חודש אחרי שפתחנו את היחסים נרשמתי לקורס המשך לסדנת הכתיבה שבה השתתפתי. בקורס הקודם הייתי מונוגמית וסיימתי ביריית הפתיחה לפתיחת היחסים. הפעם הגעתי בגרסתי החדשה. זו הייתה הפעם הראשונה שבה נפגשתי שוב עם המנחה שלי, שהיה חלק מהירייה הזו. עכשיו אני "מותרת".
ראיתי אותו לאחרונה בסיום הקורס - שבועיים אחרי פגישה אסורה בתא הלבשה שאחריה התייבשתי ולא יכולתי להפסיק להקיא מהמחשבה להסתיר מיואב סוד. כשהייתי עם אינפוזיה במרפאה ויואב יצא להביא קפה, התקשרתי למנחה. סיפרתי לו על 24 השעות האחרונות מאז שהתנשקנו בלהט בתא ההלבשה - איך שייטתי על ענן לאוטו, הגעתי הביתה ולא הפסקתי להקיא. התנצלתי: "אני לא מסוגלת לבגוד, למרות שהייתי רוצה להיות איתך", אמרתי. המנחה נשמע אמפתי ודואג, אבל אני מניחה שלא הבין מאיפה הגיעה לו הצ'קלאקה הזאת לחיים ונבהל. מישהי שהתנשקה איתו פעם אחת והתחברה לאינפוזיה.
המנחה ביקש שאקדים לשיעור האחרון של הקורס. הגעתי מאוששת. נכנסתי לכיתה הריקה וזה עדיין היה שם, החשמל בין גבר לאישה. למרות ההקאות, האינפוזיה והתובנה שלקשר שלנו אין היתכנות, בתוכי עדיין רציתי. המנחה היה קורקטי והעביר את המסר שהגיע איתו מהבית: "את מושכת, את מהממת, ברור לי שבחיים אחרים זה היה יכול לקרות - אבל אנחנו נהיה רק מנחה ותלמידה". שתקתי. רק רציתי לנשק אותו שוב, למרות שהיה לי ברור שזה יגרום לי להקיא. ידעתי שהוא צודק, אבל ההקאות לא הוציאו לי אותו מהמערכת.
הוא הסביר את עקרונות הסיפור הקצר. אני חשבתי על להיות איתו בין סדינים סתורים
התארגנתי לצאת מהבית לקורס ההמשך. חודש וחצי עבר מאז שראיתי את המנחה והרגשתי שעברתי מטמורפוזה. פתחנו את היחסים, אבל זה היה שבוע אחד בלבד אחרי שיואב הרגיש שהוא יכול לשחרר גם אותי. דרך ההחלטה לפתוח את היחסים עם יואב התנדפו ממני באופן טבעי חמישה קילו. התשוקה לאוכל התחלפה בתשוקה לחיים. המנחה יפגוש גרסה הרבה יותר מוצלחת שלי. בחרתי את הבגדים בקפידה, משהו שיחמיא אבל לא יתאמץ, ואיפור שידגיש אותי אבל לא יהיה לוחץ מדי. מודה שטרחתי לקבוע לק ג'ל לאותו בוקר ועברתי עם סכין הגילוח על כל אזור מועד לפורענות. ארגנתי את תיק הגב שלי עם המחשב והמחברת ויצאתי לדרך, הדס החדשה, הדס שיכולה.
הגעתי לכיתה המוכרת. התלמידים שהכרתי החמיאו לי על המראה החדש. כולם הבחינו בהדס החדשה. המנחה עמד שם, גם הוא השתנה, קיצר את זקנו. המבטים הצטלבו וניגשנו לשלום בחיבה גדולה, מסתירים מעיני כול את הזימה האסורה שנרקמה בינינו. התיישבתי והוצאתי את המחברת והעט כתלמידה מסורה. הוא הסביר את עקרונות הסיפור הקצר - מלא חוש הומור וקסם אישי כתמיד. את מרבית השיעור העברתי במחשבות על להיות איתו בין סדינים סתורים.
בסוף השיעור הצעתי לו סיגריה. ישבנו על ספסל בדרום תל־אביב וכעבור חצי רגע הנחתתי את זה: "פתחנו את הנישואים. אנחנו יכולים להיות יחד. מבטיחה לך שהפעם אני לא מקיאה". "את לא נורמלית", ענה. "אתם עושים טעות. את לא יודעת למה נכנסת. אני ואשתי פתחנו את הנישואים ואנחנו מסיימים גרושים. את עומדת על קצה תהום". "אני רוצה להיות איתך", עניתי. "אני לא אדחף אותך מהצוק. יש לבגוד ויש לפתוח נישואים. אלה דברים שונים. אני לא אהיה שפן הניסיונות שלך", הוא אמר. "כל התשוקה הזאת יכולה להתממש", ניסיתי לשכנע במילים גדולות. "זאת תשוקה מטורפת, אבל אני לא אהיה הראשון שלך". הוא החזיק לי את היד. החיים המשיכו להפתיע אותי. המנחה שלח אותי הביתה עם שיעורים, ואני, כמו תלמידה מסורה, עשיתי אותם.
* השמות בדויים, ההתרחשויות אמיתיות. 3formango@gmail.com
פורסם לראשונה: 08:04, 04.08.23
