את הפרוז'קטור קרה קסם: פשוט עפתי. פתאום היה לי ברור שאני רוצה לעשות את זה. נבחרתי עם עוד שבע נשים לקמפיין אינטרנטי, הופענו על שלטים, וזה היה מדהים. מאחר שהכיף שחשתי בצילומים לא פג, פניתי למעצבות אופנה, הנעלה ואקססוריז שהייתי לקוחה שלהן והצעתי להן להצטלם עבורן. במקביל התחלתי להעלות תמונות שלי לאינסטגרם ולפייסבוק. הייתי באדרנלין מטורף, התמסרתי למצלמה וחשתי אושר גדול. התגובות היו מפרגנות מאוד, גם מנשים שאיני מכירה שאמרו, 'את לא מבינה איזה שירות את עושה לנשים בגילנו'.
"בהתחלה התמורה הייתה בגדים ונעליים, אבל בשלב מסוים החלטתי לקבל גם תשלום. חיפשתי סוכנות שתוביל אותי והצטרפתי לסוכנות בריטית שהחתימה אותי על חוזה קשוח, ואז הגיעה הקורונה והסוכנות נסגרה. היום אני דוגמנית עצמאית, משווקת את עצמי לבד באינסטגרם (ornagat@) ובפייסבוק".
קריירה: "אני עיתונאית בתחום העיצוב והלייף־סטייל וכיום עורכת תוכן באתר של המכון הטכנולוגי חולון".
אורנה גטניו: "אני מתכוונת לדגמן עד גיל 100. ההשראה שלי היא אייקון האופנה אייריס אפפל בת ה־103"
תיק עבודות: "ביום הולדתי ה־60 צעדתי לראשונה על המסלול בשבוע האופנה ומאז עשיתי זאת כמה פעמים. בין השאר נבחרתי להשתתף בתצוגת האופנה של בוגרי שנקר וזה מאוד החמיא לי. לא מכבר הצטלמתי למותג תכשיטים מקומי ולקטלוג של חברת 'דלתא' - לוהקתי לתפקיד הסבתא ויחד עם 'בתי' ו'נכדיי' לבשנו פיג'מות תואמות. הפרסומת הכי משעשעת שבה השתתפתי הייתה למכשירי שמיעה, שבה הוצאתי לשון ארוכה של זיקית. אמרו לי שבעקבות הפרסומת הזו, שרצה מלא זמן, המכירות עלו. בעיקרון, אני עושה הכול ונהנית מכל רגע.
פרנסה: "נראה לי שיכולתי להתפרנס מדוגמנות, אבל אצלי זו בהחלט לא הפרנסה העיקרית".
דרישות המקצוע: "לא שיניתי שום דבר באורח חיי. תמיד עשיתי כושר והליכות על שפת הים ואכלתי בצורה מאוזנת, ואני ממשיכה בכך גם היום".
מוטו: "דוגמנית בוגרת אינה סך הקמטים שיש בפניה. היא מביאה איתה מעבר למראה גם ניסיון חיים ותוכן, היא דמות. דוגמניות בוגרות מייצגות גם קהל צרכנים גדול מאוד, שלא מקבל מספיק מענה ונראוּת במדיה השונה, כי עדיין יש כאן מעצבים לבנות 50+ שמעדיפים להראות את הקולקציות על בנות 20+. אני אומרת, תנו מקום לדוגמנית בוגרת שיכולה להוות גם מודל והשראה לנשים בגילה, ככה גם תקבלו עוד פלח שוק, והלקוחות שלכם יקבלו ייצוג אותנטי של בנות גילן".
שאיפות: "אני מתכוונת לדגמן עד גיל 100 (!) לפחות. ההשראה שלי היא אייריס אפפל, אייקון אופנה אמריקאית בת 103, ואני שואפת להופיע על שלטי ניאון בטיימס סקוור בניו־יורק".
"יש לי הרבה הצעות, אני בוחרת רק מה שמתאים לי"
לילי פרסול (85), תושבת רמת־השרון, גרושה, בזוגיות פרק ב', אם לשלושה וסבתא לשישה. פנסיונרית, דוגמנית בסוכנות TLV.
ההתחלה: "כשהייתי בת 80 התחילו לדבר על דוגמניות מבוגרות בחו"ל. עקבתי אחרי הפרסומים וחשבתי לעצמי שזה מסקרן, כי אני אוהבת להתנסות בדברים דשים. מישהי מחברותיי נתנה לי את מספר הטלפון של סוכנות הדוגמנות TLV. האמת היא שקצת היססתי, אבל בן זוגי מאוד עודד אותי. התקשרתי ושאלתי אם הם עובדים עם דוגמניות מבוגרות, והבעלים, מוטי פרסר, ענה בחיוב. זמן מה אחרי שנרשמתי עשיתי פרסומת ראשונה, לדיור מוגן. פתאום ראו אותי על שלטי חוצות, באוטובוסים ובטלוויזיה.
"האמת היא שבעבר הייתה לי התנסות בעולם הדוגמנות. הייתי חברה של חניתה צנטנר, דוגמנית־עבר ומבעלי חברת האופנה 'אלד'. בשבועות האופנה היא גייסה אותי להציג את הקולקציה שלהם לקניינים מחו"ל. אבל, הדוגמנות לא משכה אותי אז".
לילי פרסול: "אני ממש לא יכולה להתפרנס מעבודתי כדוגמנית, אבל בתור תחביב זה בסדר"
קריירה: "בגיל 40 התחלתי ללמוד חינוך באוניברסיטת תל־אביב, סיימתי בהצטיינות תואר ראשון בחינוך מיוחד ותואר שני בייעוץ חינוכי, ובמשך 20 שנה עסקתי בזה בבתי ספר יסודיים ותיכוניים".
תיק עבודות: "הופעתי בסרט לחברת בלק"ר עם אורי גבריאל, בסדרת הטלוויזיה 'אבירם כץ', בפרסומת לדיור מוגן ולאחרונה הצטלמתי לפרסומת כסבתא של מאיה ורטהיימר. השנה גם צעדתי על המסלול בשבוע האופנה לצד דוגמניות מבוגרות עבור הקולקציה של MOTHER OF ALL. האמת היא שיש לי הרבה הצעות, אבל אני בוחרת את מה שמתאים לי ולא מקבלת כל הצעה".
דרישות המקצוע: "לא שיניתי שום דבר באורח חיי. כל חיי, מגיל שש, אני עושה ספורט. כשפרשתי בגיל 65 מהעבודה נרשמתי לחדר כושר, עשיתי יוגה ופילאטיס, וכל שבת אני צועדת בחוף הים. בגיל 70 הצטרפתי לחוג פלמנקו ואני רוקדת עד היום. אני שומרת על תזונה מאוזנת, הולכת למספרה פעם בחודש לתספורת וצבע, מסדרת את השיער לבד בבית ותמיד מטופחת ולבושה בטעם".
שורה תחתונה: "אני ממש לא יכולה להתפרנס מעבודתי כדוגמנית, בתור תחביב זה בסדר, אבל התחושה שאני כוכבת בגיל 85 היא ההנאה הגדולה ששווה הכול".
