"לא היה קל, היו רגעים של ייאוש, אבל אני לא אחת שמוותרת" , אומרת דיוה חתמי (53), יוצאת "הישרדות", שזכתה בשבוע שעבר באליפות העולם בסאפ לנשים מעל גיל 50.
באיזה מקצה סאפ ניצחת?
"אליפות העולם שבה זכיתי נערכה באגם בלטון בהונגריה, השתתפו 500 מתחרים מ־51 מדינות בעולם, ביניהם שישה נציגים מישראל. השתתפתי בשלוש תחרויות לבנות 50 ומעלה: לונג דיסטנס, שזה מרוץ של 11 ק"מ; ספרינט, מרוץ של 200 מטר; וטכני, מסלול מכשולים של מצופים לאורך קילומטר, שבו ניצחתי".
היה קשה?
"ניצחתי כנגד כל הסיכויים. לא נולדתי בים ולא חייתי בים, התחלתי לגלוש רק לפני חמש שנים, והתחלתי להתחרות רק לפני שלוש שנים, בעיקר בארץ. לא היה לי ניסיון בתחרויות בינלאומיות, באתי לתחרות הזאת ממקום מאוד נאיבי, חסרת ניסיון ועם ציוד שלא דומה בכלום לציוד של המתחרות שלי ולא התאים לגודל האגם, שהוא פי עשרה מהכנרת".
תסבירי.
"בתחרות הלונג דיסטנס התחילה רוח חזקה מאוד כמה דקות אחרי ההזנקה, הרגשתי כמו לולב, ורק התחננתי לאלוהים לא ליפול. בסוף הגעתי למקום הרביעי, 30 שניות אחרי המקום הראשון. החלטתי להשתתף גם בספרינטר, למרות שמדובר במיומנות שונה לגמרי. שאלתי גלשן מלירן מחלב, שהיה אלוף ישראל. הגלשן שלו צר יותר מזה שאני רגילה לו, אבל זכיתי במקום הראשון במוקדמות. בגמר סגרו אותי שתי גולשות ולא יכולתי להתקדם, גמרתי את התחרות חמישית, אבל זה שבר אותי. עבר עליי לילה קשה. לא רציתי להמשיך יותר בתחרות, הבנתי שבאתי עם ציוד לא מתאים, ואמרתי, 'אין לי כוח יותר'".
אז מה גרם לך להישאר לתחרות שבה ניצחת?
"קיבלתי מאות הודעות עידוד מכל מיני אנשים מהתחרות, וזה חיזק אותי. החלטתי לחפש גלשן נורמלי שאוכל לעשות איתו את המרוץ הטכני. בסוף מצאתי מישהו שהיה מוכן להשכיר לי את הגלשן שלו תמורת מאה יורו. במוקדמות הגעתי למקום השני, ישר לגמר שנערך שלוש שעות אחרי. בגמר זינקתי בטירוף, לא ראיתי בעיניים. הרגשתי שאני במאני טיים שלי, לקחתי את המצוף הראשון ותוך כדי חסמתי את מי שהייתה לפניי, עצרתי אותה ופרצתי ראשונה. היא הסתחררה ויצרה פקק תנועה לכל מי שבאה אחריה, ואני שעטתי קדימה והובלתי את התחרות עד הסוף, ממש נלחמתי על חיי וניצחתי. קיבלתי הזמנה להיות חלק מהסבב העולמי, ועכשיו אתחיל להתחרות בעולם ללא קטגוריית גיל".
3 צפייה בגלריה
"שעטתי קדימה והובלתי את התחרות עד הסוף, ממש נלחמתי על חיי וניצחתי"
(צילום: 2021 ICF Canoe Slalom World Championships)
הסאפ הפך להיות ספורט פופולרי מאוד בארץ, אבל כמעט לא שומעים על ספורטאים שמשתתפים בתחרויות בינלאומיות.
"זה ענף ספורט לא מאוגד ולא מאורגן למרות שיש המון גולשי סאפ. איגוד הקיאקים ואיגוד גולשי הגלים לא קיבלו אותנו, אולי כי הם חוששים שהם ייטמעו בתוכנו".
למה שלא תקימו איגוד משלכם?
"כי משרד הספורט לא נתן לזה אישור. פניתי למשרד, ביקשתי ליצור אימפקט והכרה, אולי אפילו לקבל תמיכה, אבל לא יָצא מזה שום דבר. יצאנו לתחרות בינלאומית, כל המתחרים שלנו נשלחו מטעם המדינה שלהם, שעזרה להם במימון ובהטסת הציוד, ורק אנחנו נשאנו בכל העול של התחרות לבד. את יודעת מה זה בשבילי לנסוע לחו"ל עם גלשן באורך 4.5 מטר? חזרתי כאלופת עולם, ועד עכשיו אף אחד ממשרד הספורט לא יצר איתי קשר, למרות שהם מעודכנים בזכייה".
איך הגעת לספורט הזה?
"ממש במקרה. קניתי לאבי, בעלי, כרטיסיית חוויות ליום ההולדת, שכללה פעילות של 24 שעות בתל־אביב. לפעילות הראשונה קניתי לו כרטיסייה של חמישה שיעורי סאפ אצל דנה ועמית ענבר, אבל אחרי השיעור הראשון הוא אמר לי, 'זה נחמד אבל לא בשבילי'. החלטתי לנצל את הכרטיסייה בעצמי, וברגע שהגעתי לים התאהבתי".
