נועם בוהדנה הבינה שהגיע הזמן לחשוב מחדש על עולם הדוגמנות, אם הוא עדיין מתאים לה או שהוא הפך לאכזרי מדי עבורה, אחרי פגישה מטלטלת עם בכירה בתעשיית האופנה. זה היה בנובמבר, בדיוק לפני שנה. היא הגיעה לפגישת עבודה, אבל במקום לדבר על הקמפיין החדש, אותה בכירה שלפה סרט מדידה מהמגירה והחלה לבדוק את ההיקפים של בוהדנה. חזה, בטן, ירכיים.
"זו הפעם הראשונה שחוויתי דבר כזה", היא נזכרת. "אני דוגמנית מגיל חמש, ותמיד הייתי רזה מאוד באופן טבעי. עליתי חמישה־שישה קילו בטירונות, וכשהגעתי לפגישה, אותה אישה ראתה אותי והייתה בהלם. היא קמה למדוד אותי, ותוך כדי אמרה שאני לא יכולה להיראות ככה, שהשמנתי כמו פרה ושתהיה בעיה לתת לי את העבודה. היו בנות נוספות שחיכו בחוץ ושמעו את השיחה. בסוף הפגישה נכנסתי לאוטו, התקשרתי לאבא שלי והתחלתי לבכות נורא מעלבון והשפלה. אמרתי לו שאני לא רוצה לאכול יותר. 'אל תיתנו לי לאכול'. הייתי באמוק של בכי".
"הבנות שהיו איתי בבסיס זיהו אותי והתנהגו אליי מגעיל. נכנסתי פעם לשירותים ואמרו לידי בקול: 'איכס, איך היא נראית, כולה אנורקסית'. בפעם אחרת השמיעו בכוונה שירים של גל ושרו את המילים בקולי קולות. בכיתי בצד'"
לא היה צריך הרבה כדי להבין שהעלייה במשקל נבעה מאכילה רגשית שישבה על כאב ועצב. חודש קודם לכן, בשיא הקורונה, בוהדנה (19) התגייסה לצה"ל, ובעקבות המגפה הייתה סגורה במשך חודש בבסיס. לא היה אפשר לחזור הביתה לביקורים או לקבל ביקורים. וכאילו זה לא קשה מספיק, זמן קצר קודם לכן היא נפרדה מהחבר, גל אדם (זמר ואחיו של עומר אדם), אחרי שלוש שנות זוגיות.
"זו הייתה תקופה נוראית. היה לי קשה מאוד עם ההתאקלמות. בנות שהיו איתי זיהו אותי והתנהגו אליי מגעיל. נכנסתי פעם לשירותים ואמרו לידי בקול: 'איכס, איך היא נראית, כולה אנורקסית'. בפעם אחרת השמיעו בכוונה שירים של גל ושרו את המילים בקולי קולות. בכיתי בצד. בערב, בנות התקשרו לחבר שלהן ואני לא. זה עוד דבר שהכאיב לי.
"התחלתי לאכול בלי סוף. פעמיים ביום הייתי הולכת למכונות של הגלידה וקונה לי קינוח. זה לא הספיק לי. גם קניתי בשק"ם חטיפים ובורקסים. זו הייתה אכילה של שעמום ושל עצב"
"התחלתי לאכול בלי סוף. פתחתי את הבוקר בשלוש פרוסות לחם עם נוטלה. אני מדברת איתך על חמש בבוקר. פעמיים ביום הייתי הולכת למכונות של הגלידה וקונה לי קינוח. זה לא הספיק לי. גם קניתי בשק"ם חטיפים ובורקסים. אני זוכרת שמירה שהגנבתי אליה חבילה של עוגיות. עד סוף המשמרת אכלתי הכל. זו הייתה אכילה של שעמום ושל עצב. יש בנות שבדיכאון מרזות, אני אוכלת. כשהגעתי הביתה, ראיתי את עצמי בפעם הראשונה במראת גוף. ראיתי שהפנים התעגלו ושהג'ינס לא נסגר עליי. זה לא שלא ידעתי שהעליתי במשקל, אבל התמודדתי אז עם דברים, והתחושה הייתה שאני לא מעניינת אף אחד בתעשייה הזו. ספגתי עלבונות שלא הגיעו לי".
מה קרה אחרי שחזרת מהפגישה שבה ביקרו אותך קשות על המשקל?
