מה עושה קצינת שיתוף אש?
"אחראית לתת את כל המענה של האש בזמן תמרון. זה אומר להפעיל את התותחנים, את המרגמות, להגיד לאן וכמה לירות, לכוון את מטוסי הקרב ואת הסיוע האווירי. זו תחושה אדירה להיות אחראית בלעדית של הדבר הזה בגדוד, לראות אש נופלת על שטחים שהגדוד לא מצליח להגיע אליהם או כשהמ"פ אומר שהוא לא חוצה בלי חיפוי אש, וכל העיניים נשואות אלייך".
זו גם תחושת אחריות כבדה מאוד.
"בסוף זו שאלה של מקצועיות. בשגרה התפקיד של הקש"א הוא להכין את הגדוד למלחמה, עשינו סימולציות והכנות ארוכות. ברגע האמת, כשהכוח בסכנה ומכל עבר פצצות נופלות מהשמיים, הם סומכים עליי שאעשה את העבודה".
איך הרגשת ברגע שבו חציתם את הגבול?
"הרגע שבו חוצים את הגבול הופך את הכול לממשי ואמיתי - לא רק מטרות שמצוירות על המפה, אלא אש שנופלת וטנקים שנעים על הצירים. מרגישים את הסכנה וזו תחושה שמעוררת ומפעילה. לכל פגז שיוצא יש משמעות".
יש פחד?
"כשיש משימה ברורה ויעדים, אין פחד. את נעולה על המטרות ויודעת מה את צריכה לעשות, וזה מחדד אותך. זה כן הופך אותי להיות ערנית יותר לסביבה. אי אפשר להיות שאננה".
את מסופחת לגדוד 71 של השריון ואיתך יש גם קצינת מודיעין וקצינת רפואה. יש אחוות נשים בשטח?
"רוב הזמן אנחנו לא נפגשות, אבל זה נחמד. התחושה היא שאת מוקפת חברים, ולא משנה אם הם גברים או נשים. בסוף כולם ישנים יחד בצפיפות גדולה, עם רגליים אחד על השני".
תארי רגע אחד משמעותי בלחימה.
"יצאנו להתקפה ביעדים רחוקים משאר החטיבה, עשינו המון תוכניות וידענו בדיוק מה לעשות. באחד הצירים נורו שני טילי נ"ט לעברנו, שהחטיאו אבל היו קרובים מספיק כדי לדרוך את המערכת. לא ידענו בדיוק מאיפה הם יצאו, ומבחינתי זה היה להפעיל את הארטילריה. זו הרבה עבודה שנעשית בו־זמנית בתוך דקות: הרמתי טלפונים לחטיבה, קראתי לזיק (כלי טיס מאויש מרחוק למטרות מודיעין. ג"ה), והפעלתי מסך עשן כדי שהכוחות יוכלו לחצות במקום שבו הם היו חשופים. זה המון לחץ, אבל אני יודעת מה סדר העדיפויות ורצה על זה".
תמיד תפקדת היטב תחת לחץ?
"אף אחד לא מתמודד עם סיטואציות כאלה בתיכון. זו תכונה שמתפתחת ומתחזקת במהלך הצבא. בתיכון הגברתי פיזיקה ומדעי המחשב, הייתי חנונית קלאסית".
ולא הלכת ל־8200.
"אמרתי להורים שלי שיהיה לי מספיק זמן לשבת מול מחשב אבל רק פעם בחיים להיות בשדה קרב".
מה הוביל אותך דווקא לתותחנים?
"אני דור שלישי לחיל. סבא ואבא שלי היו מפקדים, וגדלתי על הסיפורים שלהם. בסוף עשיתי תפקיד שונה משלהם ויצאתי לקצונה. כשהייתי בהכשרות ראיתי איך המפקדים מתפעלים סיטואציות, ואמרתי שזה מה שאני רוצה לעשות".
אילו תכונות דרושות לתפקיד?
"זו עבודה מסביב לשעון, מנטלית ופיזית. מדהים כמה אדם יכול להשתנות ולהתחזק. במיונים לקצונה הודחתי כי לא הצלחתי לעשות מתח ולטפס על חבל. אמרתי שאין מצב שזה יעצור אותי. במשך חודשיים התאמנתי כל יום. זה דרש ממני הרבה, אבל הגעתי למבחן ועברתי. זה סיפור שאני גאה לספר. שלחתי להורים סרטון שלי מטפסת וצורחת משמחה".
מה ההורים אמרו כששמעו שאת בלבנון?
"דאגו, כי לחימה זו לחימה, אבל גם מאוד עודדו, היו גאים בי וחיזקו אותי כי הבינו את החשיבות והמשמעות של מה שאני עושה".