את לא מפסיקה לאתגר את עצמך. למה החלטת להשתתף ב"הישרדות איי הפנינה"?
"אבי וחבר שלו שקלו להירשם לתוכנית בעצמם, ובסוף החליטו שלא, אז אבי החליט לרשום אותי. בתמימותו הוא חשב לתת לי חוויה שלא קיבלתי בצבא, כי לא התגייסתי. הוא חשב על סוג של טיול אחרי צבא, אבל ברור שזה היה הרבה מעבר".
למה לא התגייסת?
"בגיל 14 חליתי במחלת דם נדירה שאף אחד לא ידע מהי, וזה השהה לי את החיים לשלוש וחצי שנים. במילים אחרות לקחו לי את כל החלומות בגיל שהכי חולמים בו, לקחו לי את החברים, החוגים, הספורט. במקום זה דילגתי מניתוח לניתוח, ירדתי במשקל, ואף אחד לא ידע מה יש לי. זה התנהג כמו לוקמיה, הייתי בטוחה שאני עומדת למות. הבראתי בגיל 18, אבל הצבא כבר ויתר עליי".
הגעת ל"הישרדות" בגיל 41. איך הרגשת עם כל הצעירות בשבט?
"כשהייתי ב'הישרדות' דיברו על אישה בת 41 מול כל הילדות, והיום אני כבר בת 53, מתחרה בארץ עם בנות 30-25 ומנצחת. לא מקטרת על המנופאוזה, על גלי החום, החולשות, השינוי הקיצוני במצבי הרוח שהגיל מביא איתו. אני לא נותנת להן שום יתרון עליי, כי אולי יש להן יותר כוחות, אבל מנטלית אני יותר חזקה".
ב"הישרדות" היית חברה טובה של עידן חביב. אתם עוד בקשר?
"באי היינו חברים, הוא הגן עליי מכל משמר, אבל אחרי שחזרנו משם כל אחד הלך לדרכו. האמת, היה לי קשה עם זה שהוא חזר לעונה נוספת של 'הישרדות', כי בפעם הראשונה באנו מאוד נאיביים, ובפעם השנייה זה נראה כמו התמסחרות נטו. לא היה לי פשוט לראות אותו שם שוב, אבל אני מאוד שמחה בהצלחתו כזמר, הוא בחור מוכשר וראוי, ומגיע לו להצליח".
אחרי "הישרדות" השתתפת עם בעלך בסדרת הדוקו "זוגות". למה הסכמתם להיחשף כל כך?
"פרגן לי מאוד שפנוי אליי מ'קשת', למרות ש'הישרדות' הייתה בערוץ 10 המתחרה. יצאתי מ'הישרדות' בתחושה שלא הוצגתי כהלכה, ומבחינתי 'זוגות' היה סוג של תיקון".
בסדרה חשפתם קשיים בחיי הנישואים. מה מצב הזוגיות היום?
"יש לנו זוגיות מדהימה, אבל בסדרה נתנו את כל האמת בפרצוף. אנחנו אנשים שלא מסתירים את הרגשות שלנו, ולא הייתה לנו שום בעיה לשבת מול המצלמה ולדבר על היחסים שלנו. כשהתחלתי עם הסאפ, אבי התמרמר שהים לקח אותי ושינה אותי, והוא צדק באיזשהו מקום. נפתח לי עולם תוכן שהוא רק שלי, וככל שנכנסתי לזה יותר והקדשתי לזה יותר, זה לקח אותי מהבית. הוא היה ממש במשבר בגלל זה, אבל לאט־לאט הוא התרגל. באליפות העולם הזו הוא לגמרי פרגן ובא איתי להונגריה, למרות שזה נפל על ראש השנה והילדים נשארו לבד בחג. כשהכריזו עליי כזוכה, מבחינתו נסגר מעגל. הוא אמר לי, 'מהיום והלאה אני עבד לרגלייך בכל העניין הזה, אני מבין כמה זה חשוב לך ומבין כמה את חשובה לי'".
במה את עוסקת?
"אני עובדת בהנהלה של בנק הפועלים ומלווה פרויקטים לבנייה".
איך התגובות בבנק על הזכייה באליפות העולם?
"אגלה לך סוד: כשחזרתי מ'הישרדות' זרקו לי כל מיני משפטים מכוערים, כמו למשל, 'אני לא מכיר אותך בבגדים'. היום אין מצב לקבל משפט כזה, יש ריספקט ענק למה שאני עושה, הלקוחות שלי אפילו מפרסמים אותי ומשוויצים בבנקאית המיוחדת שלהם".
אי־אפשר להתעלם משמך המיוחד. נולדת דיוה?
"השם שלי מעורר תמיד המון שאלות, והתשובה היא שנולדתי דיוה. שנה לפני שנולדתי, אמא שלי איבדה את אבא שלה, דוד, והחליטה שכשיהיה לה עוד ילד היא תקרא לו דוד. מה לעשות שיצאה בת? היא רצתה לקרוא לי דוידה, ולמזלי אבא שלי הציל אותי והגה את השם דיוה, עם ו' אחת. עד דנה אינטרנשיונל אף אחד לא ידע מה זה דיווה, וכשהיא יצאה עם השיר, השאלה התחלפה: 'באמא שלך, מתי החלפת את השם?'".
כמה השם משקף את אישיותך?
"אני לגמרי דיווה".