"מאותו הרגע התחלתי להילחם במשקל. התחלתי להתאמן בטירוף, הגעתי לאימונים פעמיים ושלוש ביום, רק שאשרוף קלוריות. גם הורדתי באוכל", היא מספרת. "הייתי בדיכאון, חיוורת, הסתגרתי בחדר שלי, בכיתי הרבה, והשינה שלי הייתה גרועה. הייתי במשטר עצמי ארבעה חודשים עד שהורדתי הכל.
"במהלך הזמן הזה שלחתי תמונות לכל מיני אנשים שעבדו איתי, שיראו שאני חוזרת לעצמי וייקחו אותי לעבודות. גם העליתי תמונות לאינסטגרם שבהן רואים אותי מתאמנת כמה פעמים ביום. קיבלתי תגובות מעודדות, שכל הכבוד ושעוד קצת ואני חוזרת להיראות נהדר. אף אחד לא אמר לעצמו 'משהו פה לא בסדר איתה'. בסוף נלקחתי לקמפיין שכבר נסגר מראש אבל נדחה בגלל המשקל. יום לפני הצילומים צמתי".
דודתך, מירי בוהדנה, שמכירה היטב את העולם הזה, לא הבינה שמשהו לא בסדר?
"מירי ואני מאוד קרובות. היא כמו אמא שנייה שלי. הפעם הראשונה שהיא הבינה שמשהו לא בסדר איתי הייתה כשהם הזמינו פיצה לארוחת ערב ולא נגעתי בה. היא הייתה בהלם. היא מכירה את העולם הזה ויודעת שאלה הדרישות, אבל היא תמיד אומרת לי שהיא רוצה שאני אלמד מהטעויות שלה ואעשה דברים אחרת. היא אמרה לי, 'נועם, את נראית מצוין ואל תדברי שטויות. את אישה, וזה יפה שהתעגלת קצת ושיש מה לתפוס. זה סקסי'. אבל אני הרגשתי שאני לא מסוגלת להשלים עם זה שהחזה קצת גדל ושפתאום אין רווח בין הירכיים. אמרתי למירי שאין לה מה לדאוג, שאני אוכלת, אני רק בתפריט דיאטה"
"מירי אמרה לי, 'נועם, את נראית מצוין ואל תדברי שטויות. את אישה וזה יפה שהתעגלת קצת'. אבל הרגשתי שאני לא מסוגלת להשלים עם זה שפתאום אין רווח בין הירכיים"
אז מה הייתה נקודת המפנה?
"ההורים שלי הבינו שזה חולני ושצריך לטפל בזה. הם לקחו אותי לשיחה וניסו לברר מה קורה. הם חשבו שאולי זה קשור לפרידה מגל. החלטנו שאני אתחיל ללכת לפסיכולוגית. בטיפול הבנתי שאני מתמודדת לא רק עם הפרעות אכילה קשות, אלא גם עם חוסר ביטחון מטורף שהתבטא גם בזוגיות שלי ועם דימוי עצמי גרוע. אני לא מעריכה את עצמי בכלל. ההתעסקות באישיו של האוכל העלתה אצלי הרבה משקעים שלא ידעתי שקיימים. למשל, החרמות שעברתי כשהייתי ילדה בגלל המראה שלי ובגלל שדגמנתי.
"לאט־לאט, עם הטיפול, התחלתי לחזור לעצמי. מירי אמרה לי שסוף־סוף אני לא בשמונה בערב במיטה חולנית ועצובה. היא כעסה עליי שככה פגעתי בגוף שלי. הבנתי שיש מאחוריי גם הורים שהם אריות. החלטתי לעשות פסק זמן ולהבין מה אני רוצה ואם אני בכלל רוצה".
לא טוב לי, לא בא לי
באוגוסט האחרון היא העלתה פוסט לאינסטגרם ל־50 אלף עוקביה, שמהר מאוד הגיע לשלל אתרי הרכילות: "בתקופה האחרונה הקפאתי את עצמי מעולם הדוגמנות כי חיפשתי את הדרך הנכונה ביותר עבורי. ההתעסקות עם המשקל והמקום הגדול שיש לדימוי הגוף השפיעו עליי מאוד וזה לא היה קל. בעיניי, לכל אחת ואחד יש את המקום שלו בעולם הזה וצריך לעשות רק מה שעושה לכם טוב".
איך היו התגובות?
"עוקבים שאלו אותי שוב ושוב למה הפסקתי להעלות תמונות מימי צילומים. בהתחלה לא עניתי. אני בעצמי לא ידעתי מה קורה איתי. רציתי להוריד את זה ממני, לספר שנכוויתי. ביוני, אחרי שהודעתי בסוכנות שלא טוב לי, שלא בא לי יותר ושאני לוקחת פסק זמן, הרגשתי שעכשיו אני בשלה לצאת עם זה ולדבר על העולם המעוות הזה. את לא מבינה כמה הודעות קיבלתי. פנתה אליי דוגמנית למידות גדולות שסיפרה כמה ניסו לגרום לה לרזות, ושהיא שמחה שמישהי מדברת על המחירים שהרזון גובה. פנו אליי נערות שסובלות מהפרעות אכילה. עניתי לכולן".
5 צפייה בגלריה
"בטיפול הבנתי שאני מתמודדת גם עם חוסר ביטחון מטורף ועם דימוי עצמי גרוע. אני לא מעריכה את עצמי בכלל"
( צילום: לירן מור, סטיילינג: לימור מאיה ריחאנה)
ואיך את עכשיו עם הגוף שלך?
"בחצי השנה של ההפסקה מהדוגמנות חגגתי את החיים. טסתי למיקונוס, פריז ולונדון, ואכלתי מה שרציתי. חזרתי ליהנות מאוכל, ואז חזרתי למשקל של לפני הדיאטה. אני יושבת כאן מולך ומרגישה את הכרס יוצאת לי החוצה, וזה מפריע לי. אני מחפשת את הדרך להסתכל במראה ולא לשנוא את עצמי", בוהדנה אומרת בכנות, ומצביעה על הבטן שבעיניים רגילות נראית צנומה למדי. "מצד שני, אז יש לי קצת שומן בצדדים ולא קוביות בבטן, נו אז? למה אני לא יכולה לדגמן במשקל הזה? אז הפנים שלי נוטות להיות עגולות ולא מחוטבות, אז מה? למה הייתי צריכה להרעיב את עצמי ולחטוף הפרעות אכילה שאני עדיין סובלת מהן?".
אולי העולם הזה סיים את תפקידו עבורך?
"אני אוהבת את הדוגמנות. זה חלק בלתי נפרד מהחיים שלי. אני אוהבת לקום בחמש בבוקר ליום צילום. אני אוהבת להתאפר, להצטלם. אף פעם לא עשיתי את זה כדי להגשים את החלום של ההורים. זה היה החלום שלי. אני מגששת את דרכי חזרה ומחפשת את הדרך הנכונה עבורי. אני לא נאיבית, זה העולם הזה, ואי־אפשר לחגוג כל היום על המבורגר, אבל אני אבחר רק מקומות שיקבלו אותי כמו שאני. לא יהיה יותר סרט מדידה או סלט עלעלים לארוחת צהריים".
5 צפייה בגלריה
"רציתי לעשות קעקוע קטן ברגל, ומירי לא נתנה לי"
( צילום: לירן מור, סטיילינג: לימור מאיה ריחאנה)
החיים של בוהדנה נעים כרגע בין שני בסיסי אם: הבית בשדרות והבית של מירי בארסוף. "באמצע השבוע אני בארסוף. יש לי חדר, והעוזרת מכינה לי את האוכל שאני אוהבת. אתמול מירי שאלה אותי אם היא יכולה לישון צהריים ושאני אוציא את הילדים מבית הספר. הם כמו האחים הקטנים שלי. בשבתות אני תמיד בבית בשדרות, ואז גם מירי באה עם הילדים לעשות אצלנו את השבת".
היא מייעצת לך בנוגע לקריירה?
"כן. היא תמיד אומרת שהיא עשתה הרבה טעויות, וחשוב לה שאני לא אעשה אותן גם. היא מצטערת על הניתוחים הפלסטיים ועל הקעקועים שהיא עשתה. רציתי לעשות קעקוע קטן ברגל, והיא לא נתנה לי. לא מזמן אמרתי לה שאני רוצה למלא את הגבות. היא אמרה לי 'שלא תעזי. אל תיגעי בפרצוף שלך בחיים'".
הראיון המלא עם נועם בוהדנה מתפרסם בגיליון "לאשה" החדש, עכשיו בדוכנים
